יוסף קירשנבאום נ. משה בר שלום

פסק-דין בתיק ע"א 7609/01 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7609/01 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס המערער בע"א 7609/01 (המשיב בערעור שכנגד): יוסף קירשנבאום נ ג ד המשיבים בע"א 7609/01 (המערערים בערעור שכנגד): 1. משה בר שלום 2. סהר חברה לביטוח בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.8.01 בת.א. 1366/98 שניתן על-ידי כבוד השופטת י' הכט תאריך הישיבה: כ"ז בחשון התשס"ה (11.11.04) בשם המערער בע"א 7609/01 (המשיב בערעור שכנגד): עו"ד עדנה אוריון בשם המשיבים בע"א 7609/01 (המערערים בערעור שכנגד): עו"ד אהוד גוט; עו"ד שלמה שטיינר פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. המערער נפגע בתאונת דרכים בחודש מרץ 1999, בהיותו כבן 4.5 שנים. בית-המשפט המחוזי מינה מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה, הפסיכיאטריה ובתחום רפואת העור. בתחום האורטופדיה נקבע כי המערער סובל מ-28% נכות בגין קשיון נוח של הקרסול, הארכה של הרגל הפגועה ב-1.5 ס"מ, ובשל זיהום כרוני. בתחום רפואת העור נקבעה למערער נכות בשיעור משוקלל של 45.6% בשל נטייה לזיהומים חוזרים, לאקזמה, ובשל הצלוליטיס ובשל הצלקות. בעקבות עדותו של הפסיכיאטר וחוות-דעתו, העמיד בית-המשפט את נכותו של המערער בתחום הפסיכיאטרי על 15%. כשנתונים אלה בידיו, בא בית-המשפט לחשב את נזקיו של המערער. הוא הניח כי אלמלא התאונה, היה מגיע שכרו של המערער לגובה השכר הממוצע במשק, בניכוי 25% מס. בית-המשפט קבע, כי בשל התאונה נפגע כושר השתכרותו של המערער בשיעור של 50%. לבד מדמי הנזק, שנפסקו למערער בשל הפסד ההשתכרות הצפוי לו בעתיד, פסק לו בית-המשפט גם פיצויים חד-פעמיים בשל עזרת הזולת לה נזקק בעבר ובגין הסעוד לו ייזקק בעתיד - זאת בנוסף לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות בעבר ובעתיד. מכל אלה נוכו התשלומים התכופים והוקפא סכום מוערך של תגמולי המוסד לביטוח לאומי בעתיד, למען יופשר או ינוכה על-פי הצורך. 2. המערער, מצד אחד, והמשיבים, מצד אחר, משיגים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. המערער סבור כי בית-המשפט המעיט בחישוב הפיצויים בכל ראשי הנזק וטעה בחישוב בסיס השכר המשמש את פסיקת הפיצויים. המשיבים, בערעור שכנגד שהגישו, סבורים כי לא היה מקום להניח, שאלמלא התאונה, היה המערער יוצא לחיי עבודה ומשתכר שכר בגובה השכר הממוצע במשק. יש להניח - כך הם סבורים - כי הוא היה הופך לבחור ישיבה ולא היה יוצא כלל לשוק העבודה. עוד הם סבורים, כי בית-המשפט לא הקפיא סכום מתאים לכיסוי אפשרי של תגמולי הביטוח הלאומי הצריכים ניכוי בעתיד. 3. מסקנותיו של בית-המשפט המחוזי מושתתות על ממצאים עובדתיים ואין להתערב בהן למעט שתיים אלה: ראשית, צודק המערער בטענתו כי לא היה מקום לנכות משיעור בסיס השכר (הממוצע) מס הכנסה בשיעור של 25%. נתוניו האישיים של המערער מלמדים על שעור מס נמוך יותר. נראה גם כי בית-המשפט המעיט, למעלה מן הראוי, בפסיקת פיצויים בגין הצורך בעזרת הזולת. השינויים האמורים בחישוב הפיצויים מחייבים לתקן את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי באופן שיתווסף לסכום הפיצוי סכום כולל של 100,000 ש"ח נכון ליום מתן פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי. שיעור שכר טירחת עורך-הדין שנפסק בערכאה הראשונה יתוקן בהתאם. יתר הוראות פסק-הדין ישארו בתוקפן. הערעור שכנגד נדחה. המשיבים ישאו בהוצאות המשפט של המערער היום, ובשכר טירחת עורך-דינו בסכום של 10,000 ש"ח. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין. ניתן היום, כ"ה בכסלו התשס"ה (8.12.04). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01076090_P08.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il