יוסף אסי אבוטבול נ. בית משפט מחוזי מרכז

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 75952-01-26 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן העותר: יוסף אסי אבוטבול נגד המשיבים: 1. בית המשפט מחוזי מרכז - לוד 2. הרשות השופטת מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מיכאל ויצמן פסק-דין השופט יחיאל כשר: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המופנית כנגד החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז – לוד (השופטים ר' לורך, ד' עטר ו-ע' קובו), מהימים 16.12.2025, 31.12.2025, ו-13.1.2026, ב-תפ"ח 32423-07-15 ו-תפ"ח 53710-08-17, שבמסגרתן דחה בית המשפט את בקשותיו של העותר להעיד עדי הגנה נוספים. בבסיס העתירה דנן הליך פלילי המתנהל נגד העותר מזה כעשור, על בסיס כתב אישום שהוגש נגדו המייחס לו מספר אישומים של רצח ועבירות אלימות חמורות נוספות. ביום 16.12.2025, במסגרת ניהול פרשת ההגנה, הגיש המבקש בקשה לזימון 12 עדי הגנה נוספים. בהחלטתו מאותו היום (16.12.2025), הורה בית המשפט כי ביחס לשלושה מהעדים המפורטים בבקשה כבר ניתנה החלטה וכי לא מצא לנכון לשנות את שנקבע במסגרתה. בהמשך לכך, בדיון שהתקיים בפניו, שמע בית המשפט את טיעוני הצדדים ביחס לשאר העדים, ובכלל זאת את טענות העותר בדבר הרלוונטיות של העדים השונים להגנתו. ביחס לחלק מהעדים הנ"ל, הודיעה המאשימה כי היא אינה מתנגדת לזימונם. אשר לזימונם של שאר העדים, ביום 31.12.2025 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי אשר דחה את בקשתו של העותר (למעט בנוגע לזימונו של עד אחד). בהחלטתו, עמד בית המשפט על כך כי ניתן שלא לקבל בקשה לזימון של עד אם אין בעדותו צורך או שעדותו נתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת או שאין בה להועיל לבירור שאלה הנוגעת למשפט. בית המשפט המשיך והתייחס באופן מפורט לכל אחד מהעדים שעדותם התבקשה והבהיר מדוע להשקפתו אין מקום להיענות לבקשה לזמנם לעדות. ביני לביני, ביום 25.12.2025, הגיש העותר בקשה לזימון של שבעה עדי הגנה נוספים. בדיון שהתקיים בעקבות כך ביום 8.1.2026, לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, הודיע העותר כי הוא מוותר על זימונו של אחד העדים ואילו המאשימה לא התנגדה לזימונו של עד אחד אחר. בעקבות כך, ביום 13.1.2026, ניתנה החלטתו של בית המשפט ביחס לשאר העדים שהתבקש זימונם ובמסגרתה קיבל בית המשפט את הבקשה ביחס לאחד מהעדים הנ"ל, ודחה אותה ביחס לארבעה האחרים. בית המשפט נימק את קביעתו ביחס לכל אחד מהעדים שהבקשה לזימונם נדחתה, תוך שציין כי עדותו של אחד העדים לא תהיה קבילה, ואילו ביחס לאחרים קבע בית המשפט כי אין צורך בעדותם. על החלטות אלו של בית המשפט המחוזי הגיש העותר את העתירה דנן. לטענתו, העדים שזימונם התבקש על ידו הינם עדים מהותיים אשר הכרחיים לשם הוכחת טענותיו. בהקשר זה הדגיש העותר כי באופן חריג הוא אף הבהיר בפני בית המשפט את הרלוונטיות של כל עד שהתבקש, מבלי לחשוף את קו ההגנה שלו. כך, לטענתו, חלק מהעדים שביקש לזמן עשויים לשפוך אור על השאלה האם אחד מעדי התביעה, אשר הקליט את שיחותיו עם העותר והינו עד מרכזי ביותר, הינו מדובב כהגדרת הפסיקה או לא. בהקשר זה מציין העותר כי בתחילת ההליך הגדירה המאשימה עד זה כמדובב, אולם בהמשך, באופן חריג, חזרה בה מהגדרה זו. עוד טוען העותר כי עדים נוספים