יוסי קטן נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 767/01 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' א' לוי המערער: יוסי קטן נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 13.12.00 בת.פ. 40155/00 שניתן על ידי כבוד השופט ז' כספי תאריך הישיבה: ח' בחשון התשס"ב (25.10.01) בשם המערער: עו"ד צבי אבנון ועו"ד גיא אבנון בשם המשיבה: עו"ד תמר בורנשטין פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות שבכתב אישום מתוקן בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. הוא נדון ל10- שנות מאסר מתוכן 8 שנים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי. רשיונו נשלל לצמיתות. הערעור הוא על חומרת העונש. המקרה נשוא כתב האישום הוא חמור. המערער נהג ברכב שלצדו אדם נוסף ובמהלך נסיעתו לאחר ויכוח מלווה בגידופים ובתנועות ידים בינו לבין רוכב קטנוע שנסע לפניו, הסיט חברו ובהמשך הדרך הסיט הוא עצמו את ההגה באופן שתחילה נפגע הקטנוע בלבד ובהמשך פגע הרכב ברוכב הקטנוע, הפילו לארץ וגררו לאורך כמה עשרות מטרים, לרוכב הקטנוע נגרמו פגיעות גוף קשות. לא ניתן להמעיט בחומרת המעשים כאשר בשל סכסוך של מה בכך שלא היה מקום להתחיל בו מלכתחילה, הועמדו בסכנה ממשית ומוחשית חייו של אדם שנגרם לו בכוונה סבל נפשי וגופני על לא עוול בכפו. הסניגור מיקד טיעוניו לעונש על אישיותו של המערער והסתמך על חוות הדעת הפסיכודיאגנוסטית של היחידה לפסיכיאטריה משפטית של משרד הבריאות. תעודה זו היתה אמנם בפני בית משפט קמא אלא שזה לא נתן לה - לפי הטענה - את המשקל הראוי. מחוות הדעת עולה שהמערער יליד 1975, שוחרר מצה"ל לאחר שני חודשי שירות בפרופיל 21. הוא רווק, אינו עובד, אין לו מקצוע וגר אצל אמו (אביו נפטר) המפרנסת אותו. ההתרשמות הקלינית היא שהוא סובל מקווי אישיות המנעותית ותלותית. הסניגור מדגיש את העובדה שחברו שישב לידו והיה היוזם של התקרית ושל הפגיעה בקטנוע ואף הסיט את ההגה, היה חולה נפש, דבר שאושר על ידי הרופא בחוות הדעת בציינו שאותו חבר מוכר בבית חולים אברבנאל ובעת כתיבת חוות הדעת היה מאושפז שם. המערער ציין בפני הרופא כי החבר הוא זה שהסיט את ההגה וגרם לפגיעה באופנוע וכי הוא הושפע מן החבר ואלמלא נוכחותו, לא היה מגיע למצב כזה וכי הוא מצטער מאוד על מה שקרה. אין בכל האמור לעיל כדי ליטול מן האשמה הרובצת על המערער בגין מעשיו הנפשעים. עם זאת יש בכך כדי להוות שיקול לעניין העונש. חומרת המעשים ותוצאותיהם מחייבת הטלת עונש מרתיע ומכאיב שהוא עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית אלא שמשך תקופת המאסר שנגזר עליו נראית לנו כמחמירה עמו יתר על המידה בהתחשב באישיותו של המערער, בנסיבותיו האישיות וברף הענישה העולה מן הפסיקה למקרים קשים מהסוג הנדון. לאחר שאיזנו בין השיקולים הרלבנטיים, הגענו לכלל מסקנה שמן הראוי להפחית מתקופת המאסר באופן שבמקום 10 שנות מאסר מתוכן 8 שנים לריצוי בפועל, יבואו 8 שנות מאסר מתוכן 6 שנים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי והתנאי כפי שקבע בית משפט קמא. רשיונו של המערער ישלל לתקופה של 20 שנה במקום לצמיתות. לצורך קבלת רשיון מחדש יהיה על המערער לעבור את כל המבחנים והמבדקים הדרושים לשם קבלת רשיון נהיגה אם בכלל יהיה הוא זכאי לקבלת רשיון לאור העבירות בהן הורשע. הערעור מתקבל כאמור לעיל. ניתנה היום, י"ג בחשוון תשס"ב (30.10.01). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01007670.J01 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444