לואי מסוודה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7643/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7643/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט א' שהם המערער: לואי מסוודה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.10.2011 בת"פ 27988-04-11 שניתן על ידי כב' השופט א' כהן תאריך הישיבה: ט"ז באדר בתשע"ג (26.02.2013) בשם המערער: עו"ד מוחמד מחמוד בשם המשיבה: עו"ד אייל כהן פסק-דין השופט ח' מלצר: רקע 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' כהן) מתאריך 10.10.2011 ב-ת"פ 27988-04-11, בגדרו נגזרו על המערער, אשר הודה במיוחס לו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, העונשים הבאים: 6 שנות מאסר בפועל, ו-24 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו (כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירת נשק, או עבירת חבלה בכוונה מחמירה, או עבירה של תקיפה או נסיון לתקיפה של שוטר). 2. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתאריכים 19.03.2011-18.03.2011 התרחשו התפרעויות אלימות בכפר סילוואן שבעיר ירושלים, בקרבת בתי היהודים באזור. בתאריך 18.03.2011, כך על פי כתב האישום המתוקן, ייצר המערער, יחד עם מעורבים נוספים (שעניינם איננו עומד להכרעתנו), 15 בקבוקי תבערה. במהלך ההתפרעויות, יידה הנאשם בקבוק תבערה ושתי אבנים לעבר בתי היהודים. עוד נטען בכתב האישום המתוקן, כי במהלך ההתפרעויות הנ"ל נפגעו קצין מג"ב ואדם נוסף מבקבוקי תבערה שהושלכו לעברם שלא על ידי המערער, וספגו כוויות קשות. נוכח הנטען בכתב האישום המתוקן, הואשם המערער בעבירות הבאות: ייצור נשק (עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), חבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין), ונסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 274(1) ו-274(2), בשילוב עם סעיף 25 לחוק העונשין). 3. בתאריך 13.07.2011 הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי הנכבד כי הגיעו ביניהם להסדר טיעון, בגדרו הוסכם כי המשיבה תתקן את כתב האישום המקורי שהוגש נגד המערער, כאמור בפיסקה 2 שלעיל, ואילו המערער יודה בכל עובדות כתב האישום המתוקן. עוד הוסכם כי יוכן תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המערער. יודגש, כי הסדר הטיעון הנ"ל לא כלל הסכמה ביחס לעונש שיושת על המערער. עוד באותו היום הודה המערער בכל עובדות כתב האישום המתוקן, ובהתאם הורשע בכל העבירות שיוחסו לו. 1. בתאריך 10.10.2011 גזר בית המשפט המחוזי הנכבד את דינו של המערער. בית המשפט המחוזי ציין כי: "הגם, שבקבוק התבערה והאבנים אותם יידה הנאשם [המערער כאן – ח"מ] לא פגעו, בסופו של דבר באדם או במבנה, אין בכך כדי להקהות את חומרת מעשיו של הנאשם, אשר ביחד עם חבריו יצר סיכון ממשי לחיי אדם". מבחינת השיקולים לקולא, ציין בית המשפט המחוזי הנכבד כי המערער שיתף פעולה עם המשטרה, ואף מסר פרטים ביחס למעורבים נוספים בפרשה. כמו כן, התייחס בית המשפט המחוזי הנכבד לתסקיר שירות המבחן, אשר התרשמותו היתה שהמערער איננו מתאים להשתלב במסגרת טיפולית, אך המליץ לקחת בחשבון, במסגרת שיקולי הענישה, את עברו הפלילי, הנקי יחסית, של המערער, ואת הבעת החרטה מצידו. נוכח כל אלה, גזר לבסוף בית המשפט המחוזי הנכבד על המערער את העונשים, אשר נזכרו בפיסקה 