דר' אילן שדה נ. אוניברסיטת בן גוריון

פסק-דין בתיק בג"ץ 7662/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7662/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: ד"ר אילן שדה נ ג ד המשיבים: 1. אוניברסיטת בן גוריון 2. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבה 1: עו"ד אלמוג צבר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותר, כי המשיבים ייתנו טעם מדוע לא יבוטל פסק דינו של המשיב 2, בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי), בתיק עא"ח 18/07 מיום 3.3.2008, אשר דחה את ערעורו של העותר על החלטת רשמת בית הדין הארצי בתיק ע"ע 84/07 מיום 17.1.2007. כמו כן מבקש העותר כי המשיבים יתנו טעם מדוע לא יבוטל אף פסק דינו של בית הדין הארצי בתיק עא"ח 18/08 מיום 9.7.2008, אשר דחה את ערעורו של העותר על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (להלן: בית הדין האזורי) בתיק עב 3150/06 (מספרו החדש של התיק המקורי ע"ע 1866/02) שלא לפסול את עצמו מלישב בדין בתביעתו. ראשיתה של עתירה זו בתביעה כספית אשר הגיש העותר ביום 7.7.2002 (ע"ע 1866/02) כנגד המשיבה 1, אוניברסיטת בן גוריון-בנגב (להלן: האוניברסיטה). בין לבין הוגשו מספר בקשות במסגרת התיק, לרבות בקשה להוספת נתבעים ותיקון כתב התביעה. בהחלטתו מיום 1.12.2005 מחק בית הדין האזורי (כבוד השופט א' סופר) את כתב התביעה המתוקן, מאחר והעותר לא הגיש תצהירים משלימים בקשר לכתב תביעתו המתוקן (להלן: החלטת מחיקת התביעה המתוקנת). בפסק דינו מיום 4.12.2005 מחק בית הדין האזורי את תביעת העותר, זאת מחמת אי התייצבותו לדיון שהיה קבוע לאותו יום. על פסק דין זה ערער העותר לבית הדין הארצי (ע"ע 56/06). ביום 23.11.2006 קיבל בית הדין הארצי (כבוד השופטים נ' ארד, ש' צור וו' וירט-ליסנה, ונציג העובדים מ' אורן) את ערעורו של העותר, ביטל את פסק הדין מיום 4.12.2005 והחזיר את התיק לבית הדין האזורי להמשך דיון, על בסיס החלטת מחיקת התביעה המתוקנת. ביום 18.12.2006 הגיש העותר בקשה לפסלות שופט, בקשה אשר נדחתה ביום 27.12.2006 (כבוד השופט א' סופר), בין היתר לאור העובדה כי בקשה דומה לפסילת שופט הוגשה על ידי העותר ביום 22.5.2005 במסגרת אותו תיק נדחתה והערעור עליה (עא"ח 77/05) נדחה אף הוא (להלן: החלטת הפסלות). על החלטה זו הגיש העותר ערעור לרישום בפני בית הדין הארצי (ע"ע 84/07). במסגרת כתב הערעור ערער העותר אף על החלטת מחיקת התביעה המתוקנת, על החלטת בית הדין האזורי שלא לדחות את דיון ההוכחות שהיה קבוע בזמנו ליום 1.2.2007 וכן על החלטות דיוניות "אחרות" שלא פורטו בכתב הערעור. בהחלטתו מיום 17.1.2005 (הרשמת ל' גליקסמן) הותיר בית הדין הארצי לרישום את ערעור העותר כנגד החלטת הפסלות. מאידך, בית הדין לא הותיר לרישום את שאר נושאי הערעור אותם העלה העותר, לרבות החלטת מחיקת התביעה המתוקנת, זאת לאור העובדה כי מדובר בהחלטה אחרת עליה יש להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות, וכי אף אם היה ראוי להגיש ערעור, הרי שהמועד להגשת הליך ערעורי חלף (להלן: החלטת הרשמת). על החלטת הרשמת שלא להותיר רישום של יתר המרכיבים שנכללו בערעורו ערער העותר לבית הדין הארצי (עא"ח 18/07). ביום 3.3.2008 דחה בית הדין הארצי (כבוד השופטים נ' ארד, ו' וירט-ליבנה ור' רוזנפלד; נציג העובדים ש' חבשוש ונציג המעבידים י' בן