אהרון אייל (ירון) כהן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7646/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7646/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' אלון המערערים: 1. אהרון אייל (ירון) כהן 2. כהן ירון פיננסים בע"מ 3. שירה שירותי המרת מט"ח בע"מ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים שניתן ע"י כבוד השופט י' שפירא ביום 25/07/2007 בת"פ 343/04 תאריך הישיבה: ב' בכסלו התשס"ח (12.11.07) בשם המערערים: עו"ד נבות תל צור, עו"ד אריאל פרי בשם המשיב: עו"ד ענבל לוי, עו"ד יוסי אלון פסק-דין השופט א' רובינשטיין: עובדות א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט שפירא) בת"פ 343/04 מיום 25.7.07, בו התקבל הסדר טיעון שנחתם בין הצדדים, ובמסגרתו הושתו על המערער 1 שבעה חודשי מאסר בפועל ושלושה חודשי מאסר על תנאי, ועל המערערים 3-1 יחד ולחוד קנס בגובה 100,000 ₪ או חמישה חודשי מאסר תמורת הקנס לריצוי על-ידי המערער 1. כן הוחלט על חילוט 50% מתוך כלל הרכוש שנתפס, אשר הצדדים הסכימו ביניהם כי גובהו הוא 3,100,000 ₪. ב. המערער 1 עסק במתן שירותי מטבע, כהגדרתם בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000 (להלן החוק או חוק איסור הלבנת הון). המערערת 2 היא חברה פרטית העוסקת במתן שירותי מטבע מאז הוקמה בשנת 1997, והמערער 1 הוא בעל 99% ממניותיה ומנהלה הרשום היחיד. המערערת 3 היא חברה פרטית העוסקת במתן שירותי מטבע מאז הוקמה בשנת 2003, והמערער 1 הוא בעליה ומנהלה הרשום היחיד. על-פי כתב האישום בו הודו, הואשמו המערערים בחמישה אישומים: (1) במהלך התקופה שמיום 1.5.02 ועד 16.12.03 נתנו המערערים 2-1 שירותי מטבע – בין היתר תחת שם העסק "צ'יינג' פויינט" אשר נוהל על-ידי המערער 1 – אף שלא היו רשומים כנותני שירותי מטבע במרשם נותני שירותי המטבע. בין היתר כללו שירותי המטבע המרת מטבע של מדינה אחת בזו של מדינה אחרת, והחלפת שטרות כסף שעה ששווי השירות שניתן היה 50,000 ₪ לפחות; נכיון שיקים, שטרי חליפין ושטרי חוב נקוב במטבע חוץ או במטבע שונה מזה של הנכס הפיננסי אותו ניכו, שעה ששווי השירות שניתן היה 50,000 ₪ לפחות; ונכיון שיקים, שטרי חליפין ושטרי חוב, כאשר השירות ניתן במזומן ושוויו היה 50,000 ₪ לפחות. במהלך התקופה שבין 11.5.02 ועד חודש נובמבר 2003 ביצעו המערערים 2-1 לפחות 743 פעולות מן הסוג המפורט למעלה, בסך הכולל של 84,429,551 ₪. על המערערים הייתה מוטלת חובת דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון בהיותם נותני שירותי מטבע, אולם הם לא העבירו דיווחים לרשות על הפעולות הללו, ואף מסרו מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח לא נכון. על פעולות אלה הורשעו המערערים 2-1 במתן שירותי מטבע ללא רישום לפי סעיף 11יב(א)(1) לחוק (באשר למערערת 2 – בשילוב עם סעיף 23 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן חוק העונשין)), ובהלבנת הון לפי סעיף 3(ב) לחוק יחד עם סעיף 7 לחוק ובשילוב צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח, ניהול רישומים של נותני שירותי מטבע) התשס"ב – 2002 (באשר למערערת 2 – בשילוב עם סעיף 23 לחוק העונשין). לא למותר לציין, כי הסכום 