מדינת ישראל-משטרת ישראל נ. עובד רופל

החלטה בתיק רע"א 7659/14 בבית המשפט העליון רע"א 7659/14 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקשת: מדינת ישראל-משטרת ישראל נ ג ד המשיב: עובד רופל בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 1.10.2014 בת"א 5786/08/07 שניתן על ידי כבוד השופט א' יעקב בשם המבקשת: עו"ד ד"ר חיה זנדברג ועו"ד האני טרודי בשם המשיב: בעצמו פסק דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' יעקב) מיום 1.10.2014 (ת"א 5786/08/07), בגדרה הורה בית המשפט על מתן פטור מתשלום אגרה למשיב על מלוא סכום תביעתו. 1. הורתה של הבקשה שבפנינו בשנת 1991, עת נפתחה חקירה פלילית כנגד המשיב. בגין חקירה זו הגיש המשיב בשנת 1998 תביעה כספית על סך 10 מיליון ש"ח נגד משטרת ישראל וגורמים נוספים, ולצידה הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה. במשך 16 שנים ניהל המשיב הליכים משפטיים מרובים בעניין הפטור מתשלום האגרה, עד שלבסוף, ביום 1.10.2014, ניתנה החלטת בית משפט קמא לפיה ניתן למשיב פטור מאגרה על מלוא סכום התביעה. 2. להלן תמצית השתלשלות האירועים הרלוונטיים לענייננו. ביום 2.7.1998 הגיש המשיב, המייצג את עצמו, תביעה כספית על סך 10 מיליון ש"ח כנגד משטרת ישראל וגורמים נוספים, בעקבות חקירה פלילית שנפתחה כנגדו בשנת 1991, ופגעה לטענתו ביכולתו להתקבל לעבודה (ת"א 2370/98, להלן: התביעה הראשונה). בד בבד, הגיש המשיב בקשה לפטור מתשלום אגרה (להלן: בקשת הפטור הראשונה). ביום 24.6.2003 קבע בית משפט קמא (הש' עדי אזר ז"ל) כי המשיב דל באמצעים וכי יש לו עילת תביעה מסוימת הראויה להתברר, ועל כן ניתן למשיב פטור עד לסכום של 2,550,000 ש"ח (להלן: ההכרעה הראשונה). בעקבות החלטה זו, נקט המשיב במספר הליכי ערעור במטרה להרחיב את הפטור למלוא סכום תביעתו, אך אלו נדחו על ידי בית משפט קמא, כלהלן: ביום 22.3.2005 נדחתה בקשת המשיב לתיקון טעות סופר בהכרעה הראשונה (השופט ש' ברוך), לאחר שנקבע כי מדובר בערעור בכסות של בקשה לתיקון (להלן: ההכרעה השנייה); ביום 27.2.2008 נדחה ערעור המשיב (השופטת ר' לבהר-שרון) על ההכרעה השנייה (להלן: ההכרעה השלישית); ביום 19.6.2008 נדחתה בקשתו של המשיב לביטול פסק הדין בהכרעה השלישית (ע"א 1771/05, להלן: ההכרעה הרביעית); ב-18.1.2009 נמחק ערעור נוסף של המשיב שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"ר 4644-09-08, השופט א' ש' שילה) על ההכרעה הראשונה (להלן: ההכרעה החמישית). בחלוף השנים, התווספו, לטענת המשיב, אירועים נוספים אשר מנעו ממנו לעבוד במקצועו, ביניהם, כתב אישום שהוגש כנגדו בשנת 1998 ואשר מנע את גיוסו למטה הארצי של משטרת ישראל, וכן חקירות פליליות בנוגע לקטטות בהן היה מעורב בסמוך למקום מגוריו. חקירות אלו לא הניבו כתב אישום, אך הובילו לביטול רישיון הנשק של המשיב בשנת 2009. על ביטול זה ערער המשיב לבית המשפט המחוזי מרכז (עת"מ 44359-02-12), ולאחר שערעורו נדחה, הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, אשר עודנו תלוי ועומד (עע"מ 3792/14). ביני לביני, ביום 26.8.2007 הגיש המשיב תביעה מתוקנת לבית המשפט המחוזי מרכז (ת"א 5786/08/07, הנשיאה ה' גרסטל) במסגרתה עדכן את סכום