נ.פ.ג יזום ושיווק בע"מ נ. דור אנרגיה (1988) בע"מ

החלטה בתיק ע"א 7644/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7644/07 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערערים: 1. נ.פ.ג יזום ושיווק בע"מ 2. רבקה כ"ץ 3. יהושע כ"ץ נ ג ד המשיב: דור אנרגיה (1988) בע"מ ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בבש"א 8296/04 (במסגרת ת"א 1317/04), מיום 4.6.07, שניתנה על ידי כבוד הרשם ש' ברוך תאריך הישיבה: י"ח בטבת התש"ע (4.1.10) בשם המערערים: עו"ד עידו קלס בשם המשיב: עו"ד אלינור רוזן פסק-דין השופט ע' פוגלמן : ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (כב' השופט ש' ברוך), שדחה בקשת רשות להתגונן שהגישו המערערים. (א) רקע והליכים קודמים 1. המערערים וחברת פארים בע"מ (להלן : פארים) ניהלו בעבר שתי תחנות דלק ברשת דור אנרגיה (1988) בע"מ (להלן גם: המשיבה ודור). לצורך כך התקשרו השניים עם דור בהסכם לאספקת דלקים לתחנות האמורות. בנוסף התקשרו דור והמערערת 1 (להלן גם : נ.פ.ג.) בהסכם לעניין הפעלת חניון בחיפה (להלן: החניון). המערערים 3-2 ערבו להתחייבויות השונות שבהם נתחייבה נ.פ.ג. במסגרת ההסכמים. לפי הנטען, לא עמדו המערערים ופארים בתשלומיהם לדור בגין אספקת הדלקים, ואף לא עמדו בתשלומים המתחייבים לפי הסכם החניון. נוכח האמור, נחתם הסכם לפריסת חוב בין דור מצד אחד, לבין המערערים מצד שני, וה"ה יעקב כץ ומשה כץ (להלן: הערבים) מצד שלישי. במסגרת ההסכם, התחייבו המערערים, פארים והערבים (כל השלושה, להלן: הנתבעים) לשלם את חובותיהם לדור בגין אספקת הדלקים וכן בקשר עם החניון, בתנאים שפורטו בהסכם. דור טענה כי הסכם זה הופר, ולפיכך, הגישה ביום 24.2.04 כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערערים ונגד פארים, היא התביעה נשוא הערעור שלפנינו (ת"א 1317/04). סכום התביעה הועמד על סך של 3,856,364 ש"ח. מנגד, הגישו הנתבעים, ביום 31.3.04, בקשה למחיקת כותרת וכן בקשת רשות להתגונן. במקביל הגישה דור לבית משפט השלום בחיפה תביעה בסדר דין מקוצר (ת"א 5261/04) נגד הנתבעים, שבגדרה נתבקש סעד שעניינו פינוי הנתבעים מן החניון (להלן: תביעת הפינוי). 2. בשלבים מוקדמים של הליכים אלה, הגיעו הצדדים לידי הסדר דיוני, שהוחל הן על תביעת הפינוי, הן על התביעה הכספית. במסגרת ההסדר הוסכם כי החוב שמגיע לדור ליום 16.1.01 הינו כאמור בהסכם הפריסה. עוד הוסכם כי רו"ח יהלי שפי (להלן: המומחה) ימונה לקבוע על-פי ספרי הצדדים את גובה הסכום המעודכן שמגיע למשיבה, בהתאם להנחיות שנכללו בהסדר. נקבע כי "רו"ח יפעל בקשר עם קביעותיו כאמור כמומחה ולא כבורר וקביעותיו תחייבנה את הצדדים ללא השגה". עוד הוסכם כי "קביעת רו"ח כמפורט לעיל תוגש לבית המשפט כחלק בלתי נפרד מהסדר זה, תחייב את הצדדים ותהווה ראייה בלתי ניתנת לסתירה. קביעת רו"ח כאמור תחייב את הצדדים גם בהליכים השונים המתנהלים במסגרת ת.א. 1317/04 בבית המשפט המחוזי בתל- אביב". ההסדר הדיוני אושר על ידי בית משפט השלום בחיפה בראשית חודש אוגוסט 2004. 