רע"א 7612-16
טרם נותח

עזבון המנוח סאלח מחמד עבאס ז"ל באמצעות יורשיו נ. עזבון המנוח

סוג הליך רשות ערעור אזרחי (רע"א)

פסק הדין המלא

-
החלטה בתיק רע"א 7612/16 בבית המשפט העליון רע"א 7612/16 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשים: 1. עזבון המנוח סאלח מחמד עבאס ז"ל באמצעות יורשיו 2. עבאס אניסה 3. עבאס חמד 4. חמוד עבאס 5. עפיף עבאס 6. שריף עבאס 7. פריד עבאס 8. סמאח סעד 9. מוחמד עבאס 10. אחמד עבאס נ ג ד המשיב: עזבון המנוח סאלח חסין עבאס ז"ל באמצעות היורש מוחסן סאלח עבאס נושא בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 7932-05-09 מיום 2.8.2016 שניתנה על-ידי השופטת ת' שרון נתנאל בשם המבקשים: עו"ד נתן פנץ בשם המשיב: עו"ד סלים וקים פסק דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ת' שרון נתנאל) בת"א 7932-05-09 מיום 2.8.2016, בה נדחתה בקשת המבקשים לבטל את פסק הדין שניתן נגדם. 2. נגד המבקשים ונתבעים נוספים הוגשה תביעה ביום 12.5.2009, שעניינה בעלות בחלקת מקרקעין. משלא הוגשו כתבי הגנה, ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעים כולם ביום 4.11.2010 (להלן: פסק הדין הראשון). פסיקתא מתוקנת נחתמה ביום 24.1.2013. לאחר זמן ביקשו שני נתבעים כי יבוטל פסק הדין שניתן נגדם, ובקשתם נענתה; לגבי האחד, בהחלטה מיום 30.10.2014 (להלן: החלטת הביטול), ולגבי האחר, מכוח הסכמה דיונית בין הצדדים מיום 10.3.2015. נתבעים אלו התגוננו מפני התביעה, ובפסק דין שניתן בעניינם ביום 16.6.2016 סולקה התביעה נגדם על הסף מחמת התיישנות (להלן: פסק הדין השני). 3. המבקשים שלפני הגישו אף הם בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדם בהעדר הגנה. הבקשה הוגשה ביום 2.8.2016, לאחר שניתן פסק הדין השני. בו ביום דחה בית המשפט המחוזי את בקשתם וקבע כי "התיק מתנהל מאז שנת 2009 והיו למבקשים די והותר הזדמנויות להגיש כתבי הגנה", וכי אין להאמין לטענתם כי לא ידעו על ההליכים המתנהלים, ולפיכך אין להעתר לבקשה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. 4. בבקשה נטען כי ההליך כולו התנהל מבלי שהומצאו למבקשים כתבי בי-דין, אף שהמשיב הצהיר בבית המשפט כי עשה כן, וגם פסק הדין הראשון מעולם לא הומצא להם; מועלות אף טענות הנוגעות לזיוף אישורי המצאה. פסק הדין הראשון בוטל מטעם זה ביחס לנתבעים שכבר ביקשו זאת, ואין טעם שלא להחיל אותה החלטה גם כלפי המבקשים. בנוסף, כאמור, נקבע בבית המשפט המחוזי כי יש לדחות את התביעה נגד נתבעים אלו על הסף מחמת היותה נגועה בהתיישנות; משכך ברי כי סיכויי ההגנה של המבקשים טובים ביותר, שכן בשל אותו נימוק יש לדחות את התביעה גם ביחס אליהם. 5. המשיב מתנגד לבקשה. לעמדתו, המבקשים היו מודעים להליך לכל אורכו, וזאת בניגוד לנטען בבקשה לפיו רק לאחר פסק הדין האחרון, מיום 16.6.2016, נודע להם על כך. מכל מקום, ברי כי המבקשים היו מודעים לפסק הדין שניתן נגדם, לכל הפחות מזה מספר חודשים. משכך, חלף המועד לבקש את ביטול פסק הדין, ואין הצדקה להאריכו. דיון והכרעה 6. בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. זאת, על אף התנגדות המשיב, מששוכנעתי כי הדבר לא יוביל בנסיבות העניין לפגיעה בזכותו כבעל דין. על אף שאכן מדובר במקרה גבולי, דומני כי הכף נוטה לטובת קבלת בקשת ביטול פסק הדין, בד בבד עם חיוב המבקשים בתשלום הוצאות. 