ישי בסון נ. שר הביטחון

פסק-דין בתיק בג"ץ 7638/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7638/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותר: ישי בסון נ ג ד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. קצין התגמולים - משרד הביטחון עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד יורם אבירם עו"ד דורית אלימלך-אבן בשם המשיבים: עו"ד רועי שויקה פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי אשר יורה למשיבים לנמק מדוע לא יוכר העותר כנכה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (להלן – חוק הנכים) וכן לנמק מדוע הפלו הם בין העותר לבין חיילים אחרים. 2. מן העתירה עולות העובדות הבאות: העותר הינו יליד שנת 1967. בין השנים 1988-1985 שירת העותר בחיל הים, בשייטת הסטי"לים. לטענת העותר, במסגרת שירותו הוא עבר אימונים שבמסגרתם בא במגע ישיר עם מי חוף שמן, נמל חיפה ומימי הסביבה. בין האימונים שעבר מציין העותר את השתתפותו בקורס מפקדי סירות גומי. בשנת 1999, בעקבות כאבים שחש העותר, נתגלה בגופו גידול סרטני. בחודש יוני 1999 נותח העותר ובוצעה כריתה של הנגע. בשנת 2006 אובחן אצל העותר גידול נוסף. העותר עבר טיפולי כימותרפיה ניסיוניים, היה בהגבלה רפואית ונמצא במעקב אונקולוגי קבוע. בחודש ספטמבר 2001 פנה העותר למשיב 2 (להלן – קצין התגמולים) בבקשה להכרה כנכה על פי חוק הנכים. בחודש נובמבר 2001 דחה קצין התגמולים את תביעת העותר, בנימוק כי לאור העיון בחומר שברשותו, ובהסתמך על דין וחשבון ועדת החקירה בעניין ההשלכות של פעילות צבאית בנחל הקישון ומימי הסביבה על בריאותם של חיילי צה"ל שהופעלו במקום (להלן – דו"ח ועדת שמגר) אין בידי חיל הים ראיות מספקות המעידות כי מחלתו של העותר אירעה עקב צלילה באזור הקישון. העותר ערער על החלטת קצין התגמולים לועדת ערעור שליד בית משפט השלום בראשון לציון. קצין התגמולים טען בפני ועדת הערעור כי דו"ח ועדת שמגר אינו חל לגבי חיילים שבאו במגע עם מים בנמל חיפה. בעקבות טענה זאת, הגיש העותר, יחד עם שש עותרות נוספות, עתירה לבג"ץ (בג"ץ 5510/05). בחודש פברואר 2006 הודיע המשיב 1 (להלן – שר הביטחון) כי החליט להרחיב את החלטתו המאמצת את המלצות דו"ח ועדת שמגר גם על חיילים שצללו במסגרת שירותם הצבאי בנמל חיפה. בעקבות ההודעה נמחקה העתירה בהסכמה. כמו כן, בעקבות ההודעה נמחק גם ערעורו של העותר בפני ועדת הערעור משום שהוא סבר שדי בהודעה על מנת לבסס את תביעתו להכרה כנכה. ברם, בקשתו לעיון נוסף בתביעתו מחודש ספטמבר 2001 וכן תביעתו החדשה מחודש יוני 2006 (שהוגשה בעקבות הודעת שר הביטחון לבג"ץ) נדחו ביום 18.9.06 בנימוק כי אין בידי חיל הים ראיות מספקות המעידות כי המחלה ממנה סובל העותר אירעה עקב פעילות בחוף שמן. זאת ועוד, קצין התגמולים קבע כי אף אם השתתף העותר בקורס מפקדי סירות גומי מדובר בחשיפה קצרה וממוקדת למים המזוהמים במשך שבוע בו נמשך הקורס, ואין בכך משום פעילות בעלת אופי מתמשך. על החלטה זו של קצין התגמולים ערער העותר לועדת ערעור שליד בית משפט השלום בראשון לציון. בנוסף, נוכח עמדת קצין התגמולים כי החשיפה של העותר למים המזוהמים אינה ממושכת דיה, הגיש העותר את העתירה שבפנינו. 3. העותר טוען כי החלטתם של המשיבים שלא להכיר בו כנכה הינה מפלה, פוגעת בזכות לשוויון ונוגדת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לטענתו, עמדתו של קצין התגמולים בעניינו שונה מזאת שננקטה בכל התביעות שהוגשו עד כה בנסיבות דומות. כך, למשל, לוחמי שייטת 13 ולוחמי חיל ההנדסה שנחשפו למים המזוהמים הוכרו כנכים באופן "אוטומטי" וללא החלת מבחן מידת החשיפה, ואילו לגביו מבקש קצין התגמולים לבדוק את מידת החשיפה, אף שלא דו"ח ועדת שמגר ולא הודעת שר הביטחון המאמצת את מסקנותיו קבעו דבר בנוגע למידת החשיפה של חייל שנחשף למים המזוהמים כתנאי להכרה כנכה. לפיכך, ממשיך העותר וטוען, החלטתם של המשיבים אף חורגת ממתחם הסבירות. 4. המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. העותר מנהל הליך בועדת הערעור שליד בית משפט השלום. אם ייכשל רשאי הוא להגיש ערעור על החלטתה לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות. מהראיות שנמסרו על ידי חיל הים עולה כי אופי שירותו הצבאי של העותר לא כלל צלילה או שחייה במים המזוהמים וחשיפתו למי נמל חיפה הייתה לפרק זמן מינימאלי ולא מספיק על מנת לבסס קשר סיבתי בין מחלתו לשירותו הצבאי. טענותיו של העותר בדבר אפלייתו נטענות בעלמא, ללא בסיס עובדתי. בנוסף, טוענים המשיבים כי תביעתו של העותר להכרה כנכה לא עומדת בתנאי סעיף 32א לחוק הנכים, המאפשר לקצין התגמולים להאריך את מועד הגשת התביעה להכרה על פי חוק הנכים גם לאחר תום שלוש שנים מיום שחרורו של המבקש. כמו כן, בעקבות הודעתם של המשיבים בבג"ץ 5510/05, קבעו הם הנחיות מכוחן יוחלט בתביעות שהגישו לקצין התגמולים חיילים אשר צללו במי נמל חיפה. הנחיות אלה דומות להנחיות שגובשו במסגרת יישום דו"ח ועדת שמגר לגבי הצוללים במי הקישון. בהנחיות אלה נקבע כי צלילות אקראיות ובודדות לא ייחשבו כ"חשיפה תוך ועקב השירות", אשר יהיה בה כדי להביא להכרה לפי חוק הנכים. לפיכך, טוענים המשיבים כי לא מדובר באפליית העותר, אלא בהבחנה עניינית המבוססת על דו"ח ועדת שמגר, פרשנות הוראות החוק והתשתית העובדתית הפרטנית שעמדה לנגד עיני המשיבים. 5. דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. העותר ערער על החלטת קצין התגמולים לועדת ערעור. אין לעקוף את דרך ההשגה על החלטת קצין התגמולים הקבועה בחוק הנכים באמצעות עתירה לבית משפט זה. על העותר לעשות שימוש בסעד חלופי הניתן לו בחוק (ראו, למשל, בג"ץ 7895/96 שייקה נ' קצין התגמולים במשרד הביטחון אגף השיקום (לא פורסם, 4.5.98); בג"ץ 7842/02 בוחניק נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 14.11.02)). אכן, טענותיו של העותר הנוגעות לשאלת פרשנותם של דו"ח ועדת שמגר והודעת שר הביטחון וכן טענת האפליה לעומת חיילים אחרים, שונות מטענות הנשמעות בדרך כלל בערעורים לועדת ערעור. עם זאת, אין מניעה כי ועדת הערעור תדון בטענות אלה כבכל השגה אחרת על החלטת קצין התגמולים ותכריע בהן. ברור, כי לאור עמדת המשיבים לפנינו, לפיה קיים סעד חלופי בגדר הליכים לפי חוק הנכים, לא יוכלו המשיבים להציג עמדה שונה בהליכים האמורים. משנמצא כי העותר יכול להעלות את כל טענותיו בפני ועדת הערעור, אין כל צידוק כי בית המשפט הגבוה לצדק ידון בטענות. 6. לפיכך, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, י' בניסן התשס"ח (15.4.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07076380_S10.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il