מהנד דיאב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7600/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7600/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם המערער: מהנד דיאב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 6.9.2011, בת"פ 17878-10-10, שניתן על-ידי כב' השופט ר' כרמל בשם המערער: עו"ד וסים דכוור בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל-רוזנברג פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בת"פ 17878-10-10, מיום 6.9.2011, שניתן על-ידי כב' השופט ר' כרמל. יצויין, כי מלכתחילה הוגש הערעור גם על הכרעת הדין, אך בפתח הדיון שהתקיים לפנינו, הודיע בא כוחו של המערער, עו"ד וסים דכוור, כי המערער חוזר בו מהערעור על הכרעת הדין לאחר "שהוא החליט לקבל אחריות", כלשונו. 2. המערער הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, ביום 23.6.2011, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כמפורט להלן: שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין; ושהיה בלתי חוקית בישראל, לפי סעיף 12(1) ו-(4) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל). 3. בית משפט קמא גזר על המערער, בעקבות הרשעתו בדין, את העונשים הבאים: 9 שנות מאסר לריצוי בפועל, שמניינן מיום מעצרו, 3.10.2010; הפעלה במצטבר של עונש מאסר על-תנאי בן 30 ימים, שהושת על המערער בבית משפט השלום בירושלים (ת"פ 3525/05), לאחר שהוא הורשע בעבירות על חוק הכניסה לישראל; 12 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו של המערער ממאסר, לבל יעבור כל עבירה מסוג פשע; הוטל קנס בשיעור של 6,000 ₪ או ארבעה חודשי מאסר תמורתו; והמערער חוייב בתשלום פיצויים למתלונן בסכום של 25,000 ₪. עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער 4. כתב האישום עוסק בשוד בנסיבות מחמירות, אשר בוצע, ביום 7.2.2007, בבית משפחת ל' בשכונת מלחה בירושלים. בבית שני מפלסים, כאשר במפלס התחתון מצויה דלת המובילה למרפסת פתוחה, "המורכבת מסורג, רשת וחלון הזזה". בכתב האישום נטען כי, ביום 7.2.2007 בסמוך לשעה 19:00, טיפסו המערער ואדם נוסף (להלן: האחר) על הקיר החיצוני של הבית ונכנסו למרפסת. לאחר מכן, פרצו השניים את דלת הסורג, עקרו את דלת הרשת, ונכנסו למפלס התחתון של הבית. אותה עת, שהה בעל הבית, א.ל. יליד 1934 (להלן: המתלונן) בסלון הבית, וכאשר שמע רעשים מכיוון המפלס התחתון, הוא ניגש אל הדלת הפנימית, על-מנת לברר את פשר הדבר, ואו אז, הכה המערער את המתלונן במכת אגרוף בפניו. המערער והאחר נכנסו אל המפלס העליון של הבית, וכאשר האחר אוחז בידיו של המתלונן, המשיך המערער להכותו באגרופים בפניו. בהמשך, שלף המערער סכין ואיים על המתלונן באמצעותה, תוך דרישה כי יגלה להם "היכן הכסף, הזהב והדולרים". השניים החלו לדחוף את המתלונן אל חדרי הבית, תוך שהם ממשיכים לדרוש ממנו כי ימסור להם היכן הוא מסתיר את כספו, אך המתלונן טען כי אין כסף בבית. בהגיעם אל חדר הארונות בבית, גילה האחר את ארנקו של המתלונן ונטל ממנו סכום העולה על 1,000 ₪, כאשר כל אותה עת המערער ממשיך להכות את המתלונן. בשלב כלשהו, גילו שני השודדים כספת שהיתה בבית, והם דרשו מהמתלונן לפתוח אותה, אך הוא טען כי הכספת ריקה. בתגובה, השכיבו המערער והאחר את המתלונן על גבו, והחלו לבעוט בראשו וביתר חלקי גופו. בהמשך, פנה האחר אל המערער ואמר לו בעברית "בוא נהרוג אותו