7. כידוע, שניים המה השיקולים לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה: הטעם למחדלו של המבקש מזה, וסיכויי הגנתו מזה; כאשר לרוב ינתן משקל רב לסיכויי ההגנה, מתוך הנחה שתרופה למחדלו של המבקש ניתן להשיג באמצעות השתת תשלום הוצאות (רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, פסקאות 10-11 (22.5.2012); רע"א 3269/16 השרון שרותי טקסי בע"מ נ' מוניות קו 51 בע"מ, פסקה 16 ופסקה 22 (14.6.2016)). בעניין שלפנינו, מחדל המבקשים – על פניו – גדול. פסק הדין הראשון ניתן בשלהי שנת 2010, ופסיקתא מתוקנת נחתמה בראשית שנת 2013. הנתבע הראשון שביקש לבטל את פסק הדין הגיש את בקשתו ביום 9.6.2014, כשנה וחמישה חודשים אחרי חתימת הפסיקתא. בהחלטת הביטול העדיף בית המשפט המחוזי את גרסת המשיב, לפיה כתב התביעה הומצא לנתבע זה כדין, אך נעתר לבקשה בין היתר בהתחשב בכך שלא הוכח שפסק הדין הומצא לו. מכל מקום, מאז חלף זמן רב, ויש יסוד מוצק להנחה העובדתית של בית המשפט המחוזי כי יתר הנתבעים, ולמצער חלקם, מודעים זה מכבר להליך ולפסק הדין שניתן נגדם, והשתהו באופן ניכר מעת הגשת בקשת הביטול. הדבר עולה הן מפסק הדין הראשון, בו צוין כי חלק מהנתבעים הגישו לתיק כתבי הגנה לאחר שניתן פסק הדין נגדם – אך לא ביקשו לבטלו; הן מפרוטוקולים של דיונים שהתנהלו בעניינם של שני הנתבעים שביקשו את ביטול פסק הדין. משהעניין לא נדון לעומקו ביחס למבקשים דכאן, אין לקבוע במסגרת בקשה זו קביעות עובדתיות באשר להמצאת כתבי בי-דין שונים לידי המבקשים, כמו גם מאימתי בדיוק ידעו המבקשים על אודות ההליך ועל פסק הדין, אך מכל מקום מדובר בפרק זמן משמעותי שבו נמנעו המבקשים מלהגיש בקשה כלשהי בעניין ביטול פסק הדין. גם לאחר הגשת הבקשה שלפניי הוסיפו המבקשים להשתהות, ביקשו פעם אחר פעם הארכת מועד להפקדת ערבון, דבר שעיכב את הדיון בבקשה זו. 8. מאידך גיסא, אין ניתן להתעלם מקביעותיו הברורות של בית המשפט המחוזי בפסק הדין השני המשליכות במישרין על סיכויי ההגנה. בפסק דין זה, שבו נדונה התביעה לראשונה לגופה, צוין כי לפי כתב התביעה רכש התובע ממורישם של חלק מהנתבעים זכויות מסוימות במקרקעין במהלך שנות החמישים, ובמועד מאוחר יותר, בתאריך שאינו ידוע, רכש ממורישם של נתבעים אחרים זכויות נוספות במקרקעין. לתביעה לא צורף כל מסמך שיש בו כדי להעיד על העסקאות הנטענות. הזכויות נרשמו במרשם המקרקעין בשנת 1966, לאחר הסדר, על שם מורישיהם של הנתבעים. עם זאת, בתביעה נטען כי אבי התובע החזיק בשטח מסוים במקרקעין ונהג בו מנהג בעלים לאורך שנים; ואת הרישום במרשם המקרקעין יש לבטל מחמת מרמה. 9. בפסק הדין השני נדחתה על הסף התביעה נגד הנתבעים שפסק הדין נגדם בוטל, וזאת מחמת התיישנות. נקבע כי גם אם אכן יוכיח המשיב את טענותיו על דבר מרמה בהליך ההסדר, לא יהא בכך כדי להועיל נגד טענת ההתיישנות. מאז רישום הזכויות חלפה תקופה כפולה מתקופת ההתיישנות, והמשיב לא הניח תשתית עובדתית כלשהי באשר למועד שבו נודע לו על המרמה הנטענת, ולמעשה כלל לא טען מהו מועד זה. כאשר נטענת טענת התיישנות והתובע מבקש לדחותה, עליו לציין מתי נודעו לו העובדות המגבשות את עילת התביעה, וכזאת לא נעשה. עוד צוין כי אי-הגשת כתב ההגנה במועד אינה יכולה להיחשב כהודאה בקיום הזכויות הנטענות בתביעה מכוח סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, וזאת משום שהסעיף עוסק בהודאה פוזיטיבית וברורה. 