50,000 ₪ מקורו בסעיף 6 לצו האמור, הקובע את רף הערכים שבהם חלה חובת הדיווח. (2) המערערים 1 ו-3 הורשעו באישומים דומים בקשר לשירותי מטבע שהעניקו במהלך התקופה שמיום 1.2.03 ועד 16.12.03, יחד עם קרוב משפחתו של המערער 1 שאף הוא הורשע בעבירות אלו, תחת השם "יורו צ'יינג'". במהלך התקופה שבין 1.12.03 ועד חודש נובמבר 2003 ביצעו המערערים 1 ו-3 לפחות 418 פעולות מן הסוג המפורט מעלה, בסך כולל של 43,044,260 ₪. (3) ביום 3.10.02 נרשמה ונתאגדה חברה בשם המרשים "דה קובננט בע"מ" וביום 12.12.02 פתחה החברה חשבון בבנק הפועלים סניף כיכר ציון ירושלים. לפי כתב האישום בו הודו המערערים, מטרת פתיחת החשבון הייתה, בין היתר, לאפשר לאדם בשם פיליפוביץ, שהיה לקוח מוגבל בבנק, להשיב חוב שהיה חב למערער 1. ביום 9.1.03 הוטל שיעבוד צף לטובת המערער 1 על כל המלאי, המוצרים והמוצגים השייכים לחברת דה-קובננט והנמצאים בחנות "ג'רוזלם טאץ'" בירושלים שמנהלת דה-קובננט. המערער 1 ופיליפוביץ עשו שימוש בחשבון, בין היתר, על מנת לבצע עסקאות גלגול שיקים, ועל מנת שיוכל המערער 1 לקבל אשראי מדה-קובננט ללא ריבית. כמו כן עשה המערער 1 שימוש בשיקים של דה-קובננט לצרכיו העסקיים והפרטיים. במעשים אלה עשה המערער 1 פעולות ברכוש ו/או מסר מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח ו/או כדי לגרום לדיווח לא נכון לפי סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון. על פעולות אלה הורשע המערער 1 בהלבנת הון לפי סעיף 3(ב) לחוק יחד עם סעיף 7 לחוק ובשילוב צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח, ניהול רישומים של תאגידים בנקאיים), התשס"א – 2001. (4) בסמוך לחודש אוגוסט 2002, קשרו אותו פיליפוביץ ואדם נוסף בשם רוטנברג קשר לרמות חלפן כספים. במסגרת הקשר מסר רוטנברג לפיליפוביץ שיק המשוך על חשבונו לפקודת חברה בעלת השם האצילי לא פחות "ג'רוזלם ליין אוף ג'ודה". סחירותו של השיק הוגבלה במילים "למוטב בלבד". פיליפוביץ היה אמור לנכות את השיק אצל חלפן כספים, ובהמשך היה אמור רוטנברג להורות לבנק לחלל את השיק, כיוון שסחירותו הוגבלה כאמור. אלא שפיליפוביץ לא פעל כמתוכנן והפקיד את השיק בחשבונה של חברה בשם "נטורל צ'ויס פרום דה הולילנד". המערער 1, שהיה מקורב לרוטנברג, פנה לפיליפוביץ בדרישה שישיב לרוטנברג את הכסף, אולם זה הורה לבת זוגו, פוליץ, שהייתה בעלת המניות בחברות בשליטתו, לחתום על תצהיר לבנק בו הצהירה כי השיק הופקד בחשבון נטורל צ'ויס הואיל וחשבונה של ג'רוזלם ליין הוגבל. כן הצהירה בשמה של ג'רוזלם ליין כי היא קיבלה את הכסף וכי אין לה טענות כלפי הבנק בהקשר זה. בעקבות זאת, ביום 3.9.02, דרש המערער 1 כי פוליץ תחתום על תצהיר חדש ומתוקן, ומשזו סירבה איים עליה כי ידאג להוציא ממנה את הכסף, והוסיף "את לא מפחדת להכנס לאוטו ושהאוטו יתפוצץ, ויש לך ילדה בת שלושה חודשים אז תחשבי". כן הזכיר המערער 1 את אמה של פוליץ, ואמר לפוליץ כי יפגע בה "עד שישפך דם". המערער 1 אף איים להגיע לביתה של פוליץ אף שציינה בפניו כי ילדיה נמצאים שם, ואמר כי "לא אכפת לי וטוב שיש ילדים, את תצטערי על היום שהכרת אותי וכדאי שתהיי שם כשאני בא, ועכשיו אני עושה לזה סוף". על פעולות אלה הורשע המערער 1 בעבירת איומים