שביקש לזמן עשויים להשפיע על מהימנות גרסאות עדי התביעה, ועדים אחרים שביקש לזמן רלוונטיים להוכחת טענותיו כי בוצעו פעולות חקירה שאינן עולות בקנה אחד עם נהלים והנחיות של משטרת ישראל ופרקליטות המדינה. לטענתו של העותר, המותב הדן בעניינו שלל את זכותו לזמן עדים בשל רצונו להתקדם אל עבר הגשת הסיכומים בהליך על מנת לחסוך זמן שיפוטי, ובכך פגע בזכותו של העותר למשפט הוגן באופן לא מידתי. דיון והכרעה כפי שנקבע לא אחת, עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט הגבוה לצדק אינה "מסלול חלופי" לתקיפה של החלטות ביניים בהליכים פליליים, תוך עקיפת הכלל השולל, ככלל, ערעור על החלטות מעין אלו שלא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי, וזאת למעט במקרים חריגים שנקבעו במפורש בחוק. עוד נקבע כי דינה של עתירה מסוג זה להידחות על הסף, למעט במקרים חריגים שבהם החלטת הביניים ניתנה בחוסר סמכות או בשרירות קיצונית, וכן במקרים שבהם מתעוררת שאלת עקרונית או שדחיית העתירה תגרום לנזק שלא ניתן יהיה לתקנו בשלב הערעור על פסק הדין הסופי (ראו מיני רבים: בג"ץ 33842-08-25 מידן נ' מדינת ישראל, פסקה 9 ‏(7.1.2026‏)‏‏; בג"ץ 34745-10-24 חג' יחיא נ' בית משפט השלום כפר סבא (31.10.2024‏)‏). כמו כן נקבע בפסיקה כי אמת המידה דלעיל חלה גם בנוגע להחלטות שעניינן זימון עדים (בג"ץ 481/23 סלומון נ' בית המשפט לעניינים מקומיים, תל אביב-יפו‏, פסקה 8 (30.1.2023‏)‏‏; בג"ץ 669/15 עמרם נ' כבוד השופטת עינת רון, פסקה 3 ‏(‏2.2.2015‏)‏‏; בג"ץ 4368/08 כהן נ' כבוד השופט שכיב סרחאן ‏(2.6.2008‏)‏). להשקפתי, המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים שלא לסלק עתירה מסוגה של העתירה דנן, על הסף. כאמור לעיל, החלטותיו של בית המשפט המחוזי ניתנו לאחר ששמע בהרחבה את טענות העותר באשר לצורך בעדים השונים. בית המשפט בחן, ביחס לכל אחד מהעדים שזימונם התבקש, האם יש בעדותו צורך, והאם יש בה להועיל לבירור שאלה הנוגעת למשפט (בהתאם לסעיף 106(א) לחוק סדר הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ולסעיף 1(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). בית המשפט המחוזי אף נעתר לבקשותיו של העותר ביחס לחלק מהעדים. אשר לעדים שהבקשה לזימונם נדחתה, נימק בית המשפט, באופן מפורט, מדוע אין בעדותם כדי להועיל, כאשר לגבי חלק ניכר מהם הנימוק היה שמטרת העדתם של אותם עדים, כפי שנטענה על ידי העותר, הושגה או יכולה להיות מושגת בלא צורך בעדותם. אף שהעותר מבקש להשיג על החלטות אלו של בית המשפט המחוזי, הוא כלל לא הבהיר מדוע עתירתו עומדת באמת המידה המחמירה והמצמצמת המיושמת לגבי עתירות מסוג העתירה דנן. בפרט, העותר לא הצביע על טעם בגינו עסקינן בהחלטות אשר לא ניתן יהיה לתקנן בשלב הערעור על פסק הדין הסופי (ככל שיבקש העותר לעשות כן). כלומר, העותר לא הבהיר מדוע דווקא בעניינו יש לסטות מהפסיקה שלא אפשרה הגשת עתירות לבית משפט זה בנוגע להחלטות ביניים במסגרת הליך פלילי, ככלל, והחלטות ביניים שעניינן זימון עדים, בפרט. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף. למותר לציין כי טענותיו של העותר שמורות לו לערעור על פסק הדין הסופי, ככל שיוגש. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ז שבט תשפ"ו (04 פברואר 2026). דפנה ברק-ארז שופטת יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת