מכללת אתגר הדרכות בע"מ נ. מדינת ישראל- רשות הפיתוח- רשות מק

4 1 בבית המשפט העליון ע"א 7632/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערות: 1. מכללת אתגר הדרכות בע"מ 2. עמותת נשי אמי"ת נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל- רשות הפיתוח - רשות מקרקעי ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 4.11.2022 בת"א 16682-12-21 שניתנה על ידי כבוד השופט י' דנינו בשם המערערות: עו"ד אלון קלמנסון פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' דנינו) מיום 4.11.2022 בת"א 16682-12-21 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינן של המערערות. המערערות הגישו נגד המשיבה תביעה בנוגע למקרקעין המצויים בבאר שבע. ביום 12.12.2021 קבע המותב קדם משפט ליום 12.6.2022, והוסיף כי כתבי ההגנה יוגשו עד ליום 12.2.2022. כמו כן הורה המותב על השלמת ההליכים המקדמיים עד למועד קדם המשפט. לאחר שהמשיבה הגישה שתי בקשות מוסכמות להארכת המועד להגשת כתב ההגנה בשל טעמים אישיים של באי-כוחה, שאליהן נעתר המותב, ביום 12.4.2022 הגישה המשיבה בקשה נוספת להארכת המועד. המערערות התנגדו לבקשה זו בנימוק כי הדבר יוביל לדחיית הדיון הקבוע ליום 12.6.2022, מאחר שלא יתאפשר להשלים את ההליכים המקדמיים במועד. המערערות הוסיפו וביקשו שאם המותב ייעתר לבקשת המשיבה, יובהר כי זוהי הדחייה האחרונה ויידחה קדם המשפט בהתאם. ביום 13.4.2022 נתן המותב החלטה בה קבע כי צודקות המערערות בטענה שדחיית המועד להגשת כתב ההגנה לא יאפשר את השלמת "כלל הנדרש בהתאם לתקנות החדשות, עובר למועד הדיון". עם זאת, המותב קבע כי נוכח הנסיבות האישיות שברקע הדחיות הוא נעתר למבוקש. המותב הוסיף כי הוא "ער לכך" שלא יעלה בידי הצדדים להשלים את ההליכים המקדמיים, אך "מצופה כי למצער יגישו רשימת עדים ודיווח אודות הדיון המקדמי לפני הדיון, על מנת שניתן יהא לתרום לקידומו היעיל של הדיון". ביום 10.5.2022 הגישה המשיבה כתב הגנה. ביום 6.6.2022 הגישו המערערות בקשה לדחיית מועד הדיון הקבוע ליום 12.6.2022 מאחר שלפי הנטען, בשל הארכות שניתנו למשיבה לא יעלה בידן להכין את הדיווח ביחס לתוצאות הדיון המקדמי, שטרם הסתיים, ולהכין את רשימת העדים עד למועד הדיון. למחרת, ביום 7.6.2022, דחה המותב את הבקשה וקבע "התיק דנא מעורר שאלות שיש להידרש אליהן תחילה, ולא תיפגע זכותם של הצדדים לפעול בהתאם להוראות התקנות". ביום 12.6.2022 התקיים קדם המשפט, ולאחר שנשמעו טענות הצדדים, הודיע ב"כ המערערות "שמענו את דברי ביהמ"ש אנחנו זקוקים ל-30 [ימים] על מנת לבחון את עמדתנו ביחס להמשך התביעה". נוכח האמור, נתן המותב החלטה שלפיה הדיון יידחה ליום 1.1.2023, והמערערות יודיעו עד ליום 12.7.2022 בנוגע להמשך ההליכים. צוין כי אם הצדדים לא יגיעו להסכמות, "תינתן החלטה מתאימה בדבר הגשת ראיות לצורך הדיון שנקבע [...] בינתיים, הצדדים יפעלו בהתאם להוראות התקנות בעניין הדיווח אשר לדיון המקדמי, כמו גם בעניין רשימת העדים, וכן בענייני הליכי גילוי המסמכים". ביום 11.7.2022 הודיעו המערערות על החלטתן להמשיך בניהול ההליך, והוסיפו כי בהתאם להחלטת המותב ולדין בכוונתם לפנות בדרישה לקיום הליכים מקדמיים ובכלל זאת יגישו למשיבה "שאלון ובקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, לאחר קבלת תצהיר גילוי המסמכים [מצדה] וביצוע העיון במסמכים". בו ביום נתן המותב החלטה בה הורה לצדדים לסיים את ההליכים המקדמיים ביניהן לא יאוחר מיום 30.8.2022, ולהגיש רשימת עדים מטעמן עד לאותו המועד. באותה החלטה הורה המותב למערערות להגיש את ראיותיהן עד ליום 29.9.2022 ולמשיבה להגיש ראיותיה עד ליום 22.11.2022. ביום 20.7.2022 הגישו המערערות בקשה מוסכמת לדחיית המועדים שנקצבו בהחלטת המותב מיום 11.7.2022. נטען