פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק רע"א 7677/14 בבית המשפט העליון רע"א 7677/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל המבקשות: 1. פלונית 2. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. כונס הנכסים הרשמי 3. עו"ד אורן צורן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' חזק) מיום 04.10.2014 בתיק פש"ר 033817-12-12 בשם המבקשות: עו"ד קולסקי טל בשם המשיבים 1 ו-3: עו"ד אורן צורן בשם המשיב 2: עו"ד שמרית מלמן פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' חזק) בפש"ר 33817-12-12 מיום 4.10.2014, אשר במסגרתה קצב בית המשפט את סכום המזונות החודשי שעל המשיב 1 לשלם למבקשות והעמידו על סך של 1,000 ש"ח. 1. המשיב 1 (להלן: החייב) מצוי בהליכי פשיטת רגל החל משלהי שנת 2012. ביום 21.12.2012 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע צו כינוס לנכסי החייב, לבקשתו, ומינה את המשיב 3, עו"ד אורן צורן, לתפקיד מנהל מיוחד. ביום 15.12.2013 הוכרז החייב כפושט רגל, ובהתאם מונה עו"ד צורן לתפקיד נאמן לנכסי החייב (להלן: הנאמן). 2. המבקשות הן בנותיו של החייב שנולדו במהלך קשר זוגי שניהל בעבר החייב עם אימן (להלן: האישה). ביום 19.5.2011 נחתם בין החייב לבין אם המבקשות הסכם, לפיו מסכימים בני הזוג להגיש בקשה משותפת למתן גט לחומרא וכן לתשלום דמי מזונות עבור המבקשות בסך 4,300 ש"ח לחודש (קרי, 2,150 לכל אחת מהמבקשות), בנוסף להשתתפות בהוצאות חריגות, וזאת עד שימלאו למבקשות 18 שנים, וכי לאחר מכן ועד שימלאו להן 20 שנים ישולם שליש מהסכום האמור. ביום 10.7.2011 אושר ההסכם בין הצדדים על ידי בית המשפט לענייני משפחה באשדוד וניתן לו תוקף של פסק דין (תמ"ש 30580-11-10). 3. כאמור, החל משלהי שנת 2012 החייב מצוי בהליכי פשיטת רגל. ביום 23.1.2013 הגיש החייב לבית המשפט שדן בהליכי פשיטת הרגל בקשה לקציבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל). לצד בקשה זו הגיש החייב בקשה נוספת למתן היתר להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה להפחתת מזונות המבקשות. בית המשפט המחוזי הורה למבקשות להגיש, באמצעות אימן, תגובה לבקשה לקציבת המזונות, במסגרתה יפורטו הכנסותיה והוצאותיה וצרכי המבקשות. 4. המבקשות, באמצעות אימן, התנגדו לבקשה. אין צורך במסגרת זו לפרט את כל טעמי ההתנגדות, אך יצוין בתמצית כי נטען שמדובר בבקשה שכל מטרתה לפגוע במבקשות ולנקום באימן ולחמוק מתשלום המזונות בניגוד להסכם; כי הליך פשיטת הרגל בכללותו נועד לחמוק מתשלום המזונות למבקשות; כי החייב אינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו (שעומד על פי הנטען על 15,000 ש"ח בחודש) וכי השכר שעליו הוא מדווח בפועל (6,000 ש"ח) נמוך מזה שהוא מקבל בפועל; וכי החייב לא הצביע על שינוי נסיבות מהותי המצדיק היעתרות לבקשתו. בנוסף פורטו בתגובה הכנסותיה של אם המבקשות והוצאותיה וצרכי המבקשות, כפי שהורה בית המשפט המחוזי. 5. בין לבין הוכרז החייב כפושט רגל ביום 15.12.2013, ולאחר הכרזתו הורה בית המשפט בהחלטה מיום 16.12.2013 לנאמן להגיש תגובתו לבקשה לקציבת המזונות תוך 45 יום. יצוין כי מסיבה שלא הובררה בבקשה דנן הוגשה תגובת הנאמן רק ביום 1.9.2014. בתגובתו טען הנאמן כי יש מקום לקצוב את דמי המזונות על סך של 1,000 ש"ח לחודש. הנאמן ציין כי לא מצא שיש בסיס לטענת אם המבקשות בנוגע לפער שבין השתכרותו של החייב בפועל לבין דיווחיו. הנאמן ציין כי מבדיקותיו עולה כי החייב משתכר סך של 6,000 ש"ח בחודש, וכי הוצאותיו נאמדות בסך של 4,300 ש"ח. הנאמן בחן את הכנסותיה והוצאותיה של אם המבקשות, וטען כי יש להתחשב בעובדה שהוצאותיה כוללות הוצאות עבור שני ילדים נוספים שאינם ילדיו של החייב, ואף בעובדה שהיא אינה מתגוררת בדירה שבבעלותה אלא שוכרת דירה אחרת גדולה יותר. בנוסף התייחס הנאמן להוצאות מסוימות שהופיעו בתגובת אם המבקשות וטען כי אלה אינן הגיוניות. לפיכך ביקש הנאמן כי בית המשפט יורה על קציבת מזונות המבקשות על סך של 1,000 ש"ח בחודש. 