כאן, אף אחד לא ימצא אותו", והמערער בתגובה, הצמיד את הסכין שהיתה בידו בחוזקה לצווארו של המתלונן. המתלונן, אשר חשש לחייו, גילה לשודדים היכן הסתיר את המפתח לכספת, ולאחר זאת קשרו השניים את ידיו של המתלונן בחבל וכיסו את פניו באמצעות חולצתו. המערער והאחר פתחו, באמצעות המפתח, את הכספת ונטלו מתוכה שני אקדחים, האחד מסוג ברטה והשני מסוג גלוק. גם לאחר שפתחו את הכספת, המשיכו השניים, כך נטען בכתב האישום, להכות את המתלונן ללא הרף. הם גררו אותו בין חדרי הבית, ותוך כדי עריכת חיפוש בחדרים, הטיח המערער את ראשו של המתלונן בקיר ואף חתך את עורו באמצעות הסכין, וכן "דחף, הכה והקניט את המתלונן". בשלב כלשהו, נשמע צלצול פעמון דלת הכניסה לבית, והמתלונן אמר למערער ולשותפו כי הוא ממתין לשמונה אנשים, אשר אמורים להגיע לישיבה בביתו. למשמע הדברים הללו, אספו השניים את שללם ונמלטו מהבית. כתוצאה ממעשיהם של המערער ושל האחר, נגרמו למתלונן שטפי דם מרובים בכל חלקי פניו, בגב ובאגן. כמו כן, נגרם לו חתך עמוק באזור הגבה מעל עינו השמאלית ושריטות מרובות. למתלונן נגרמה פגיעה בצלע שמאלית "ותמט חוליה גבית". במהלך השוד, גנבו המערער והאחר, שני אקדחים; תכשיטים; מטבע זהב; מדליות של החברה הממשלתית למדליות; דולרים במזומן, בסכום שלא ננקב בכתב האישום; ו-800 קרונות צ'כיים. 5. המערער הינו תושב הכפר חזמא שבשטחי הרשות הפלשתינאית, והוא שהה בישראל במועד ביצוע השוד שלא כדין, בניגוד להוראות חוק הכניסה לישראל. המערער נעצר, באופן אקראי, ביום 3.10.2010 ומאז הוא נתון במעצר. גזר דינו של בית משפט קמא 6. כאמור, כפר המערער באשמות שיוחסו לו והורשע לאחר שמיעת ראיות. בפתח גזר דינו, סקר בית משפט קמא את העובדות שהונחו לפניו, ולאחר זאת ציין כי מדובר בצעיר כבן 26, שבעברו הרשעות קודמות משנת 2005 ומשנת 2007, בגין ביצוע עבירות רכוש, ובכלל זה התפרצות לדירות מגורים. בית המשפט הוסיף כי המערער לא הביע צער וחרטה על מעשיו, אלא התרכז בעצמו בלבד, ובין היתר, טען כי נולדה לו בת לאחר מעצרו, שהוא לא זכה לראותה. בהתייחסו למעשים בהם הורשע המערער, קבע בית משפט קמא כי מדובר במעשים "קשים, רעים, מכוערים וראויים לתגובה קשה". המערער וחברו הפעילו אלימות קשה כלפי אדם קשיש, ולדידו של בית משפט קמא, מדובר באלימות "מיותרת, ללא טעם, ללא צורך, אלימות לשם אלימות". בית משפט קמא הביא, כדוגמא לאכזריותו של המערער, את הסרת טבעת הנישואין מאצבעו של המתלונן תוך שימוש בסכין, למרות שהמתלונן לא סרב ולא גילה התנגדות לנטילת הטבעת. ממכתבו של המתלונן, אשר הוגש לבית המשפט, עולה כי המערער וחברו "לא בחלו בפגיעות פיזיות לשם הפגיעות הפיזיות, השפילו את המתלונן", ואף "חקרו" אותו לגבי היחסים בינו לבין רעייתו. הטראומה שהיתה מנת חלקו של המתלונן, מלווה אותו עד עצם היום הזה, הוא חש חרדות קשות, והוא הקיף את ביתו במערכות אזעקה ואבטחה, דבר שהפך את חייו ואת חיי רעייתו לקשים מנשוא. בית משפט קמא ציין, בנוסף, כי המערער וחברו גרמו במכוון לנזקים קשים לבית "גם מקום שלא היה בכך צורך". בנסיבות אלה, קבע בית משפט קמא כי יש להשית על המערער ענישה ראויה, אשר תיתן ביטוי לחומרת מעשיו, המשקפים שפל מוסרי "ללא גילויי רגש וחמלה". בית המשפט גרס כי יש להעדיף, במקרה דנן, את היבטי ההרתעה והגמול, על פני נסיבותיו האישיות של המערער. בית המשפט זקף לחובתו של המערער גם את עברו הפלילי, בציינו כי אין לראות כנסיבה מקלה את חלוף הזמן, מאחר שהמערער נמלט מהמקום ונעצר כעבור כ-3 שנים, באקראי. לאחר הדברים הללו, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים המפורטים בפסקה 3 לעיל. הערעור על גזר הדין 7. עו"ד וסים דכוור, בא כוחו של המערער, ציין בפתח דבריו, כי מעשיו של המערער מעוררים חלחלה, וזוהי "מילה עדינה למה שקרה שם". עם זאת, טען עו"ד דכוור כי בית משפט קמא סטה לחומרה מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה, כאשר במקרי שוד אלימים לא פחות, נגזרו על העבריינים עונשים הנעים בין 4 ל-6 שנות מאסר. עוד נטען , כי המערער הינו צעיר לימים, נשוי ואב לשתי בנות, שאחת מהן נולדה בתקופת מעצרו. לאור האמור, ביקש בא כוחו של המערער להסתפק בעונש מאסר, שלא יעלה על 6 שנים. 8. עו"ד פטל-רוזנברג, באת כוחה של המשיבה, ביקשה לדחות את הערעור בציינה כי מדובר בשוד קשה, אלים ואכזרי שבוצע בשנת 2007, ופוענח בשנת 2010, עם מעצרו של המערער. המערער בחר לנהל משפט הוכחות, שבמסגרתו נאלץ המתלונן להעיד, דבר שהיה קשה ביותר עבורו, בשל הצורך לחזור לאירועים הטראומטיים שהיו מנת חלקו. חייהם של המתלונן ורעייתו השתנו לבלי הכר, בעקבות החוויה הקשה, והם נתונים בחרדות קשות ובקשיי תפקוד יומיומיים. עו"ד פטל-רוזנברג הצביעה על האכזריות הרבה וחוסר החמלה שגילו המערער וחברו, שעה שהפעילו אלימות קשה כלפי המתלונן, מבלי שהיה צורך בכך, ואף השפילו אותו, כאשר חקרו אותו אודות אורחות חייו האינטימיים עם רעייתו. המשיבה הצביעה על עברו הפלילי של המערער, הכולל עבירות רכוש מרובות, בגינן הוא ריצה עונשי מאסר בפועל, אך הדבר לא הרתיעו מביצוע העבירה, מושא כתב האישום. עוד צויין על-ידי המשיבה, כי המערער לא שילם את הפיצוי שנפסק למתלונן, וגם לא טרח לשלם את סכום הקנס, בו חוייב. לאור האמור, התבקשנו לדחות את הערעור על חומרת עונשו של המערער. דיון והכרעה 9. בפתח דיוננו, מן הראוי לחזור ולהזכיר את ההלכה המושרשת לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה בעבירות דומות, או כאשר נפלה טעות מהותית בגזר הדין (ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 6095/10 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (18.7.2012); ע"פ 9074/12 מדינת ישראל נ' אבו אחמד (13.6.2013); ע"פ 4568/12 מדינת ישראל נ' סראחין (11.6.2013)). לאחר שעיינו בהודעת הערעור ובצרופותיה, ושמענו בקשב רב את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי, לנוכח טיבה ואופייה של עבירת השוד בה הורשע המערער, נסיבותיה החמורות ותוצאותיה הקשות, אין בידינו להתערב בגזר הדין, ולהקל בעונשו של המערער. להלן נפרט את נימוקינו לדחיית הערעור. 10. המערער הורשע בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, אותה ביצע ביחד עם אדם נוסף, שזהותו אינה ידועה. המדובר בשוד אכזרי של אדם קשיש, חסר הגנה וישע, אשר בתוך פרק זמן של כ-30 דקות, הוא אויים, הוכה באכזריות, והושפל על-ידי המערער וחברו. כפי שציין בית משפט קמא, המערער והאחר לא בחלו בשימוש באלימות קשה, מבלי שהיה צורך בדבר מבחינתם, ומדובר ב"אלימות לשם אלימות". כדוגמא לאכזריותם וחוסר אנושיותם של המערער וחברו, ניתן להזכיר את הסרת טבעת הנישואין מאצבעו של המתלונן, תוך גרימת חתכים בידו באמצעות סכין, הגם שהמתלונן לא התנגד למסור את הטבעת לידי השודדים. השניים הטיחו את ראשו של המתלונן בקיר, גרמו לחתכים בכל חלקי גופו, לרבות חתך עמוק ליד עינו, וכן גרמו לשברים באחת מצלעותיו