כי לא יעלה ביד הצדדים להשלים את ההליכים המקדמיים בין היתר בשים לב למועד פגרת בתי המשפט, ולפיכך התבקש המותב לדחות את כלל המועדים שקבע, כך שהמועד להגשת ראיות המשיבה, האחרון מבין המועדים שנקבעו, יחול ביום 30.1.2023. ביום 30.7.2022 דחה המותב את הבקשה והורה על הגשת בקשה מתוקנת "הכוללת מועדים שלא יגרמו לדחיית מועד קדם המשפט המסכם הקבוע ליום 1.1.2023". ביום 21.9.2022 הגישו המערערות בקשה נוספת לדחיית המועדים להגשת הראיות לאותם מועדים שהתבקשו בבקשתן הקודמת, וטענו כי פנו למשיבה ביום 27.7.2022 בשאלון ובבקשה לגילוי מסמכים, וזו השיבה להם רק ביום 19.9.2022. המערערות טענו כי בכוונתם לפנות בדרישה לגילוי מסמכים שלא גולו ובמידת הצורך גם להגיש בקשה בעניין לבית המשפט. בנסיבות אלה, כך נטען, לא יעלה בידן להגיש את ראיותיהן עד למועד שנקבע ליום 30.9.2022, ולפיכך התבקשה דחיית המועדים כאמור בבקשה הקודמת. למחרת, ביום 22.9.2022 דחה המותב את הבקשה וציין כי בהחלטתו מיום 11.7.2022 קבע שעל הצדדים לסיים את ההליכים המקדמיים עד ליום 30.8.2022. המותב הוסיף כי "אין להלום" את כוונת המערערות לפנות בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים רק שלושה שבועות לאחר מכן ובכך לגרום לדחיית מועד הדיון הקבוע, וכי היה על המערערות להגיש בקשה מתאימה במועד אם ראו שהמשיבה אינה עומדת בלוחות הזמנים שנקצבו. ביום 29.9.2022 הגישו המערערות בקשה לחייב את המשיבה לגלות מסמך ספציפי אשר, לפי הנטען, סירבה המשיבה לגלות, והמותב דחה את הבקשה בו ביום בקבעו כי "אין לי אלא להפנות להחלטתי מיום 22.9.2022". בהמשך אותו היום הגישו המערערות בקשה נוספת לדחיית המועדים שנקבעו בהחלטה מיום 11.7.2022. המערערות טענו כי הדחייה הכרחית על מנת "שדלתות בית המשפט הנכבד לא ינעלו בפני [המערערות], וכן על מנת שהחלטת בית המשפט הנכבד מיום 7.6.2022 כי 'לא תפגע זכותם של הצדדים לפעול בהתאם להוראות התקנות' – לא תיהפך ל[פלסתר]". לטענת המערערות, ה"שיבוש" בהליכים המקדמיים אירע בשל העיכוב הארוך בהגשת כתב ההגנה מטעם המשיבה, חרף התנגדותן. המערערות הוסיפו כי המצב שנוצר פוגע קשות בזכותן לפעול בהתאם לתקנות, על אף החלטת המותב כי זכותן לא תיפגע, וזאת בין היתר בשים לב לכך שהתקנות קובעות מועדים "סבירים לקיום ההליכים המקדמיים", שבהם הפגרה אינה באה במניין הימים. המערערות הטעימו כי בקשות הדחייה הוגשו בהסכמה, והלינו כי המותב פוגע "אנושות" בזכויותיהן ללא כל אינטרס מהותי המצדיק זאת. ביום 2.10.2022 דחה המותב את הבקשה וקבע כי המערערות מתעלמות מהחלטות שניתנו בינתיים, ובקשתן "אינה אלא בקשה לעיון מחדש בהחלטות שניתנו בלא שהשתנו הנסיבות". ביום 9.10.2022 הגישו המערערות בקשה לפסילת המותב, וטענו כי קם חשש ממשי ל"נעילת" דעתו של המותב כך שהדיון הפך ל"משחק מכור" שתוצאתו קבועה מראש. המערערות הפנו להשתלשלות העניינים, וטענו כי מבחינת המותב ניהול ההליך לפי הדין הוא "בזבוז זמן, וכל שיש לעשות בהליך זה הינו לקדמו לסופו הקבוע מראש, במהירות האפשרית". המערערות טענו כי המותב נעתר לכל בקשותיה של המשיבה והתעלם מכך שלא עמדה בזמנים שקצב לה, ומאידך דחה את בקשותיהן שלהן, אף כשאלה הוגשו בהסכמת המשיבה. לטענת המערערות ההליכים המקדמיים, באופן כללי ובהליך דנן בפרט, הם בעלי חשיבות רבה, ואילו "במועד השרירותי" לדיון שקבע המותב אין "קדושה". המערערות הלינו על כך שהמותב דחה את בקשתן לגילוי מסמכים, אף שהעיכוב נבע ממחדל של המשיבה, ואף שחלק נכבד מן הזמן שקצב לסיום ההליכים המקדמיים חל בפגרת בתי המשפט. לטענת המערערות החלטת המותב מיום 22.9.2022 לימדה כי "שעריו של המותב הנכבד סגורים [בפניהן]" וכי קם חשש ממשי למשוא פנים. כמו כן טענו המערערות כי בקדם המשפט שהתקיים ביום 12.6.2022 דחק בהן המותב למשוך את