ראמי תמימי ואח' נ. בית חולים הסהר האדום

פסק-דין בתיק ע"א 7638/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7638/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערים: 1. ראמי קאעוד תמימי 2. אימאן קאעוד תמימי 3. חליל קאעוד תמימי נ ג ד המשיב: בית חולים הסהר האדום ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.8.2012 בת"א 3263/09 שניתן על ידי כבוד השופט ר' יעקובי תאריך הישיבה: י"ח בתמוז התשע"ד (16.7.2014) בשם המערערים: עו"ד עמוס גבעון בשם המשיב: עו"ד ניהאד ארשיד פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. האם הוכח במקרה זה שהמערער 1 נולד פגוע בשל רשלנות במהלכם של מעקב ההיריון של אמו ואופן הטיפול בה במהלך הלידה? והאם יש לבחון שאלה זו על בסיס ההנחה שנגרם בנסיבות העניין נזק ראייתי בשל המועד והאופן שבו נמסרו המסמכים הרפואיים למערערים? שאלות אלה, ושאלות הקשורות בהן, נדונו בפנינו. עיקרי העובדות ופסק דינו של בית המשפט קמא 2. ראמי תמימי, המערער 1 (להלן: ראמי) נולד ביום 8.8.1984 בלידה מוקדמת בשבוע ה-32 להיריון, במשקל המתאים להגדרה של פג, בהליך שהיה כרוך בלידת מלקחיים. הלידה התבצעה בבית חולים הסהר האדום בירושלים, הוא המשיב. בהמשך התברר כי ראמי סובל ממגבלות קשות שונות, פיזיות ושכליות, לרבות שיתוק מוחין ופיגור, ונכותו המשוקללת קרובה כיום ל-100%. 3. בעת שמלאו לו כ-24 שנים ו-10 חודשים, היינו בסמוך לתום תקופת ההתיישנות, הגישו ראמי והוריו, הם המערערים 3-2, תביעת רשלנות רפואית כנגד המשיב. התביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 3263/09, השופט ר' יעקובי) התבססה על שלל טענות שעניינן רשלנות נטענת של הצוות הרפואי של המשיב בטיפול באמו של ראמי, המערערת 2 (להלן: האם), הן במהלך מעקב ההיריון שלה והן במהלך הלידה. 4. התביעה התבססה, בין השאר, על טענה לכך שהמשיב גרם למערערים נזק ראייתי מהותי – בהתייחס לכך שעד למועד הגשת התביעה לא הומצאו לידי המערערים המסמכים הרפואיים שבתיק השמור בידי המשיב. בהמשך, נמסרו מסמכים אלה, אך התיק הרפואי היה חסר את מכתבי השחרור של האם והיילוד מבית החולים. כמו כן, טענו המערערים כי המסמכים שבתיק הרפואי עברו "עריכה" לצורך התמודדות עם התביעה. 5. בכל הנוגע לצד הרפואי עצמו – כתב התביעה מנה פגמים נטענים עד אין ספור, שנפלו לשיטת המערערים בטיפול באם ההרה, ובהמשך לכך, במהלך הלידה. בין השאר, נטען כי האם לא הופנתה לייעוץ גנטי ולא בוצעו בה בדיקות שגרתיות, כמו גם מעקב אחר קצב גדילת העובר במהלך ההיריון, וכי במהלך הלידה לא נעשה בה ניטור אלקטרוני, ניתן לה חומר מזרז לידה (פיטוצין) בנסיבות שאינן מתאימות לכך, נעשה שימוש בפרוצדורה של לידת מלקחיים שלא הייתה מתאימה במקרה זה, ובמיוחד לנוכח העובדה שהיה מדובר בפג. התביעה נתמכה בחוות דעת מומחה של ד"ר בנימין זילברמן, מומחה ברפואת נשים ומיילדות (להלן: ד"ר זילברמן), בחוות דעת מומחה משלימה מטעמו, בחוות דעת מומחה של הנוירוכירורג ד"ר יחיאל דב היילברון (להלן: ד"ר היילברון) ובחוות דעת מומחה של ד"ר