אלי מור יוסף עו"ד נ. רחמים כהן

פסק-דין בתיק ע"א 7652/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7652/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: אלי מור יוסף, עו"ד נ ג ד המשיב: רחמים כהן ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת נ' נצר) מיום 2.10.2011 שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.א. 46969-01-11 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת נ' נצר, להלן: בית המשפט), מיום 2.10.2011, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינו של המערער בת"א 46969-01-11. 1. המשיב הגיש תביעה נגד המערער לאכיפת הסכם מכר חנות. המערער ביקש להשתחרר מחתימתו על ההסכם. בתיק התקיימו שתי ישיבות קדם משפט. במהלך ישיבת קדם המשפט הראשונה הודיע המערער כי יש בידיו הקלטה שיש בה כדי להוכיח את טענותיו והמשיב ביקש לעיין בה. בית המשפט הורה לצרף את תמליל ההקלטה. בישיבת קדם המשפט השניה קרא בית המשפט את תמליל ההקלטה והחליט, לאחר שמיעת עדות עורך-הדין שלפניו נחתם הסכם המכר, כי המשיב ישקול את הצורך בהעלאת טענת סף בנוגע לזכות המערער להתגונן מפני התביעה. בית המשפט נתן גם הוראות בנוגע לסדרי הדיון והורה על היפוך נטל הבאת הראיות. לאחר מתן החלטה זו ביקש המערער לעיין בה מחדש, משנדחתה בקשתו הגיש בקשה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בתביעה. 2. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי לא מצא בהחלטותיו משום "ירידה לזירה", ואף קבע כי בוודאי שאין בהן משום חריצת גורלו של ההליך בכלל ושל הגנת המערער בפרט. בית המשפט הוסיף כי מטרת ישיבת קדם המשפט היא לוודא שבסיומה ניתן יהיה לגשת לבירור הסוגיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. בית המשפט הבהיר כי הזמין את עורך-הדין כעד מטעם בית המשפט שכן עד זה הוסמך על-ידי בעלי הדין לטפל במימוש הסכם המכר. עוד הוסיף בית המשפט כי בתום עדות עורך-הדין מצא לנכון לכתוב את התרשמותו מחילופי הדברים באולם, לפיה המערער מנסה להתנער מהסכם המכר עליו הוא חתום; הסכם אשר נוסח על-ידו והמערער אף הכניס בו תיקונים לאחר חתימתו. בית המשפט הוסיף כי אכן קצב למשיב זמן לעורר טענת סף, אך קבע כי אין בכך כדי לדחות את הגנת המערער על הסף. בית המשפט הוסיף כי יש באמירות אליהן הפנה המערער לכל היותר משום הבעת דעה בנוגע לסיכויו של ההליך, וזאת בהתחשב בשלב הדיון בתביעה. בית המשפט קבע כי אכן הורה על היפוך סדר הבאת הראיות. לדבריו, החלטה זו הייתה מחויבת המציאות בהתחשב בנסיבות העניין. בית המשפט הבהיר כי סירב לקבל את הקלטת כראיה שכן שאלת קבילותה טרם עמדה במבחן. על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי. 3. המערער טוען כי בית המשפט נקט עמדה פוזיטיבית התומכת במשיב ובתביעתו עד כי קם חשש ממשי למשוא פנים כלפיו. לטענת המערער בית המשפט תמך במשיב וייעץ לו כיצד לזכות בתביעתו: להגיש בקשה למחוק את הגנת המערער עוד בטרם שמיעת הראיות. המערער טוען כי בהתנהלותו נתן בית המשפט יד למימוש הסכם בלתי חוקי. המערער מוסיף כי דרך ניהול הדיון שלא על-פי סדרי הדין ורצף ההחלטות שנתן מעידים כי בית המשפט גיבש עמדה סופית בנוגע לתוצאות התביעה. המערער משיג על החלטת בית המשפט בנוגע לקביעת סדרי הדיון ומסיק ממנה, ומדחיית הבקשה לעיון חוזר בהחלטה, כי הופלה לרעה. כן משיג המערער על הזמנת העד מטעם בית המשפט. המערער מוסיף כי בהליך אחר פסל בית המשפט את עצמו מלדון בעניינו, ולכן סבר כי גם בתביעה הנוכחית יפסול בית המשפט עצמו. משלא עשה כן, מסביר המערער כי נמנע מלהגיש בקשת פסלות שכן האמין שבית המשפט ישפוט באובייקטיביות הנדרשת. לפיכך הגיש את הבקשה רק משקמה, לדעתו, עילת פסילה. לטענת המערער, היפוך נטל הבאת הראיות יחד עם המתווה למחיקת כתב הגנתו בטענת סף, רומסות את זכויותיו להגנה מפני התביעה. המערער מבקש לתת את הדעת לאמון הציבור בבית המשפט ולקבל את ערעורו. 4. קראתי את הערעור ואת החלטת בית המשפט וכן את הפרוטוקולים של ישיבות קדם המשפט והגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה פסוקה היא כי השגות על החלטות בית המשפט בדבר אופן ניהול הדיון, אשר אינן לשביעות רצונו של המערער, אין בהן כדי להקים עילת פסלות. מקומן של השגות אלו בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות, כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (השווה: עע"ם 4494/11 מכון התקנים הישראלי נ' אלון איתן (לא פורסם, 7.8.2011)). במקרה דנן נימק בית המשפט את החלטתו להפוך את סדר הבאת הראיות ואף את המלצתו למשיב להגיש בקשה בטענת סף נגד הגנת המערער. מבלי להידרש לתוכן ההחלטה ולאמירות בית המשפט אליהן הפנה המערער, הרי שאין בהתנהלות זו כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה מצד בית המשפט במחלוקת שבין בעלי הדין, בטרם שמיעת הראיות (ע"א 2725/11 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 6.6.2011)). יש לזכור בהקשר זה כי האחריות לניהולו ולקידומו של הדיון מוטלת על בית המשפט, וכי מתוקף אחריות זו מוקנה לו שיקול דעת לגבי אופן ניהול הדיון (ע"א 2039/11 חברת ציא הסעות ומאפה בע"מ נ' גולדשטיין דלק בע"מ (לא פורסם, 15.4.2011)). לפיכך, אין די בתחושותיו הסובייקטיביות - המובנות - של המערער ובחוסר שביעותו מאופן ניהול הדיון בתביעה כדי להקים עילה לפסילת בית המשפט על יסוד מבחן אובייקטיבי. בוודאי שאין מקום לפסילת בית המשפט על יסוד פסילה עצמית בהליך אחר ובנסיבות אחרות שלא הובהרו דיין. הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ג בחשוון התשע"ב (20.11.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11076520_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il