אוסאמה קוואס נ. ורד ירושלים תעשיות ומפעלי פיתוח בע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 7670/16 בבית המשפט העליון רע"א 7670/16 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט מ' מזוז המבקש: אוסאמה קוואס נ ג ד המשיבות: 1. ורד ירושלים תעשיות ומפעלי פיתוח בע"מ 2. הראל חב' לביטוח בע"מ בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) בע"ר 25956-02-16 מיום 7.7.2016 בשם המבקש: עו"ד עבד ענאן בשם המשיבות: עו"ד שחר נוביק פסק-דין השופט ע' פוגלמן: בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) שבו נדחה ערעור המבקש על החלטות רשמי בית המשפט המחוזי בירושלים, שבמסגרתן נמחק ערעורו מחמת אי הפקדת עירבון ונדחתה בקשתו לביטול מחיקת הערעור. תמצית העובדות וההליכים 1. המבקש הגיש כנגד המשיבות תביעה לתשלום פיצויים בגין פגיעה שנגרמה לו במהלך עבודתו כפועל תעשייה במפעל של המשיבה 1. ביום 25.12.2014 דחה בית משפט השלום בירושלים את התביעה. ביום 15.2.2015 ערער המבקש על פסק הדין, ובמסגרת ערעורו הגיש בקשה לפטור מהפקדת עירבון, ולחלופין להפחתת סכום העירבון מטעמים כלכליים. ביום 1.5.2015 קבעה רשמת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הרשמת ע' כהן) כי סכום העירבון יופחת ויעמוד על 10,000 ש"ח, וכי המבקש יפקידו בתוך 45 ימים (להלן: ההחלטה בעניין הפחתת העירבון מיום 1.5.2015). ביום 18.11.2015, בחלוף כחמישה חודשים מתום המועד בו היה על המבקש להפקיד את סכום העירבון, הגיש המבקש בקשה לבית המשפט בה ציין כי הפקיד סך של 3,000 ש"ח על חשבון העירבון, וביקש כי בית המשפט יעיין שוב בהחלטתו בעניין הפחתת העירבון, ויורה על הפחתה נוספת בסכום העירבון. ביום 19.11.2015 הגישו המשיבות בקשה למחיקת הערעור, ועוד באותו היום הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הרשם ד' טפרברג) על מחיקת הערעור. נקבע, כי היה על המבקש להפקיד את העירבון לפני חודשים רבים, וכי לא הוגשה בקשה להארכת מועד להפקדתו. כמו כן, נקבע כי המבקש לא הציג נימוקים חדשים בבקשתו לעיון חוזר המצדיקים שינוי ההחלטה הקודמת שניתנה בעניין (להלן: פסק הדין בעניין מחיקת הערעור; יוער כי פסק הדין הוכתר כ"החלטה"). 2. ביום 24.12.2015 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול מחיקת ערעורו, שבגדרה נטען כי מצבו הכלכלי והפגיעה בזכות גישתו לערכאות, מצדיקים היעתרות לבקשתו. כמו כן, ציין המבקש בבקשתו כי הצליח לגייס את הסכום הדרוש עבור העירבון, והוא נכון להפקידו. בו ביום דחה בית המשפט את בקשתו זו, אך מן הטעם שחלפו למעלה מ-30 ימים מאז מחיקת הערעור. המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה אחרונה זו, ולחלופין עתר להארכת מועד להגשת בקשה לביטול מחיקת הערעור. בבקשתו נטען כי ההחלטה למחוק את הערעור כלל לא הומצאה לבא כוחו של המבקש, וכי מאז המועד בו זו הובאה לידיעתו של האחרון – לא חלף המועד להגשת בקשתו לביטול מחיקת הערעור. ביום 14.1.2016 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' הרשם א' רון) את הבקשה והורה על ביטול מחיקת הערעור, תוך שנקבע כי הפקדת העירבון תיעשה בתוך 10 ימים. בצד זאת, צוין כי הצהרת בא כוח המבקש כי לא ידע על ההחלטות הקודמות היא "תמוהה". בו ביום, הפקיד המבקש את מלוא סכום העירבון. עוד באותו היום, הגישו המשיבות בקשה לביטול החלטה אחרונה זו, בטענה כי אין בסמכות בית המשפט המחוזי לבטל את ההחלטות הקודמות שניתנו בעניין, וכל זאת מבלי שהתבקשה תגובת המשיבות. בעקבות כך, הורה בית המשפט למבקש – בהחלטה מאותו יום – להגיש התייחסותו לבקשת המשיבות האמורה, בציינו כי המבקש כלל לא הזכיר בבקשתו דבר קיומה של ההחלטה בעניין הפחתת העירבון מיום 1.5.2015. ביום 26.1.2016 ולאחר קבלת תגובת המבקש, קבע בית