עמיחי ברזנר, מומחה שיקום. יצוין, כי מאחר שהתביעה הוגשה קודם לקבלת התיק הרפואי מבית החולים, כפי שיפורט להלן, חוות הדעת של ד"ר היילברון שצורפה לתביעה נערכה ללא עיון במסמכים הכלולים בו. 6. המשיב דחה מכל וכל את הטענות כולן. בכל הנוגע למסמכים, נטען כי אלה נמסרו מיד לאחר שנשלחו כתבי ויתור על סודיות רפואית כשהם ערוכים כהלכה. אכן, מכתבי השחרור לא הופיעו בתיק הרפואי, אך נטען כי – הגם שניתן להצטער על כך – כלל המסמכים הרפואיים הרפואיים האחרים שמכתבי השחרור רק נועדו לסכם נשמרו ונמסרו. עוד נטען כי השיהוי שבו הייתה נגועה הגשת התביעה ממתן את הבעייתיות שבאי שמירת המסמכים, ככל שהייתה כזו. המשיב התבסס על חוות דעת מומחה של ד"ר דוד ויס, מומחה ברפואת נשים ובמיילדות וחוות דעת מומחה של פרופ' אורי קרמר, נוירולוג ילדים, אשר דחו את טענות הרשלנות הרפואית אחת לאחת – תוך הצבעה על כך שהפרוצדורות שננקטו לא היו רשלניות ומכל מקום התאימו לסטנדרט הרפואי המקובל במועדים הרלוונטיים. בנוסף, הוא התבסס גם על חוות דעת מומחה של ד"ר ז'אנה לנדה, מומחית שיקום. 7. ביום 30.8.2012 דחה בית המשפט המחוזי את התביעה. בית המשפט המחוזי קבע שמאזן ההסתברויות נוטה יותר לאפשרות שלא הייתה רשלנות רפואית בטיפול באם וביילוד לפי אמות המידה שהיו נהוגות בתקופה הרלוונטית וכן שבכל מקרה לא הוכחה רשלנות רפואית הקשורה בקשר סיבתי למצבו של ראמי. 8. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה לכך שנגרם נזק ראייתי למערערים, בשים לב למכלול החומר שהוצג בפניו ושלגביו נקבע כי יש בו די כדי לאפשר למערערים להוכיח את תביעתם, כך שאין להעביר את נטל ההוכחה למשיב. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענת המערערים לזיופים שבוצעו לכאורה על-ידי המשיב במסמכים שהוגשו וקבע כי המערערים בחרו שלא לבסס טענתם על חוות דעת פורנזית, ובנסיבות אלה אין לקבל את טענתם החמורה. בנוסף, עמד בית המשפט המחוזי על הבעייתיות הרבה בראיות שהוצגו על-ידי המערערים, ובכלל זה הימנעותם מהעדתם של עדים רלוונטיים, סתירות בעדויותיהם המערערים 3-2 עצמם, סתירות שהתגלו בין דבריהם לעדויות המומחים, וכן העובדה שהתביעה התבססה על חוות דעת מומחה שניתנה ללא עיון בתיק הרפואי. 9. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי בחן את טענות הרשלנות אחת לאחת, והעדיף בהקשר זה את חוות דעת המומחים של המשיב. הוא הסביר בפסק דין מפורט כי הטענות לרשלנות לא הוכחו. בית המשפט המחוזי קבע כי לא הונח בסיס לטענה כי הטיפול נגד את הסטנדרט הרפואי המקובל באותה עת (למשל, בכל הנוגע לניתור אלקטרוני בלידה, ללידת מלקחיים ולאי עריכת בדיקות מסוימות, כמו בדיקת PH). ביחס לחלק מן הטענות האחרות נקבע כי לא הוכח קשר סיבתי לקרות הנזק (למשל, בכל הנוגע לבדיקת האולטרסאונד או לחסרים אפשריים במעקב ההיריון שנעשה אצל המשיב, שאינם רלוונטיים לפגמים שהתגלו אצל המערער) או שלא הוכח הפן העובדתי שלהן. 10. לבסוף, בהתייחס לטענה לפגיעה באוטונומיה של האם בכל הקשור לאופן ביצוע הלידה, ציין בית המשפט המחוזי כי זוהי