אברהם כהן נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ע"פ 7606/96 ע"פ 7107/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר המערער בע"פ 7606/97: אברהם כהן נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 19.9.96 בתיק ת.פ. 147/92 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' אבידע המערער בע"פ 7170/96: עמרם כהן נ ג ד המשיבה בע"פ 7170: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 2.7.96 בתיק ת.פ. 147/92 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' אבידע תאריך הישיבה: כ' באלול התשנ"ז (22.9.97) בשם המערער בע"פ 7606/96: עו"ד גלעד חריש בשם המערער בע"פ 7170/96: עו"ד דוד אופק בשם המשיבה: עו"ד תמר בורנשטיין פסק דין השופטת ד' דורנר: 1. בשנים 1991-1989 שימש המערער עמרם כהן (להלן:עמרם) ראש צוות מעריכים בתחנת המכס בנמל אילת. מכוח תפקידו זה היה בקשרי עבודה עם עמילי המכס, אהרן סמוכה וחיים נחמני, וכן עם המערער, אברהם כהן (להלן: אברהם) מנהלה של חברת רינת אלקטרוניקה בע"מ (להלן: החברה), שייבאה מוצרי אלקטרוניקה דרך נמל אילת ושיחררה אותם באמצעות תחנת המכס בנמל. 2. בשנת 1991 בעקבות חקירה שנפתחה תחילה על-ידי המכס ובהמשך על-ידי המשטרה בחשד כי עמרם קיבל שוחד מאברהם ומשני עמילי המכס הנ"ל, הוגש נגד עמרם אברהם והחברה כתב אישום בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות שוחד. עמרם גם הואשם בפעולה במטבע זר ללא היתר. לנחמני הוענק מעמד של עד מדינה ולסמוכה הובטח שלא יפתחו נגדו בהליכים משפטיים. 3. בית-המשפט המחוזי מצא על-יסוד עדויות נחמני וסמוכה שהיו מהימנות עליו כי השניים שיחדו את עמרם. נחמני העיד על עצמו כי נתן לעמרם שוחד בעשר הזדמנויות - בכל פעם בסכום של מאה דולר - תמורת שחרור של משלוחי צעצועים מהונג-קונג. סמוכה העיד כי נתן לעמרם מתנות מתוך סחורה שבייבואה טיפל: נעלי ספורט, עטים, יומנים, תיק, מזוודה, פנסים וזמזם. עמרם, אברהם וחברתו נמצאו גם אשמים בעבירת שוחד שעניינה מערכת רהיטים במחיר 5,200 ש"ח, שנרכשה עבור עמרם על-ידי אברהם בחנות רהיטים באילת. 4. בחקירתו במשטרה סירב עמרם למסור מידע על הדרך שבה נרכשו הרהיטים שבביתו, ובעדותו בבית-המשפט העלה לראשונה את הגירסה כי נחמני שילם עבור הרהיטים ובדרך זו החזיר לו חוב שהיה חייב לו. אברהם בחקירתו במשטרה תחילה הכחיש כי שילם עבור הרהיטים בהודעה מאוחרת הודה כי הוא זה ששילם עבור הרהיטים אך הסביר כי עשה זאת לבקשת נחמני וכי נחמני החזיר את הכסף לחברה. לחיזוק טענתו הסתמך אברהם בעדותו בבית-המשפט על רישומים שנרשמו על-גבי כריכה של תיק משרדי שנתפס במשרדי החברה. לפי טענתו התייחסו רישומים אלה להתחשבנות שערך בינו לבין נחמני ובגידרה נרשם הסכום 5,200 ש"ח שהוא, כאמור, מחיר הרהיטים, ולטענתו של אברהם זוכה בסכום זה בהתחשבנות. נחמני שהעיד מטעם התביעה, הכחיש בעדותו כל קשר לרכישת הרהיטים. בחקירתו הנגדית על-ידי סניגורו של אברהם לא שלל את האפשרות כי הייתה התחשבנות בינו לבין אברהם, ואף הסביר פישרם של סכומים מסויימים באותו רישום שלגביהם נשאל על-ידי הסניגור. ואולם, הסניגור נמנע מלשאול אותו על פשר הרישום בסך 5,200 ש"ח. 5. בית-המשפט המחוזי דחה עדויות אברהם ועמרם בעניין זה כבלתי מהימנות, ואילו להכחשתו של נחמני האמין. עמרם הורשע איפוא בקבלת שוחד מסמוכה, מנחמני ומאברהם. כן, נמצא אשם על-יסוד הודאתו בהחזקת ובמכירת 100,000 דולר ללא היתר. הוא נידון לשנתיים וחצי מאסר מתוכן שנה אחת לריצוי בפועל ושנה וחצי על-תנאי בצירוף קנס בסך 10,000 ש"ח. אברהם הורשע במתן שוחד ונגזרו עליו 23 חודשי מאסר מתוכם חמישה חודשים לריצוי בפועל בעבודות שירות ו18- חודשים על-תנאי בצירוף קנס 7,500 ש"ח. עמרם ואברהם ערערו הן על הרשעתם בעבירות שוחד והן על חומרת עונשיהם. 6. הרשעתו של עמרם מעוגנת בעדויות שהיו מהימנות על בית-המשפט המחוזי אשר נתמכו בהודעתו המתחמקת במשטרה בדבר מקור התשלום עבור הרהיטים בביתו, ובעניין זה לא מצאנו עילה המצדיקה התערבותנו. אשר לעונש, נטען בפנינו כי הזמן הרב שחלף מאז התגלתה הפרשה, הסבל הנפשי הקשה שנגרם לעמרם בעטיו של הגילוי והעובדה שגם הושעה מעבודתו במכס, מצדיקים להקל בעונשו. ואולם, גם בהביאנו בחשבון נסיבות מקילות כבדות משקל אלה לא נוכל להקל בעונשו. שכן, אחת ממטרות הענישה בעבירת השוחד הינה הבעת סלידתה של החברה ממעשי השוחד בצורה שתרתיע את הרבים. מכאן ההלכה, כי, ככלל, העונש ההולם מבצע עבירת שוחד הוא מאסר בפועל. במקרה שלפנינו לא מדובר בכשלון חד פעמי ובטובת הנאה של מה בכך, אלא בקבלת שוחד ממספר אנשים במשך תקופה ניכרת. זאת על-ידי עובד ציבור בעמדה בכירה. 7. אשר לערעורו של אברהם כנגד ההרשעה. טענתו המרכזית של סניגורו היא כי עדותו של אברהם נתמכת בראיה אובייקטיבית - הרישומים על גבי התיק משרדי בהם מופיע מחיר הרהיטים 5,200 ש"ח. טענה זו אינה יכולה להתקבל. הוכח בראיות אובייקטיביות כי אברהם הנזקק לשירותיו של עמרם, עובד הציבור, שילם עבור רהיטיו של האחרון. בהודעתו הראשונה במשטרה הכחיש אברהם תשלום זה, ואת גירסת המעורבות של נחמני העלה רק בהודעה מאוחרת, וגם אז לא הזכיר את ההחשבנות, וכאמור, בבית-המשפט לא ביקש סניגורו מנחמני להסביר פשר הרישום בדבר 5,200 ש"ח ואף לא הביא ראיה אובייקטיבית התומכת ברישום זה. בנסיבות אלה אין ברישום שנחמני לא נשאל עליו, כדי להחליש את האמון שנתן בית-המשפט המחוזי בהכחשת נחמני ולתמוך בגירסת אברהם, שכאמור, נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי. אשר-על-כן אנו דוחים את ערעוריהם של אברהם ועמרם הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת העונש. ניתן היום, כ באלול תשנ"ז (22.9.97). המשנה-לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת 96076060.L03