תרכובות ברום בע"מ נ. פרופ' שאול לדני

פסק-דין בתיק רע"א 7644/09 בבית המשפט העליון רע"א 7644/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשות: 1. תרכובות ברום בע"מ 2. טטראברום טכנולוגיות בע"מ 3. אקוסול פתרונות אקולוגיים בע"מ 4. חברת חשמל לישראל בע"מ 5. מכתשים מפעלים כימיים בע"מ 6. כימאגיס בע"מ 7. טבע אסיא תעשיות כימיות בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. פרופ' שאול לדני ואח' 2. מועצה מקומית תעשייתית רמת חובב 3. מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר-שבע בבש"א 4148/09 מיום 2.8.09 שניתנה ע"י כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי בשם המבקשות 2-1: עו"ד שרון שפר בשם המבקשות 4-3: עו"ד יורן גיל בשם המבקשת 5: עו"ד עמוס גורן בשם המבקשת 6: עו"ד אורון מייל בשם המבקשת 7: עו"ד אבי אלרום בשם המשיבים 1: עו"ד משה קפלנסקי בשם המשיבה 2: עו"ד עזיראל רוטמן בשם המשיבה 3: עו"ד מיכל שרביט פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ד' אבניאלי), בגדרה נדחתה בקשה לסילוק על הסף של תביעות בגין אי-תשלום אגרת בית משפט. 2. המשיבים 1 הם התובעים בשלוש תביעות לפיצויים בשל נזקי גוף שהדיון בהן אוחד ואשר מתבררות בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע (להלן - התובעים). התביעות הוגשו נגד המשיבה 2, מועצה אזורית רמת חובב, ונגד המשיבה 3, מדינת ישראל (להלן - המדינה). שתיים מהתביעות הוגשו ביום 28.3.07 והשלישית ביום 13.6.07. ביסוד התביעות עומדת טענת התובעים כי נגרמו להם נזקי גוף שונים כתוצאה מפליטתם של חומרים מזהמים מאתר רמת חובב. המבקשים בבקשה שלפניי הינם צדדים שלישיים בהליכים. ביום 14.6.09 הגישו המבקשים בקשה לסילוק התביעות על הסף. זאת, בטענה כי התובעים לא שילמו אגרת בית משפט בגין רכיב הפיצויים העונשיים אשר נכלל בתביעות. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. 3. תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן - תקנות האגרות או התקנות החדשות), קובעות הסדר מיוחד לתשלום אגרה בתביעות בגין נזקי גוף (תקנה 5 לתקנות האגרות). על-פי ההסדר, האגרה היא בסכום קבוע, אשר אינו תלוי בהערכת התובע את נזקו. כיום, עומד סכום זה על סך של 6,261 ש"ח לתביעה המוגשת בבית משפט השלום ועל 39,132 ש"ח לתביעה המוגשת בבית המשפט המחוזי (ראו, פרט 2 ו-9 לתוספת לתקנות האגרות). זאת, בניגוד לתביעה לסעד כספי רגיל, הידועה כתביעה לסכום קצוב, אשר סכום האגרה המשולם בגינה נגזר מגובה הסעד המבוקש (2.5% מהסעד הנתבע עד לסכום של כ-22 מיליון ש"ח ו-1% מהסעד הנתבע מעל לסכום זה (פרט 8 לתוספת לתקנות האגרות)). בנוסף, קיים הבדל בין מועד תשלום האגרה בתביעות בגין נזקי גוף לבין המועד בתביעות לסעד כספי קצוב. בתביעה לפיצויים בגין נזק גוף משלם התובע בשלב ראשון חלק קטן בלבד מהאגרה - 652 ש"ח בתביעה המוגשת לבית משפט השלום ו-1,110 ש"ח בתביעה המוגשת לבית המשפט המחוזי (פרט 35-34 לתוספת לתקנות האגרות). תשלום יתרת הסכום תלוי בתוצאות ההליך: אם יזכה התובע בתביעה, ישלם הנתבע את היתרה, ואם יפסיד התובע, ישלם הוא את היתרה (תקנה 5(ב)(1) ו-5(ב)(4) לתקנות האגרות). לעומת זאת, בתביעה לסעד כספי רגיל הכלל הוא שהתובע משלם את מלוא האגרה לפני שמיעת התביעה לגופה, מחצית עם הגשת ההליך ומחצית לקראת הדיון הראשון (תקנה 6 לתקנות האגרות; ראו לעניין זה גם, רע"א 10471/07 ישראלי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח, פיסקה 5 (טרם פורסם, 19.8.2009) (להלן - עניין ישראלי)). 