פלוני נ. משרד הביטחון/מתאם הפעולות בשטחים

6 בבית המשפט העליון עע"מ 76147-12-24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופט יחיאל כשר המערער: פלוני נגד המשיב: מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת ת' בר-אשר), מיום 26.12.2024, בעת"מ 21969-11-24; ובקשה לסעד זמני בשם המערער: עו"ד רועי שרמן בשם המשיב: עו"ד מתניה רוזין פסק-דין השופט יחיאל כשר: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת ת' בר-אשר), מיום 26.12.2024, בעת"מ 21969-11-24. בפסק הדין נושא הערעור נדחתה עתירה מנהלית שהגיש המערער נגד החלטת מתאם הרווחה במינהל האזרחי באיו"ש (להלן: מתאם הרווחה), במסגרתה המליץ מתאם הרווחה למפקד כוחות צה"ל באיו"ש (להלן: המפקד הצבאי), לדחות את בקשת המערער לקבלת היתר לשהייה בישראל בשל צרכי רווחה. המערער הוא תושב נפת חברון באיו"ש, יליד שנת 1999, רווק ללא ילדים. ביום 9.10.2024 פנה המערער אל לשכת מתאם הרווחה, באמצעות טופס מקוון. בפנייתו טען המערער כי הינו הומוסקסואל וכי הוא מאוים מצד בני משפחתו ותושבי כפרו על רקע נטייתו המינית. המערער הוסיף וטען כי לאחר שהותקף ושבר את הרגל, הוא הצליח לברוח ולקבל טיפול רפואי, וביום 5.10.2024 הוא נכנס למדינת ישראל שלא כדין לצורך מניעת פגיעה נוספת בגופו ובחייו. ביום 6.11.2024 ערך מתאם הרווחה ראיון למערער, אשר נערך בהיוועדות חזותית נוכח קיומה של מניעה משטרתית לכניסת המערער לישראל, עקב שורת עבירות קודמות בהן הורשע ונגזר דינו בגינן (כניסה לישראל שלא כדין, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה על רכב שאינו רשום באיו"ש). בעקבות הריאיון, ביום 7.11.2024 ניתנה החלטת מתאם הרווחה, בה נקבע כדלקמן: "לפנינו בחור שמבקש היתר על רקע טענתו כי משפחתו גילתה את נטייתו המינית כהומוסקסואל ומבקשת לפגוע בו. בראיון שנערך באמצעות תכנת הזום (בשל מניעה) הוא נראה כיושב במכונית של אדם אחר. איתור האדם האחר העלה כי מדובר בפלסטיני אף הוא ללא היתר ואף הוא תושב חברון. השניים תיארו כי המבקש בורח אולם חברו לא ידע להסביר משום מה וגם המבקש עצמו הציג ארשת לא אמינה כאשר ניכר כי הנסתר במצב זה רב על הגלוי והתרשמתי כי אינו דובר אמת. לא מצאתי להמליץ על מתן היתר לצרכי רווחה". על רקע המלצת מתאם הרווחה, דחה המפקד הצבאי את בקשת המערער לקבלת היתר שהייה בישראל מטעמי רווחה. ביום 10.11.2024 הגיש המערער עתירה, כנגד החלטת מתאם הרווחה, לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ולצדה בקשה למתן צו ביניים וצו ארעי למניעת הרחקתו משטח מדינת ישראל. בעתירתו, שב המערער על טענותיו לפיהן נשקפת סכנה ממשית לחייו ולבריאותו ככל שיורחק לשטחי איו"ש, נוכח יחסם של בני משפחתו וכפרו כלפיו בשל נטייתו המינית. בהחלטתו מיום 11.11.2024, דחה בית המשפט קמא (השופטת ת' בר-אשר), את בקשת המערער למתן צו ארעי, וקבע כי מתאם הרווחה יגיש כתב תשובה לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים. בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט קמא (השופטת ת' בר-אשר), מיום 28.11.2024. בכתב התשובה שהוגש מטעם מתאם