פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7626/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7626/04 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק תפ"ח 1135/03 שניתן ביום 14.7.04 על-ידי השופטים ש' טימן (אב"ד), ת' שפירא וש' ברור תאריך הישיבה: י"ח באלול תשס"ו (11.9.06) בשם המערער: עו"ד קובי מרגולוב בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד דותן רוסו גב' שושנה אלימלך פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור זה עניינו פרשה עצובה של אינוס בת על-ידי אביה לאורך שנים, שעליה – יחד עם עבירות תקיפה ואיומים – נדון המערער בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטים טימן (אב"ד), שפירא וברוש), בעקבות הסדר טיעון, למאסר בפועל של חמש עשרה שנים ומאסר על תנאי של שנתיים. ב. על פי כתב האישום בעל המערער, שעלה ארצה עם בתו ב-1999, את בתו משנת 2000 עד 2003 בתדירות של פעמיים בשבוע ללא הסכמתה החופשית, גם תוך איומים ותקיפה. בשלב מאוחר במשפט, לאחר שהבת המתלוננת העידה, נכרת הסדר הטיעון, בו הודה המערער בכתב האישום. התביעה הגבילה עצמה בטיעון לעונש של 17 שנות מאסר, תוך שהמערער יטען לעונש באורח פתוח. ג. בגזר הדין קמא תיאר השופט טימן (אב"ד) את הנסיבות שבהן המערער הפך את בתו מושא לסיפוק מיני, "וכי האומללה, בת עשרה בודדה, מלבדו אין לה איש, מוצאת עצמה במחול שדים, ממלאת תפקיד של שפחת מין". המתלוננת העידה, ובית המשפט האמין לדבריה, התרשם מאמינותה וכאב את כאבה, כלשונו. התביעה – כך נאמר בגזר הדין – הלכה להסדר הטיעון כדי להציל מפי המערער הודיה. בית המשפט תיאר דיסוננס שבין הכעס והשנאה של המתלוננת כלפי אביה - לבין היותו כל עולמה ומכאן אולי אף רגשות חיוביים לא רציונליים כלפיו, תוך קירוב לבבות שבית המשפט סבר כי אין ללכת שבי אחריו. לאחר עיון בשיקולים השונים שהעלו בפניו הצדדים גזר בית המשפט את העונש כאמור. ד. בערעור נטען כי גזר הדין לא איזן נכונה בין שיקולי הענישה, תוך הענקת מעמד בכורה לתגמול, ותוך שלא ניתן משקל די הצורך להודאת המערער, לאינטרס השיקום ולהיעדר סיכוי של ממש לשחרור מוקדם. כן הוצג קובץ של גזרי דין בתחום עבירות המין במשפחה, שבהן נגזרו עונשים קלים יותר בנסיבות כאלה (מ-6 עד 10 שנות מאסר). ה. כפי שציין בפנינו בא כוחו המלומד של המערער, שטען לו ברגישות, פנתה אליו המתלוננת בקשר לערעור, ובסופו של דבר הופנתה על-ידיו לשירות המבחן, וכן נענו על-ידי בית משפט זה בקשותיו לתסקיר נפגע ולתסקיר בעניין המערער. ו. אפנה כאן לתמצית התסקירים: (1) התסקיר הנוגע למערער, שנכתב לאחר שלוש פגישות של שירות המבחן עם המערער, מתאר – באופן שלדידי הוא עגום במיוחד, בהתחשב במה שעולה מפי הבת בתסקיר הנוגע אליה – "עיוותי חשיבה", כלשון התסקיר, תוך הודאה בשתיה ובאלימות אך בטענת חפות בנושא המין, ותוך עמדה בעייתית כלפי הבת, והשלכת האחריות להיותו בכלא על האלכוהול ועל הבת. לא אפרט מעבר לכך. (2) בתסקיר הנוגע למתלוננת תוארה משאלתה כי בית המשפט יקל בעונשו של אביה. גם בפני שירות המבחן – כמו בפני בית המשפט קמא - תיארה הבת את ביקוריה אצל אביה ושיחותיהם הטלפוניות. לשיטתה שלה מכיר האב בכלל הפגיעות שגרם לה ומתחרט, ומבוקשה הוא לקיים עמו