תביעתן "בהיותה לדעתו חסרת בסיס". לטענתן, הן חשו "בעוינות" המותב לתביעתן, אך סברו באותו שלב כי אפשר שדעתו של המותב תשתנה. המשיבה טענה כי דין הבקשה להידחות, וביום 4.11.2022 דחה המותב את בקשת הפסלות. ראשית קבע המותב כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, בין שהיא נסמכת על הערות המיוחסות לו בקדם המשפט שהתקיים כבר ביום 12.6.2022 ובין שהיא נסמכת על החלטתו מיום 22.9.2022, שלאחריה הגישו המערערות בקשות נוספות טרם שהעלו את טענת הפסלות. לגופו של עניין קבע המותב כי אין פסול בכך שהפנה לצדדים "קשיים לכאוריים המתפרשים מכתבי טענותיהם", וכי התקיים "דיון ארוך וממצה" שבסופו ביקשו המערערות לשקול את עמדתן, ולפיכך "לא ברורה הטרוניה" שמועלית בעניין כעת. בנוגע ליתר הטענות קבע המותב כי אלה מופנות כלפי החלטות דיוניות שקיבל, וכי הדרך לתקוף אותן היא בהליכי הערעור המתאימים ולא בהליכי פסלות שופט. המותב הבהיר כי אינו חש "עוינות" כלפי מי מהצדדים וכי דעתו אינה "נעולה", והוסיף כי הוא פתוח לשמוע את עמדות הצדדים על יסוד התשתית הראייתית שתונח בפניו. מכאן הערעור שלפניי, בו חוזרות המערערות על טענותיהן ומוסיפות כי בהחלטתו בבקשת הפסלות שגה המותב בתיאורו את העובדות שבבסיס טענת הפסלות. המערערות טוענות, בין היתר, כי בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 12.6.2022 המותב "הקשה מאד" על בא-כוחן "והרבה לקטוע אותו", ולפי המערערות הן לא "התנדבו" להודיע כי יבחנו את המשך ניהול ההליך, אלא עשו זאת בעקבות לחץ כבד מצד המותב. כמו כן טוענות המערערות כי המשיבה, לעומתן, לא התבקשה לבחון את עמדתה ביחס "'לסימני השאלה הלכאוריים'". המערערות מלינות על כך שהמותב נמנע מלציין כי המועדים שקצב לקיום ההליכים המקדמיים נקבעו בתוך תקופת פגרת בתי המשפט, ולטענתן בבקשה הראשונה שהגישו ביום 29.9.2022 ביקשו רק כי המותב יורה על גילוי מסמך ספציפי, וכלל לא ביקשו דחיית מועדים, וחרף זאת דחה המותב את הבקשה. המערערות מטעימות כי טענת הפסלות מבוססת על "התמונה הכוללת [...] מהסתכלות כוללת ומצטברת על כל מהלכיו של המותב הנכבד בתיק זה". לגישתן אין להפריד בין ההתרחשויות השונות ולבחון כל אחת בפני עצמה, אלא יש לבחון את המכלול המוליך למסקנה כי דעתו של המותב "נקבעה באופן סופי", ולטענת המערערות נוכח תובנה זו – העלו את טענת הפסלות ללא שיהוי. עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. הערעור עוסק כולו בהחלטות דיוניות שנתן המותב ובהתנהלותו הדיונית בקדם המשפט. הדברים שהמערערות מייחסות למותב בקדם המשפט אינם מתועדים בפרוטוקול, והמערערות לא הגישו בקשה לתקנו כך שדברים אלה ישוקפו בו. כמו כן, הטענות הועלו בשיהוי רב, מספר חודשים לאחר שהתקיים הדיון. די בכל אחד משני טעמים אלה, וכל שכן בשניהם גם יחד, כדי לדחותן (ראו והשוו: ע"א 1192/21 פלוני נ' פלונית, פסקאות 12-11 (5.5.2021)). באשר לטענות הנוגעות להחלטות הדיוניות שנתן המותב, לא אחת נפסק כי הדרך להשיג על החלטות דיוניות היא בהליכי ערעור הקבועים בדין ולא בהליכי פסלות שופט (ראו: ע"א 6962/22 כהן נ' ברודסקי, פסקה 8 (29.11.2022)). העובדה כי המערערות טוענות "להצטברות" החלטות שגויות, אינה משנה מן הכלל כי הליך פסלות שופט אינו האכסניה המתאימה להעלאת הטענות נגד החלטות אלה. כעולה ממערכת "נט המשפט", המערערות בחרו שלא להגיש ערעור על איזו מן ההחלטות שעליהן הן מלינות, ואין להלום את השימוש בהליך פסלות שופט כתחליף לערעור שלא הוגש (ראו והשוו: ע"א 5345/22 ורקשטל נ' שופרסל בע"מ, פסקה 8 (18.10.2022)). נוכח הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט בכסלו התשפ"ג (‏13.12.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22076320_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1