הרווחה, נטען כי דין העתירה להידחות בשל היעדר עילה להתערב בהחלטתו. מתאם הרווחה טען כי לא נפל פגם בהחלטתו, נוכח מסקנתו כי גרסת המערער אינה אמינה, ומשום שגרסתו של המערער לא נתמכה בכל ראיה. על כן, כך נטען, אין המדובר במקרה המצדיק את התערבות בית המשפט. כמו כן, נטען כי לא נתקיימו התנאים למתן צו ביניים. ביום 26.12.2024 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא (השופטת ת' בר-אשר), במסגרתו נדחתה עתירת המערער. תחילה, עמד בית המשפט קמא על הרקע הנורמטיבי לדיון בעתירה: בית המשפט ציין כי סעיף 3 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשפ"ב-2022 (להלן: חוק הוראת השעה), קובע כי בתקופת תוקפה של הוראת השעה לא יינתנו לתושבי איו"ש וחבל עזה אזרחות, רישיון ישיבה בישראל והיתר לשהייה בישראל. עם זאת, בסעיף 8 לחוק הוראת השעה נקבעו מספר חריגים לאיסור זה, אשר הרלוונטי מהם לענייננו הוא זה הקבוע בסעיף 8(3), הקובע כי המפקד הצבאי רשאי להעניק היתר לשהייה בישראל "למטרה זמנית, ובלבד שהיתר לשהייה למטרה כאמור יינתן לתקופה מצטברת שלא תעלה על שישה חודשים". בית המשפט קמא ציין כי אחת מאותן "מטרות זמניות" אשר עשויות להצדיק היתר שהייה זמני לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים, הוא קיומם של "צרכי רווחה", לרבות כאשר קיים חשש אמתי לחיי אדם על רקע מאוימות הנובעת מנטייה מינית או מטענה בדבר "חילול כבוד המשפחה". בית המשפט הוסיף כי האופן שבו נבחנת בקשה לקבלת היתר חריג למטרת צרכי רווחה, מפורט ב-"נוהל קבלת היתר חריג למטרת 'צרכי רווחה'" (להלן: נוהל צרכי רווחה), הקובע הליך דו-שלבי לבחינת בקשות מסוג זה: ב-שלב הראשון, נערכת בחינה של מתאם הרווחה, העורך ראיון למבקש ובוחן את נסיבותיו, לרבות את שאלת אמינות טענותיו בדבר המסוכנות הנטענת הנשקפת לו. ככל שמתאם הרווחה סבור שמדובר במקרה קיצון, שבו אין פתרון חלופי פרט למתן היתר כניסה זמני לישראל, תינתן המלצה מטעם מתאם הרווחה למפקד הצבאי, למתן היתר שהייה זמני בישראל מכוח הסמכות המוקנית לו בסעיף 8(3) לחוק הוראת השעה. רק כל אימת שניתנה המלצה מטעם מתאם הרווחה כמתואר לעיל, יעבור הליך הבחינה ל-שלב השני, שבו פונה המפקד הצבאי לגורמים המתאימים לשם בחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין, לרבות בחינת קיומה של מניעה ביטחונית או פלילית למתן ההיתר האמור. לאחר תיאור המסגרת הנורמטיבית, פנה בית המשפט קמא לתיאור הבחינה שנערכה בעניינו של המערער. בית המשפט ציין כי למערער נערך ראיון רציני ומקיף, והוסיף כי בדיון שנערך בפניו, ציין מתאם הרווחה כי אם היה לו ספק לגבי המערער, הוא היה מזמנו לראיון נוסף. ברם, מתאם הרווחה ציין כי לא היה לו כל ספק כי המערער אינו דובר אמת וכי גרסתו אינה אמינה. כך, מתאם הרווחה פירט כי, במהלך הריאיון, תיאר תחילה המערער את האדם שישב עמו ברכב כבן זוגו, ורק לאחר שנמסר לו כי אותו אדם זוהה כפלסטיני תושב איו"ש שהינו נשוי ואב לילדים, שינה המערער את גרסתו וטען כי מדובר בחברו. עוד ציין מתאם הרווחה כי המערער התקשה למנות את הגורמים המאיימים עליו, וכי גם חברו שישב עמו ברכב לא ידע לומר מה הבעיה שיש לעותר בשטחי איו"ש ומדוע הוא אינו יכול להימצא שם. בית המשפט הוסיף וציין כי המסמכים שצירף המערער לבקשתו למתאם הרווחה אינם תומכים בנאמר בבקשתו, וכי המערער לא הצביע על פגם שנפל בהחלטת מתאם הרווחה. על רקע זה, ובהינתן ההלכה שלפיה בית המשפט אינו משמש כערכאת ערעור על החלטתו של הגורם המנהלי המקצועי ואינו מחליף את שיקול דעתו, דחה בית המשפט את העתירה. המערער מיאן להשלים עם פסק דינו של בית המשפט קמא, וביום 19.12.2024 הגיש עליו ערעור לבית משפט זה, ובצדו בקשה למתן סעד זמני וסעד ארעי. בעיקרו של דבר, בהודעת הערעור שב המערער על טענותיו בפני בית המשפט קמא, לפיהן שגה מתאם הרווחה משדחה את בקשתו לקבלת המלצה למתן היתר שהייה זמני בישראל למטרת צרכי רווחה. המערער טען כי בפני מתאם הרווחה עמדה תשתית עובדתית מספקת לצורך ביסוס טענותיו לפיהן לאור נטייתו המינית, נשקפת סכנה לחייו ככל שהוא יורחק בחזרה לשטחי איו"ש. על כן, לשיטתו של המערער, החלטת מתאם הרווחה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. עוד טען המערער כי החלטת מתאם הרווחה עומדת בסתירה לכללי המשפט הבינלאומי, האוסרים על הרחקתו של אדם ממדינה למקום בו נשקפת סכנה לחייו. לבסוף, המערער טען כי החלטת מתאם הרווחה פוגעת בזכויותיו המוגנות מכוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, באופן אשר אינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה. בבקשה למתן סעד ביניים, שהוגשה מטעם המערער לצד הודעת הערעור, שב המערער על כלל הטענות המופרטות לעיל, מבלי שהבהיר מה מהות הסעדים המבוקשים על ידו, ומבלי שהתייחס לשיקולים הנדרשים לצורך מתן סעדים כאמור. לכן, בהחלטתי מיום 29.12.2024, הוריתי למערער להבהיר האם בקשתו היא למתן צו עשה או צו מניעה, וכן הוריתי למערער להבהיר את מהות הבהילות המצדיקה לטענתו מתן צו במעמד צד אחד. בהמשך לכך, ביום 30.12.2024, הגיש המערער הודעה בה הבהיר כי הוא עותר לצו מניעה אשר יורה למשיב להימנע מלעשות כל צעד שיביא להרחקתו משטח מדינת ישראל, עד למתן פסק דין בערעור. בתוך כך, המערער טען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן נוכח הסיכון שנשקף לו, על פי גרסתו, בשטחי איו"ש, הרחקתו משטח מדינת ישראל עלולה ליצור מצב בלתי הפיך; וכן יהיה בה כדי לסכל את ההליך העיקרי. על רקע האמור בהודעת המערער, בהחלטתי מיום 30.12.2024 הוריתי למשיב להגיש תשובה לבקשה למתן סעד זמני, והוריתי על מתן צו ארעי שלפיו המערער לא יורחק מישראל עד למתן החלטה אחרת. ביום 10.1.2025 הגיש המשיב את תשובתו, בה טען כי דין הערעור להידחות על הסף, כך שממילא דינה של הבקשה למתן סעד זמני להידחות. לאחר שסקר את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לעניין דנן, טען המשיב כי מתאם הרווחה הוא הגורם המקצועי הרלוונטי לצורך הערכת קיומם של צרכי רווחה אשר יש בהם כדי להצדיק מתן המלצה למפקד הצבאי למתן היתר שהייה זמני בישראל. על כן, לאחר שמתאם הרווחה סבר שאין מקום להמליץ למפקד הצבאי על מתן היתר שהייה זמני למערער, לאחר שקיים עמו ראיון מקיף ורציני, ובחן את כלל המסמכים שצורפו לבקשתו, אין