יהודה) את ערעורו של העותר בקובעו כי מעדיף הוא את כלל הידיעה על כלל ההמצאה, שכן אין לאפשר לעותר לערער על החלטת מחיקת התביעה המתוקנת שכן, בניגוד לטענתו, ידע הוא על מתן ההחלטה ותוכנה בדבר מחיקת כתב התביעה המתוקן במועד נתינתה ביום 1.12.2005, וזאת מההודעה הטלפונית שמסרה לו מזכירות בית הדין האזורי. עוד הוסיף בית הדין הארצי כי אף אם תתקבל טענתו של העותר כי לא ידע באותו יום, הרי שלעותר הייתה ידיעה מלאה וממשית על תוכן החלטת המחיקה במועד הדיון בערעור שדן במחיקת התביעה (ע"ע 56/06) ביום 23.11.2006, ולכל המאוחר במועד המצאת פסק הדין בערעור זה ביום 10.12.2006. לבסוף, חייב בית הדין את העותר בשכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ש"ח. במקביל לערעור זה, התנהל בעניינו של העותר הערעור כנגד החלטת הפסלות, כאשר ביום 9.7.2008 דחה בית הדין הארצי (כבוד הנשיא ס' אדלר) את ערעורו של העותר בקובעו כי לא נוצר חשש ממשי למשוא פנים בניהול התביעה על ידי כבוד השופט א' סופר, וכי בקשתו של העותר נסמכה בעיקרה על חוסר שביעות רצונו מהחלטות שיפוטיות ותחושתו הסובייקטיבית שלא נתמכו בנתונים אובייקטיביים אשר יאוששו אותן. מכאן העתירה שבפנינו, בה תוקף העותר את דחיית ערעורו על החלטת הרשמת, שכן לדידו מחיקה על הסף היא פסק דין ולא החלטה אחרת, וכי הערעור הוגש תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו. עוד תוקף העותר את דחיית הערעור על החלטת הפסילה, שכן לדידו השופט הדן בתיק כבר הוכיח עוינות ומשוא פנים. עוד מציין העותר את נסיבותיו האישיות ואת הפגיעה בכבודו המקצועי והמוניטין שלו כחוקר. מנגד טוענת האוניברסיטה כי יש לדחות את העתירה, היות והעותר לא מציג כל סוגיה משפטית או עקרונית המהווה עילה להתערבותו של בית משפט זה, והיות והעתירה הינה טורדנית וקנטרנית, לאור השיהוי בהגשתה. לגופו של ענין טוענת האוניברסיטה כי טענותיו של העותר בנוגע לפסלות כבוד השופט א' סופר מופרכות ולא מבססות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, תוסיף לכך את העובדה ששאלת פסלות כבוד השופט א' סופר הועלתה על ידי העותר בעבר בפני בית משפט זה בבג"ץ 9746/05 ונדחתה אף היא. כידוע, בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה אך במקרים נדירים בהם נתגלתה טעות משפטית מהותית וכאשר הצדק מחייב התערבות זו (בג"ץ 525/84 נביל חטיב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1), 673 , 695-694 (1986)). בענייננו, אין מדובר בשאלה משפטית בעלת השלכה כללית או במקרה חריג. מדובר במחלוקת שהיא בענין עובדתי בין היתר, אשר אינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. כאמור, בית הדין הארצי קבע כי אין חשש ממשי למשוא פנים בניהול התביעה על ידי כבוד השופט א' סופר וכי בדין נדחה ערעורו של העותר לרישום טיעוניו נגד החלטת מחיקת התביעה המתוקנת לאור איחורו בהגשת ההליך הערעורי במועד, מבלי שהצביע על טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. קביעות אלו הינן קביעות מנומקות אשר נמצאות היטב בתחום סמכותו ומומחיותו של בית הדין הארצי ומשכך, איני רואה כל מקום להתערב בהן. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, י"ט בטבת התשס"ט (15.1.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08076620_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il