6. בעקבות תגובת הנאמן הורה בית המשפט המחוזי למבקשות להגיש תגובה משלימה. התגובה המשלימה הוגשה ביום 17.9.2014, ובמסגרתה ביקשו המבקשות לקיים דיון ולאפשר להן במסגרתו לחקור את הנאמן בנוגע לתגובתו. נטען כי מדובר במקרה חריג המצדיק נקיטה בצעד בלתי שגרתי שכזה, כיוון שתגובת הנאמן הינה תגובה לא אובייקטיבית שחורגת לחלוטין מסטנדרט ההתנהלות המצופה מבעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון תוך התפרקות מחובות האמון, הזהירות וההגינות שבהן חב הנאמן כלפי נושי החייב, ובמיוחד כלפי המבקשות כנושות ייחודיות שהחוב כלפיהן הינו חוב מזונות. עוד נטען כי תגובת המנהל המיוחד כוללת טענות עובדתיות שנסמכות על ידיעתו האישית, וכי גם בכך יש כדי להצדיק מתן היתר לחקור אותו. בנוסף נטען כי מתגובת הנאמן עולה כי הוא לא טרח לבדוק את טענת אם המבקשות בדבר השתכרותו האמיתית של החייב, וכי הנאמן חרג מסמכותו בהטילו דופי בהכנסותיה והוצאותיה של אם המבקשות. ועוד נטען כי קבלת המלצת הנאמן תמיט על המבקשות אסון, וכל זאת כאשר החייב עושה כרצונו ואינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו. לבסוף נטען כי בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לקציבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל עליו לאזן אמנם בין צרכי הקטינים הזכאים למזונות לבין יתר הנושים, והכל בשים לב להכנסות החייב, אך עליו להגיע לתוצאה הוגנת וצודקת מבלי לגרום לקטינים עוול ומבלי להמיט עליהם חרפת רעב. 7. ביום 4.10.2014 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי כדלקמן: "אחר עיון בבקשת החייב לקציבת מזונות מיום 23.1.2014, לרבות תגובת אם הקטינות על צרופותיה, ונוכח האמור בתגובת הנאמן, הריני לקצוב דמי מזונות הקטינות בסך של 1,000 ש"ח לחודש. דמי המזונות ישולמו על ידי החייב ישירות לידי אם הקטינות. כמו כן ככל ונגבים דמי המזונות באמצעות המל"ל, תופסק הגבייה". מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. 8. בבקשתן טוענות המבקשות כי החלטת בית המשפט המחוזי הינה החלטה בלתי מנומקת, המתעלמת באופן גורף מכל טענותיהן. נטען כי מדובר בהחלטה לאקונית וסתמית, אשר מקבלת את עמדת הנאמן ככתבה וכלשונה ומתעלמת לחלוטין מכל טענות המבקשות, מבלי שבית המשפט טרח לנמק, ולו בקצרה, את קביעתו. המבקשות חוזרות בבקשת רשות הערעור על כל טענותיהן לגופו של עניין, אולם לנוכח התוצאה אליה הגענו שתפורט להלן איננו מוצאים לנכון להרחיב בהקשר זה. 9. הנאמן הגיש תגובתו לבקשה, ובמסגרתה טען כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. נטען כי מדובר בהחלטה המבוססת על התשתית העובדתית הקונקרטית שנפרשה לפני בית המשפט המחוזי במקרה דנן, וכי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מסוג זה ככלל, ובהחלטות הנוגעות לקציבת מזונות בפרט. כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) הגיש גם הוא תגובתו לבקשה, ממנה עולה כי עמדתו הינה שאין מקום להתערב בנסיבות העניין בהחלטת בית המשפט המחוזי. נטען כי לא נפלה שגגה בהחלטה, המבוססת על התשתית העובדתית הקונקרטית ועל עמדת הנאמן. נטען כי אין ממש בטענה שמדובר בהחלטה בלתי מנומקת, שכן בית המשפט נסמך בהחלטתו על תגובת הנאמן, אשר במסגרתה נפרשה התשתית העובדתית הנדרשת, תוך התייחסות מפורטת להכנסותיו והוצאותיו של החייב ולהכנסותיה והוצאותיה של אם המבקשות, ובמסגרתה נערך איזון ראוי בין צרכי המבקשות לבין יתר נושיו של החייב. הכנ"ר הוסיף וציין כי בהחלטות לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל יש לבית המשפט של פשיטת רגל שיקול דעת רחב, שככלל אין זו דרכו של בית משפט זה להתערב בו אלא במקרים חריגים שבהם נפלה טעות של ממש בהחלטה, וכי המקרה דנן אינו מקרה חריג המצדיק התערבות כזו. 10. לאחר שעיינו בהחלטת בית המשפט המחוזי, בבקשה ובתגובות לה, החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פיה. לגופו של עניין, הגענו למסקנה כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שישלים את הנמקתו. 11. אכן, כפי שציינו הנאמן והכנ"ר בתגובותיהם, לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטה של בית המשפט המחוזי לקציבת מזונות במסגרת הליך פשיטת רגל לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל. החלטות מסוג זה הינן מטבען תוצאה של איזון בין זכויות הצדדים השונים, כאשר מחד עומדים הזכאים למזונות, ובהם לרוב ילדיו הקטינים של החייב, ומנגד עומדים יתר נושי החייב, ובתווך החייב עצמו [ראו למשל: רע"א 7568/13 פלוני נ' פלוני (31.12.2013); רע"א 8015/12 פלוני נ' פלוני (21.2.2013); רע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני (3.1.2010); ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני (20.9.2007)]. מלאכת איזון כזו הינה מטבעה תלויה בנסיבות הקונקרטיות שמתבררות בכל תיק ותיק, ובראש ובראשונה הינה תלויה בהכנסותיו והוצאותיו של החייב עצמו. גם ההנמקה בהחלטות מסוג זה בדרך כלל אינה נדרשת להיות ארוכה במיוחד, ואין פסול עקרוני בהנמקה קצרה ותכליתית שבה נסמך בית המשפט על תגובת הנאמן, ובמיוחד על עמדת הכנ"ר שהינו הגורם המקצועי האובייקטיבי המלווה את כל הליכי פשיטת הרגל. עם זאת, אף בגדרי הנמקה קצרה ותכליתית לא ניתן לקבל הסתמכות גורפת ובלתי מנומקת על תגובת הנאמן או עמדת הכנ"ר, מבלי להתייחס כלל לנימוקי ההתנגדות של הזכאים למזונות (המבקשות במקרה דנן), כפי שעשה בית המשפט המחוזי במקרה דנן. ודוק, בהיעדר הנמקה מספקת לא מתאפשרת ביקורת ערעורית אפקטיבית של בית משפט זה וקשה לבחון האם מדובר בהחלטה סבירה או שמא מדובר במקרה חריג המצדיק התערבותו של בית משפט זה. יתכן שהחלטת בית המשפט המחוזי במקרה דנן מאזנת כראוי בין האינטרסים והזכויות של המבקשות לבין אלו של החייב ושל יתר נושיו, ויתכן שההיפך הוא הנכון ושיש טעם בטענות המבקשות. בהיעדר הנמקה, כאמור, אין לבית המשפט שלערעור די כלים כדי לבחון את נכונות ההחלטה, ודי בכך כדי להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי [ראו והשוו: רע"א 1026/14 רובין נ' מדינת ישראל (16.3.2014); רע"א 4462/12 לנגנטל נ' יהד יזמות ובניין בע"מ (2.8.2012)]. למען הסר ספק נדגיש כי איננו קובעים מסמרות בשלב זה בשאלה האם התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי במקרה דנן הינה נכונה או שגויה. החלטתנו להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי נובעת מהיעדר הנמקה מספקת של ההחלטה ואינה בוחנת בשלב זה את נכונות ההחלטה לגופה. 12. בשולי הדברים נציין כי איננו נדרשים בהחלטתנו זו לסוגיה שטרם הוכרעה בפסיקה בשאלה מהי דרך התקיפה הנכונה של החלטת בית המשפט המחוזי בעניין קציבת מזונות – האם בדרך ערעור בזכות או שמא בבקשת רשות ערעור. סוגיה זו הושארה בצריך עיון בכל המקרים הקודמים שנדונו בבית משפט זה, והצדדים אינם מעוררים אותה בהליך דנן. משהגענו למסקנה כי יש הצדקה להחזיר את הדיון במקרה דנן לבית המשפט המחוזי להשלמת הנמקה, איננו מוצאים לנכון להידרש לסוגיה זו כעת. 13. אשר על כן, הערעור מתקבל באופן חלקי, כך שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך השלמת ההנמקה. לאחר שתינתן החלטתו המשלימה של בית המשפט המחוזי תוכלנה המבקשות לשוב ולפנות לבית משפט זה ככל שתראנה לנכון לעשות כן. בנסיבות העניין, בשים לב לכך שמדובר בהליך פשיטת רגל והמשיבים הינם החייב ובעלי התפקיד בהליך זה, איננו עושים צו להוצאות. ניתנה היום, ‏ל' בניסן התשע"ה (‏19.4.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14076770_W05.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il