טענה אשר אפשר שהייתה יכולה לשמש בסיס לתביעה, אולם התיישנה זה מכבר. הטענות בערעור 11. בפנינו חזר בא-כוח המערערים על עיקרי טענותיו כפי שהועלו בפני בית המשפט המחוזי. גם כאן, טענותיו נחלקו לשני ראשים עיקריים – טענות שעניינן הנזק הראייתי שנגרם, לשיטתו, למערערים, וטענות שנסבות על הרשלנות שנפלה, לפי הנטען, בטיפול הרפואי עצמו. 12. להדגשה מיוחדת זכו הטענות שעניינן הנזק הראייתי שנגרם לפי הנטען למערערים. לדברי בא-כוח המערערים, אביו של ראמי, המערער 3, פנה עוד בשנת 2000, בעת שראמי היה כבן 16 אל המשיב כדי לקבל את התיק הרפואי (בהנחיית עורך דין אחר). אולם, באותה עת הוא נדחה וקיבל לידיו אך מכתב קצר של סיכום הטיפול הרפואי. על כך הוא הוסיף כי גם פניותיו הראשונות אל המשיב נדחו, לטענתו מטעמים לא מוצדקים, ומכל מקום, הוא הדגיש את הקושי הרב הטמון בהעדרם של מכתבי השחרור מן התיק הרפואי. כמו כן, חזר בא-כוח המערערים על הטענה לפיה המסמכים בתיק הרפואי נערכו על-ידי המשיב לקראת התביעה. 13. באשר לטיפול הרפואי, טענותיו של בא-כוח המערערים עסקו, גם בפנינו, הן בטענות שמדובר היה בהריון עם סיכון גבוה למומים בעובר ולכן הצריך מעקב היריון קפדני ובדיקות היריון נוספות שלא נעשו והן בטענות שהלידה בוצעה שלא על-פי הסטנדרטים המקובלים באותה עת (כיוון שלא נעשה בה ניטור אלקטרוני, ניתן זירוז ובוצעה לידה מכשירנית). טענות אלו נתמכות, כך נטען, בחוות דעת המומחים מטעמם של המערערים. 14. המשיב טוען מנגד כי הערעור מופנה, רובו ככולו, כנגד קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, לרבות קביעות המהימנות שלו ביחס לעדויות המערערים והעדפתו את חוות דעת המומחים מטעם המשיב. כל אלו הן קביעות, כך נטען, שאין מקום להתערבות בהן בערעור. 15. באשר לטענה בדבר הנזק הראייתי שנגרם למערערים, בא-כוח המשיב שלל מכל וכל את הטענה כאילו מרשו סרב למסור מסמכים רפואיים, ולטענתו העיכוב שחל בכך לאחר פנייתו של בא-כוח המערערים נבע אך מהעדרם של כתבי ויתור על סודיות רפואית ערוכים כהלכה, ובהם כתב ויתור מטעם ראמי עצמו, בהתחשב בכך שבאותה עת כבר היה בגיר, ולכן לא ניתן היה עוד להניח, כעניין מובן מאליו, שהוריו מוסמכים לייצגו. בא-כוח המשיב הוסיף וטען כי יש לדחות את הטענות לגבי החסר במסמכי השחרור מבית החולים – הן כיוון שבית המשפט המחוזי קבע שהמערערים יכלו לבסס טענתם גם ללא מסמכים אלו, הן בהתחשב בשיהוי שבו הייתה נגועה הגשת התביעה, והן כיוון שמסמכי השחרור אמורים להימצא גם בידי המערערים ובכל מקרה מהווים אך סיכום של התיק הרפואי שהוגש. 16. המשיב טען עוד כי מעבר לכך שלא הוכחה רשלנות מצידו, כפי שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי, הרי שגם לא הוכח כל קשר סיבתי בין הטיפול שניתן על-ידי המשיב לבין מצבו של ראמי. הוא גרס שקביעה זו נתמכת על-ידי מומחי המשיב ושמומחי המערערים לא הצליחו לסתור אותה. כמו כן, כך נטען, בית המשפט המחוזי קבע פוזיטיבית כי מצבו הרפואי של ראמי נגרם כתוצאה מהעובדה שנולד בלידה מוקדמת. דיון והכרעה 17. לאחר שבחנו את מכלול הטענות הגענו לכלל דעה שדין הערעור להידחות. 18. בית המשפט המחוזי בחן אחת לאחת את טענותיהם של המערערים, ודחה אותן בפסק דין מנומק וערוך היטב – הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי. על כן, אנו מוצאים לנכון לאמץ אותו בתוקף סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 19. בעיקרו של דבר, איננו סבורים שנגרם במקרה זה למערערים נזק ראייתי המצדיק את העברת נטל ההוכחה. טיעוניו של המשיב בעניין זה, אשר התקבלו על דעתו של בית המשפט המחוזי, התקבלו אף על דעתנו. אנו מקבלים את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה די היה בחומר הראייתי שנמסר למערערים כדי להתמודד עם החובה להוכיח את תביעתם (כאמור בפסקה 21 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). יצוין בפרט כי חסרונם של מסמכי השחרור אינו מהותי בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהתיק הרפואי כולו הומצא על-ידי המשיב, ושהמערערים לא ביססו את טענתם שבמסמכים הכלולים בתיק הרפואי נפל דופי (כאמור בפסקה 26 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). לבסוף, אפילו הייתה מתקבלת הטענה בדבר עיכוב לא ראוי במסירת התיק הרפואי – ואין בידינו לקבוע שכך היה – הרי שבסופו של דבר התיק נמסר. ואמנם, המסמכים שבתיק זה שמשו בפועל בסיס לבירור התביעה. 20. בכל הנוגע לטיפול הרפואי עצמו באם וביילוד (הן בכל הקשור למעקב הלידה והן באשר ללידה עצמה) אנו סבורים שלא הוכח כי הטיפול לא הלם את הסטנדרטים הרפואיים המקובלים באותה עת. כמו כן, אנו סבורים כי אף קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לפגיעה בראמי לא הוכח. כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת ככלל בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, וכאשר הקביעות העובדתיות מבוססות על חוות דעתם של מומחים התערבותה של ערכאת הערעור בקביעות אלו היא חריגה אף יותר (ע"א 17171/13 מיצ'קור נ' קופת חולים מאוחדת, פסקה 31 (10.12.2013) וההפניות שם). בענייננו, בית המשפט המחוזי ביסס את קביעותיו בנושאים אלה על חוות הדעת מטעם מומחי המשיב, לאחר שנימק העדפתו זו – בהתייחס לחקירותיהם הנגדיות של המומחים, כמו גם לכך שחוות הדעת של ד"ר היילברון ניתנה מבלי שהתיק הרפואי היה לפניו ושחוות דעתו של ד"ר זילברמן נערכה, כך נראה, מבלי שפגש את המערערים קודם לכן (כמפורט בפסקה 29 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). 21. ניתן להבין את הצער של ההורים על סבלו של ילדם, וניתן אף להזדהות עם הקשיים שחווה ראמי עצמו במהלך חייו. אולם, הם לא הוכיחו כי אלה נבעו מרשלנות של המשיב והצוות הרפואי בו. 22. בנסיבות המיוחדות של המקרה, ולפנים משורת הדין, איננו עושים צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שהם: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז. ניתן היום, י"ח באב התשע"ד (14.8.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12076380_A11.doc הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il