באבי גטנט מטאלין נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק עע"מ 7623/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 7623/12 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג המערערים: 1. באבי גטנט מטאלין 2. אבבה גטנט פנטה 3. Getent Metalegne Ayenew ואישתו וביתם 4. Emewa Getenet Metalegne ובעלה נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מנהל רשות האוכלוסין וההגירה ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת נ' בן אור) בתיק עת"מ 032115-03-12 מיום 10.9.2012 תאריך הישיבה: י"א בסיון התשע"ג (20.5.2013) י"ג באלול התשע"ד (8.9.2014) בשם המערערים: עו"ד שמואל שנהר בשם המשיבים: עו"ד אודי איתן פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. עניינו של הערעור שלפנינו בשאלה אם מערער 3 ורעייתו וכן מערערת 4 עומדים בתנאים שנקבעו בהחלטות הממשלה (שהאחרונה מביניהן היא החלטה 2434 מיום 14.11.2010) בנושא הבאתם לישראל של בני הפלשמורה. החלטות אלו נבחנו בפסיקתנו (ראו בג"ץ 5904/03 אמבאו נ' ממשלת ישראל (21.3.2011); עע"ם 5417/13 דג'יטנו נ' שר הפנים, פסקה 3 (11.9.2014)) ונשוב על עיקרי הדברים. לעניין הזכות לקבל מעמד בישראל, נוהגת הבחנה בין יהודי אתיופיה מקרב "ביתא ישראל", הזכאים למעמד בארץ מכוח חוק השבות, התש"י-1950; לבין אלה הנמנים עם "זרע ישראל", אשר אינם יהודים בעצמם (או בקרבה ישירה ליהודים) אלא נצר למשפחות שהיו יהודיות בעברן. אוכלוסייה זו אינה זכאית לעלות לישראל מכוח חוק השבות, כי אם מכוח החלטות שקיבלה הממשלה בעניינה. לפי החלטת ממשלה מס' 2434 האמורה, כדי שתוכר זכאותו של מי מבני הפלשמורה לקבל מעמד בישראל, עליו לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: האחד, על שר הפנים להשתכנע כי הוא עונה על ההגדרה של "זרע ישראל" מצד אמו ומבקש, כדרישת ההלכה, לשוב בישראל ליהדותו; השני, עליו להיות רשום ב"פנקס קהילת הממתינים בגונדר" משנת 2007, כפי שעודכן בשנת 2010; והשלישי, על קרוב משפחה שלו בישראל להגיש עבורו בקשה בהתאם לנהלי משרד הפנים בתוך המועד שנקבע לכך. 2. מערער 3 ורעייתו מתגוררים בחבל ג'ונאם שבאתיופיה ולהם עשרה ילדים. שישה מהם, ובכללם מערערים 2-1, עלו לישראל. עלייתם של שני ילדים נוספים אושרה לאחרונה. לאחר עלייתם ארצה, פנו המערערים 2-1 למשיבים בבקשות להעלות את הוריהם (מערער 3, אשתו ובתם הקטינה) ואת אחותם (מערערת 4 ובעלה) לישראל. ביום 7.11.2010 נדחתה הבקשה להעלות את ההורים מהטעם שלא הוכחה שרשרת אימהות יהודיות. ביום 18.11.2010 נדחתה הבקשה להעלות את האחות ארצה מאחר שאין היא זכאית לעלות מכוח עצמה, ומאחר שבן זוגה הצהיר כי הוא נוצרי וממילא אין היא זכאית לעלות לישראל בזכותו. על רקע זה הגישו המערערים לבית המשפט לעניינים מינהליים עתירה המכוונת להחלטת המשיבים לדחות את הבקשות האמורות. המערערים טענו