פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 7608/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7608/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלונית 3. פלוני 4. פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון (כב' השופטת ח' קיציס) מיום 11.9.2006 שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 3490/04, תמ"ש 3491/04 ותמ"ש 3494/04 בשם המערער: עו"ד מיכה גבאי פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת ח' קיציס) מיום 11.9.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 3490/04, תמ"ש 3491/04 ותמ"ש 3494/04. 1. בין הצדדים מתנהלות בפני בית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון מספר תובענות שהגישה משיבה 1 (להלן: המשיבה) כנגד המערער, בעניין מעמד אישי: תביעות משמורת, מזונות וענייני רכוש. ביום 11.9.2006, בפתח דיון הוכחות ראשון שנקבע בתביעות השונות, ביקש המערער מבית המשפט לפסול את עצמו, בטענה שקיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. חשש זה עלה, לטענת המערער, מהעובדה שבית המשפט גיבש דעה קדומה לאחר שהגיע לידו, ביום הדיון, מכתב בחתימת בנותיו של המערער, בו שטחו הבנות טענות קשות כלפי השופטת. מכתב זה הוחזר לשולחותיו, ובית המשפט הודיע כי אין בכוונתו להתייחס אליו כיוון שלחתומות עליו אין מעמד בתיק. עוד ציין בית המשפט כי המכתב רצוף באי דיוקים והאשמות שווא. המערער הוסיף וטען בבקשת הפסלות כי הוא חש שבית המשפט כבר החליט כיצד לפסוק בהליכים. תחושה זו התבססה על אימרה שיוחסה לבית המשפט, לפיה אמר לבנותיו של המערער כי: "גם אם אבא שלכם יהיה זכאי במשפט הפלילי אני לא אכניס אותו הביתה". בנוסף, התבססה הבקשה על טענה בדבר התעלמות בית המשפט מבקשות המערער בכל הנוגע להסדרי הראיה, קריצות שקרצה השופטת לבא-כוח המשיבה בחלק מהדיונים, והחלטות שהתקבלו בתיק. המשיבה התנגדה לבקשה בשל השיהוי בו הוגשה, וגם לגופו של עניין, בהעדר עילת פסלות. 2. בהחלטה מיום 11.9.2006 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. אשר לאמירה שיוחסה לבית המשפט, נקבע כי זו לא נאמרה על ידו. בתגובה הטיח המערער בבית המשפט כי: "הכל שקר וכזב, אם השופטת משקרת אין מה לעשות". בית המשפט המשיך במתן ההחלטה ובכל הקשור לטענות בנוגע להחלטות שנתן בית המשפט, נקבע כי החלטות דיוניות שאינן לרוחו של מי מהצדדים אינן מהוות עילת פסילה, והדרך הראויה לתקוף אותן היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור או ערעור, על פי סדרי הדין. אשר לטענה בדבר התעלמות מבקשות המערער בכל הנוגע להסדרי הראיה, צוין כי טענה זו נטענה באופן כללי מבלי להפנות לבקשה כלשהיא שלא טופלה על ידי בית המשפט. הובהר כי כל בקשה שנפתחה בהתאם להוראות התקנות בדרך של בקשה בכתב טופלה על ידי בית המשפט ונדונה, וגם בקשות של המערער באמצעות בא-כוחו בדיון נדונו לגופן. גם הטענה לפיה קרצה השופטת לבא-כוח המשיבה נדחתה, תוך קביעה כי אין לה כל יסוד ובסיס. בית המשפט דחה את בקשת המערער להפסקת הדיון עד להחלטה בערעור הפסלות, מהטעם שדחיית מועד הדיון תעשה עוול עם המשיבה ומתדיינים אחרים, אך קבע כי פסק הדין ינתן רק לאחר החלטה בערעור, ככל שזה יוגש. במסגרת החלטה זו הבהיר בית המשפט כי הערת המערער לפיה בית המשפט משקר, אין בה כדי להביא לפסילת בית המשפט ולמרות הערה זו יכול בית המשפט לדון בכל טענות המערער בכובד ראש וללא משוא פנים. 3. על החלטת בית המשפט בבקשת הפסלות הוגש הערעור שבפניי. עיקר הערעור מוקדש לטענה בדבר דעה מוקדמת שיצר מכתבן של הבנות אצל בית המשפט. לטענת המערער הקביעות כי המכתב רצוף באי דיוקים והאשמות שווא, וכי לחתומות עליו אין מעמד בתיק, למרות שהן עדות הגנה בתיק, מעידות על הדעה הקדומה של בית המשפט. לטענת המערער, העובדה שבית המשפט מצא לנכון להחזיר את המכתב, כך שהוא מצוי בידיעת בית המשפט ואינו מצוי בתיק בית המשפט, מלמדת על כך שמדובר בהתנהלות מכוונת ונחרצת כנגד המערער. גם ההחלטות לדחות את בקשת הפסלות, ולא להפסיק את הדיון עד להכרעה בערעור הפסלות, מעידות, לטענת המערער, על נחרצות בית המשפט לדבוק בעמדתו כנגד המערער. לטענת המערער, עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים לאחר דחיית בקשת הפסלות, לרבות ההחלטות שניתנו על ידי בית המשפט במהלך הדיון, מעלה כי משוא הפנים הינו ממשי ואובייקטיבי. המערער חוזר על הטענה כי אמירת בית המשפט לפיה: "גם אם אבא שלכם יהיה זכאי במשפט הפלילי לא אכניס אותו הביתה" מקימה עילת פסלות, וטוען כי די בהערתו לפיה בית המשפט משקר, בכדי שבית המשפט יפסול את עצמו. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בכל הנוגע לאמירה המיוחסת לבית המשפט ("גם אם אבא שלכם יהיה זכאי במשפט הפלילי אני לא אכניס אותו הביתה"), בית המשפט דחה טענה זו בהחלטתו. הלכה היא כי אם בית המשפט איננו מקבל את גרסתו העובדתית של המבקש בבקשת הפסלות, באשר לעובדות שבבסיס הבקשה, מוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי טעה בית המשפט (ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) (להלן: מרזל), בעמ' 88, 348; ע"א 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599; ע"א 1798/01 שמואלי נ' עתי"ם-סוכנות החדשות הישראלית (לא פורסם); ע"א 6829/01 אבס נ' אבס (לא פורסם)). המערער, במקרה הנוכחי, לא עמד בנטל זה. העובדה שבעקבות דחיית גרסתו של המערער בעניין זה, הטיח המערער בבית המשפט שהוא משקר, אין בה, כשלעצמה, כדי להביא לפסילת בית המשפט. תוצאה אחרת תיתן בידי בעל דין או בא-כוחו כלי לפסילת שופט ולמניפולציה של היושב בדין ללא כל תשתית או יסוד בדין, אלא רק על ידי השמעת הערות פוגעות שאין בהן ממש. במקרה הנוכחי הבהיר בית המשפט כי למרות הערת המערער לפיה בית המשפט משקר, הוא יכול לדון בכל טענות המערער בכובד ראש וללא משוא פנים. בנסיבות אלו נחה דעתי כי אין בטענה זו כדי להקים עילת פסלות. 5. גם הטענה בדבר דעה הקדומה שנוצרה כתוצאה מעיון בית המשפט במכתבן של הבנות, והערותיו בעניין זה, דינה להידחות. נפסק בעבר כי התבטאויות של בית המשפט בעניין התרשמותו מעד או מבעל דין, כשלעצמן, אינן מבססות עילת פסלות במובנה האובייקטיבי, ויש להמשיך ולבחון האם הן מעידות על גיבוש דעה נחרצת מצידו של השופט לגבי גורלו של התיק (ראו: מרזל, בעמ' 192; ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608; ע"פ 5368/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה הנוכחי העיר בית המשפט כי המכתב של הבנות רצוף אי דיוקים והאשמות שווא בפתח דיון ההוכחות הראשון בתיק, בטרם שמע את עדותן. לכל היותר, יש בכך כדי להצביע על התרשמות ראשונית בלבד, ועדיין פתוחה האפשרות כי בית המשפט ישתכנע אחרת בהמשך ההליך, לאחר שמיעת עדותן של הבנות ועדויות אחרות. לבסוף, ככל שיש למערער טענות כנגד אי קבלת המכתב של הבנות, ההחלטה להמשיך במשפט בטרם יישמע ערעור הפסלות וההחלטות שניתנו על ידי בית המשפט לאחר מתן ההחלטה בבקשת הפסלות, עניינים אלה אינם עניין לערעור לפי סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. מדובר בהחלטות דיוניות ושיפוטיות, שהדרך לתקיפתן היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור-על פי סדרי הדין (ראו: מרזל, בעמ' 178-174; ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 2505/00 חברת קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קורפוריישן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם)). אפילו מדובר ברצף של החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ראו: מרזל, בעמ' 175; ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם); ע"א 8681/03 בורשטיין נ' סטולמן (לא פורסם)). סיכומו של דבר, התמונה המצטיירת אינה מבססת, כאמור, עילת פסלות. בבחינת נסיבות העניין לא עולה כל חשש על פיו ניתן לקבוע, כי נבצר מבית המשפט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש כי ההחלטות שקיבל בית המשפט והתנהלות ההליך, מצביעים על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ראו: מרזל, בעמ' 115; ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם)). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ג בשבט התשס"ז (11.2.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06076080_N03.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il