מוראד חסן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7677/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7677/09 ע"פ 7908/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער בע"פ 7677/09: מוראד חסן המערער בע"פ 7908/09: מוחמד מוסא נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 31.8.09 בת"פ 176/08 שניתן על ידי כבוד השופט ש' אטרש ומיום 30.9.09 בת"פ 177/08 שניתן על ידי כבוד השופט י' אברהם תאריך הישיבה: כ' בשבט התש"ע (4.2.2010) בשם המערער בע"פ 7677/09: עו"ד סרי ח'ורי בשם המערער בע"פ 7908/09: עו"ד ששון בר-עוז בשם המשיבה: עו"ד עדי מנחם בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע וכתבי האישום בהם הודו המערערים א. שני ערעורים שנשמעו בצוותא חדא על חומרת העונש שנגזר על המערערים, המערער בע"פ 7677/08 מוראד חסן (להלן חסן) והמערער בע"פ 7908/09 מוחמד מוסא (להלן מוסא), בבית המשפט המחוזי בנצרת. הערעורים מוסבים על רכיב המאסר בפועל שבעונש; המערער חסן נדון ביום 31.8.09 בת"פ 176/08 (השופט ש' אטרש) ל-18 חודשי מאסר בפועל (וכן 18 חודשים על תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח, ופיצוי למתלונן בסך 20,000 ש"ח). המערער מוסא נדון ביום 30.9.09 בת"פ 177/08 (השופט י' אברהם) ל-24 חודשי מאסר בפועל (וכן 18 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח, פסילת רשיון נהיגה ל-12 חודש ופסילה על תנאי דומה, ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח). העבירות בהם הורשעו המערערים הן קשירת קשר לביצוע פשע (סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977), שוד מזוין (סעיף 402(ב) לחוק (רישא ומציעא); לגבי מוסא, כמבצע בצוותא לפי סעיף 29, והסתייעות ברכב לביצוע פשע (סעיף 43 לפקודת התעבורה תשכ"א-1961). ב. וזו פרשת המעשים, על פי כתבי האישום המתוקנים המקבילים בהם הודו המערערים, שניהם בני דודים וחברים, חסן יליד 1986 ומוסא יליד 1989: בבעלות חסן היה, בין שאר מכוניות, רכב מסוג "גולף". כשלושה חודשים לפני מאורעות העבירה שמועדן 8.12.08, פגש המתלונן באקראי בחסן בתחנת דלק, ודובר ביניהם על אפשרות להחלפת מכוניות, כך שהמתלונן ימסור את רכבו ("הונדה פרלוד") ויקבל את רכבו של חסן ("סובארו אימפרזה"). הם החליפו מספרי טלפון, ובהמשך סוכם כי בנוסף להונדה יתן המתלונן לחסן 11,000 ש"ח, והרכב שיקבל יהא "גולף". ג. לשם ביצוע העסקה נקבעה פגישה בין חסן למתלונן ביום 8.12.08, וחסן הציע למוסא להתלוות אליו, ומוסא נעתר. חסן הצטייד באקדח שהחזיק, ובדרך למקום העסקה קשרו חסן ומוסא כי ישדדו בצוותא את המתלונן לאחר תשלום הכסף ובדרך להעברת הבעלות. ד. בעת הפגישה עשו עצמם המערערים בודקים את ההונדה ובהמשך שילם המתלונן 11,000 ש"ח במזומן לחסן, והם קבעו לנסוע לדואר ביקנעם להחלפת בעלויות. המתלונן נכנס לגולף וישב במושב האחורי ובידו מסמכי ההונדה, מסמכים אישיים, סכום של 900 ש"ח, טלפון נייד ורדיו דיסק. מוסא נהג ברכב ולצידו חסן. ה. בשלב מסויים סטה הרכב מן הדרך ונסע לכיוון חיפה. המתלונן ביקש מן המערערים לשוב על עקבותיהם והם התעלמו מכך; בהמשך עצר מוסא את הרכב, חסן יצא כביכול להטיל מימיו, שלף את האקדח וכיוון לראש המתלונן, והורה לו לצאת מן הגולף, שאם לא