פלוני נ. משרד הביטחון-קצין התגמולים

פסק-דין בתיק עע"ם 7605/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 7605/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור המערער: פלוני נ ג ד המשיב: משרד הביטחון - קצין התגמולים ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"מ 2210/07 מיום 2.9.09 שניתן ע"י כב' השופטת שרה גדות תאריך הישיבה: כ"ד באדר התש"ע (10.3.2010) בשם המערער: עו"ד גד נחום בשם המשיב: עו"ד ורד חלאוה פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כבוד השופטת ש' גדות), אשר דחה את עתירת המערער לתשלום רטרואקטיבי של תגמולים מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן - חוק הנכים) והטבות מכוח הוראות של אגף השיקום במשרד הביטחון. 2. בשנת 1971 הגיש המערער תביעה להכרה כמי שסובל מנכות בתחום הנפשי על-פי חוק הנכים. ביום 14.11.71 נקבע, כי למערער דרגת נכות כוללת בשיעור של 50 אחוזים, מתוכם הוכרו 30 אחוזים על חשבון השירות הצבאי. ביום 21.8.73 ניתנה החלטה נוספת בעניינו של המערער ובה נקבע כי דרגת נכותו של המערער תעמוד על 100 אחוזים לצמיתות, מתוכם 30 אחוזים על חשבון השירות הצבאי. ביום 14.5.06 פנה המערער למשיב בטענה, כי האחוז של נכותו המיוחס לשירות הצבאי שוּנה שלא כדין בשנת 1973. לשיטתו, משנקבעו לו 100 אחוזי נכות, יש להכיר ב-60 אחוזים מתוכם על חשבון השירות הצבאי, בהתאם להחלטה משנת 1971. המשיב דחה את בקשת המערער, ועל כן הוגש ערעור לועדת הערעור לפי חוק הנכים (להלן - הוועדה). ביום 28.6.07 ניתן פסק דינה של הוועדה, אשר קיבל את הערעור. הוועדה קבעה, כי לא היה מקום לשנות את שיעור הנכות שהוכר על חשבון השירות הצבאי, כפי שנקבע בשנת 1971. היינו, כי יש להתייחס למערער כבעל 100 אחוזי נכות, מתוכם 60 אחוזים על חשבון השירות הצבאי. עוד קבעה הוועדה, כי שאלת זכאותו של המערער לתשלום רטרואקטיבי תיקבע בהתאם לסעיף 18 לחוק הנכים. שאלה זו, היא העומדת במוקד המחלוקת שלפנינו. 3. לטענת המערער, קמה לו זכות לקבלת תגמולים והטבות בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו בפסק דינה של הוועדה מאז שנת 1971 ועד היום. לפיכך, פנה הוא אל המשיב בבקשה כי ישולמו לו סכומי כסף שונים לתקופה מאז 1971. המשיב דחה את הבקשה. לגישת המשיב, פסק דינה של הוועדה מזכה את המערער בקבלת תגמולים החל משנת 2006 בלבד. זאת, שכן באותה שנה פנה המערער בבקשה לשינוי ההחלטה משנת 1973. נוכח סירוב המשיב, הגיש המערער עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. במסגרת העתירה ביקש המערער כי ישולמו לו רטרואקטיבית, מאז שנת 1971, תגמולים מכוח חוק הנכים וכן הטבות שונות מכוח הוראות אגף השיקום. ביום 2.9.09 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. ראשית קבע בית המשפט המחוזי, כי כלל אינו מוסמך לדון בעתירה הנוגעת לתגמולים מכוח חוק הנכים וכי המערער לא נקט בהליך הנכון להשגה על החלטת המשיב. אשר לעתירה לקבלת הטבות, קבע בית המשפט כי דינה להידחות לגופם של דברים. מכאן הערעור שלפנינו. 4. ראשית, יש להידרש לשאלת סמכותו של בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, לדון בעתירה. כאמור, העתירה שהגיש המערער עוסקת בתשלומים משני סוגים: האחד, תשלום תגמולים לפי חוק הנכים; השני, תשלום הטבות מעבר לקבוע בחוק, מכוח הוראות של אגף השיקום. בית המשפט המחוזי קבע, כי אין לו סמכות לדון בעתירה לקבלת תגמולים מכוח חוק הנכים. בדין קבע כך. סעיפים 34-33 לחוק הנכים קובעים הסדר להשגה על החלטת קצין התגמולים. לפי ההסדר הקבוע בחוק, מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת קצין התגמולים רשאי לערער על ההחלטה לפני ועדת ערעור. על החלטת ועדת הערעור ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בהמשך ניתן להשיג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי על דרך בקשת רשות ערעור בפני בית המשפט העליון. היינו, על המערער היה לפעול בהתאם לקבוע בחוק ולאחר שבקשתו לתשלום רטרואקטיבי של תגמולים נדחתה על-ידי המשיב, היה עליו להגיש ערעור לוועדת הערעור. לא ניתן לעקוף את ההסדר הקבוע בחוק באמצעות פניה בעתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. כלומר, דינה של העתירה לקבלת תגמולים מכוח חוק הנכים להידחות על הסף, כפי שקבע בית משפט קמא. מנגד, ואף זאת כפי שקבעה הערכאה דלמטה, מוסמך בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה לקבלת הטבות מכוח הוראות אגף השיקום. כך עולה מן האמור בפרט 26(1) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000. בפרט נקבע, כי בית המשפט יהיה מוסמך לדון בעתירה נגד "החלטה של רשות בעניני הטבות וסיוע הניתנים מכוח נוהלי אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון". ניתן לערער בזכות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בפני בית המשפט העליון (סעיף 11 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים). 