יחסים נורמליים. לדעת השירות, לכודה הבת בדיסוננס רגשי, תוך אנלוגיה למצב של שבי, קרי, רצון לצאת מן הבדידות וגעגוע להורות. בכך בונה היא בניית דמות של האב השונה מן הדמות הפוגעת, ומכל מקום ניתן להבין את התיחסותה לנושא כנובעת גם מחוסר אמון וביטחון בזולת. השירות מביע חשש למסוכנות של האב וכי המתלוננת מועדת לשוב ולהיפגע. ז. בפנינו הטעים בא כוח המערער את העובדה שהאלכוהול היה יסוד מרכזי בהידרדרות המערער לעבירות ועתה נגמל הימנו, דבר הצריך לעמוד לזכותו להקלה בעונשו. בא כוח התביעה עמד על כך שחומרת המעשים אינה פותחת פתח להקל. ח. המתלוננת – הבת – ביקשה לומר דברים באוזנינו, ועשתה כן באופן מרגש, המקרין כנות ומעורר כבוד, כפי שהתרשם מעדותה בפניו גם בית המשפט המחוזי. היא אמרה, כי בעזרת מוסד "בית השאנטי" ושירותה בצה"ל עלתה על דרך השיקום, והיא עובדת עתה באבטחה, תוך שהיא נושאת בכל הוצאותיה. היא מנסה ליתן סיכוי לאביה, אף שלא סלחה לו עד תום, ומזה שנה משוחחת עמו בכל יום, עד כי הופתעה לטובה מהדרך בה מתנהלת השיחה ביניהם. היא נועצת באב, ודומה בעיניה שהוא מתחיל להשתנות, ומהווה לה תמיכה נפשית. היא מאמינה – כך אמרה – כי בית המשפט יחליט את אשר נכון להחליט, אך ביקשה שדעתה תישמע בפנינו. ט. לאחר העיון אין בידינו להתערב בעונש. בית המשפט קמא נתן דעתו לכל ההיבטים ושיקלל את כל הנחוץ. אכן, המקרה מתאפיין גם בנסיבות שאינן שיגרתיות, ואשר טיבן המדויק עדיין לוט בערפילי העתיד, של התרקמות מערכת היחסים החדשה בין המתלוננת למערער; ואמנם דומה כי לא עניין שבכל יום הוא, בתיקים הלא מעטים הבאים בפני בית משפט זה בתחום העריות במשפחה, שנבנית לכאורה מערכת יחסים חדשה בין הפוגע לקרבן. ואולם, מערכת זו אינה נטולת סימני שאלה, כעולה מן התסקירים, שאינם מתיישבים לכאורה זה עם זה; ורק העתיד יוכיח אם המדובר בבניין חדש, הנבנה על יסודות של ממש, בניסיון להביט קדימה גם אם העבר עגום וקשה, ומה תהא התנהגותו הנמשכת של המערער, בקבלת טיפול ואל מול הבת. העונש שהוטל על המערער תואם ביסודו את אמות המידה לענישה במקרים כאלה. אין המדובר במדע מדויק, וכשם שהציג המערער פסיקה שכללה עונשים קלים יותר, הציגה התביעה את ההיפך, ונוכל להזכיר כי זה לא כבר (ע"פ 5205/66 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם) (השופט לוי)) החמרנו בעונשו של אב (מאמץ) שהורשע במעשים דומים כלפי בתו, אמנם במשך תקופה ארוכה יותר, עד ל-20 שנות מאסר. בסופו של דבר הכלל העולה מן הפסיקה הוא שנות מאסר ארוכות בכגון דא, תוך שמספרן המדויק קשור בנסיבות האינדיבידואליות. המקרה דנא אינו חריג בהקשר זה. י. אנו מאחלים למתלוננת כי דרך שיקומה ובניית חייה, בתנאים המורכבים שבהם היא נתונה, תצלח וכי העתיד יאיר לה פנים. אשר למערער, הדעת נותנת, כי אם יוברר בהמשך כי הקשרים עם הבת נמשכים ומתקדמים לטובה - והוא נוטל את האחריות הדרושה וגם משתתף בטיפול הנחוץ, יעמדו אלה לזכותו בשעה שיישקלו חופשות, שחרור על תנאי או הליכים רלבנטיים אחרים, וכמובן איננו קובעים כל מסמרות. י"א. כאמור, לא נוכל להיעתר לערעור. ניתן היום, י"ח באלול תשס"ו (11.9.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04076260_T07.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il