תביעתו ל-12.5 מיליון ש"ח (להלן: התביעה המתוקנת), וביום 4.3.2009, לאחר שמוצו ניסיונות ערעורו על ההכרעה הראשונה, הגיש בקשה חדשה לפטור מתשלום אגרה במסגרת התביעה המתוקנת (להלן: בקשת הפטור המחודשת). לאחר השהיית ההליכים בתיק למשך חודשים ארוכים, לבקשת המשיב, ביום 9.9.2014 החליט בית משפט קמא (השופט א' יעקב) על דחיית בקשת הפטור המחודשת מטעם המשיב, והותיר את ההחלטה הראשונה על כנה (להלן: ההכרעה השישית). ההחלטה נתקבלה לאחר קבלת תגובה המדינה ובטרם התקבלה תגובת המשיב, ומשכך, ביטל השופט א' יעקב את ההחלטה כדי לאפשר למשיב להגיש את תגובתו. ביום 14.9.2014 הגיש המשיב את תגובתו ללא נספחים המעידים על מצבו הכלכלי, ולאור זאת חזר בית משפט קמא על החלטתו שניתנה בהכרעה השישית ודחה את בקשת המשיב לפטור מלא מאגרה (להלן: ההכרעה השביעית). וזו לשון ההחלטה: "התובע לא הוכיח את מצבו הכלכלי האמיתי, לא צירף מסמכים התומכים בטענה לפיה הוא מחוסר אמצעים ואף לא פירט למי פנה לעזרה לצורך תשלום אגרה ואם פנה כאמור. לפיכך הבקשה נדחית. החלטתו של כב' השופט אז"ר ז"ל תעמוד בעינה". ביום 28.9.2014 הגיש המשיב בקשה לביטול ההחלטה בעניין האגרה, ואף פנה לנשיא בית המשפט המחוזי מרכז בבקשה להתערב בהליכים בתיק זה, כך מהסעיף הראשון לנימוקי בקשתו: "זהו סיפור חמור וקפקאי על אדם שהמשטרה מנענעת אותו כבר 25 שנה בהטרדות בתיקי סרק שטותיים תפורים כדי להורידו מתלונותיו הוא על יקיריהם ועתה ביהמ"ש מוסיף ומנענע אותו כאילו היה בובת גומי. מעין אונס חוזר ונישנה ע"י המשטרה וביהמ"ש". ביום 1.10.2014 החליט בית משפט קמא לבטל את החלטתו הקודמת ולהעניק למשיב פטור מלא מאגרה (להלן: ההכרעה השמינית). ההחלטה ניתנה בפתקית, ללא נימוק וללא קבלת תגובת המבקשת, כהאי לישנא: "מבטל ההחלטה מיום 14.9.2014. לאחר עיון מחדש בתגובת התובע ובמסמכים שצירף, ניתן בזה פטור מאגרה על מלוא סכום התביעה". 3. על כך נסבה בקשת רשות הערעור שבפניי. הבקשה התבססה על עיקרי הטענות שלהלן: מספר ערכאות דנו בעניינו של המשיב, והגיעו למסקנה כי אין בבקשתו כדי להצדיק פטור נוסף מעבר למה שהוענק לו בהכרעה הראשונה, וכי אף הפטור החלקי שהוענק לו אינו מובן מאליו עקב סיכויי התביעה הקלושים; היה על בית משפט קמא להעביר את הנתונים שהגיש המשיב, לעיון המדינה ולבקש את תגובתה טרם ניתנה החלטה בנושא; היה על בית משפט קמא לנמק ולבסס את החלטתו, אשר מהווה שינוי משמעותי לעומת ההחלטות הקודמות בנושא. תגובתו של המשיב לבקשה התבססה על עיקרי הטענות שלהלן: הבקשה לרשות ערעור הוגשה באיחור תוך הטעיית בית המשפט, ועל כן יש לדחות אותה על הסף; קיימים אי דיוקים רבים ומידע שקרי ברקע העובדתי אשר הובא בבקשת המדינה; בקשת המדינה נגועה בחוסר תום לב, והסתרה של הסכמות דיוניות אליהן הגיעו הצדדים במהלך שנת 2009. 4. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיב, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. תשלום אגרה הינו תשלום חובה המוטל בפתיחת הליך על כל מתדיין בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות). נקודת המוצא היא כי "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה" (סעיף 2(ג) לתקנות האגרות). רציונל מרכזי העומד בבסיס תפיסה זו הינו מניעת פתיחתם של הליכי סרק (רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן, פסקה 9 והאסמכתאות שם (21.9.2010)). לצד זאת, התקנות קובעות רשימה סגורה של בעלי דין הפטורים מאגרה (סעיף 19 לתקנות האגרות), רשימה סגורה של עניינים הפטורים מאגרה (סעיף 20 לתקנות האגרות), וכן יש שיקול דעת לבית המשפט להעניק פטור מלא או חלקי מתשלום האגרה לבעל דין אשר עומד בשני תנאים מצטברים (סעיף 14(ג) לתקנות האגרות): (א) אין ביכולתו הכלכלית לשלם את האגרה (להלן: התנאי הכלכלי); (ב) ההליך המשפטי בו החל מגלה עילה (להלן: התנאי המשפטי). בבחינת התנאי המשפטי של עילת התביעה, אין בית המשפט נכנס לעמקם של דברים והבחינה היא לכאורית על מנת לוודא כי אין מדובר בהליך חסר סיכוי. במסגרת התנאי הכלכלי, מחויב בעל הדין הטוען שאין ביכולתו לשלם את האגרה, להביא הוכחות הכוללות תיעוד ואסמכתאות לאי יכולתו (בשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל, פסקאות 6-5 (21.7.2014) (להלן: עניין גורנשטיין); בג"ץ 3622/12 שריאור נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (3.6.2012)). כך גם בסעיף 14(א) לתקנות האגרות: "בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה". 5. ככלל, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות על פטור מתשלום אגרה, אלא במקרים בהם ההחלטה אינה סבירה או מקרים בהם פגם או טעות יסודיים נפלו בשיקול דעתה של הערכאה המבררת (ראו עניין גורנשטיין, פסקה 13 והאסמכתאות שם). במקרה דנן, במשך מעל ל-16 שנים מתנהלים ההליכים בעניין בקשתו של המשיב לפטור מלא מאגרת בית המשפט, כאשר במקביל ממשיכים להתנהל גם ההליכים בתיק העיקרי. במסגרת תקופת זמן זו, התקבלו שבע הכרעות אשר הותירו על כנה את ההחלטה הראשונה משנת 2003, המקנה למשיב פטור חלקי מאגרה (עבור תביעה עד סך של 2,550,000 ש"ח). על כן, נדמה כי מתן פטור למלוא סכום התביעה "בהינף פתקית" ללא הנמקה ומבלי להידרש לתגובת המבקשת, אינה סבירה בנסיבות העניין, ומחייבת בחינה מחודשת מצד בית משפט זה. 6. כאמור, הדרישה להוכחת עילת תביעה אינה מציבה רף גבוה בפני מבקש הפטור, אך יש להבחין בין עילת התביעה לבין היקפה הכלכלי של התביעה, בייחוד כאשר בעל הדין טוען שאין ביכולתו לשלם את אגרת בית המשפט. בענייננו העמיד המשיב את תביעתו הראשונה על סך של 10 מיליון ש"ח בהתבסס על טענתו לאובדן שכר של 20,000 ש"ח לחודש בתוספת רכב צמוד והפרשות סוציאליות במשך 35 שנים בין גיל 36 לגיל 70. בעקבות אירועים שהתרחשו מאוחר יותר ויצרו נזק נוסף לטענתו, אף הגדיל המשיב את תביעתו לסך של 12.5 מיליון ש"ח. אף אם אניח כי יש למשיב עילת תביעה הראויה להתברר ושהינו דל באמצעים, אין הוא יכול מחד לדרוש פטור מאגרת בית המשפט על מלוא סכום תביעתו, ומאידך להעמיד את תביעתו על כל סכום בו הוא חפץ. בהחלטה הראשונה משנת 2003, בחן השופט המנוח ע' אזר ז"ל את היקף תביעתו של המשיב תוך התחשבות ב-3 גורמים: (א) משכורתו של המשיב טרם פוטר מעבודתו בשנת 1990; (ב) אפשרותו לעבוד, ולו באופן חלקי; (ג) שאלת הקשר הסיבתי בין אירועי התביעה ובין התוצאה של אובדן כושר העבודה הנטען. שקלול גורמים אלו הוביל למסקנת בית משפט קמא, כי המבקש זכאי לפטור מאגרה עד לסך 2,550,000 ש"ח