ליאור היערי נ. קיבוץ גתף אגודה שיתופית חקלאית

5 1 בבית המשפט העליון רע"א 7641/19 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המבקשים: 1. ליאור היערי 2. אושרת היערי נ ג ד המשיב: קיבוץ גת אגודה שיתופית חקלאית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע (כב' השופט ש' פרידלנדר) מיום 16.10.2019 בת"א 62894-05-19 בשם המבקשים: עו"ד כהנא טל בשם המשיב: עו"ד תמיר סלע ; עו"ד יצחק מרון פסק-דין השופט ד' מינץ: בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט ש' פרידלנדר) מיום 16.10.2019 בת"א 62894-05-19, בגדרה קיבל בית המשפט בקשה לעיכוב הליכים נוכח קיומה של תניית בוררות. שני המבקשים הם חלק מקבוצה של 31 משפחות שהצטרפו כתושבים אצל המשיב, קיבוץ גת (להלן: הקיבוץ) במסגרת פרויקט הרחבה קהילתית. בין הקיבוץ לבין כל אחת מהמשפחות נחתם הסכם משתכנים (להלן: הסכם המשתכנים), במסגרתו קיבלה כל משפחה מגרש לבנייה תוך שהקיבוץ מתחייב להפנותה לרשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) כמומלצת על-ידו להתקשרות בחוזה חכירה בנוגע למגרש שהוקצה לה. בין הקיבוץ לבין משפחות המשתכנים התגלע סכסוך בקשר לקיום ההסכם, וביום 19.2.2019 הגישו 13 משפחות משתכנים המיוצגות יחדיו תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נגד הקיבוץ (ת"א 46405-02-19 (להלן: תביעת אולרט)). ביום 25.7.2019 הגישו גם המבקשים, המיוצגים בנפרד, תביעה דומה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ת"א 62894-05-19), במסגרתה עתרו לאכיפת הסכם המשתכנים מולם, ובכלל זאת עתרו למתן צו עשה אשר יורה לקיבוץ להפנותם לרמ"י לצורך התקשרותם בחוזה חכירה. ביום 27.6.2019 הורה בית המשפט "לרשום" את שני התיקים כתיקים קשורים, "בשלב זה". ביום 28.5.2019 הגיש הקיבוץ כתב הגנה בתביעת אולרט, במסגרתו ביקש עיכוב ההליכים בתביעה נוכח קיומה של תניית בוררות בהסכם המשתכנים. ביום 12.9.2019 נדונה ונדחתה הבקשה ביחס ל-12 מתוך 13 המשפחות, כאשר ביחס למשפחה הנותרת נקבע כי תגיש כתב תביעה מתוקן. ביני לביני, ביום 2.9.2019 הגיש הקיבוץ גם בהליך מושא בקשה זו בקשה לעיכוב הליכים לנוכח תניית הבוררות בהסכם המשתכנים. המבקשים התנגדו לבקשת העיכוב, וטענו כי יש לדחותה על הסף בשל קיומו של מעשה בית דין נוכח הכרעתו של בית המשפט באותו נושא בתביעת אולרט. מעבר לכך, טענו המבקשים כי הסכסוך מעורר עניינים ציבוריים שאינם יכולים לשמש נושא לבוררות, כי ממילא קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים שלא לדון בסכסוך במסגרת בוררות, וכי תניית הבוררות בהסכם המשתכנים מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. בתגובה להתנגדות המבקשים טען הקיבוץ כי עניינם של המבקשים שונה מבחינת נסיבותיו המשפטיות והעובדתיות מתיק אולרט וכי הטיעון המשפטי שלהם מבוסס על נוסחו החדש של חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1983 (להלן: חוק חוזים אחידים) ולא על הנוסח שהיה בתוקף בעת חתימתם על הסכם המשתכנים. כן נטען כי אין כל טעמים מיוחדים המצדיקים שלא לדון בסכסוך במסגרת בוררות. ביום 16.10.2019 ניתנה החלטת בית המשפט בבקשה כהאי לישנא: "מטעמי הקיבוץ בתגובתו לתשובת התובעים – ההליך מעוכב לצורך העברת הסכסוך לבוררות; אך זאת בשינוי אחד: הבורר יהיה מחויב ליישם את הדין המהותי ולנמק את הכרעתו. הנימוק להתערבותי זאת בתניית הבוררות הוא כי בהצטבר יחסי מעין ספק-לקוח בין הקיבוץ למשתכנים (הגם שכדברי הקיבוץ אין מדובר בחוזה אחיד רגיל); הקרבה היותר גדולה בין הקיבוץ והמוסד הקיבוצי שבחסותו תתנהל הבוררות, בהשוואה למשתכנים (הגם שכשלעצמה אינה עולה כדי ניגוד עניינים פסול החורג מ'הטייה מכורח הנסיבות'); וזיקת הסכסוכים הפוטנציאליים, והסכסוך הקונקרטי, לדין המהותי בשאלות קנייניות (הגם שאינם 'חוקתיות' יותר מכל סכסוך אחר הנוגע בקניינו של אדם) – שחרור הבורר מהכרעה מנומקת על יסוד הדין המהותי לא יעניק למשתכנים את ההגנה המזערית שחובת תום-הלב מחייבת..." (ההדגשה הוספה). המבקשים לא השלימו עם ההחלטה האמורה והיא הולידה את הבקשה שלפנינו. המבקשים טוענים כי הכרעותיו הסותרות של בית המשפט המחוזי בתביעת אולרט ובעניינם מחייבות את המסקנה כי נפלה טעות של ממש באחת מהן. מטבע הדברים, לשיטת המבקשים הטעות נפלה בעניינם. מעבר לכך, המבקשים סבורים כי הכרעותיו הסותרות של בית המשפט מעוררות תחושה של מקריות ופגיעה בטוהר ההליך השיפוטי