הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי נ. מנורה חברה לביטוח בע"

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 7676/00 בפני: כבוד השופט א' ריבלין המבקש: הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי (ישראל - מערב גרמניה) נגד המשיבים: 1. מנורה חברה לביטוח בע"מ 2. חיים היימן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 11.9.00 בתיק ה"פ 45/00 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' פלפל בשם המבקש: עו"ד ד' ארד-אילון בשם המשיבים: עו"ד מנחם גלברד פסק-דין 1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו (כבוד השופטת ד' פלפל), לפיה תידון התובענה בה"פ 445/00 כתביעה בסדר דין רגיל. ביום 22.3.00 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי המרצת פתיחה נגד המשיבים. המשיבים הגישו לבית המשפט קמא שלוש בקשות. הראשונה, בקשה להעברת הדיון לפסים של תובענה רגילה; השניה, בקשה לדחייה או למחיקה על הסף; והשלישית, בקשה להארכת מועד להגשת תשובה. ביום 3.9.00 ניתנו החלטות, לפיהן תידונה הבקשות בקדם משפט ביום 11.9.00. ביום 11.9.00 נתן בית המשפט קמא החלטה, וזו עיקרה: "בשלב זה הפסקתי את טיעוניו של עו"ד גלברד. מעבר להתרשמות, הגעתי למסקנה, הן כתוצאה מהחומר והן כתוצאה מטיעוני הצדדים, שיש מקום שהתביעה תידון בצורה של תביעה רגילה וכך אני קובעת...". כנגד החלטה זו מופנית הבקשה שלפני. 2. המבקש טוען, בהסתמך על תקנה 241(ד) רישא לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- (להלן: התקנות), כי בית המשפט קמא לא היה מוסמך ליתן החלטה על בסיס הבקשה בלבד, ומבלי לתת למבקש הזדמנות להגיש תגובה בכתב. הדיון נערך, כך הוא מציין, בטרם חלפה תקופת 20 הימים הנתונים לו, על פי תקנה 241(ג) לתקנות, להשיב לבקשות. המבקש מדגיש, כי לשם הזהירות אף הגיש בקשה להארכת מועד להגשת תגובות בכתב - בקשה שלא נדחתה על ידי בית המשפט. מוסיף המבקש וטוען, כי אף הזדמנות לטעון בהרחבה בעל פה לא ניתנה לו. בכל אלה, כך סבור המבקש, יש משום פגיעה בכללי הצדק הטבעי. לטענתו, בפני בית המשפט קמא היתה מונחת רק עמדתם המנומקת של המשיבים, ולפיכך נתקבלה ההחלטה תוך חריגה מן המגבלות הדיוניות להן כפוף בית המשפט. עוד טוען המבקש, כי נמנעה ממנו, בניגוד להוראת תקנה 241(ד) לתקנות, האפשרות לחקור את המצהיר מטעם המשיבים, בחקירה נגדית. לשיטתו, חקירה שכזו היתה נחוצה, באשר ניתן היה להראות באמצעותה, כי הפלוגתאות השנויות במחלוקת מצויות בחזית צרה ופשוטה. על זכותו הנטענת לחקור את המצהיר עמד המבקש בעת הדיון. 3. המשיבים טוענים, כי בקשתו של המבקש אינה חושפת את המסכת העובדתית במלואה. בדיון שהתנהל בבית המשפט קמא, כך הם טוענים, ניתנה למבקש הזדמנות נאותה לטעון טענותיו בעל פה, והזדמנות זו נוצלה על ידו במלואה. היו אלה המשיבים - כך הם מציינים - אשר הופסקו על ידי בית המשפט קמא במהלך הצגת הטיעונים. עוד טוענים המשיבים, כי המבקש לא היה מעוניין בדחיית מועד הדיון, חרף ההחלטה האמורה מיום 3.9.00, ועמד על כך שהדיון יתקיים ביום 11.9.00 כסדרו, כל זאת בידעו כי הדיון נועד, בין היתר, לדון בבקשה להעברת הדיון לפסים של תובענה רגילה. המשיבים גורסים, כי המבקש לא דרש לחקור את המצהיר מטעמם, והסתפק באמירה, בתחילת דבריו, לפיה "אם אצטרך אחקור את המצהיר". עוד הם מציינים, כי בהליכי ביניים, נתון בידי בית המשפט שיקול דעת אם לקיים חקירה של המצהירים. במקרה דנן, לגישתם, לא היה צורך בחקירת המצהיר, הן משום שהעובדות העיקריות הדרושות להכרעה בבקשה אינן שנויות במחלוקת, והן משום שהמסכת העובדתית המפורטת בבקשות המשיבים, אינה יכולה להתברר באמצעות תצהירים. לגופו של עניין טוענים המשיבים, כי מן הדין היה להעביר את המרצת הפתיחה שהגיש המבקש לפסים של תביעה רגילה, משום שהעובדות אינן יכולות להתברר דיין באמצעות תצהירים, ומשום שהדרך הדיונית של המרצת פתיחה תקפח את המשיבים. המשיבים מפנים לדברי בא-כוח המבקש בדיון בפני בית המשפט קמא: "מה קרה לביטוח? זה צריך להתברר בתביעות עצמן" והיום אף ביקשו להגיש כראיה מסמכים שהוגשו מטעם המבקש לבית המשפט המחוזי והמלמדים, לטענתם כי התובענה אינה ראויה להיבחן על דרך של המרצת פתיחה. אכן, כך ניתן להתרשם, אלא שההחלטה היום כרוכה בשאלה אחרת ועל כן אין מקום להתיר הבאת ראיות נוספות כאן. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. 4. תקנה 241 לתקנות קובעת, בסעיפים הקטנים הרלוונטיים לענייננו, כי: (ג) המשיב רשאי להשיב לבקשה תוך עשרים ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם.... (ד) בית המשפט או הרשם רשאים להחליט על יסוד הבקשה והתשובה בלבד או, אם ראה צורך בכך, לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם. בענייננו, כאמור, החליט בית המשפט על יסוד הבקשה בלבד, וללא חקירת המצהירים. בהחלטת בית המשפט שלא לחקור את המצהיר מטעם המשיבים לא מצאתי להתערב. נראה כאמור, גם כי בנסיבות העניין קיים בית המשפט ברור יעיל ומלא של השאלה הצריכה תשובה. אולם, משעומד המבקש על זכותו להגיש תשובה, ראוי כי תינתן לו ההזדמנות לעשות כן - וזאת תוך 20 ימים מהיום, ולצורך זה מוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי. לאחר מכן יחליט בית המשפט קמא האם אמנם יש מקום לשנות מהחלטתו. במובן זה, ובמובן זה בלבד, מתקבל הערעור. החלטת בית המשפט המחוזי תבוטל, והדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לשם קבלת התשובה ומתן החלטה כאמור. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות. ניתן היום, כד' בניסן התשס"א (17.4.2001). ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00076760.P02 בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444