המשפט המחוזי (כב' הרשם א' רון) כי נוכח החלטותיו הקודמות של בית המשפט המחוזי, ונוכח העובדה שהעירבון הופקד באיחור רב – מחיקת הערעור עומדת על כנה. 3. המבקש הגיש ערעור על החלטות רשמי בית המשפט המחוזי לפיהן נמחק ערעורו ונדחתה בקשתו לביטול מחיקת הערעור, וביום 7.7.2016 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) את הערעור. בית המשפט קבע כי כל אחד ממחדליו של המבקש, ובוודאי הצטברותם, מצדיקים את דחיית הערעור. נקבע כי המבקש לא הפקיד את העירבון על פי ההחלטה בעניין הפחתת העירבון מיום 1.5.2015, וכי מטעם זה, לא היה מקום לכתחילה להיעתר לבקשתו בעניין הפחתה נוספת של הסכום האמור. בית המשפט הטעים כי היה על המבקש להגיש ערעור, חלף בקשה לביטול מחיקת הערעור; כי היה עליו לתמוך את טענותיו בדבר המועדים בה הוגשה בקשה זו בתצהיר; וכן כי בבקשה האמורה היה עליו להזכיר באופן מפורש כי קיימת החלטה בעניין הפחתת העירבון מיום 1.5.2015. 4. מכאן הבקשה שלפניי. המבקש סבור כי יש מקום ליתן רשות ערעור בעניינו כדי למנוע עיוות דין שייגרם לו באם פסק הדין של בית המשפט המחוזי ייוותר על כנו. זאת, שכן תוצאתו של פסק הדין היא כי נמנעת אפשרות בירור הערעור שהגיש המבקש ועל כן גם זכות הגישה לערכאות. המבקש טוען, בעיקרם של דברים, כי בית המשפט לא נתן לו כל הודעה בטרם מחק את ערעורו בשל אי הפקדת עירבון במועד, וזאת בניגוד לקבוע בתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). עוד טוען המבקש כי פסק הדין בעניין מחיקת הערעור לא הומצא כדין לבא כוחו; וכי המועד בו ידע בא כוחו על פסק הדין מצדיק הידרשות לבקשתו לביטולו. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי בהחלטותיו לא הקנה משקל ראוי למצוקתו הכלכלית; לסיכויי הערעור הגבוהים לטענתו; ולקיומם של טעמים סבירים המצדיקים את הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין בעניין מחיקת הערעור. 5. התבקשה תשובת המשיבות. המשיבות סומכות ידיהן על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. לדידן, טענת המבקש בדבר אי קבלת התראה בטרם מחיקת הערעור היא חסרת יסוד, שכן המבקש הוא שפנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לפטור מהפקדת עירבון או הפחתתו. עוד טוענות המשיבות, בין היתר, כי התנהלותו של המבקש ומחדליו צריכים להיזקף לחובתו; כי משלא הופקד העירבון משך חמישה חודשים ממועד הפחתת העירבון, לא היה מנוס ממחיקת הערעור; וכי עניינו של המבקש אינו מצדיק דיון ב"גלגול שלישי". דיון והכרעה משעיינתי בבקשה ובתשובות לה ראיתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. 6. כידוע, מוסד העירבון נועד להבטיח את הוצאותיו של המשיב בהליך הערעור ולספק לבעל דין שזכה מעין הגנה מפני ההשלכות הכלכליות הנובעות מקיומו של הליך משפטי נוסף (רע"א 9422/10 חטיב נ' אזברגה, פסקה 4 (14.3.2012) (להלן: עניין חטיב)). אי הפקדת עירבון עשויה, בנסיבות מסוימות, להצדיק את דחייתו של הערעור מכוח תקנה 431 לתקנות שלפיה "לא קיים המערער הוראה בדבר הערבון או הערובה, יירשם הערעור לדחייה לפני בית המשפט או הרשם ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין" (ההדגשות הוספו – ע' פ'). על פי ההלכה הפסוקה, משמעות פעולת ה"רישום לדחייה" הינה כי בחלוף המועד להפקדת העירבון, ובטרם יידחה הערעור מחמת אי הפקדתו, תישלח לצדדים "הודעת התראה" מטעם רשם בית המשפט, במסגרתה תינתן לבעל דין החייב בהפקדת עירבון אפשרות ליתן טעם מדוע לא יידחה ערעורו עקב אי הפקדת עירבון במועד. מכך עולה כי הכלל הנהוג הוא שאין לדחות ערעור על בסיס אי הפקדת עירבון במועד מבלי לתת לצדדים הזדמנות לשטוח את טיעוניהם, תוך קיום דיון עצמאי המתמקד בבירור מחדליו של המערער (בע"ם 1995/16 פלוני נ' פלוני, פסקה 12 (11.5.2016); עניין