10. על פני הדברים ומבלי לטעת מסמרות, קביעותיו של בית המשפט בפסק הדין השני משליכות על סיכויי ההגנה של המבקשים, שכן קשה למצוא הצדקה מהותית להבחין בין בעלי הדין השונים באשר לקביעות אלו. מאידך גיסא, המבקשים לא הזדרזו לפנות לבית המשפט בזמן סביר, בלשון המעטה, ועשו זאת רק לאחר שניתן פסק הדין השני. עסקינן אפוא במצב שבו מצד אחד מחדל המבקשים הוא ממשי וממושך, ומצד שני סיכוייהם להתגונן הריהם לכאורה טובים ביותר. כיצד יש להכריע במצב דברים זה? 11. הכלל הנקוט בפסיקתנו הוא כי כאשר מבסס המבקש סיכויים להגנתו יש להעתר לבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך חיובו לשאת בהוצאות המיותרות שגרם לבעל הדין שכנגד. אכן, במצבים מסוימים, כאשר עסקינן בזלזול בוטה בבית המשפט, יתכן שמחדל המבקשים יהיה כה גדול עד כדי כך שיאפיל על השיקול של סיכויי הגנתם לגופו של עניין (רע"א 7657/11 גריסרו נ' ברמן (18.6.2012)). ברם, בנדון דידן סבורני כי אין זה המצב. כאמור, לא נטען ולא הוכח – לא במסגרת החלטת הביטול ואף לא במסגרת הבקשה שלפני – כי פסק הדין הראשון הומצא למבקשים. ההליך אמנם התנהל כמה שנים, אך גם לטענת המשיב ניתן להוכיח את מודעות המבקשים לפסק הדין רק מתוך פרוטוקול דיון שהתקיים בחודש ינואר 2016. אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, סביר להניח שהמבקשים היו מודעים לפסק הדין עוד קודם, בשל קשרי המשפחה שבין בעלי הדין, ברם בהעדר קביעה של ממצאים עובדתיים בעניין זה, הגם שמדובר בפרק זמן ארוך וממושך, דומני שבשל סיכויי ההגנה של המבקשים, לא יהא זה מוצדק לדחות את בקשתם. שאיפתו של בית המשפט המחוזי לשים קץ להליך הנמשך כשבע שנים הריהי מובנת וברורה, ואכן מדובר במקרה גבולי, אך לעמדתי, בעניין שלפנינו יש להעתר לערעור ולבטל את פסק הדין. 12. כאמור, במצבים מעין זה שלפנינו, התרופה למחדלם הנמשך של המבקשים היא בחיובם בתשלום הוצאות. התנהלות זו גרמה בין היתר לכך שבית המשפט דן בנפרד בשתי בקשות שונות של שני נתבעים שביקשו את ביטול פסק הדין, ורק לאחר מכן מבקשים המבקשים כי יבוטל פסק הדין גם ביחס אליהם. יש לכך עלויות שנפלו הן על המשיב, הן על אוצר המדינה. עלינו לזכור ולהזכיר, כי המשאבים השיפוטיים אינם הפקר. יש לכלכלם בחסכון ובשוויון. הם שייכים לציבור המתדיינים כולו. זאת, מעבר לפגיעה הכרוכה בהסתמכותו של המשיב על פסק הדין שניתן לזכותו לפני מספר שנים. בנסיבות אלו, החלטתי להתנות את ביטול פסק הדין בכך שהמבקשים ישלמו למשיב סך של 20,000 ₪ בגין הוצאותיו ולאוצר המדינה ישלמו 10,000 ₪. על המבקשים לעשות כן בתוך 30 יום כתנאי לביטול פסק הדין; לא עשו כן, יעמוד פסק הדין על כנו. 13. הערעור מתקבל אפוא, בכפוף לאמור בפסקה 12 לעיל. אין צו להוצאות בערכאה זו. ניתן היום, ‏כ"א בכסלו התשע"ז (‏21.12.2016). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16076120_O04.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il