י.ב שיא משאבים בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל- אגף מס הכנסה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7652/23 לפני: כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופטת ר' רונן העותרות: 1. י.ב שיא משאבים בע"מ 2. יאנינה ברויטמן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל – אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרות: עו"ד שמואל אזולאי פסק-דין השופט ח' כבוב: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרות כי נורה על ביטול שלוש החלטות של בית משפט השלום ברחובות, בת"פ 28021-01-23 מימים 22.08.2023, 28.08.2023 ו-25.09.2023 (כבוד השופטת ק' וקסלר), בגדרן נדחו בקשות חוזרות ונשנות שהגישה עותרת 2 (להלן: העותרת) למחיקת כתב האישום שהוגש נגדה, מחמת 'אי-מתן זכות טיעון' בטרם הגשת כתב האישום. בית משפט השלום ברחובות דחה בקשות אלו, זאת מאחר שלא עלה בידי העותרת להצביע על מקור חוקי המקנה זכות טיעון לחשוד בעבירות מסוג עוון, כבעניינה. דין העתירה להידחות על הסף. תפקידו וסמכויותיו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק מוגדרים בסעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה. בתוך כך, סעיף 15(ד)(3) שולל במפורש מתן צווים נגד "בתי משפט שחוק זה דן בהם", היינו – בתי משפט השלום, בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט העליון עצמו. אשר לסמכותו הכללית של בית המשפט הגבוה לצדק, לדון "בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר" לפי סעיף 15(ג) לחוק היסוד, הלכה ישנה נושנה היא, כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי משפט אחרים; זאת, למעט במקרים של חריגה מסמכות, במובן הצר, היינו חריגה מסמכות פונקציונלית, כאשר בית המשפט מילא תפקיד שלא הוטל עליו בחוק, ואף זאת אך בהעדר סעד חלופי (בג"ץ 203/57 רובינסקי נ' הפקיד המוסמך לפי חוק בתים משותפים, פ"ד י"ב 1668, 1674-1673 (1958)). חריג נוסף שנקבע זה מכבר, הוא, כאשר מדובר במקרים קיצוניים של שרירות "בתחום שהוא מינהלי טהור" (בג"ץ 583/87 הלפרין נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 683, 703-702 (1987)). ודוק: הלכה זו נכונה ביתר שאת מקום בו מדובר בהחלטת ביניים בהליך פלילי. שהרי התערבות כאמור סותרת במישרין את הדין בהקשר זה, זאת מכיוון שלמעט מספר סוגיות הקבועות בדין, ככלל אין לערער על החלטות ביניים במשפט פלילי, אלא במסגרת הערעור על פסק-הדין כולו (ראו למשל: ער"פ 8481/21 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 12 לפסק-דינו של השופט ד' מינץ (11.09.2022)). העתירה שבכותרת לא מכוונת נגד מעשה המהווה חריגה מסמכות עניינית-פונקציונלית, ואין בנמצא החלטה שהיא בתחום שהוא מינהלי טהור, לא כל שכן החלטה שרירותית בתחום זה. לא זו אף זו, עתירה זהה במהותה לענייננו נדחתה מטעמים אלו ממש בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן בבג"ץ 4309/08 שעתל נ' מדינת ישראל – ענף תביעות כפר סבא (17.06.2008) (להלן: עניין שעתל)). למעלה מן הצורך, יצוין, כי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 שכותרתו "יידוע על העברת חומר חקירה לתובע בעבירת פשע" אינו מקנה זכות טיעון לחשוד בעבירת עוון כבעניינה של העותרת, ולא עלה בידי העותרות להצביע על מקור חוקי אחר המקנה זאת. אומנם, "קיימת אפשרות למתן זכות טיעון גם במקרים של כתבי אישום בעבירות שאינן מסוג פשע, אולם אין בכך כדי לכפות חובה על רשויות התביעה לקיים הליך שימוע בעבירות כאמור" (עניין שעתל). אשר על כן העתירה נדחית, בלי צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"א בחשון התשפ"ד (‏26.10.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23076520_C01.docx יש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il