ובחוליות עמוד השדרה. מעבר לפגיעה הפיזית במתלונן, נגרמה לו ולרעייתו פגיעה נפשית, שתוצאותיה ילוו אותם במשך שנים רבות, וכפי שעולה ממכתבו של המתלונן, הוא ורעייתו נתונים בחרדות קשות, הם חשים חסרי הגנה וחשופים לכל פגע, וכתוצאה מכך חייהם השתנו לרעה לבלי הכר. יצויין, כי רק תושייתו של המתלונן, אשר טען כי הוא מצפה למבקרים, היא שגרמה להפסקת מעשיהם הנפשעים וחסרי החמלה של המערער וחברו, שאחרת אין לדעת כיצד היה מסתיים האירוע הקשה. 11. לצד החומרה, יש לראות גם את העובדה כי נשדדו על-ידי המערער ושותפו שני אקדחים, אשר לא נתפסו, ואין צריך להרחיב בדבר מידת הסיכון הגלומה בגניבתם של כלי ירייה, העשויים לשמש גורמים עבריינים ואף גורמי טרור. בנוסף, אין להתעלם מעברו המכביד של המערער, אשר הורשע בביצוע עבירות מרובות נגד הרכוש, ובכלל זה התפרצויות לבתי מגורים, וכן ביצע עבירות לא מעטות על חוק הכניסה לישראל. המערער ריצה עונשי מאסר בפועל והוטלו עליו עונשי מאסר על-תנאי, אשר לא הרתיעוהו מלשוב ולבצע עבירות פליליות חמורות. לצד הקולא, ניתן לזקוף לזכותו של המערער את גילו הצעיר ואת הודאתו בביצוע המעשים, הגם שהודאה זו באה רק בפתח הדיון בערעור. 12. בית משפט זה הביע דעתו, לא אחת, על חומרתה של התופעה שעניינה שוד קשישים, וכפי שציין חברי, השופט א' רובינשטיין, בע"פ 2163/05 אלייב נ' מדינת ישראל (12.12.2005): "חברה שבה תחושת הביטחון האישי של בניה ובנותיה, ובמיוחד החלשים שבהם, כגון קשישים, מעורערת – זקוקה לשיקום ולחיזוק, כדי שתחושה ראויה תשוב על כנה. זו תפיסת החוק והסדר, law and order, שתושבי המדינה מצפים לה ומייחלים כי רשויות הממשל יתנו לה מענה ופתרונות. בית המשפט הוא אחת הכתובות ההכרחיות לציפיה זו. אין בידו ארנק של תקציבים לחיזוק הביטחון האישי, אך יש בידו חרב שבמקרים המתאימים עליו להניפה, היא חרב הענישה" (שם, בפסקה ו'(1)). יפים, בהקשר זה, גם דברי השופטת ע' ארבל בע"פ 5213/06 וונדמו נ' מדינת ישראל (9.5.2007): "שוד קשישים, ודאי כזה הכרוך באלימות, הינו מן המעשים הנקלים ביותר. אוכלוסיית הקשישים הינה בדרך הטבע קורבן קל לביצוע עבירות ממין העבירה שביצע הנאשם, והדרך היחידה בה ניתן להגן עליה ולאפשר לה חיים עצמאיים ובטוחים, היא הטלת עונשים קשים ומרתיעים" (שם, בפסקה 5). אכן, גם בעבירה זו, כמו בעבירות אחרות, ניתן למצוא קשת ענישה רחבה, שכן כל מקרה ייבחן לגופו ולנסיבותיו המיוחדות. ואולם, ניכרת בשנים האחרונות מגמת החמרה בענישה במקרים בהם מדובר במעשי שוד אכזריים של קשישים וחסרי ישע אחרים. כדוגמא לכך ניתן להביא את ע"פ 8788/08 זיאד נ' מדינת ישראל (7.4.2011), שם אושר עונש של 9 שנות מאסר לריצוי בפועל, על מי שביצע שוד אכזרי של קשישה כבת 80 שנים. בפסק הדין, הדוחה את הערעור, נקבע כי: "...תפקידו של בית המשפט להגן על בני החברה, ובמיוחד כך כאשר מדובר באנשים חלשים וחסרי ישע. במקרים דוגמת זה שבפנינו חייב בית המשפט ליתן משקל יתר לעקרונות הגמול וההרתעה על פני שיקולי הענישה האחרים" (שם, בפסקה 8, וראו גם, ע"פ 7961/07 מדינת ישראל נ' שכטר (19.3.2008)). 13. סוף דבר, משלא מצאנו כי בית משפט קמא סטה בגזר דינו מרמת הענישה הראויה בעבירות דומות, ובודאי שאין מדובר בסטייה מהותית, הננו מחליטים לדחות את הערעור. ניתן היום, ‏א' באב התשע"ג (‏8.7.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11076000_I10.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il