5. מעבר לאמור בעניין הסמכות, הרי שגם לגופם של דברים אין מקום לקבל את טענותיו של המערער ביחס לזכאותו לקבלת תגמולים מכוח חוק הנכים. כאמור, בפסק דינה קבעה הוועדה, כי המערער יהיה זכאי לקבלת תשלום רטרואקטיבי בהתאם לקבוע בסעיף 18 לחוק הנכים. סעיף 18(א) לחוק מורה, כי תגמולים המגיעים לנכה ישולמו "מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי, שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכותו - אם הגיש תביעה לתשלומים אלה תוך שנה אחת מיום שחרורו; בכל מקרה אחר - מיום הגשת התביעה, זולת אם קבעה לכך הועדה הרפואית תאריך מאוחר יותר". הצדדים שלפנינו חלוקים באשר לשאלה מהו מועד הגשת התביעה הרלוונטי לענייננו: האם המועד בו הוגשה לראשונה תביעת המערער למשיב, קרי בשנת 1971, או שמא המועד בו פנה המערער למשיב בבקשה לשנות את אחוזי הנכות שנקבעו, קרי בשנת 2006. סוגיה זו הוכרעה בפסיקת בית משפט זה ברע"א 1357/06 גזית נ' קצין התגמולים (טרם פורסם, 6.10.2008). בעניין גזית נקבע, כי לצורך החלתו של סעיף 18 לחוק הנכים, יש לראות בכל פנייה או בקשה אל קצין התגמולים משום תביעה חדשה. היינו, המועד בו קמה למערער הזכות לקבלת תגמולים הוא מועד הגשת הבקשה בשנת 2006. זאת, נוכח הרציונל העומד ביסוד חוק הנכים ולפיו, ככלל, לא זכאי נכה לתשלום רטרואקטיבי של תגמולים. רציונל זה חל גם במקרים בהם שינה המשיב החלטתו בשל טעות שנפלה בקבלת ההחלטה המקורית (עניין גזית, בפיסקאות 15-10; ראו גם, רע"א 2563/03 בן חור נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 13.4.2005)). בניגוד לטענת המערער, אין מקום להבחין בין נסיבות המקרה דנא לבין הנסיבות בעניין גזית, ולפיכך דין בקשתו לקבלת תגמולים החל משנת 1971 להידחות. נעיר, כי סעיף 18(ו) לחוק הנכים קובע כי בהתמלא תנאים מסוימים זכאי נכה בתחום הנפש לתשלום רטרואקטיבי של תגמולים. ברם, המערער לא סמך על ההוראה שבסעיף 18(ו) וברור כי עניינו אינו בא בגדרה. 6. כפי שצוין, במסגרת עתירתו ביקש המערער לקבל תשלום רטרואקטיבי של הטבות להן הוא זכאי, לטענתו, מכוח הוראות אגף השיקום. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה לעניין זה בקובעו, כי מדיניות אגף השיקום שלא להעניק הטבות באופן רטרואקטיבי אושרה בפסיקה. אכן, בית משפט זה הכיר במדיניות המשיב לפיה לא מוענקות ההטבות באופן רטרואקטיבי. זאת, למעט במקרים חריגים בהם הוכח כי מחדל של הרשות הוביל להתמשכות ההליכים או שהרשות פעלה בשרירות או זדון (ראו, בג"ץ 242/84 בודיק נ' ראש אגף שיקום, משרד הביטחון (לא פורסם, 24.4.1985); בג"ץ 9569/05 קלוש נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון, פיסקה 16 (טרם פורסם, 8.4.2009)). ואולם, במקרה דנא טוען המערער כי המשיב כלל לא קיבל החלטה בבקשתו לקבלת תשלום רטרואקטיבי של ההטבות. זאת, שכן במכתב מיום 3.9.2007, במסגרתו נדחתה בקשת המערער לתשלום רטרואקטיבי של תגמולים, לא הוזכרה סוגיית ההטבות. אכן, המכתב הנזכר אינו כולל כל התייחסות מפורשת של המשיב לעניין זכאותו של המערער לקבלת ההטבות. אמנם, מתגובת המשיב לעתירה ולערעור ניתן להבין כי המשיב מתנגד אף לבקשה זו. אולם, בנסיבות העניין יש לאפשר למערער לפנות אל המשיב בבקשה נוספת לעניין טענתו לזכאות לתשלום רטרואקטיבי של הטבות מכוח הוראות אגף השיקום. נדגיש, אין בדברינו משום אמירה או אפילו רמז כי המערער זכאי לקבל הטבות באופן רטרואקטיבי, היינו לתקופה שמאז 1971 או ממועד מאוחר יותר ולפני פנייתו לקבלת הטבות כאמור. 7. סיכומם של דברים, דין הערעור ביחס לזכאותו של המערער לקבלת תשלום רטרואקטיבי של תגמולים מכוח חוק הנכים להידחות. הערעור לעניין תשלום ההטבות מתקבל כאמור בסעיף 6 לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ש ו פ ט הנשיאה ד' ביניש: אני מסכימה. נ ש י א ה השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, י' בניסן התש"ע (25.3.2010). נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09076050_S05.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il