3. ביום 12.9.04 ניתנה חוות דעת המומחה, שבגדרה נקבע כי יתרת החוב בגין הסכם הפריסה והחניון למועד הגשת התביעה הכספית עומדת על סך 3,332,395 ש"ח. לעניין חוב הארנונה נקבע כי בשל חוסר בתיעוד, לא ניתן לקבוע באופן מוחלט את גובה החוב. במרוצת חודש מאי 2005, הגישו הערבים (שאינם צד לערעור) בקשה לביטול ההסדר הדיוני. בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בחלוף כחודש וחצי בהחלטה מנומקת. (ב) ההחלטה נשוא הערעור 4. ביום 4.6.07 ניתנה ההחלטה נשוא הערעור. בהחלטתו ציין בית משפט קמא כי בעלי דין רשאים להסכים ביניהם על דרך ניהול ההליך, והוסיף כי הדבר מתיישב עם אוטונומיית הרצון של הצדדים, שממנה יש לסטות רק במקרים חריגים. בהתייחסו למקרה הנוכחי קבע בית המשפט, כי משהצדדים הסכימו לכך שקביעות רואה החשבון תהיינה מחייבות ולא ניתן יהיה להשיג עליהן או לסתור אותן, אין מקום לסטות מהסכמה זו. בית המשפט הוסיף והתייחס לטענת המערערים שלפיה היות שהמומחה סייג את קביעותיו באומרו כי "הבדיקות שבצענו הינן מוגבלות בהיקפן ואינן לצורך מתן חוות דעת על פי כללי חשבונאות מקובלים", לא ניתן לראות בחוות הדעת משום ראייה מכרעת. נפסק כי נוכח החומר שעמד לעיונו של רואה החשבון, כמפורט ברישא לחוות דעתו, אין בהסתייגות כדי לגרוע מתוקפה המחייב של חוות הדעת וכי ההסתייגות מעידה על "סטנדרט מקצועי-אתי גבוה במיוחד של רו"ח שפי וצוות משרדו". עוד נקבע בהקשר זה כי בהסדר הדיוני לא נכללה הוראה בנוגע לאופן שבו ייערכו הבדיקות, ומשכך ממילא אין למצוא פגם באופן שבו נעשו הדברים בפועל. בית המשפט אף הדגיש כי עד לחקירתו הנגדית של המערער 3 מיום 19.2.07 לא נטענה כל טענה נגד חוות הדעת ואף לא נתבקשה העלאתן של שאלות הבהרה או עריכת חקירה למומחה. בית המשפט לא ראה לקבל את הסבר המערערים, בהקשר אחרון זה, כי נוכח ההליכים המקבילים לא היה בידם לממן את התשלום למומחה עבור שאלות ההבהרה. משכך, ונוכח "המשקל הראייתי המוחלט" של חוות דעת המומחה, קבע בית המשפט כי אין מקום ליתן רשות להתגונן, וכי יינתן פסק דין על הסכום שנקבע בחוות דעתו של המומחה 3,332,395 ש"ח. לכך מכוון הערעור שלפנינו. (ג) טענות הצדדים 5. המערערים, שחזרו על הטענות שהעלו בפני הערכאה הדיונית, הדגישו את משקלה המוגבל, לטענתם, של חוות דעת המומחה. לחיזוק טענה זו הוסיפו המערערים נתון שלא היה לפני הערכאה הדיונית, הוא פסק דינו של בית משפט זה בערעור על החלטה אחרת של רשם בית המשפט המחוזי שבה נדחתה התנגדות לביצוע שטר, במסגרת הליך אחר בין הצדדים שלפנינו, המצוי אף הוא בגדרה של המחלוקת נשוא הערעור. בית משפט זה (השופט א' גרוניס, בהסכמת השופטות מ' נאור ו-א' חיות) סקר את המחלוקת, את ההסדר הדיוני ואת חוות דעת המומחה, ודן בשאלת גובה החוב של המערערת 1. בית המשפט ציין כי לפי עמדת רואי החשבון שפעלו עבור המערערים, הסכום המיועד למשיבה מגיע, לכל הפחות, כדי סך של 1,196,975 ש"ח ליום 31.3.04, וכי "לפיכך, ברי שאין מקום למתן רשות להתגונן לגבי סכום זה. כנראה שהסכום המגיע לפי הדו"ח של רו"ח שפי הינו גבוה יותר. דא עקא, בהיעדר הסבר לאמור בדו"ח, אין מנוס מליתן רשות להתגונן לגבי הסכום שמעל 1,196,975 ש"ח" (ראו ע"א 3/06 נ.פ.