יוסי פרידמן נ. משרד הביטחון - אגף לשיקום נכים - קצינת התמלוג

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 7655/17 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט י' אלרון המערערים: 1. יוסי פרידמן 2. יעקב פרידמן נ ג ד המשיבים: 1. משרד הביטחון - אגף לשיקום נכים - קצינת התגמולים וראש תחום הטבות ורווחה באגף לשיקום נכים 2. משרד הביטחון – ראש אגף לשיקום נכים ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 9.7.2017 בעת"מ 5883-05-17 שניתן על ידי כבוד השופטת מ' אגמון-גונן תאריך הישיבה: ד' באדר ב' התשע"ט (11.3.2019) בשם המערערים: בעצמם בשם המשיבים: עו"ד תהילה רוט פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מיום 9.7.2017 בעת"מ 5883-05-17 (השופטת מ' אגמון-גונן), בגדרו נדחתה על הסף תביעת המערערים. עניינה של התביעה – בקשת המערערים, יורשיו ואחיו של צבי אייזיק פרידמן ז"ל (להלן: המנוח), נכה צה"ל, ליתן צו המחייב את המשיבים לשלם להם את כלל תשלומי התגמולים וההטבות להם היה זכאי המנוח בגין נכותו. רקע 2. בין השנים 2010-2000 התנהל בעניינו של המנוח הליך משפטי ארוך, תחילתו בפנייה לקצין התגמולים לצורך הכרה בנכותו, המשכוֹ בערעור לפני ועדת ערעור, וסופו בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 27.9.2010 בע"א 182/08. בפסק הדין נקבע כי המנוח זכאי לתגמולים, בהתאם להוראות חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים), בגין החמרה שחלה במצבו הרפואי בעקבות שירותו הצבאי. מספר שנים לאחר מכן עתרו המערערים לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, בטענה כי המנוח לא קיבל את מלוא התגמולים המגיעים לו על-פי פסק הדין, וכי הם, כיורשיו, זכאים לבוא בנעליו ולקבל את היתרה. 3. המשיבים הגישו מצדם בקשה לדחיית העתירה על הסף, מחמת העדר סמכות עניינית, העדר סמכות מקומית והעדר עילה. אשר לטענת הסמכות העניינית טענו המשיבים, כי הדרך להשיג על החלטות של קצין התגמולים היא באמצעות הגשת ערעור לוועדת הערעור, בהתאם להוראות סעיפים 26 ו-33 לחוק הנכים. אשר לעילת התביעה טענו המשיבים, כי למערערים אין מעמד לתבוע את התגמולים בשם המנוח, שכן מדובר בזכויות אישיות שאינן ניתנות להורשה. 4. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה על הסף, מחמת העדר סמכות עניינית לדון בה, לפי חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מנהליים), שכן עניינם של המערערים אינו נופל בגדר העניינים שבהם הוסמך בית המשפט לעניינים מנהליים לדון. לצד זאת, ציין בית המשפט, מבלי להידרש לגופו של עניין, כי ככל שהעותרים טוענים שהמדינה לא מילאה אחר פסק הדין משנת 2010, הרי שההליך המתאים לבירור טענה זו הוא הליך של ביזיון בית משפט. הטענות בערעור 5. מכאן הערעור שלפנינו, בגדרו טוענים המערערים כי הסמכות לדון בטענותיהם נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים בהתאם לסעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, וסעיפים 26(1) ו-(2)(5) לתוספת הראשונה לחוק. על-פי סעיף 26(1) לתוספת, לבית המשפט לעניינים מנהליים נתונה סמכות לדון בהחלטה של רשות בענייני הטבות וסיוע הניתנים מכוח נוהלי אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון; ולפי סעיף 26(2)(5), נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בהחלטה של רשות לפי תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (לימודים לרכישת מקצוע), התשמ"ח-1987. לשיטת המערערים, סעיף זה מלמד על סמכותו של בית המשפט לדון גם בעניינם-שלהם. בפי המערערים בנימוקי הערעור שבכתב טענות נוספות, הן ביחס לסמכות המקומית, הן ביחס לעילת התביעה לגופה וזכויותיהם כיורשים, אך הן אינן נדרשות לצורך ההכרעה בערעור זה. 6. לשיטת המשיבים יש לדחות את הערעור, והם עומדים על טענותיהם כפי שנשמעו בבקשה לדחיית העתירה המנהלית על הסף, הן ביחס להעדר סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מנהליים, הן ביחס להעדר עילת תביעה; הן לגופו של עניין. ב"כ המשיבים טענה לפנינו היום שטענותיהם בבית המשפט לעניינים מינהליים התמקדו בעילות הסף, והוסיפה ופֵרטה סכומי-כסף בשיעורים ניכרים שקיבל המנוח בחייו. לשיטת המשיבים, קויים במלואו פסק הדין שניתן בעניינו של המנוח, עוד בחייו, וניתנו לו כל ההטבות והתגמולים שהיה זכאי להם. בתגובה לטענת ב"כ המשיבים לאי-תחולתה של הלכת לופו (עע"ם 7335/10 קצין התגמולים – משרד הבטחון נ' משה לופו (29.12.2013)) על העניין הנדון, ציינו המערערים כי כלל אינם תובעים לפי הלכת לופו, וכי אין להם דרישות או תביעות, זולת מה שנפסק בחיי אחיהם המנוח בע"א 182/08 הנ"ל בשנת 2010. הכרעה 7. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מזה ומזה, אלו שבכתב ואלו שנשמעו היום בעל-פה, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בדין קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי הסמכות העניינית לדון בטענות המערערים אינה נתונה לו. הסמכות לדון בטענותיו של מי שנפגע כתוצאה מהחלטה של קצין התגמולים נתונה לוועדת הערעור, ולה בלבד. אכן, סעיף 26 לתוספת לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים קובע את סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בהחלטה של רשות בענייני הטבות וסיוע הניתנים מכוח נוהלי אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון. אולם תביעתם של המערערים מתייחסת לתגמולים שלהם הם זכאים לכאורה, לטענתם, מכוח חוק הנכים, ולא מכוח נוהלי אגף שיקום נכים. על פי סעיף 26 לחוק הנכים, השגה על החלטת קצין תגמולים נעשית על דרך של הגשת ערעור לוועדת הערעור; על-פי סעיף 33 לחוק הנכים, השגה על החלטת ועדת הערעור נעשית על דרך של הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי. לא ניתנה סמכות לבתי המשפט לעניינים מנהליים לדון בחוק הנכים. מכל מקום, בעקבות הבהרת גדרי המחלוקת היום, ככל שהמערערים טוענים כי המשיבים לא מילאו אחרי פסק הדין הנ"ל משנת 2010 (המשיבים כופרים בכך), כי אז ההליך המתאים הוא לפי פקודת בזיון בית משפט. מצידנו, איננו נוקטים עמדה לגופו של ענין. 8. אשר על כן, החלטנו לדחות את הערעור. לפנים משורת הדין, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ד' באדר ב' התשע"ט (‏11.3.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 17076550_O11.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1