בלבד. מסקנה זו מקובלת גם עליי, והיא אף על הצד הגבוה. מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי סכום התביעה הינו מוגזם בנסיבות העניין בהתחשב בעקרון הקטנת הנזק ובסוגיית ריחוק הנזק כאמור בסעיף 76(1) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968: נפגע לא יזכה בפיצוי אלא "... בשל אותו נזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת הנתבע". המשיב תובע את משטרת ישראל, המעוולת לכאורה, ב"נזק השניוני", קרי אובדן כושר עבודה מלא, שלטענת המשיב התפתח מהנזק הראשוני, קרי מההליך הפלילי שהתנהל כנגדו בשנות התשעים (ראו פסק דיני בע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני, בסיפא של פסקה 10 והאסמכתאות שם (15.7.2013)). מקומן של סוגיות הקטנת הנזק וריחוק הנזק להתברר בהליך העיקרי, ועל כן אסתפק בדברים אלו. 7. אשר לטענת המשיב כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף עקב הגשתה באיחור, לא ראיתי בה ממש. אין יסוד להניח כי עמדת המדינה לפיה החלטת בית משפט קמא נמסרה לה ביום 5.10.2014, מקורה בניסיון "להטעות את בית המשפט", כטענת המשיב. יתר על כן, דבקותו של המשיב בסדרי הדין מעלה תמיהה, באשר הלה מפגין במשך שנים התעלמות מוחלטת מעקרון סופיות הדיון, תוך הגשת בקשות חוזרות ונשנות לערכאות שונות אף בהליכים שהסתיימו. זאת בנוסף לשפה הבוטה והמשתלחת בה משתמש המשיב בכתבי טענותיו. על חומרתה של התנהלות מסוג זו עמד הנשיא (בתוארו דאז) א' גרוניס בבג"ץ 668/14 מייק ואן קול נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (14.8.2014): "התנהלות זו של העותר אין לה בסיס בדין. היא עומדת כאמור בניגוד לעקרון סופיות הדיון, ועולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. אין כל מקום לכך שבית המשפט ישחית זמן שיפוטי רב בטיפול בבקשות סרק המוגשות על-ידי העותר חדשות לבקרים, לרבות בהליכים שהסתיימו... מעבר לכך, העותר מנסח את בקשותיו ואת "דרישותיו" בלשון בוטה, לעיתים אף תוך ניסיון להלך אימים על בית המשפט. התנהלות זו יש לראות בחומרה רבה. אין לאפשר מצב שבו פניותיו של העותר לבית המשפט מהוות פעם אחר פעם במה להשתלחויות ולאיומים כלפי בית המשפט, שופטיו ורשמיו...". יש לציין כי נוסף על התיק הנוכחי אשר מדשדש בפרוזדור כבר למעלה מ-16 שנים, בשנה שחלפה, ניהל המשיב הליכים רבים בתיקים נוספים בבית משפט זה, אשר כולם נדחו, ובהם הוגשו במצטבר עשרות בקשות. כך בע"א 5183/14; בבש"א 4871/14; בעע"מ 3704/14; בבש"א 1360/14; בע"א 5184/14; בש"א 8468/14; בבש"מ 6425/13; ובעע"מ 3792/14 אשר עודנו מתנהל. 8. הגיעה אפוא העת לשים קץ להתדיינות המשפטית בסוגיית הפטור מאגרה בתביעתו של המשיב. אשר על כן, אני מקבל את הערעור ומחזיר על כנן את ההחלטות הקודמות לפיהן המשיב זכאי לפטור מאגרה עבור תביעתו עד לסך של 2,550,000 ש"ח בלבד. החלטה זו הינה סוף דבר בעניין בקשות המשיב לפטור מלא מאגרה. המשיב יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 20,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ב בשבט התשע"ה (11.2.2015). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14076590_E07.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il