1 שלעיל. טענות הצדדים 2. טענתו המרכזית של המערער היא כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד בכך שהשית על המערער עונש מאסר ממושך, אשר איננו נותן ביטוי למכלול נסיבותיו האישיות של המערער, ובהן: עברו הפלילי הנקי יחסית, גילו הצעיר, שיתוף הפעולה שלו עם המשטרה, והחרטה שהביע. בנוסף, המערער טוען כי העונש שהושת עליו חורג ממדיניות הענישה המקובלת, בנסיבות העניין. לביסוס טענתו זו הפנה למספר פסקי דין אשר בהם עלו, לשיטתו, נסיבות דומות. עוד גורס המערער בהקשר זה, כי בית המשפט המחוזי הנכבד "לא התייחס כלל וכלל לעובדה כי בקבוק התבערה והאבנים שיידה המערער לא פגעו בדבר", וכן כי לא נתן די משקל לכך שחלקו של המערער היה "מזערי", לגרסתו. 3. בא-כח המשיבה מצידו טוען כי אין הצדקה להתערבותנו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. לשיטת בא-כח המשיבה, העבירות שאותן ביצע המערער נעשו בנסיבות חמורות יחסית: בצוותא חדא עם יתר המעורבים בפרשה, על רקע לאומני, ולעבר כוחות הבטחון. בא-כח המשיבה אמנם הסכים כי: "אכן מדובר בענישה על הרף הגבוה באופן יחסי", אך לטענתו אין מדובר בחריגה מרף הענישה המקובל, כפי שזה משתקף מפסקי דין שאותם הגיש, ולכן אין מקום להפחית מהעונש שהושת על המערער. דיון והכרעה 4. לאחר עיון בנימוקי הערעור ובמכלול החומר, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בדיון שנערך בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות. ההנמקה לכך תובא מיד בסמוך. 5. כל טענותיו של המערער ביחס לאי-התחשבות, לכאורה, בנסיבותיו האישיות השונות – דינן להדחות. כפי שעולה מגזר דינו של המערער, בית המשפט המחוזי הנכבד בהחלט נתן משקל למכלול הנתונים הרלבנטיים, ואף ציין כי הסיבה שהחליט "שלא למצות את מלוא חומר הדין עם הנאשם" היא כל אותן נסיבות אישיות, אשר הביאו להקלה מסוימת בעונש שנגזר על המערער, וזאת לעומת עונשי המקסימום הקבועים בעבירות שבהן הורשע. 6. הוא הדין גם ביחס לטענתו של המערער אודות סטייה, לכאורה, מצד בית המשפט המחוזי הנכבד ממדיניות הענישה המקובלת. מטבע הדברים, כל צד הפנה אותנו לפסיקה התומכת בטענותיו בהקשר זה – ובסופו של דבר נראה כי אף על פי שהעונש שהושת על המערער הינו במדרג גבוה יחסית, הרי שאין בו משום סטייה מרף הענישה הנוהג בנסיבות ובעבירות דומות. גם טענתו של המערער ביחס להתעלמות, לכאורה, מצד בית המשפט המחוזי הנכבד מן העובדה שבקבוק התבערה והאבנים שאותם יידה לא פגעו, למרבה המזל, באדם כלשהו – הינה מוקשית למדי, שכן כפי שעולה מן המובאה שבפיסקה 4 שלעיל, בית המשפט המחוזי הנכבד ציין עובדה זו באופן מפורש. ביחס לטענת המערער לפיה חלקו היה, כביכול, "מזערי", הרי שבכתב האישום המתוקן – שבו הודה המערער – נאמר כי הוא ייצר במשותף עם יתר המעורבים בפרשה לא פחות מ-15 בקבוקי תבערה. העובדה כי המערער ידה לבסוף "רק" בקבוק תבערה אחד, איננה הופכת את חלקו ל-"מזערי", כטענתו. משזהו מצב הדברים, הרי שאף מטעם זה אין עילה להתערבותנו בגזר הדין. 7. סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, לא מצאנו כי יש מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ועל כן החלטנו לדחות את הערעור. ניתן היום, ‏כ"ז בניסן התשע"ג (‏07.04.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11076430_K01.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il