יובל גלאון נ. צבא ההגנה לישראל

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7642/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופטת ר' רונן העותר: יובל גלאון נ ג ד המשיבים: 1. צבא ההגנה לישראל 2. ראש המטה הכללי 3. שר הביטחון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד מתן שטיינבוך פסק-דין השופט ח' כבוב: בעתירה שלפנינו התבקשנו להוציא צו על-תנאי המורה למשיב 1, צבא ההגנה לישראל, ליתן טעם מדוע לא ינפיק לעותר אישור בעניין אי-גיוס סבו, מר משה הגר ז"ל (להלן: המנוח), על-פי הנוסח המבוקש על-ידו, חלף הנוסח "הבלתי מועיל בעליל", כלשונו, שקיבל בפועל. מן העתירה והתגובה המקדמית עולה כי צאצא של אזרח פולין אשר מעוניין לקבל אזרחות פולנית נדרש להציג לרשויות בפולין אישור על אי גיוס סבו או אביו לצה"ל. בהתאם, ונוכח רצונו של העותר לקבל אזרחות כאמור, הוא פנה ביום 19.03.2023, לקצינת פניות הציבור בצבא בבקשה לקבל אישור בדבר אי-גיוסו הצבאי של המנוח. בעתירה הודגש כי המנוח היה אזרח פולין, שלא ידע קרוא וכתוב בשפה העברית, שלפי הטענה עלה ארצה בשנת 1943, בהיותו בן כארבעים שנים, ומעולם לא גויס לצה"ל, הוסבר כי "ידוע היטב – לא רק לעותר, אלא אף ל[צבא] כי [המנוח] מעולם לא גויס לצה"ל. לכאורה הוא חויל, דהיינו, קיבל מספר אישי מצה"ל [...] אך ברי כי מעולם לא גויס" (ההדגשות במקור – ח' כ'). כעולה מתגובת המשיבים, לאחר קבלת הפנייה, ולאור אופייה, פנו הגורמים הרלוונטיים לארכיון צה"ל במטרה לברר האם קיים תיעוד בעניינו של המנוח, וככל שישנו – לקבלו. בתום הבדיקה בארכיון צה"ל, הונפק ביום 03.08.2023 אישור על "אי שירות סדיר ועל אי שירות מילואים", וזה נשלח לעותר. ביום 24.08.2023 שב העותר ופנה לקצינת פניות הציבור בבקשה כי יונפק לו אישור בדבר אי של גיוסו המנוח, בנוסח חלופי, כך שבמקום "אישור על אי שירות סדיר ועל אי שירות מילואים פעיל" יבוא "אישור על אי שירות בצה"ל"; ובמקום "לא [...] שירת בשירות מילואים פעיל או בסוגי שירות אחרים בצה"ל" יבואו המילים "לא גויס" (להלן: הנוסח המבוקש). לפי הנטען בשיחה הטלפונית שהתקיימה בין העותר לבין נציגת קצינת פניות הציבור ביום 12.09.2023, נמסר לעותר כי אין אפשרות להיעתר לבקשתו. מכאן העתירה שבכותרת, בגדרה נטען כי הסירוב להנפיק לעותר את האישור בנוסח המבוקש על-ידו, מונע ממנו אזרחות פולנית, ובכך נשללה ממנו "זכות יסוד". מעבר לכך נטען, כי לא התקבל כל הסבר בכתב לסירוב לבקשתו, או כל טעם מבורר מדוע הצבא הפסיק להנפיק את האישורים בנוסח שהתבקש על-ידי העותר, נוסח אותו נהג הצבא להנפיק בעבר. בהקשר זה נטען כי גם אם מדובר בשינוי מדיניות העותר ובני משפחתו הופלו בשל כך מבלי כל הבחנה רלוונטית. העותר שטח בעתירתו טענות נוספות, לפיהן נפלו פגמים טכניים חמורים בתהליך החיול של המנוח שנערך בשנת 1950, המצדיקים את פסילת פעולת חיולו, לרבות העובדה כי המנוח, שלא ידע קרוא וכתוב בעברית, כמובן שלא יכול היה לחתום בשמו על מסמכי החיול; וכי ההחלטה לא מידתית וכי היא ניתנה ללא הפעלת שיקול דעת. למקרא העתירה, ובפרט סוגיית אי המענה הנטען, התבקשה תגובה מטעם המשיבים. בתגובה צוין כי בשיחה הטלפונית המתוארת בעתירה גורמי הצבא השיבו כי לא יכולים לסטות מהנוסח הרישמי שמונפק לכל דורש, וכי הנציגה ששוחחה עם העותר "לא סירבה להעביר את תשובתה בכתב, אלא שזו לא הספיקה להימסר [לעותר]". אשר לחלוף הזמן הודגש כי בשל חגי תשרי ופרוץ מלחמת חרבות ברזל, חל עיכוב בגיבוש התייחסות מפורטת ומנומקת לפניית העותר מיום 24.08.2023. ברם, לעמדת המשיבים, משמענה כאמור הועבר לעותר, בד בבד עם הגשת התגובה לבית משפט זה, דומה כי דין העתירה להימחק, תוך שמירת הטענות לגופו של עניין. בנוסף הוער כי ממילא העתירה במתכונתה לא מגלה עילה להתערבות. שהרי, וכעולה ממכתב המענה, האישור משקף את התיעוד שנמצא בעניינו של המנוח שנשמר בארכיון הצבא וניתן בהתאם לאמות המידה למתן אישורים מסוג זה; וכי אין בידי גורמי הצבא לסטות מהנוסח האחיד שנקבע, בין היתר לבקשת הרשויות בפולין. יצוין, כי במכתב המענה אף נכתב כי לאור חלוף הזמן יש קושי ממשי בבירור טענות העותר בדבר הפגמים הנטענים בחיולו של המנוח. למקרא התגובה ומכתב המענה הוריתי לעותר להודיע האם הוא עומד על עתירתו במתכונתה. בתשובה מטעמו הודיע העותר כי הוא עומד על עתירתו, תוך שהוא טוען כי בתגובה המקדמית ובמכתב המענה "יש רק משום הוכחה לטענת[ו] ש[המנוח] רק חויל אך כי לא גויס". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעתירה על נספחיה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו. עם כל ההבנה לרצונו של העותר ובני משפחתו לקבל אזרחות פולנית, הנפקת אישורים מהסוג מושא העתירה היא פעולה המסורה לרשויות הצבא, ועבודת הארכיון אשר מובילה לקביעה איזה אישור יש להנפיק בכל מקרה חוסה תחת חזקת התקינות המינהלית; מכך, ובדומה לביקורת שיפוטית 'נפוצה יותר' על עבודות הצבא, שומה על בית המשפט כי לא יתערב בהחלטות הצבא אלא במקרים חריגים המחייבים זאת (בג"ץ 6641/22 מוזס נ' צבא הגנה לישראל, פסקה 10 (12.12.2022)). בעתירה שלפנינו, במתכונתה, וכן בתשובה לתגובה, העותר לא צלח את המשוכה שעמדה בפניו, ולא הוכיח טענותיו ברף הנדרש כדי לבסס התערבות חריגה כאמור. טוב יעשה העותר אם יבחן את מכתב המענה מטעם המשיבים וישקול כיצד לכלכל את צעדיו. העתירה נדחית בזאת. בשים לב לאי המענה הממושך לפנייתו של העותר – אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט בניסן התשפ"ד (‏7.5.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת 23076420_C05.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1