חטיב, פסקה 5; בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם, פסקאות 13-10 (28.6.2006) (להלן: עניין לה נסיונל); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 828 (מהדורה שביעית, 1995)). באם מצא בית המשפט כי הטעמים למחדליו של המערער אינם מצדיקים מתן הארכה להפקדת העירבון, יורה על דחיית הערעור. יודגש כי התקנה האמורה עוסקת ב"דחיית" ערעור מחמת אי הפקדת עירבון, אולם נקבע בהלכה הפסוקה כי התקנה מקימה לבית המשפט גם סמכות למחוק את הערעור (רע"א 8908/15 אליאב נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, פסקה 5 (1.6.2016) (להלן: עניין אליאב); רע"א 121/12 פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע"מ, פסקה 4 (4.6.2012)). 7. משנמחק ערעורו בשל אי הפקדת עירבון, פנה המערער לבית משפט קמא בבקשה ל"החייאת הערעור" – אולם בקשתו כאמור נדחתה. בעניין לה נסיונל הותוותה אמת המידה להכרעה בבקשות כגון דא, ושם נקבע כי על בית המשפט לבחון אם הסיבות שהציג המבקש למחדלו בדבר אי הפקדת עירבון מניחות את הדעת. עוד נקבע שאין די בטענות המבקש בדבר "קשיים כלכליים" כדי להצדיק את קבלת הבקשה, אלא עליו להציג הסבר מפורט מדוע קשיים אלה מנעו את הפקדת העירבון במועד; ומנגד, אין די בטענות המשיב בדבר הסתמכות על דחיית הערעור, אלא נדרש כי יצביע על אינטרס בעל טעם של ממש, כגון שינוי מצב לרעה או נקיטת פעולות מכבידות עקב דחיית הערעור. בנוסף לכך, נדרש לבחון את חלוף הזמן שעבר מן המועד שהומצא למבקש פסק הדין ועד להגשת הבקשה לביטולו; הפגיעה שתיגרם למבקש אם בקשתו לביטול פסק הדין תדחה; ואת סיכויי הערעור לגופם (עניין אליאב, פסקה 5; עניין לה נסיונל, פסקה 22; ע"א 3857/96 שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ, פ"ד נב(2) 706, 712 (1998)). 8. יישום אמות המידה האמורות על המקרה שלפניי מוביל לדעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מבלי לקבוע מסמרות ביחס לסיכויי הערעור בבית המשפט המחוזי לגופם. אכן, אין לכחד כי מחדליו של המערער שנוגעים לאי הפקדת עירבון במועד אינם עניין של מה בכך (רע"א 4830/12 מפלגת הירוקים – למען ישראל ירוקה – לאיכות הסביבה נ' נהרי, פסקה 4 (20.8.2012)). עם זאת, בענייננו, לא ניתנה הודעת התראה למבקש לפיה במידה ולא יפקיד את העירבון, ימחק ערעורו. כלל נהוג בפסיקה הוא כי יש לפרש באופן דווקני כל הוראה ה"מעמידה מחסום ומגבלה על זכות הגישה של בעל-הדין לבית-המשפט" (ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נו(1) 865, 868 (2001) (להלן: עניין עראידה)). בנוסף לכך, מצוקתו הכלכלית של המערער, בה הכיר גם בית המשפט המחוזי בהחלטתו בעניין הפחתת העירבון מיום 1.5.2015, נושאת משקל בענייננו. לכך יש להוסיף, כי בסופו של דבר הפקיד המערער את מלוא סכום העירבון, עוד באותו היום בו הורה בית המשפט המחוזי על ביטול מחיקת הערעור, ומהתנהלותו זו עולה כי לא היה בכוונתו לזנוח את ההליך הערעורי (השוו עניין עראידה, בעמ' 869). מנגד, המשיבות לא הצביעו על טעם מיוחד שתומך במחיקת הערעור, כגון שעקב הסתמכותן על מחיקתו ביצעו פעולה בלתי הפיכה או פעולה מכבידה אחרת. בהינתן כל האמור לעיל, ובשים לב לחשיבותה של זכות הערעור כחלק מזכות הגישה לערכאות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 7.7.2016 מבוטל אפוא; כמו כן מבוטלות גם החלטות בית המשפט המחוזי שהורו על מחיקת הערעור מחמת אי הפקדת עירבון במועד. על המערער להפקיד את העירבון מחדש בתוך 10 ימים כתנאי להחזרת הערעור לרשימת המשפטים. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"א באייר התשע"ז (‏7.5.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16076700_M04.doc גב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il