כי הם עומדים בתנאים שנקבעו בהחלטת הממשלה בעניין העלאת בני הפלשמורה, שכן שמם מופיע ב"מפקד שארית יהודי אתיופיה" משנת 1999 (המכונה גם "סקר אפרתי-ולדמן") וברשימה משנת 2010; כי הם צאצאים של יהודי אתיופיה מצד אימותיהם המבקשים לשוב ליהדותם; וכי חזקה על מי ששמו נכלל בסקר וברשימה כי מוצאו מזרע ישראל. לתמיכה בטענתם צרפו המערערים תצהירים של שניים מזקני העדה האתיופית: האחד, מיטיקו אייצ'ו, יליד 1936, הוא דוד אשתו של מערער 3, ועל פי תצהירו, הוא ואחותו (אמה של אשת המערער 3) נולדו לאותם הורים; תמיד ידעו כי הם "זרע ישראל"; קבוצה זו מאופיינת בכך שבניה עסקו בעבודות מתכת וביצירת כלי בית ועבודה ממתכת והקפידו להינשא רק לזרע ישראל. האחר, מקונן זרו, בן כ-75, הצהיר כי סבו היה קייס ידוע; אמנם אביו קיבל על עצמו את הדת הנוצרית בלחץ הסביבה, אולם אמו דבקה בדת היהודית ולא התנצרה. עם זאת, לדבריו, ידע תמיד כי הוא ומשפחתו מזרע ישראל, והם הקפידו להתחתן רק עם זרע ישראל. לדבריו, הוא עצמו התחתן עם אישה שהיא מזרע ישראל, והיא בת דודה ישירה של מערער 3. לטענתו גם מערער 3 ואשתו מזרע ישראל. 3. בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת נ' בן אור) קבע כי מהחלטות הממשלה עולה שסקר אפרתי-ולדמן והרשימה האמורה אינם יכולים כשלעצמם לשמש בסיס לכניסה לישראל של מי מבני הפלשמורה, אלא מתחייבת בדיקה פרטנית על פי הקריטריונים של אותה החלטה. לאחר שבחן את הראיות המינהליות שעליהן ביססו המשיבים את החלטתם, בא בית המשפט קמא למסקנה כי המערערים לא עמדו בנטל להראות כי הם צאצאים לשרשרת אימהות יהודיות ומשכך הם אינם עומדים בתנאים לעלות לישראל. 4. מכאן הערעור שלפנינו. המערערים טוענים כי הימצאותם של המערער 3, אשתו והמערערת 4 ברשימה משנת 2010 מקימה חזקה כי הם עומדים בתנאים שנקבעו בהחלטות הממשלה. לשיטתם, רשימה זו נערכה על בסיס בדיקות קפדניות, ומקום שבו טוענים המשיבים כי על אף שהמערערים נכללים בה הם אינם עומדים בתנאי הזכאות, עליהם הנטל להראות זאת. עוד נטען כי מאזן הראיות המינהליות שהונח לפני בית המשפט קמא מוביל למסקנה כי המערער 3, אשתו ומערערת 4 הם מזרע ישראל. בהקשר זה נטען כי משלח ידם של המערערים מעיד כי מוצאם יהודי. המשיבים סבורים כי דין הערעור להידחות באין עילה להתערב בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים. 5. להשלמת התמונה יצוין כי בערעור זה התקיימו שתי ישיבות. בישיבה מיום 20.5.2013 הסכימו בעלי הדין להצעת בית המשפט שלפיה המערערים יגישו בקשה לוועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומאניטריים (להלן: הוועדה הבינמשרדית), אשר תיתן דעתה למכלול הנסיבות, והעניין ישוב לבירור לאחר שתינתן החלטתה, ככל שיהיה בכך צורך. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה (השופטים ע' ארבל, ח' מלצר ונ' סולברג). ביום 19.1.2014 דנה הוועדה בעניינם של המערערים והמליצה לדחות את בקשתם. ביום 9.4.2014 החליט מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה לאמץ את המלצת הוועדה. משכך התקיימה ביום 8.9.2014 ישיבה נוספת לפנינו. זו עת ההכרעה. 6. לאחר שעיינו בטיעונים הכתובים של הצדדים ושקלנו את הטיעונים המפורטים שהושמעו בדיון, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כפי ציין בית המשפט לעניינים מינהליים, זכותם של בני הפלשמורה לעלות לישראל כפופה להחלטות הממשלה ולתנאים שנקבעו בהן. בהחלטה 2434 נקבע, בין היתר: מחליטים: בהמשך להחלטות הממשלה מס' 3368 מיום 10.3.2005, מס' 4082 מיום 14.9.2008 ומס' 187 מיום 12.5.2009, ועל אף האמור בהחלטות האמורות, להטיל על שר הפנים להוסיף ולבחון את מועמדותם לכניסה לישראל של בני פלשמורה נוספים, העונים על התנאי המצטברים המפורטים להלן, ולהביאם לישראל. [...] 2. להלן התנאים המצטברים שייבחנו לצורך בחינת מועמדותם לכניסה לישראל של בני פלשמורה, על פי החלטה זו: א. בני פלשמורה העונים על ההגדרה של "זרע ישראל" מצד אימותיהם ומבקשים, כדרישת ההלכה, לשוב בישראל ליהדותם. ב. בני פלשמורה הרשומים ב"פנקס קהילת הממתינים בגונדר" משנת 2007, כפי שעודכן בשנת 2010. הפנקס המעודכן, המונה 1854 בתי אב ובסך הכל 7846 נפש, שמור במזכירות הממשלה. ג. קרובי משפחתם בישראל הגישו או יגישו עבורם בקשה בהתאם לנהלי משרד הפנים בתוך שלושה חודשים ממועד קבלת החלטה זו. [...] [ההגדשה הוספה – ע' פ'] מהחלטה זו עולה כי אין די בכך שאדם פלוני נכלל ברשימה משנת 2010 כדי לעמוד בתנאים לכניסה לישראל, אלא שעל שר הפנים לבחון ולהשתכנע כי אותו פלוני נמנה עם זרע ישראל, דהיינו כי הוא צאצא לשרשרת אימהות יהודיות. כדי לקבוע אם תנאי זה מתקיים עורך השר בירור פרטני, ואין לקבל את טענת המערערים שלפיה הימצאות ברשימה משנת 2010 מקימה חזקה לכך שכל הנכללים בה עומדים בתנאים באופן שמטיל על המשיבים נטל לסתור זאת. בענייננו קבע בית המשפט קמא כי לא קמה עילה להתערב בהחלטת המשיבים שלפיה לא הונחה תשתית עובדתית לטענתם כי הם משתייכים לזרע ישראל. לא שוכנענו כי קמה עילה להתערב בהחלטה זו. 7. ההחלטות מושא העתירה ניתנו על סמך תחקירים שנערכו למערער 3, לאשתו ולבן דוד של מערער 3. כמו כן נערכו בירורים עם מערערים 2-1; עם שני קרובי משפחה נוספים (מיטיקו אייצ'ו, דודה של אשת מערער 3, ופקדו אטנך, בן דוד של מערער 3); ועם יוצאי חבל גו'נאם שבו מתגוררים מערער 3 ואשתו. התחקיר שנערך למערער 3 ולאשתו העלה כי השניים טענו שהוריהם מזרע ישראל, אולם לא סיפקו כל ביסוס לדברים. מערער 3 טען כי נולד בכפר Kilaj, אשר אין חולק כי הוא מוכר ככפר נוצרי שבו כנסיות ומנזרים רבים; כי הוריו נקברו בכנסיה; כי הוא אינו מכיר את הסבים שלו; כי אין לו דודים שאושרו ועלו לישראל; וכי לאחיו היו ילדים שעלו לישראל. אשתו של המערער 3 טענה כי נולדה להורים מזרע ישראל, אך גם היא לא