או למצער במראית פני הצדק. לבסוף, מבחינת מדיניות שיפוטית ראויה, אין להשלים עם מצב דברים בו מדבר בית המשפט בשני קולות. בהקשר זה, טוענים המבקשים כי מכיוון שטענתו של הקיבוץ בקשר לתניית הבוררות בהסכם המשתכנים נדונה זה מכבר בתביעת אולרט, היה מקום לדחות את הטענה בעניינם על הסף בשל קיומו של מעשה בית דין. שכן, היה לקיבוץ את יומו בבית המשפט. מעבר לכך, המבקשים התייחסו לגופם של טעמי הקיבוץ בתגובתו לתשובתם שלהם לבקשת הקיבוץ לעכב את ההליכים. ראשית לעניין המחלוקת בדבר היות תניית הבוררות בסעיף 16 להסכם המשתכנים "תנאי מקפח בחוזה אחיד". שנית, היות הסכסוך בלתי ניתן להכרעה בבוררות הואיל והעניין בכללותו נושא "אופי חוקתי" נוכח הפגיעה בזכותם החוקתית של המבקשים לשוויון על רקע הפלייתם לרעה ביחס לשאר משפחות המשתכנים. הקיבוץ בתשובתו לבקשה, טען כי הבקשה אינה אלא ניסיון פסול של המבקשים לערער בדיעבד על דחיית הבקשה "לאיחוד" עניינם עם תביעת אולרט. כמו כן, לדעת הקיבוץ לא נפלה כל טעות של ממש בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ואין כל עניין ציבורי בבקשה, בניגוד לטענת המבקשים. בניגוד לתיק אולרט, שם קבע בית המשפט כי קיימת מחלוקת רגולטורית בין הקיבוץ לבין רמ"י, בעניינם של המבקשים מדובר בסכסוך "פרטני", אשר נוגע, בין היתר, גם לשאלות בעניין הפרת הסכם המשתכנים על ידי המבקשים. הבחנה נוספת וחשובה בין המבקשים לבין התובעים בתיק אולרט היא העובדה שהמבקשים כלל לא בנו יחידת דיור ועל כן שאלת הסדרת זכויותיהם ביחס לדירת המגורים כלל אינה עולה. כן יש לדחות לעמדת הקיבוץ את טענת המבקשים בדבר היות סעיף הבוררות בהסכם המשתכנים "תנאי מקפח בחוזה אחיד". לאחר עיון בבקשה, בתשובת הקיבוץ ובנספחים שצורפו, החלטנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור, חרף התנגדות הקיבוץ. זאת לאחר שנחה דעתנו שלא נפגעה זכותו כבעל דין. דין הערעור להתקבל, שכן החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה מנומקת די הצורך, באופן שאינו מאפשר להעבירה תחת שבט הביקורת הערעורית. אין צורך להרבות מילים על אודות חשיבותה של ההנמקה. חובת ההנמקה נמנית עם כללי הצדק הטבעי, ומשרתת בראש ובראשונה את הצדדים להליך ומסייעת בידיהם להבין על מה מבוססת ההכרעה בעניינם. ההנמקה דרושה בין היתר אף לשופט עצמו המקבל את ההחלטה, ומסייעת בידו לעבד את טענות הצדדים ולגבש את החלטתו. כן דרושה ההנמקה לערכאת הערעור על מנת להעביר את ההכרעה תחת שבט ביקורתה (ראו: רע"א 6393/11 סולבר חצור בע"מ נ' עזרא, פסקה 4 (8.11.2011); רע"א 8917/18 דן תפעול ושירותים בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, פסקה 9 (23.12.2019)). היקפה של חובת ההנמקה משתנה ממקרה למקרה, בהתאם לנסיבותיו ובהתחשב עם מהות ההחלטה. לעיתים, די בהנמקה קצרה ותכליתית (ראו: רע"א 6903/17 ארז נ' פרץ, פסקה 8 (25.10.2017) וההפניות שם)). בענייננו, נכונים אנו להניח כי החלטות בבקשות לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות עשויות לבוא בגדר סוגי ההחלטות בהן די בהנמקה קצרה ותכליתית, ואינן דורשות בהכרח פירוט רב. אלא שגם תחת הנחה זו, החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה מפורטת דיה ביחס לסוגיה העומדת על הפרק. כך, החלטתו של בית המשפט המחוזי נסמכת כמפורט לעיל, כל כולה על "טעמי הקיבוץ בתגובתו לתשובת התובעים". ברם, עיון בתגובת הקיבוץ לא מאפשר להבין במידה הנדרשת את האדנים על בסיסם החליט בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשה. לא פורט בהחלטה מה עמדתו של בית המשפט על אודות הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים: מה עמדתו בשאלת קיומו של תנאי מקפח בחוזה האחיד; האם הסכם המשתכנים מהווה כלל חוזה אחיד; האם קופחה זכותם של המבקשים לשוויון; ומעל הכול, לא ברור מתוך ההחלטה, מה הניע את בית המשפט לאמץ את עמדת הקיבוץ. היעדר הנמקה מעין זה מהווה אפוא טעם מספק להשבת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שינמק את הכרעתו. אם כן, הערעור מתקבל. הבקשה לעיכוב הליכים תוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שינמק את הכרעתו. הקיבוץ יישא בהוצאות המבקשים בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ה' בטבת התש"ף (‏2.1.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 19076410_N02.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1