אליהו נפתלייב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7659/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7659/02 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' א' לוי המערער: אליהו נפתלייב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.7.02 בת"פ 203/01 שניתן על-ידי כבוד השופט ר' ש' צמח תאריך הישיבה: כ"ח באדר ב' תשס"ג (1.4.03) בשם המערער: עו"ד מ' עמוס בשם המשיבה: עו"ד ת' פרוש פסק-דין המערער הורשע - לאחר שמיעת ראיות - בעבירות סחיטה בכוח, סחיטה באיומים וכן נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח. בית-המשפט המחוזי גזר עליו שלוש שנות מאסר בפועל ו-18 חודשים מאסר על-תנאי. כן הפעיל נגדו, במצטבר, שני עונשי מאסר על-תנאי ל-12 חודשים כל אחד, כך שעל המערער הוטל לרצות תקופת מאסר כוללת בת חמש שנים. בנוסף לכל אלה הטיל בית-המשפט המחוזי על המערער גם עונש פסילה להחזקת רישיון נהיגה למשך שתים-עשרה שנים שתחילתן ביום שחרורו מהמאסר. הערעור שלפנינו מופנה נגד ההרשעה בדין, ולחלופין, נגד חומרת העונש. הערעור על ההרשעה נדחה. המדובר בהתרחשות שאירעה בין המערער לבין המתלונן. גירסת המתלונן - שעליה התבסס כתב האישום - הייתה, כי המערער הבחין בו כאשר התחבק והתנשק עם צעירה שהייתה קשורה ביחס קרוב לבן-דודו של המערער (לא הובהר אם מדובר באשתו או בארוסתו). בעקבות זאת פנה המערער אל המתלונן בטרוניה שהייתה מלווה בדרישה שימסור לו את מכוניתו או ישלם לו סך 10,000 ₪ במזומן. יוחס למערער כי הוא תקף את המתלונן באגרוף וכן איים עליו בסכין יפנית, וכי בהשפעת האיומים האלה מסר המתלונן למערער את מכוניתו הפרטית. בית-המשפט המחוזי קיבל את גירסת המתלונן ודחה את גירסת המערער, כאילו המכונית נמסרה לו על-ידי המתלונן ביוזמתו, כערובה לקיום התחייבותו להתייצב בבית משפחתה של האישה כדי להתוודות שם על מעשיו ולהתנצל עליהם. סניגורו המלומד של המערער עשה כמיטב יכולתו לשכנענו, שאילו נדרש בית-המשפט המחוזי לסתירות ולאי הדיוקים בעדותו של המתלונן אפשר והיה מגיע למסקנה אחרת. לא מצאנו מקום להתערב בהרשעה, בהיותה מבוססת על ממצאים עובדתיים שבית-המשפט קבע על יסוד התרשמותו הבלתי אמצעית מעדויות המערער והמתלונן, וכן מעדויותיהם של אנשים נוספים שחלקם נכחו במקום האירוע וחלקם היו מעורבים לאחר מעשה בהסדרת היחסים בין המתלונן לבין המערער. למערער, כאמור, יוחסה גם עבירה של נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח; וגם לביסוס האישום הזה הובאו נגד המערער ראיות מספיקות. העונשים שנגזרו על המערער אינם קלים. עם זאת לא מצאנו להתערב בעונש המאסר ובהחלטת בית-המשפט המחוזי להפעיל נגד המערער את עונשי המאסר המותנים באופן מצטבר. לבד מחומרתן הרבה של העבירות, שבגינן הוטלו העונשים, יש לזקוף לחובת המערער גם את העובדה שביצע את עבירותיו בהיותו אסיר ברישיון, ימים ספורים לאחר ששוחרר ממאסר קודם ובעת שהיה נתון לפיקוח קצין מבחן. לחובת המערער הרשעות קודמות רבות ואחת מהרשעותיו הקודמות, שבגינה הוטל עליו אחד מהמאסרים המותנים שהופעלו, התבססה על מסכת עובדתית דומה מאוד לפרשת האירוע שעמדה ביסוד הרשעתו הנוכחית. מצאנו טעם להתערב רק בעונש הפסילה לקבלת והחזקת רישיון נהיגה. גם באת-כוח המדינה הסכימה כי בהתחשב באורך תקופת המאסר הממשי, שהוטלה על המערער, יש מקום להפחית את תקופת הפסילה; ולדעתנו יש מקום להפחיתה באופן משמעותי. התוצאה היא, אם כן, שהערעור על ההרשעה נדחה, ואילו הערעור על גזר הדין מתקבל בחלקו, לעניין תקופת פסילת רישיון הנהיגה בלבד, המועמדת בזה על שלוש שנים, שמניינן מיום שחרורו של המערער מן המאסר. ניתן היום, כ"ח באדר ב' תשס"ג (1.4.03). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02076590_F01.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.