הרצל אלי בוקובזה נ. בית משפט העליון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 76207-01-26 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן העותר: הרצל אלי בוקובזה נגד המשיבים: 1. בית משפט העליון 2. מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד שמואל צרפתי פסק-דין השופט יחיאל כשר: לפנינו עתירה התוקפת את החלטתו של בית משפט זה (השופט א' שטיין) במסגרת רעב"ס 29811-12-25, מיום 23.12.2025. בהחלטה נושא העתירה דנן נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז – לוד (השופטת מ' ברנט), מיום 8.12.2025, ב-עת"א 73727-11-25, בגדרו נדחתה עתירה על החלטת ראש אגף האסיר בשירות בתי הסוהר, מיום 12.11.2025, אשר הורתה על הפסקת ביצוע מאסרו של העותר בדרך של עבודות שירות, ועל המשך ריצוי עונשו במאסר מאחורי סורג ובריח. וזה רקע הדברים, בתמצית: העותר הורשע, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות של איומים. על רקע נסיבותיו האישיות של העותר, אשר לא מצאתי מקום לפרטן, בין היתר מטעמי שמירת פרטיותו, הוטל על העותר עונש מאסר של 4 חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד ענישה נלווית. ביום 18.6.2024 התייצב העותר לצורך ביצוע עבודות השירות. עם זאת, במשך תקופה של קרוב לשנה וחצי לאחר מועד התייצבותו, ביצע העותר 36 ימי עבודות שירות בלבד. על רקע האמור, זומן העותר לשימוע לפני הפסקת עבודות השירות, אשר נקבע ליום 1.9.2025. משהעותר לא התייצב לשימוע שנקבע, ניתנה ביום 12.11.2025 החלטת הגורם המוסמך בשירות בתי הסוהר על הפסקת עבודות השירות של העותר ועל התייצבותו לביצוע יתרת מאסרו (74 ימים) בבית הסוהר. כנגד החלטה זו, הגיש העותר עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. ביום 8.12.2025 דחה בית המשפט (השופטת מ' ברנט) את העתירה. בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי עבודות שירות הן פריבילגיה המוענקת למי שניתן ליתן בו אמון שיבצען כנדרש. ואולם, העותר לא ביצע את עבודות השירות כפי שנדרש, אלא נעדר מהן פעם אחר פעם ללא קבלת אישור מראש. כך, בית המשפט תיאר כי לאחר שהעותר נעדר ממקום עבודות השירות תקופה ארוכה, כאשר עלה בידי המפקח עליו לאתרו, הודיע לו העותר כי הוא מצוי בעיצומו של הליך גמילה מההתמכרויות. זאת, מבלי שהגיש בקשה לחופשה מעבודות השירות או לעיכובן וממילא מבלי שניתן לו אישור שלא להתייצב לביצוע עבודות השירות. כמו כן, בית המשפט ציין כי העותר נעדר פעמים רבות בתואנה כי אינו חש בטוב, אך נמנע מהגשת אישורים רפואיים לכך או שסיפקם באיחור ניכר. על רקע האמור, ציין בית המשפט כי העותר הפר את האמון שניתן בו, וקבע כי העותר יתייצב לריצוי יתרת עונשו בבית הסוהר "הדרים", ביום 15.12.2025, או לפי החלטת שירות בתי הסוהר. ביום 10.12.2025 הגיש העותר, לבית משפט זה, בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשתו, טען העותר כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס על תשתית עובדתית בלתי מדויקת. זאת, בין היתר, משום שבמועד שנקבע לשימוע שיועד להיערך לעותר, היה העותר מצוי במכון גמילה. נטען כי הממונה על עבודות השירות היה מודע לעובדת הימצאותו של העותר במכון גמילה באותו המועד, כך שקביעת השימוע למועד בו נקבע שללה למעשה את מתן זכות הטיעון המוקנית לעותר. כמו כן, נטען כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק להליך הגמילה והשיקום שהעותר השתתף בו ולכוונתו של העותר לשוב לבצע את עבודות השירות כדבעי, לאחר שיושלם. ביום 11.12.2025 התקיים דיון בבקשתו של העותר, בפני השופט א' שטיין. במסגרת דיון זה, הציע השופט א' שטיין לממונה על עבודות השירות לבחון אפשרות למתן הזדמנות נוספת ואחרונה למבקש. עם זאת, ביום 17.12.2025 דחה הממונה על עבודות השירות את ההצעה האמורה, בנמקו כי התנהלותו הלא ראויה של העותר אינה מצדיקה