על-פי סעיף 192 לחוק העונשין. (5) ביום 14.4.03 התקשר המערער 1 לבנק לאומי סניף רחובות על מנת לקבל מידע על אודות לקוח של הסניף, ולשם כך הציג עצמו כפקיד בנק פועלי אגודת ישראל בירושלים. פקיד בנק לאומי הבהיר כי לשם מסירת המידע נדרש אישור הלקוח, ועל כן התקשר המערער 1 לנציג הלקוח פעמיים, על-מנת לבקשו לאשר את מסירת המידע. בשיחת הטלפון הראשונה הציג המערער את עצמו כפקיד בנק פועלי אגודת ישראל, ופעם השניה כמנהל סניף שלומציון של בנק פועלי אגודת ישראל בירושלים. לאחר מכן, התקשר המערער שוב לבנק לאומי סניף רחובות, תוך שהוא מציג עצמו כפקיד בנק פועלי אגודת ישראל בירושלים, וקיבל את המידע שביקש. באירוע אחר, ביום 1.6.03, התקשר הנאשם לבנק דיסקונט סניף בית שמש על מנת לקבל מידע על אודות לקוח של הסניף, והציג את עצמו כפקיד בנק פועלי אגודת ישראל בירושלים. על מעשיו אלה הורשע המערער 1 בעבירת התחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין, ובעבירת ניסיון לקבל דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין בשילוב עם סעיף 25 לאותו חוק. ג. בחודש מרץ 2004 הוגש כתב האישום המקורי, נגד שישה נאשמים: המערער 1 ושניים מבני משפחתו, שתי חברות בבעלותו של המערער 1 (המערערות 3-2), ומנהל סניף הבנק בו ניהלו הנאשמים את חשבונות הבנק שלהם. כתב האישום כלל עבירות של פעולה ברכוש אסור לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון וכן עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין. ביום 12.4.07 חתמו הנאשמים (למעט מנהל סניף הבנק) על הסדר הטיעון, במסגרתו הודו בכל המיוחס להם בכתב האישום המתוקן, כפי שפורט מעלה. לגבי המערערים נקבעה מתכונת של הסדר "פתוח", לפיו המשיבה תבקש מבית המשפט להשית על המערער 1 עשרה חודשי מאסר בפועל, ותהא רשאית לבקש קנס וחילוט שיוטלו על המערערים 3-1 בהתאם לשיקול דעתה, ומנגד, המערערים לא יהיו מוגבלים בטיעוניהם לעונש. הכרעת הדין ניתנה באותו יום, והרשיעה את המערערים, על-פי הודאתם, בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן. גזר הדין לגבי המערערים ניתן ביום 25.7.07, וקבע אף שמדובר בחוק חדש, דבר שיש בו כדי להקל בעונש, יש לדון כל מקרה לגופו. לאחר סקירת הענישה בעבירות דומות השית בית המשפט על המערער 1 תקופת מאסר בפועל כאמור, ונוכח ההקלה בעונשו בהשוואה למשאלת המשיבה, העמיד את שיעור החילוט על הצד הגבוה – כלשונו – דהיינו חמישים אחוזים. מכאן הערעור. טענות המערערים ד. המערערים טוענים כנגד העונשים שנגזרו עליהם, הן במישור העקרוני, והן בהתייחס לעובדות הנוגעות להליך עצמו. (1) במישור העקרוני טוענים המערערים, כי חוק איסור הלבנת הון מהוה שינוי תפיסתי מהפכני שנכפה על נותני השירותים הפיננסיים – שינוי כה חדשני עד כי לרשות לאיסור הלבנת הון עצמה נדרש זמן רב על מנת להיערך אליו. לטענתם, עובדה זו צריכה להוות שיקול לקולה בהחלטה על העונש, שכן אין עונשין אלא אם אם כן מזהירין (בבלי, סנהדרין נו, ע"ב). עוד נטען כי בהתאם לעקרון החוקיות, רמת הענישה הרלבנטית לגזירת עונשו של אדם היא זו שנהגה במועד ביצוע העבירה, ולא במועד גזר הדין. על-פי הנטען, שיקולים אלה מובילים להתיחס לבחינה מחדש של רף הענישה הכללי, כלומר רף הענישה הנוהג בעבירות מסוג זה שעברו המערערים, ולהקלה הן בעונש המאסר שהושת על המערער 1 והן בשיעור החילוט. (2) טענות נוספות של המערערים נוגעות להליך עצמו, הן לעונש המאסר והן לחילוט. באשר למאסר נטען, כי בגזר הדין של נאשמים נוספים שנכללו בכתב האישום וחתמו על הסדר הטיעון ציין בית המשפט פעמיים, שלמערער 1 צפוי עונש מאסר בפועל של עשרה חודשים. מכאן מבקשים המערערים ללמוד, כי בית המשפט סבר בטעות שהסדר הטיעון הוא הסדר 'סגור' וכי העונש שהמשיבה טענה לו אכן יוטל על המערער 1. המערערים אף הגישו בקשה לתיקון טעות קולמוס בעניין זה, אולם בית המשפט דחה את הבקשה בהחלטה מיום 15.7.07, וקבע שהאמירות שהופיעו בגזר הדין היו אך בגדר הנחה לטובת הנאשם 4 שם, שהוא אביו של המערער 1, ועל כן ברור שאין לכך השפעה על עניינו של המערער 1, שטרם נשמעו הטיעונים לגביו. עוד נטען, כי על פי רף הענישה ה"פנימי" – דהיינו רף הענישה שהוחל על נאשמים שונים העומדים לדין באותו עניין – יש להקל בעונשו של המערער 1, ולהשוותו לעונש שנגזר על נאשם 4, ושהועמד על חמישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות – עונש שהוחל במסגרת הסדר טיעון 'סגור' בגין הרשעתו בעבירת הלבנת הון ובעבירות מס חמורות. עוד נטען כי בית המשפט התעלם מהמלצתה של קצינת המבחן להטיל על המערער 1 עונש של עבודות שירות. במהלך הדיון בפנינו הוגשה חוות דעת רפואית הנוגעת למצבה של אשת המערער 1, בבקשה כי ראיה זו תובא בחשבון לשם הקלה בעונשו של המערער. לעניין החילוט טענו המערערים כי שגה בית המשפט בגזרו על המערערים חילוט בגובה 50%, כיוון שזהו הרף הגבוה ביותר שהוטל על עבירות מסוג זה, וכיוון שהרכוש שחולט אינו תוצר העבירות נשוא כתב האישום, כי אם נרכש בעמל רב בטרם אירועי כתב האישום. (3) המערערים טוענים גם כי הפרסום התקשורתי הרב לו זכתה הפרשה בעת מעצרו של המערער 1, והקלון שדבק בו בעקבות אותם פרסומים, צריכים להוות אף הם שיקול נכבד לקולה בגזר הדין. לשיטתם שגה בית המשפט קמא באופן בו שקל את השיקולים לקולה, ולא העניק משקל מספיק לכך שמכתב האישום המקורי נותרו אישומים קלים בלבד, ולכך שנסיבות הרשעתם של המערערים מעידות על התנהגות רשלנית בלבד. כן נטען כי היה על בית המשפט להתחשב בכך שהודאת המערערים חסכה בזמן שיפוטי יקר; ולבסוף נטען, כי לא היה זה ראוי שבית המשפט יגזור את עונשם של המערערים תוך יומיים בלבד מישיבת הטיעונים לעונש, באשר פרק זמן זה אינו מספיק לשם שקילת כל הגורמים הרלבנטיים. טענות המשיבה ה. מנגד טוענת המשיבה, כי מלכתחילה הוסכם בהסדר הטיעון שהמשיבה תדרוש להשית על המערער עשרה חודשי מאסר בפועל, ועל כן המערער היה מודע לאפשרות כי יושת עליו עונש כזה, לא כל שכן נמוך הימנו. לטענת המשיבה, עונש זה נמוך הן ביחס למקרים אחרים והן באופן יחסי לחומרת מעשיהם של המערערים והיקפם – כ-137 מליון ₪ בתקופה של שנה וחצי. כן נטען כי המערער לא הפנים עד היום את חומרת מעשיו, וכי אילמלא נתפס היה ממשיך בהם. נטען כי המערערים פעלו תוך קיום יסוד נפשי של מטרה, לא מתוך רשלנות כפי שנטען בהודעה הערעור, וכי המערער 1 היה מודע לחובת הרישום המוטלות עליו בחוק, אולם – על-פי הודאתו – לא נרשם כחלפן כספים על מנת להימנע מהעברת דיווחים. עוד טענה המשיבה, כי הסכום שחולט חושב מתוך הסכום בו בוצעה העבירה, וזאת בהתאם לדרכים ולאמות המידה שפורשו בפסיקה. כן ציינה באת-כח המשיבה כי בשנת 2003, לפנים משורת הדין, שוחררו לשימוש המערערים מאות אלפי שקלים לשם תשלומי משכנתאות. בתגובה לחוות הדעת הרפואית הנוגעת לאשת המערער טוענת המשיבה כי בשלב הטיעונים לעונש לא הוזכר כלל מצבה הבריאותי, וכי אין כל תיעוד רפואי למצב אשר כנטען נמשך כבר חמש שנים. טענות בדיון ו. (1) בפנינו שב והטעים בא כוח המערער, בין השאר, כי כתב האישום צומצם משמעותית מבחינת העבירות – כמותן ואיכותן. עוד נטען, כי מערך האכיפה איפשר תקופת הסתגלות ומעבר, נוכח אותה מהפכה בסדרי עולם וחוק חדשני. על סכום החילוט נאמר כי הוא שרירותי. (2) באת כוח המשיבה הטעימה את העובדה שהעונש שנגזר מצוי בתוך הסדר הטיעון, את סכומי הענק של העבירות – כמעין בנק פרטי שבו ניתנו הלוואות ונוהלו כספים ללא ידיעת הרשויות וללא רישום. צוין כי המדינה הלכה להסדר הטיעון כדי לקצר את ההליכים; ולעניין החילוט יש להביא בחשבון את שווי העבירה ולא אך את הכסף שנתפס. ההכרעה ח. (1) בית משפט זה כבר נדרש בהזדמנויות שונות לדרכי האכיפה של חוק איסור הלבנת הון. בע"פ 8325/05 בלס נ' מדינת ישראל (2007) (טרם פורסם) ציינה השופטת ברלינר כי: "20. חוק איסור הלבנת הון מהווה ביטוי להצטרפותה של מדינת ישראל למלחמה הבין לאומית בעבריינות מכל הסוגים. הניסיון המצטבר הכלל עולמי הוכיח כי המלחמה באותן תופעות עברייניות רחבות היקף, כגון סחר בסמים, סחר בנשים, שוק ההימורים, זנות וכיו"ב, צריכה להיעשות גם על ידי מעקב אחרי הכסף הרב המתגלגל בשווקים כתוצאה מאותה פעילות. בהצעת חוק איסור הלבנת הון, תשנ"ט-1999 (ה"ח תשנ"ט, 420) (להלן "הצעת החוק") נאמר בנושא זה כי "המאבק הבין לאומי בעבריינות... מתמקד בעשור האחרון בתופעה של הלבנת הון הננקטת בעיקר בידי סוחרי הסמים ועברייני הפשע המאורגן, בתחכום גדל והלך, כאמצעי לשמור בידיהם את רווחי פעולתם העבריינית". בהמשך הצעת החוק נאמר כי "שיטות הלבנת הון הן רבות ומגוונות, אך המכנה המשותף של רובן הוא ניצול היעילות, המחשוב... לשם הפקדת כספים והעברתם ממקום למקום תוך הסוואת זהותם של בעלי הזכויות בהם ומקורם של הכספים. התהליך כולל בין היתר פעולות של מיקום כספים... במערכת פיננסית לגיטימית באופן המטשטש טשטוש מרבי את מקורם האסור של הכספים ומקשה את איתורו... הפעולות האמורות נעשות בדרך של "הטמעתו" של הרכוש במערכת הכלכלית הלגיטימית כך שלא ניתן לשחזר את מקורו העברייני...". בהמשך מונים דברי ההסבר להצעת החוק את האמצעים האופייניים להלבנת הון. ס"ק 8 מתייחס במפורש ל"שימוש בחלפני כספים לפעולות המרה או העברה של סכומי כסף גדולים", ולא בכדי, שהרי: "מטרתם של מלביני הון היא להפוך כסף שחור לכסף לבן, רכוש שהאדים להלבין כשלג, להעלות כספים מצינורות הביוב ולעדנם בניחוח של פירחי אביב" (ע"א 9796/03 חביב שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 397, 405). כאשר זוהי המטרה, מי אם לא חלפני הכספים מהווים את המכשיר האידיאלי להשגתה. ניתן לומר כי חלפני הכספים הם בגדר "אבות הטיפוס" של עברייני הלבנת הון שראה המחוקק לנגד עיניו לעניין האפשרות להלבנת הון, שכן הפעילות בה הם עוסקים היא קרקע פורייה לצורך הלבנת