4. אין מחלוקת, כי התביעות שהגישו התובעים הינן תביעות לפיצויים בגין נזקי גוף כהגדרת מושג זה בתקנה 1 לתקנות האגרות. עם זאת, במסגרת התביעות כללו התובעים בקשה לפסיקת פיצויים עונשיים. יצוין, כי בתביעה אחת (ת"א 1069/07) הועמד הסכום הנתבע בגין פיצויים עונשיים על סך מיליון ש"ח לכל תובע ואילו בשני כתבי התביעה האחרים (ת"א 1070/07, 1144/07) הותירו התובעים את גובה הסעד לשיקול דעתו של בית המשפט. לטענת המבקשים, בה תומכת גם המדינה, פיצויים עונשיים אינם נחשבים כפיצויים בגין נזקי גוף לצורך תשלום אגרת בית משפט אלא מדובר בסעד כספי רגיל. לעומת זאת, טוענים התובעים כי הפיצויים העונשיים הנתבעים הם בגדר אחד מבין ראשי הנזק השונים הנתבעים בגין נזקי הגוף שנגרמו להם. המשמעות של אימוץ כל אחת מהעמדות היא ברורה. אם תתקבל עמדת המבקשים והמדינה, הרי שעל התובעים יהיה לשלם אגרה בשיעור המושפע מגובה הפיצוי הנתבע כפיצוי עונשי. עוד יוער, כי התביעות הוגשו במועד בו עמדו בתוקף תקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987 (להלן - התקנות הישנות). עם זאת, המושג "תביעה לפיצויים בשל נזק גוף" מוגדר באותו אופן הן בתקנות החדשות והן בתקנות הישנות. אף על פי כן, לשאלת תחולת התקנות יש משמעות מסוימת בענייננו, אליה אתייחס בהמשך. 5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לרבות בעמדת המדינה שהינה בעלת הדין העיקרית בעניין האגרות, מצאתי כי דין הערעור להתקבל. תקנות האגרות, החדשות והישנות, אינן כוללות הגדרה למושג "נזק גוף". ברור, כי המשמעות שיש ליתן למושג "נזק גוף", לצורך סיווג תביעה לעניין תשלום אגרת משפט, צריכה לעלות בקנה אחד עם המשמעות המקובלת של מושג זה בדברי חקיקה אחרים. בדברי חקיקה שונים מוגדר נזק גוף כ"מוות, מחלה, פגיעה, או ליקוי גופני, נפשי או שכלי" (ראו, סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975; סעיף 1 לחוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980; וכן ראו, סעיף 1 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד-1964). היינו, כאשר תובע-ניזוק מבקש לקבל פיצוי בגין נזק שנגרם לגופו או נפשו כתוצאה מפגיעה, מוות או מחלה, המדובר בתביעה לפיצויים בשל נזק גוף (ראו, רע"א 5237/06 מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט נ' מנסור, פיסקאות 7-5 לפסק דינו של השופט י' אלון (טרם פורסם, 6.7.2008) (להלן - עניין מנסור)). תקנות האגרות קובעות עוד, כי גם תביעה לפיצוי או לשיפוי על תשלומים שונים ששולמו או ישולמו בשל נזק גוף הינה תביעה "לפיצויים בגין נזק גוף". 6. השאלה הנשאלת הינה, האם גם הסעד של פיצויים עונשיים נכלל בגדר "תביעה לפיצויים בשל נזק גוף". התשובה על כך היא בשלילה. בפסיקת בית משפט זה כבר נקבע כי הפיצוי העונשי הוא בבחינת "בן חורג" לפיצויים הנזיקיים. מטרתו של הפיצוי העונשי אינה לפצות את הניזוק בשל הנזק שנגרם לו, אלא להוות רכיב הרתעתי, עונשי או מחנך. כלומר, הפיצוי העונשי אינו נובע, מעצם טבעו, מהנזק שנגרם לניזוק ואינו תלוי בו או מוגבל על ידו. הפיצוי העונשי לא נועד להשיב את מצב הניזוק לקדמותו, אלא לשקף את החומרה המיוחדת המיוחסת למעשה העוולה, למשל כאשר הוא בוצע בכוונה או בזדון (ראו למשל, ע"א 140/00 עזבון המנוח אטינגר נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486, 567-562 (2004); ע"א 9656/03 עזבון המנוחה מרציאנו נ' זינגר (לא פורסם, 11.4.2005); ע"א 1080/07 עזבון המנוח פלוני נ' משטרת ישראל (טרם פורסם, 8.11.2009)). לפיכך, אף