מקום להתערב בשיקול דעתו. המשיב הוסיף כי ככל שבקשתו לסילוק הערעור על הסף תדחה, עדיין יש לדחות את בקשת המערער למתן סעד זמני. זאת, שכן סיכויי הערעור נמוכים, מהטעמים המפורטים לעיל, ומשום שמאזן הנוחות נוטה לטובת דחיית הבקשה, בשל המניעה המשטרתית לשהיית המערער בשטחי מדינת ישראל. לאחר שבהחלטתי מיום 13.1.2025 הוריתי לו לעשות כן, הגיש המערער, ביום 2.2.2025, תגובה מטעמו לבקשת המשיב לדחיית הערעור על הסף. בתגובתו טען המערער, בתמציתיות, כי הוא חוזר על בקשתו למתן סעד זמני ועל נימוקי הודעת הערעור, אך ציין כי הוא אינו מתנגד לכך שיינתן פסק דין בערעורו בהיעדר הצדדים. דיון והכרעה לאחר עיון בערעור, בבקשה למתן סעד זמני, בבקשה לסילוק הערעור על הסף ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בהתאם לתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. כמתואר לעיל, בהתאם להסדר הקבוע בנוהל צרכי רווחה, המלצת מתאם הרווחה למפקד הצבאי כי מתקיימות בעניינו של המבקש נסיבות חריגות המצדיקות מתן היתר שהייה זמני בישראל, היא תנאי מוקדם לשקילת הבקשה על ידי המפקד הצבאי. מתאם הרווחה הוא הגורם המקצועי בעל המומחיות, המקצועיות והניסיון, הנדרשים לבחינת טענות מאוימות בשל נטייה מינית, ובהערכת הסיכון הנשקף לחיי הפונים אליו. בהתאם, שיקול דעתו של מתאם הרווחה בעניינים אלו הינו רחב, ולא בנקל יתערב בו בית המשפט (ראו: עע"מ 58476-12-24 פלוני נ' מתאם הרווחה במנהל האזרחי, פסקה 11 לפסק דינו של השופט ד' מינץ (18.2.2025); והשוו: עע"מ 3819/24 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים ועדת מאוימים, פסקה 14 לפסק דינו של השופט ד' מינץ (5.8.2024); עע"מ 5676/24 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון, פסקה 6 לפסק דינו של השופט נ' סולברג (16.7.2024)). כעולה מהמתואר לעיל, החלטתו של מתאם הרווחה שלא להמליץ למפקד הצבאי על מתן היתר שהייה זמני בישראל לצרכי רווחה, בעניינו של המערער, ניתנה לאחר שמתאם הרווחה קיים ראיון מקיף עם המערער ולאחר שבחן את המסמכים שצורפו לבקשתו, וסבר כי המערער אינו דובר אמת. לא מצאתי כי עלה בידיי המערער להצביע על כל פגם שנפל בהחלט זו, ועל כן אינני סבור כי המקרה דנן נמנה בקהלם של אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו. למעלה מן הצורך אעיר כי אף אם הייתה ניתנת המלצת מתאם הרווחה בנסיבות דנן, ספק אם היה בכך כדי לסייע למערער. זאת, שכן בשלב השני של הבדיקה על פי נוהל צרכי רווחה, נדרש המפקד הצבאי לבחון, בין היתר, האם קיימת מניעה ביטחונית ומשטרתית לכניסתו של המבקש לשטחי מדינת ישראל. והרי, כמתואר לעיל, בעניינו של המערער קיימת מניעה משטרתית נוכח הרשעותיו. סיכומו של דבר: מהנימוקים המופרטים לעיל, הערעור נדחה בזאת, וממילא נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני שהוגשה לצדו. כמו כן, הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 31.12.2024 – מבוטל בזאת. בנסיבות דנן, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ב שבט תשפ"ה (20 פברואר 2025). דוד מינץ שופט חאלד כבוב שופט יחיאל כשר שופט