כספים." (2) דברים אלה ראוי לחזור ולשננם. הם היסוד הרעיוני לחוק, לחברה ישראלית המקיימת דרישות הגינות בין לאומיות ופנימיות, וספציפית לעניינם של חלפנים. לחריגה מכך יכולות להיות שתי מטרות. מטרה עבריינית לשמה, הלבנת כסף שהושג בעבירה, ובצע כסף לשמו, וכאן תביעתו של המחוקק מן החלפנים. בפסק דין בלס ציינתי כי : "ראוי היה שהעוסקים בחלפנות כספים יקראו פסק דין זה, כדי שלא ייכשלו כפי שנכשלו המערערים ולא ימיטו על עצמם פלילים. מה שנטען כנוהג או כדרכי עבודה בכל הנוגע לחתימות הסבה ולשוק האפור הוא פסול. על העוסקים בכספים בשדות שמטבעם עשויים להיות גבוליים להקפיד להימצא בצד החוקי של הגבול ולא לגלוש מעבר לו." (3) יוזכר כי בפרשת בלס גם נדחתה בקשה לדיון נוסף (דנ"פ 1799/07 בלס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (2007), מפי המשנה לנשיאה השופט ריבלין). (4) בע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל פ"ד נט (5) 397, 416 (2005) נדונה חובת הדיווח. אמר שם המשנה לנשיא חשין "טול מחוק איסור הלבנה את חובת הדיווח, ונטלת ממנו את נשמתו... בלעדיו לא ייכון החוק, כי הוא תשתית ליכולתן של הרשויות ללחום בפשיעה הגדולה, לכוחן של רשויות לנסות ולמגר את עבריינות הלבנת ההון... הפכה חובת הדיווח להיות אחד העמודים המרכזיים הנושאים על כתפיהם את חוק איסור ההלבנה". כל המוסיף – גורע, והמבקש ללמוד יעיין באותו פסק דין מפורט. (5) בע"פ 3395/06 מאיר כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (2007) נדון סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, הוא הסעיף המרכזי בו הורשע המערער דנא, דודנו של מאיר כהן, בעובדות דומות. אכן בא כוחו המלומד של המערער הטעים כי העבירות שבהן הורשע שולחו עניינן סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, העוסק בחובת הדיווח ולא בסעיף 3(א), אך כבר למדנו בפרשת שם טוב ובפרשת מאיר כהן את מעמד הדיווח, וראיה לדבר כי מבחינת העונש המירבי זהים זה לזה סעיפים קטנים (א) ו-(ב) בסעיף 3, ועונש העובר עליהם עשר שנות מאסר או קנס פי 20 מזה הקבוע בסעיף 61(א) (4) לחוק העונשין, קרי, כיום מעל 4 מליון ₪. הילכו המלבין ושאינו מדווח יחדיו בלתי אם נועדו, לא אחת? האין החלפן מהוה אותה "מכבסה" לכספי הלבנה אפשריים – "מכבסה", כדרך שקרויה הלבנת הון באנגלית money laundering. בדברי ההסבר להצעת חוק איסור הלבנת הון, תשנ"ט- 1999, הצעות חוק תשנ"ט 420, 423 נאמר, כי העונש המוצע בסעיף זה הוא חמור "בשל ההשלכות השליליות הרבות שיש לביצוע העבירה והפגיעה החמורה בתקנת הציבור", וכבר עמד על כך המשנה לנשיא חשין בפרשת שם טוב, שציטט בית המשפט קמא. גם אם בפרשת שם טוב (עמ' 418) צוין כי סעיף 3(ב) מחיל עצמו אף על רכוש שאיננו אסור, וגם אם לא עוד בסעיף 3(א) עסקינן כאן, עומד סעיף 3(ב) מכוחו שלו ותובע ענישה לא קלה; ושוב – עלינו לזכור כי המחוקק השוה ביניהם במובן העונשי. (6) אשר לחילוט, ובעניינו חילוט "פלילי" לפי סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, זה מדבר ברכוש שנעברה בו העבירה וכן רכוש ששימש בביצועה, או שהושג במישרין או בעקיפין כשכר העבירה או כתוצאה מביצועה, ורכוש מוגדר שם כ"כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו של עובר העבירה". כפי שציינה באת כוחה של המדינה, שיקול הדעת לענין זה הוא רחב ביותר ומביא בחשבון את כלל הסכומים בהם נעברה העבירה ולא רק את הסכום שנתפס אקראית. פשיטא שחילוט זה הוא בחינת עונש, כפי שציין בית המשפט קמא בצטטו את השופט – כתארו אז – מצא בע"פ 1982/93 ליבוביץ נ' מדינת ישראל, פד מח(3) 238. (7) עד כה נדרשנו רק לנושא עבירות הדיווח, לעניין הלבנת ההון, וזאת בשל חשיבותו במארג העברייני, ובשל ההתפתחויות הבינלאומיות, החקיקתיות והאכיפתיות הכרוכות בו. אך המערער הורשע גם בעבירות נוספות, שעונשן כשלעצמן בנסיבות עד שלוש שנות מאסר. נפנה מבטנו לעניין זה לכיוון עבירות האיומים (סעיף 192 לחוק העונשין), ההתחזות (סעיף 441) לחוק העונשין והניסיון לקבל דבר במרמה (סעיף 415 בשילוב עם סעיף 25), שפרטיהן העובדתיים תוארו מעלה, והמעוררים שאט נפש, ואדגיש במיוחד את האיומים. אחרון אני להקל ראש גם באלה, ויש לשקללם בבואנו לבחון את גזר הדין קמא. (8) בהצטבר כל אלה זה לזה באנו לכלל מסקנה כי אין מקום להקל בעונש המאסר בפועל של שבעה חודשים שהושת על המערער, אשר בית המשפט קמא ראה בו - בצדק - הקלה לעומת התקרה שבהסדר הטיעון (עשרה חודשים של מאסר בפועל). לא ראינו לשנות ממסקנה זו אף שעיינו בתעודה הרפואית הנוגעת לאשת המערער, ואנו מאחלים לה כמובן רפואה שלמה. נציין עוד, כי הגם שחוק איסור הלבנת הון לא נאכף מלכתחילה ב"פעימה אחת", והיוה חידוש בשדה האכיפה, העבירות בהן מדובר נעברו בשנים 2003-2002, כשכבר היה סיפק ללמדו בידי כל הנוגעים בדבר, והחלפנים בכללם. מנהג ישראלי נפוץ של ראיית החוק כהמלצה בלבד אינו יכול להיות קביל בבית ספרנו הנורמטיבי. לא ראינו קושי בכך שעשרת החודשים של תקרת הסדר הטיעון הוזכרו בגזר דינם של נאשמים אחרים בכתב האישום, ומקובלים עלינו ביאורי השופט המלומד. גם לא ראינו דופי בקצב המהיר של מתן גזר הדין, שעליו קבל המערער; ואדרבה, תבוא ברכה על כל שופט הפועל להקדים את ההכרעות בתיקיו. (9) התלבטנו בעניין החילוט. המדובר, כאמור, בעניין מובהק של שיקול דעת. אחת ידענו: המדובר בסנקציה עונשית הבאה להכאיב לעובר העבירה ולהרתיע את זולתו. אין חולק כי גם במקרה דנא נחוץ חילוט משמעותי ביותר, והרי ברי מכתב האישום בו הודה המערער, כי חלק מן הפעילות בעסק החלפנות, למצער, היה בגדרי מעשים שלא כדין. אך לאחר ששקלנו בדבר מצאנו לנכון להקל במידה מסוימת עם המערער, נוכח הטעמים שציין בית המשפט קמא, ובמיוחד בתוכם הרס עסקו של המערער, ועל כן נעמיד את החילוט על 33% (במקום 50%). במבט צופה פני עתיד נאמר לחלפנים, כי חילוט יתכן באחוזים גבוהים מזה משמעותית. (10) איננו נעתרים איפוא לערעור באשר למאסר, ואנו נעתרים לו במידה מסוימת באשר לגובה החילוט. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום כ"ח בטבת תשס"ח (6.1.08) עד שעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בירושלים. ש ו פ ט השופטת פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אלון: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, י"א בטבת תשס"ח (20.12.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07076460_T04.doc מה + מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il