ג. ייזום ושיווק בע"מ נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (לא פורסם, 2.5.07)). דור מצידה מבקשת לאמץ את קביעות הערכאה הדיונית. לדידה, פסק הדין האחרון, שלא הובא לפני הערכאה הדיונית, הגם שקדם להחלטה נשוא הדיון, אינו משנה את התמונה, שכן ההסדר הדיוני לא הוחל עליו. עוד מוסיפה דור כי בעניין שבו עסק פסק הדין האמור, היה צורך לבודד את חובה של המשיבה 1 בלבד, ואין זה המצב במקרה שלפנינו. (ד) דיון והכרעה 6. שקלנו את טיעוני הצדדים. אכן, כפי שציינה הערכאה הדיונית, המערערים לא השיגו עד לשלב מאוחר ביחס לתוקפה ולמשקלה של חוות דעת המומחה; לא הגישו שאלות הבהרה למומחה; ואף לא בקשו להזמינו לחקירה נגדית. בנוסף, לא ראו המערערים להגיש לבית משפט קמא את פסק דינו של בית משפט זה בע"א 3/06, שעליו מבוסס חלק ניכר של טיעונם לפנינו, על אף שהוא ניתן קודם להחלטה נשוא ערעור זה. גם בקביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה ככלל, יש מקום לכבד הסדרים דיוניים שאליהם מגיעים הצדדים, לא ניתן למצוא לכאורה פגם. 7. בצד האמור, יש לזכור את השלב הדיוני שבו מצויים אנו – בקשת רשות להתגונן. כפי שנפסק לאחרונה: "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והיעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים, את ההכרה בזכותו להתגונן. המימד החוקתי הנלווה לזכות להתגונן מוסיף חיזוק-יתר לכלל הנקוט בהלכה הפסוקה מזה שנים רבות שלפיו בקשת רשות להגן תידחה רק כאשר אין, ולו בדל סיכוי אפשרי, כי טענה מטענות ההגנה המועלית תתקבל במשפט גופו" (ראו פסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (לא פורסם, 15.6.09) (להלן: עניין ששון)). על רקע אמת מידה זו, מצאנו – לא בלי היסוס, על רקע התנהלותם הדיונית של המערערים כמבואר ברישא – כי יש לאפשר להם את יומם בבית המשפט. במסגרת זאת, יש להתיר למערערים להעלות את טענתם שלפיה על מנת ליתן משקל ראייתי מכריע לחוות הדעת המומחה, מתחייב כי זו תיערך בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים, וכי מקום שבו מציין המומחה כי הבדיקות שערך הינן "מוגבלות בהיקפן", ולא נועדו לשם מתן חוות דעת לפי כללי החשבונאות המקובלים, יש לבחון את משקלה של חוות הדעת, ברוח דברי בית המשפט בע"א 3/06 הנ"ל. למותר לציין כי אין בדברינו אלה משום קביעת מסמרות בשאלות אלה. 8. לא למותר להפנות, בשולי הדברים, לדבריו של חברי, השופט א' רובינשטיין, בעניין ששון כי : "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא, בידי בית המשפט הכלי של הטלת הוצאות, ולדידי במקרה כזה עליהן להיות כבדות. ראו גם ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד 62 (מהדורה 2, 2008); ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391 (2005). אך משניתנת על-ידינו רשות להתגונן איני נוטע מסמרות, והדבר יתברר בסופה של דרך." (שם, פיסקה ח'). והדברים יפים גם לענייננו. 9. אשר על כן הערעור מתקבל בחלקו. החלטת בית משפט קמא מתבטלת. ניתנת רשות להתגונן לגבי הסכום העולה על 1,196,175 ש"ח (ליום 31.3.04). אין צו להוצאות בערכאה זו. ניתן היום, י"ט בטבת התש"ע (5.1.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07076440_M11.doc נב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il