ידעה לומר דבר מעבר לכך. היא טענה כי הוריה נקברו בכנסיה; וכי אינה יודעת היכן נקברו סביה. מר מוצ'ייה ארגאו (בן דוד של מערער 3 מצד האם) טען כי מערער 1 עלה ארצה בזכות אשתו; וכי אימו וסבתו (של מערער 1) הן מזרע ישראל. ברם, טענתו זו התבססה אך על משלח ידן: נפחות וקדרות שלטענתו מאפיינות את זרע ישראל. עורך התחקיר שאל את האחרון אם ידוע לו שיש באתיופיה שבטים שעיסוקם העיקרי נפחות או קדרות ואינם יהודים, והאחרון השיב: "אין תשובה חותכת". מערער 1 טען בתחקירו כי נולד להורים מזרע ישראל, אולם ציין כי קרובי משפחתו הנמצאים בארץ עלו כולם מכוח זכאות בני זוגם. גם מערערת 2 אישרה בתחקיר כי אין לה קרובים בארץ שעלו מכוח זכאותם שלהם. מר מיטיקו אייצ'ו (דודה של אשתו של המערער 3) התבקש להסביר כיצד מערער 3 ומר מוצ'ייה הם מזרע ישראל, והשיב כי הוא יודע שהם מזרע ישראל על סמך משלח ידם ולא מעבר לכך. גם מר פקדו אנטנך לא יכול היה למסור דבר על אילן היוחסין של מערער 3. 8. על רקע דברים אלה קבע בית המשפט קמא כי המערערים לא הציגו ראשית ראיה לכך שהעיסוק במלאכת הנפחות והקדרות שמור לבני קהילת הפלשמורה ולהם בלבד. מעבר לטענה זו לא ידע מי מהם או מטעמם לומר דבר לביסוס הטענה כי מערער 3, אשתו ומערערת 4 הם מזרע ישראל. לכך יש להוסיף כי מערערים 3 ו-4 עצמם נמנעו מלהגיש תצהיר התומך בטענתם. בית המשפט היה ער לעובדה כי שמונה מילדיהם של מערער 3 ושל אשתו עלו לישראל או שאושרה עלייתם. ברם, אין חולק כי חמישה מתוכם נכנסו כבני זוג של זכאי עליה ולא כזכאים מכוח עצמם; כניסתם של שני ילדים נוספים, הממתינים באתיופיה לעלייתם ארצה, אושרה מכוח זכאות בני זוגם; וכניסתה של אחות נוספת אושרה על יסוד הנחה שגויה כי היא מזרע ישראל, לנוכח העובדה ששניים מאחיה נכנסו לישראל מבלי שהגורמים המוסמכים ערכו בדיקה באשר לבסיס זכאותם. בקביעות אלו של בית המשפט קמא לא נמצאה לנו עילה להתערב. 9. על רקע המקובץ מסקנתנו היא כי דין הערעור להידחות. עם זאת נציין כי התוצאה שלפיה שמונה מתוך עשרת ילדיהם של המערער 3 ורעייתו נמצאים כעת בישראל, בעוד ששני האחרונים, המערערת 4 (בת נוספת לבני הזוג) ובת נוספת שהיא קטינה נותרו באתיופיה – אינה קלה. מטעם זה הציע המותב שקיים דיון ראשון בעתירה כי נושא זה יובא לפני הוועדה הבינמשרדית. זו האחרונה, כמו גם מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, לא ראו להיעתר לבקשת המערערים. החלטה זו גופה אינה עומדת לבחינתנו, ולפני המערערים פתוחה הדרך להשיג עליה בבית המשפט המוסמך. למותר לציין כי אין אנו נוקטים כל עמדה לגופה של עתירה כאמור, ככל שתוגש. הערעור נדחה אפוא. בנסיבות העניין לא ראינו לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' בתשרי התשע"ה (‏2.10.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12076230_M16.doc טח+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il