אם לניזוק-התובע נגרם נזק גוף, הפיצוי העונשי אינו קשור באופן ישיר לנזק הגוף. אף במקרה דנא, מבוססת התביעה לפיצוי עונשי לא על הנזק אשר נגרם לתובעים, אלא על טענתם לזלזול מתמשך המצדיק נקיטת צעדים חמורים לצורך הרתעה והענשה של הנתבעות (השוו, עניין מנסור, בפיסקה 10). יוער, כי כיום קיימות גישות תיאורטיות הרואות בפיצוי העונשי כמשרת גם מטרות "נזיקיות", כגון הרתעה יעילה (ראו למשל, ע"א 2570/07 לם נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, פיסקה 5 (טרם פורסם, 29.1.2009)). ואולם, כאמור, בענייננו נועד הפיצוי העונשי למלא אחר תכלית עונשית מובהקת. 7. ניתן אמנם לטעון, כי התביעה לפיצוי עונשי במקרה דנא הינה חלק מתביעה שעילתה נזיקית ועל כן יש להחיל עליה את ההסדר הקבוע לתביעות מסוג זה בתקנות האגרות (עניין ישראלי, בפיסקה 9). ואולם, העובדה כי התביעה בכללותה היא תביעה נזיקית, אינה משנה את אופיים של הפיצויים העונשיים. כפי שצוין, פיצויים אלה הם חריגים לדיני הנזיקין ונועדו לשרת תכלית שעיקרה עונשית. טענה נוספת שהעלו התובעים הינה, כי ההסדר הקבוע בתקנות האגרות לעניין תביעה בגין נזקי גוף נועד לקדם מטרה נוספת והיא הקלה על התובע המבקש לקבל פיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו. לשיטתם, אין מקום להבחין בין הפיצוי הנזיקי הרגיל לבין פיצוי העונשי הנתבע בשל אותו נזק גוף. אכן, לא ניתן להתעלם מכך שלקביעה בדבר סיווג התביעה לפיצוי עונשי לצורך תשלום אגרת משפט תהיה בוודאי השפעה על שיקוליו של התובע-הניזוק. ואולם, בכך בלבד אין כדי להצדיק הכרה בפיצויים עונשיים כפיצויים בגין נזק גוף. דווקא אותה מטרה של הקלה על התובע, הטמונה בהסדר הקיים, מצדיקה התייחסות שונה כאשר עסקינן בפיצוי עונשי. הפיצוי הרגיל בא להעמיד את הנפגע במצב בו היה אלמלא העוולה שגרמה לו נזק גוף. על כן, נקבע ההסדר המיוחד בתקנות האגרות למקרה של תביעה בגין נזק גוף (ראו פיסקה ‎3 לעיל). הפיצוי העונשי לא נועד, כאמור, להחזיר את מצבו של הנפגע לקדמותו, ולכן אין הצדקה להקל על התובע פיצוי מסוג זה. בנוסף, יש לזכור, כי התובע עצמו יכול לשלוט על גובה האגרה שתשולם על ידו באמצעות תביעה של פיצויים עונשיים בסכום שאינו גבוה בצורה יוצאת דופן. בנוסף, תקנות האגרות קובעות הסדרים שונים המקנים פטור מתשלום אגרה (ראו, תקנות 14, 19 ו-20 לתקנות האגרות). תובע-ניזוק המבקש לתבוע פיצוי עונשי רשאי לפנות בבקשה מתאימה לפטור מאגרה. לאור כל האמור, מקובלת עלי טענת המבקשים לפיה יש לראות בפיצויים העונשיים משום סעד כספי רגיל וכי היה מקום להורות לתובעים לשלם אגרה בגין סעד זה. 8. כזכור, בתביעה אחת מבין התביעות הועמד סכום הפיצויים העונשיים על מיליון ש"ח לכל תובע (ובסך הכל 9 מיליון ש"ח). בשתי התביעות האחרות הושאר הסכום לשיקול דעת בית המשפט. ברי, כי ככל שהתובעים בת"א 1070/07 ו- 1144/07 (בהם לא ננקב סכום מסוים) מעוניינים בקבלת סעד של פיצוי עונשי, עליהם לתקן את כתבי התביעה ולקבוע מה הסכום הנתבע. כמו כן, על כל התובעים לשלם אגרת בית משפט בהתאם להוראות תקנות האגרות ביחס לסעד כספי רגיל. 9. בנקודה זו יש להתייחס לכך שהתביעות בענייננו הוגשו במועד בו עמדו בתוקף התקנות הישנות. שאלת התחולה של תקנות האגרות נקבעת, דרך כלל, לפי המועד בו הוגשה התביעה (ראו, רע"א 4020/09 AL ZAFAR GENERAL CONTRACTING נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.10.2009) (להלן - עניין AL ZAFAR)). לפי התקנות הישנות, על בעל דין לשלם אגרה בגין כל הסעדים הנתבעים על ידו (תקנה 2(א) לתקנות הישנות). לעומת זאת, תקנה 2(ב) לתקנות החדשות קובעת, כי במקרה בו נתבעים מספר סעדים תשולם אגרה בגין הסעד ששיעור האגרה שנקבע בתוספת עבורו הוא הגבוה ביותר. כלומר, במקרה דנא על התובעים לשלם, לכאורה, אגרה על מלוא הסעדים הנתבעים על ידם. קרי, הן את האגרה שהייתה קבועה בתוספת לתקנות הישנות ביחס לתביעות בגין נזק גוף והן את האגרה בהתאם לסעד הכספי הקצוב הנתבע. ואולם, יש לזכור כי בענייננו יידרש ככל הנראה תיקון של כתב התביעה בשתיים מתוך שלוש התביעות שהוגשו. זאת, לצורך העמדת הסעד הנתבע בגין פיצויים עונשיים על סכום מסוים. תיקון זה יוביל לכך שהתקנות שיחולו על התביעות יהיו התקנות החדשות. זאת, הן משום שמדובר בתיקון הנוגע ישירות לסעד הנתבע והן משום שכתב התביעה המקורי הוגש בזמן תחולת התקנות הישנות ואילו תיקון כתב התביעה מתבצע לאחר כניסת התקנות החדשות לתוקף (ראו, עניין AL ZAFAR ). כלומר, על התובעים שיתקנו את כתב התביעה יהיה לשלם אגרה בגין הסעד ששיעור האגרה עבורו הוא הגבוה ביותר, כפי שיובהר בהמשך. במצב דברים זה, מצאתי לנכון לאפשר גם לתובעים בת"א 1069/07 לתקן את התביעה לעניין זה. האגרה שישלמו התובעים תהיה בהתאם לכתב התביעה המתוקן (ראו סעיף 10(ד) לתקנות החדשות). בנסיבותיו המיוחדות של העניין אין מקום כי דווקא התובעים שפעלו כשורה והעמידו מראש את הפיצוי העונשי הנתבע על סכום מסוים ייפגעו כתוצאה מכך. 10. בענייננו, כפי שנקבע, כולל כתב התביעה שני סעדים כספיים: סעד של פיצוי בגין נזק גוף וסעד כספי קצוב בגין רכיב הפיצוי העונשי. בהקשר זה מתעוררת השאלה כיצד יש לקבוע מהו הסעד בגינו תשולם האגרה. כאמור, לפי הוראות תקנות האגרות החדשות, על תובע לשלם אגרה בגין סעד אחד בלבד מבין הסעדים הנתבעים על ידו, לפי הסכום הגבוה (תקנה 2(ב) לתקנות האגרות). כזכור (פיסקה 3 לעיל), בתביעה בגין נזקי גוף משלם התובע בשלב ראשון חלק קטן בלבד מהאגרה ותשלום היתרה (שאינה תלויה בסכום הנתבע) יהא על ידי התובע או על ידי הנתבע, הכל בהתאם לתוצאות ההליך. לעומת זאת, בתביעה לסעד כספי קצוב על התובע לשלם, עד לתחילת הדיון, אגרה בשיעור של 2.5% מהסכום הנתבע. לפיכך, לצורך הקביעה מהו הסעד בגינו תשולם האגרה, יש להשוות בין סכום האגרה אותו אמור לשלם התובע עם פתיחת ההליך בתביעה בגין נזק גוף (652 ש"ח בבית משפט השלום ו-1,100 ש"ח בבית המשפט המחוזי) לבין שיעור האגרה אותו עליו לשלם בגין הסעד הכספי הרגיל. האגרה תשולם בהתאם לסכום הגבוה מבין השניים. נעיר, כי התייחסנו לסעד של פיצוי בגין נזק גוף ולסעד כספי רגיל כאל סעדים שונים. זאת, שכן אין מנוס מכך לאור השיטה שבתקנות האגרות (החדשות והישנות). עם זאת, יש לזכור כי לפחות לעניין אחד אחר, זה של פיצול סעדים, יש להתייחס לסכומים שונים הנתבעים בתובענה כסעד אחד (ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ, פ"ד נח(6) 447, 455 (2004); ע"א 1020/06 קרצר נ' בנק לאומי בע"מ, פיסקה 12 (לא פורסם, 13.1.2010)). 11. סיכומם של דברים, הערעור מתקבל. התובעים יגישו לבית המשפט המחוזי הודעה בדבר תיקון כתבי התביעה ביחס לתביעת הפיצויים העונשיים בלבד בתוך 30 ימים מעת המצאת פסק דין זה. התובעים ישלמו אגרת בית משפט בהתאם לסעד שייתבע, כמוסבר לעיל. על התובעים לשאת בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח לזכות המבקשים יחדיו. ניתן היום, כ"ז בניסן התש"ע (11.4.2010). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09076440_S03.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il