כן יאונה לו רע. המתלונן יצא ונס על נפשו כשהוא מותיר את פריטי רכושו, והמערערים ברחו ברכב בנטלם את הפריטים. גזר דינו של חסן ו. בטרם נגזר דינו של חסן, עיין בית המשפט בתסקיר שירות המבחן בעניינו. נאמר בו כי הוא בן בכור למשפחה נורמטיבית, שסיים לימודי תיכון ולמד במכינה לקראת לימודי ביטוח, וכן עבד בשמירה ובניקיון כדי לסייע בפרנסת המשפחה. חסן טען בפני שירות המבחן כי האקדח היה צעצוע, וכי כשל ועשה את שעשה כיון שחשש כי הפסיד בעסקה. התרשמות השירות היתה מפזיזות ללא שיקול דעת; נאמר כי ההליך השיפוטי חידד לחסן את חומרת מעשיו, הוא גילה בפני השירות הבנה לכשלונו, והביע חרטה על מעשיו. בנסיבות המליץ השירות, כדי שלא לחשפו להשפעות שליליות, להשית עליו עונש של עבודות שירות, וכן קנס ופיצוי למתלונן. יצוין כי השירות סבר שלחסן עבר נקי, אך כמסתבר נדון ב-2005 ללא הרשעה להימנעות מעבירה ולשירות לתועלת הציבור בפרשה מ-2004 של תקיפה ותגרה. ז. בית המשפט קמא – בגזרו את הדין – ראה את התנהגותו של חסן כמכוערת ופוגעת, המלמדת על מסוכנות לציבור; כן ציין כי אין להכביר מלים בדבר חומרת העבירות, שפגעו לא רק ברכוש המתלונן, אלא גם בפרטיותו, בבטחונו האישי ובבטחון משפחתו; החויה שעבר היתה טראומטית וקשה. אשר לאקדח, די שהמתלונן סבר כי מדובר בנשק אמיתי (אף שלטענת חסן היה הנשק צעצוע). בית המשפט סבר כי משהמדובר במי שכבר כשל, באירוע שיש בו תכנון מוקדם, ובשוד אדם תמים. תוך הטלת אימה, יש לגזור עונש מאסר מרתיע שיבטא מסר חינוכי של סלידה. עם זאת, הובאו בחשבון הנסיבות לקולה – היעדר עבר פלילי בעבירות מאותו סוג, לימודים ועבודה, שהות במעצר ובמעצר בית וכן נכונות להחזרת כספי הגזילה. על כן נגזר הדין כאמור. גזר דינו של מוסא ח. בטרם גזר את דינו של מוסא, עיין בית המשפט בתסקיר, שתיאר רקע נורמטיבי אישי ומשפחתי, רצון להמשיך בלימודים אקדמיים, הכרה בכישלון ובחומרת המעשים תוך נטילת אחריות חלקית, ועם זאת שלילת תכנון וידיעה מוקדמת. השירות הציע, נוכח גילו הצעיר של מוסא, העדר עבר פלילי וחרטה, צו מבחן ושל"צ של 200 שעות וכן פיצוי למתלונן. ט. בית המשפט קמא – בגזרו את הדין – לא קיבל טענות (כגון באשר להיעדר ידיעה על הכוונה לבצע שוד) העומדות בניגוד לכתב האישום בו הודה מוסא. בית המשפט נדרש לפסיקה בכגון דא, לחומרת המעשה ולפגיעתו בבטחון הציבור, אל מול הנסיבות האישיות. צוין אמנם כי חלקו של חסן – שנדון ל-18 חודשים לפני כן – היה משמעותי ומהותי יותר מזה של מוסא, אך גם כי הפרקליטות הצהירה שבדעת המדינה לערער על קולת עונשו של חסן. נגזר איפוא הדין כאמור. ערעורו של חסן י. נטען כי היה מקום לקבל את המלצת שירות המבחן לעבודות שירות, חרף החומרה שבמעשים והסלידה מהם. נטען עוד, כי התחכום והתכנון נולד בסמוך לביצוע העבירות, ועל כן עסקינן במעשה שטות והבל; וכי ההודאה באה לאחר שנשמע עד אחד בלבד, היתה זו מעידה חד פעמית (חרף הרישום ללא הרשעה), המערער נורמטיבי והביע חרטה, ולמתלונן לא נגרמה פגיעה גופנית. נאמר גם, כי המעצר מאחורי סורג ובריח, מעצר הבית והאיזוק האלקטרוני פעלו פעולתם להרתעה, ואין לגרום למערער נזק על ידי דרדורו במאסר. ערעורו של מוסא י"א. בערעור מוסא נטען, כי הוא הפליל את חסן, ועל כן הופרד משפטם; משלא היתה מחלוקת כי חלקו מועט משל חסן, נפגע חוש הצדק בכך שמוסא נדון למאסר ארוך יותר, בעוד שחסן היה המוציא והמביא. עוד נאמר, כי שירות המבחן המליץ על של"צ, ועל כן התוצאה מקוממת. אכן, בית המשפט קמא הסתייע בפסיקה, אך ציין בעצמו כי גזרי הדין שקרא היו במרביתם כלפי בעלי עבר פלילי קודם, שחלקם אף נאשמו ביותר ממעשה שוד אחד בתיק. נטען, כי ההתחשבות בנסיבות האישיות של מוסא לא היתה מספקת, הגם שמעשיו נשאו אופי של סיוע. י"ב. לקראת הדיון עיינו בתסקיר משלים של שירות המבחן למבוגרים. נאמר, כי מוסא ביטא לאחר גזר הדין חרדה ותסכול, אף כי המשיך בתפקוד ובהכנה ללימודים. מוסא גם פנה לפסיכיאטר ולפסיכולוג. הפסיכולוג ציין אבחנה של תגובה לחרדה, המחייבת טיפול פסיכותרפי; כך גם בהערכת הפסיכיאטר, שהיתה כי מוסא סובל מהפרעת הסתגלות הכרוכה בדיכאון. הוזכר גם אירוע של תאונה בילדותו של מוסא, שגרמה לו קשיים רגשיים אשר חייבו אז קבלת חוות דעת בתחום הנפשי, ובגיל מאוחר יותר נקבעה לו, בגדרי תביעה אזרחית נכות נפשית נמוכה למספר שנים, ונכות 0% אחר כך. נאמר כי מוסא מטיל על חסן את מירב האחריות; וכי אם יהא עליו לרצות מאסר, יש ליידע את שלטונות שב"ס בדבר מצבו ולהמליץ על בדיקת אופציה טיפולית, עם שיקום לקראת שחרורו במסגרת הרשות לשיקום האסיר. הפיצוי למתלונן, כנמסר, טרם שולם. הדיון בפנינו י"ג. בפתח הדיון שאלנו את באת כוח המדינה האם נוכח אי הגשת ערעור כנגד חסן, אין מקום להפחתה בעונשו של מוסא, שהרי לא היתה מחלוקת, גם מפי המדינה בבית המשפט המחוזי, שחלקו של חסן בפרשה גדול יותר - אך הוא נדון ל-18 חודשי מאסר בפועל, ואילו מוסא נדון במותב שונה ל-24 חודש. נימקנו זאת בטעמי אחידות הענישה וההגינות. באת כוח המדינה השיבה כי אם יסבור בית המשפט שיש מקום להפחתה, ראוי שלא יפחת עונשו של מוסא מזה של חסן. כבר כאן נֹאמר, כי לטעמנו היתה המדינה האמורה להרים דגל של הגינות, צריכה להודיע מראש או בפתח הדיון, משהחליטה שלא לערער בעניינו של חסן אף שהודיעה כי היא שוקלת זאת, על הסכמתה להפחתה בעניינו של מוסא. י"ד. עו"ד חורי טען לחסן, כי אינו חולק על חומרת העבירות, אך היתה זו חובבנות הטבולה במעשי הבל, להבדיל ממהלך קרימינלי מתוכנן; התכנון נעשה בתכוף מאוד לביצוע העבירות, וחסן מסר עוד לפני כן למתלונן את שמו ומספר הטלפון שלו, כך שמתחילה היתה זו לדידו עסקה אמיתית. גם לא יוחסה לחסן עבירה בנשק, ולשיטתו, היה המדובר באקדח צעצוע; חסן, כך נטען, מתנהג ללא דופי בבית הסוהר חרמון. נתבקשה הפחתה מהותית של עונש המאסר. ט"ו. עו"ד בר-עוז טען למוסא כי יש פערים עצומים בין שני המערערים בכל קנה מידה, וחלקו של מוסא פחות בהרבה משל חסן באין חולק (צוין גם כי המדינה הצהירה בבקשה לעיכוב ביצוע של חסן, שעונשו ראוי). נטען כי המערער לא ידע בעת פנייתו של חסן על כוונת השוד, וכל הנושא עלה בעת הנסיעה, ועוד – כי כל הפעולות כלפי המתלונן נעשו ועל ידי חסן, על כן, חלקו של מוסא משיק – כאמור – לסיוע. עוד הצטרף עתה הרקע הפסיכיאטרי שלא היה ידוע לבית המשפט קמא; נתבקשה התחשבות בכיוון של עבודות שירות, ולמצער הפחתה לכלל מחצית עונשו של חסן. ט"ז. נציגת שירות המבחן ציינה לגבי מוסא, כי השירות לא התרשם מנכונות מצדו להיעזר, ומכל מקום, ככל שהמאסר בפועל יוותר על כנו חשוב ששירות בתי הסוהר יידע את כל הנתונים. י"ז. באת כוח המדינה ציינה, כי במצב רגיל לא היה מקום להתערב בגובה עונשו של מוסא, אילולא הנסיבות, אך אין לדבר עם זאת על פער דרמטי בינו לחסן, ועל פי כתבי האישום בהם הודו המערערים, אין העונשים שהושתו חמורים - השוד בוצע בצוותא ובתכנון מראש, מוסא נהג ברכב בחלק מן הדרך כדי לאפשר ביצוע השוד, ואז יצא חסן מרכבו תוך איום בנשק, בין אמיתי או צעצוע, על המתלונן. לגבי חסן נשקלה אפשרות להגיש ערעור אך הוחלט שלא לעשות כן, אולם אין מקום להפחתה לגבי מוסא מעבר לעונשו של חסן. הכרעה י"ח. לאחר העיון החלטנו כי אין מקום להתערב בעונשו של חסן, שבנסיבות אינן חמור כלל והוא אף נוטה לדעתנו לקולה. אכן, הפסיקה בעבירות שוד מגוונת ותלויות נסיבות, אולם נזכיר כי המדובר בעבירה מן החמורות שבספר העונשין, שעונשה בנסיבות התיק (בחבורה ובשימוש בנשק) 20 שנות מאסר, ונוספו עליה עבירות אחרות שהיו בתיק. י"ט. עבירות שוד דינן מאסר בפועל, והטעמים לכך ברורים - הצורך בהרתעה ובגמול, לרבות בהרחקת העבריין מן החברה לתקופה מתאימה; ויש מן השודדים הנענשים בשנות מאסר ארוכות. מובן כי לנסיבות האישיות משקל בגזירת הדין, ובהן גיל צעיר, עבר נקי, חרטה והודיה (ע"פ 3219/09 חביבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) - אך מנגד, יש מקום ליתן משקל גם לנסיבות העבירה. לא אכחד - הפסיקה בכגון דא מגוונת, ויש מקרים שבהם נגזרו עונשים קלים מאשר בענייננו (כולל בפרשת חביבי הנזכרת); ואולם, בלבי חשש שמא אין אנו מחמירים די הצורך בעבירות כגון דא, מקום שהחומרה ניכרת במיוחד. הרציונל שביסוד הגישה המחמירה כלפי שודדי נהגי מוניות אינו רחוק מענייננו שלנו, כפי שאל נכון ציין בית המשפט המחוזי בתיק מוסא. אין צורך בדמיון רב כדי לשער בנפשנו את הבעתה והאימה שהיו מנת חלקו של המתלונן, שלאחר מסירת כספו (11,000 ש"ח) לחסן, נאלץ לחוות חויה טראומתית כל כך, שעה שרכב אשר נמכר לו הופך להיות זירה בה יישדד. אשר למוסא, אילולא אורך המאסר שנגזר על חסן, שאין חולק כי מעשיו היו חמורים משל מוסא, ושעליו לא היה ערעור, ואילו עמד תיקו של מוסא לעצמו – דומה שלא היינו מתערבים גם בעונשו; אך מתבקשת התערבות מטעמי הגינות. סבורים אנו, כי הביטוי להבחנה בין שני המערערים צריך להיות בחודשיים מאסר, ועל כן יעמוד עונש המאסר בפועל של מוסא על 16 חודשים, בניכוי 35 ימי מאסרו. שאר חלקי העונש יעמדו בעינם. אנו מטעימים, כי ההפחתה נובעת אך מן הקביעות באשר ליחס שבין שני המערערים. הבאנו בחשבון גם את הרקע הפסיכולוגי הנטען לגבי מוסא, אך לא היה בנסיבות מקום ליתן לכך משקל רב מאוד. הערעור לגביו מתקבל איפוא לפי האמור. כ. מוחמד מוסא יתייצב לריצוי עונשו ביום 1.3.10 עד שעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בנצרת. תנאי שחרורו יעמדו בעינם. אנו מפנים תשומת לבו של שירות בתי הסוהר, בהמלצת שירות המבחן, לנושא הפסיכולוגי; מוסא יביא את כל התיעוד הרלבנטי עמו בהתייצבו למאסרו; זאת, לצורך שיבוצו במאסר והטיפול בו, כדי למנוע הידרדרות בחברת עבריינים כבדים. סוף דבר כ"א. איננו נעתרים לע"פ 7677/09 (חסן); ע"פ 7908/09 (מוסא) מתקבל לפי האמור. ניתן היום, כ"ה בשבט התש"ע (9.2.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09076770_T08.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il