מתן אמון בו פעם נוספת. על רקע האמור, בהחלטתו מיום 23.12.2025, דחה השופט א' שטיין את בקשת רשות הערעור שהגיש העותר. בהחלטתו, קבע השופט א' שטיין כי הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית, אלא שהיא נטועה בנסיבותיו הפרטיקולריות של המקרה. אשר על כן, נקבע כי העותר יתייצב לריצוי יתרת מאסרו בבית הסוהר ביום 1.2.2026 (רעב"ס 29811-12-25 בוקובזה נ' מדינת ישראל (11.12.2025)). ביום 26.1.2026 הגיש העותר את העתירה דנן, התוקפת את החלטתו של בית משפט זה (השופט א' שטיין), מיום 23.12.2025. בתמצית, בעתירתו טוען העותר כי שגה השופט א' שטיין משקבע כי לא מתעוררת בבקשת רשות הערעור של העותר שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית. זאת, שכן בקשתו עוררה שאלה עקרונית הנוגעת "לאיזון בין זכויות השיקום לסמכויות הרשות המנהלית – שאלה שטרם הוכרעה בפסיקה ויש לה השלכות מעשיות על מקרים דומים רבים". כמו כן, העותר טוען כי בהחלטתו לא נתן השופט א' שטיין משקל ראוי לשיקומו של העותר ולהשלכות של קטיעת שיקומו. על רקע האמור, טוען העותר כי לא היה מקום לדחות את בקשתו בהחלטה של דן יחיד, אלא שהיה מקום להביאה בפני הרכב. לפיכך, נטען כי ההחלטה מיום 23.12.2025 התקבלה תוך חריגה מסמכות, ולכן יש מקום לבטלה. לצד עתירתו, הגיש העותר בקשה לעיכוב התייצבותו לריצוי יתרת מאסרו. עוד יצוין כי עובר להגשת עתירתו, הגיש העותר בקשה לדיון נוסף על ההחלטה מיום 23.12.2025, אולם בקשה זו לא נקלטה למרשם, משלא ניתן להגיש בקשה לדיון נוסף על החלטה שניתנה בדן יחיד (השגת העותר על החלטת המזכיר המשפטי בעניין זה, נדחתה בהחלטתי ב-הש"מ 71172-01-26 בוקובזה נ' מדינת ישראל (25.1.2026)). דין העתירה להידחות על הסף מחמת היעדר עילה להתערבותנו. כידוע, בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא יושב כערכאת ערעור על החלטות של בתי משפט אחרים. זאת, למעט מקרים חריגים ונדירים שבהם מתגלה טעות בסיסית היורדת לשורש ההליך השיפוטי, כמו חריגה מסמכות במובנה הצר או שרירות קיצונית. הדברים יפים, ואף ביתר שאת, בכל הנוגע להחלטות הניתנות בבית משפט זה (בג"ץ 60068-12-25 ג'ואמיס נ' בית המשפט העליון, פסקה 4 (24.12.2025); בג"ץ 2685/21 פלוני נ' בית המשפט העליון, פסקה 7 ‏(‏28.4.2021‏)‏; בג"ץ 1894/21 יעקב נ' השופט עופר גרוסקופף, פסקה 6 ‏(21.3.2021‏)‏). סעיף 51ט(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, קובע כי על החלטת הגורם בשירות בתי הסוהר המוסמך להחליט על הפסקתן של עבודות שירות ועל נשיאת יתרת העונש בבית סוהר, ניתן להגיש עתירה לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר), לבית המשפט המחוזי. סעיף 62ג לפקודת בתי הסוהר קובע כי על החלטה או פסק דין שניתנו בעתירה שהוגשה לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, "אם נתקבלה רשות לכך מבית המשפט בגוף ההחלטה או מאת שופט בית המשפט העליון" (ההדגשה הוספה – י' כ'). העולה מהחלק המודגש בציטוט הסיפא של סעיף 62ג לפקודת בתי הסוהר, הינו כי הסמכות לדון בבקשה למתן רשות ערעור על החלטה או פסק דין שניתנו בעתירה שהוגשה לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר, נתונה לבית משפט זה בדן יחיד. מכאן, שההחלטה מיום 23.12.2025, בגדרה הוחלט שלא ליתן רשות ערעור, ניתנה בסמכות. טענת העותר כי בקשתו עוררה שאלה עקרונית, מבקשת למעשה להשיג אחר שיקול דעתו של השופט א' שטיין, אשר סבר אחרת. טענה זו אינה מסוג הטענות שניתן להעלות במסגרת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. סיכומו של דבר: העתירה נדחית בזאת, ועמה, ממילא, נדחית הבקשה לעיכוב התייצבות העותר לריצוי עונשו בבית הסוהר. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"א שבט תשפ"ו (29 ינואר 2026). דפנה ברק-ארז שופטת יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת