רביע סגים נ. מדינת ישראל

1 15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7595/19 ע"פ 8667/19 ע"פ 331/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ המערער בע"פ 7595/19: רביע סגים המערער בע"פ 8667/19: גואד נסר אלדין המערער בע"פ 331/20: ואאל בהא אלדין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד' פיש) בת"פ 52790-03-18 מימים 7.8.2019 ו-13.11.2019 ועל הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' טובי) בת"פ 52777-03-18 מימים 11.9.2019 ו-22.12.2019 תאריך הישיבה: ו' בתשרי התשפ"א (24.9.2020) בשם המערערים בע"פ 7595/19 ובע"פ 8667/19: עו"ד גאנם וליד בשם המערער בע"פ 331/20: עו"ד מור עטיה בשם המשיבה: עו"ד מריה ציבלין פסק-דין השופט ד' מינץ: שלושה ערעורים על הכרעת דינו מיום 7.8.2019 וגזר דינו מיום 13.11.2019 של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 52790-03-18 (השופט ד' פיש) ועל הכרעת דינו מיום 11.9.2019 וגזר דינו מיום 22.12.2019 בת"פ 52777-03-18 (השופט א' טובי). בשני התיקים הורשעו המערערים בעבירות נשק ביחס לאותו אירוע והושתו עליהם עונשי מאסר בפועל. הרקע לערעורים בפרשה מושא הערעור מעורבים 5 נאשמים: המערער בע"פ 7595/19 (להלן: רביע); המערער בע"פ 8667/19 (להלן: ג'ואד); והמערער בע"פ 331/20 (להלן: ואאל), אשר עניינו נוהל בנפרד מההליכים בעניינם של ארבעת המעורבים האחרים; ושני נאשמים אחרים שלא הגישו ערעור, נאשם 3 (להלן: פואאז) ונאשם 4 (להלן: סנד). על פי עובדות כתבי האישום (הזהים בשני ההליכים), עובר ליום 4.3.2018 סיכם רביע עם תושב הרשות הפלסטינית בשם אבו אדהם כי רביע יוביל בעצמו או באמצעות אחרים נשק משטח הרשות הפלסטינית לתושב שפרעם שזהותו אינה ידועה (להלן: האדם השלישי) תמורת כסף. לשם כך נתן רביע לואאל את רכבו (להלן: הרכב) וצייד אותו בגנרטור בו יוכל להחביא את הנשק. ואאל עבר עם הרכב את "מחסום תאנים" ליד טול כרם (להלן: המחסום) אל תוך השטח של הרשות הפלסטינית ופגש שני אנשים שזהותם אינה ידועה. השניים קיבלו מואאל את הגנרטור, הכניסו לתוכו שני תתי מקלע ונתנו לו 2,000 ש"ח בתמורה להובלת כלי הנשק. בהמשך, חזר ואאל לשטח ישראל, מסר את כלי הנשק לרביע וקיבל ממנו 700 ש"ח נוספים. באותו לילה, מסר רביע את כלי הנשק לאדם השלישי בשפרעם. לפי האישום השני, ביום 6.3.2018 פנה רביע לואאל, בנוכחות ג'ואד, וסיכם עם ואאל שיעביר כלי נשק נוספים משטח הרשות הפלסטינית לשטח ישראל בתמורה ולצורך כך מסר לו את הרכב פעם נוספת. ואאל וג'ואד נסעו ברכב ונפגשו עם פואאז וסנד. ואאל אמר לשלושה כי בכוונתו לנסוע לשטח הרשות הפלסטינית להביא כלי נשק והשלושה הסכימו להצטרף. הארבעה התחילו בנסיעה לכיוון המחסום כאשר ואאל נוהג ברכב. לאחר שפואאז וסנד גילו כי אין ברשותם תעודות זהות, ירדו מהרכב והמתינו לואאל וג'ואד בצד הדרך, בשטח ישראל. ואאל וג'ואד עברו את המחסום וקיבלו מאדם נוסף שזהותו אינה ידועה שני רובים מסוג קארל גוסטב שהוחבאו מתחת למושבים הקדמיים של הרכב, ו-2,000 ש"ח בתמורה להובלתם. השניים עברו בחזרה את המחסום לתוך שטח ישראל כאשר הנשק ברכב ואספו את פואאז וסנד. במהלך הנסיעה שוחחו ואאל ורביע ביניהם בטלפון ורביע ביקש מואאל למסור לו את כלי הנשק ו-1,200 ש"ח מתוך הסכום שקיבל, כאשר את יתרת הכסף יקבל ואאל כתמורה עבור עבודתו. במהלך הנסיעה נתקלו הארבעה במחסום משטרתי. השוטרים הורו לואאל לעצור את הרכב אך הוא סירב לעשות כן והאיץ את מהירות נסיעתו בכוונה להפריע לשוטרים במילוי תפקידם, עד שנעשה שימוש בדוקרנים על מנת לעצור את הרכב והארבעה אכן נעצרו. בגין האישום הראשון הואשמו רביע וואאל בביצוע בצוותא של עבירות נשק לפי סעיפים 144(א) ו-144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). בגין האישום השני הואשמו שלושת המערערים בעבירות נשק לפי אותם סעיפים גם כן, וואאל הואשם בנוסף לכך בעבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין. רביע כפר בתחילה במיוחס לו בשני האישומים, אך ביום 11.12.2018 מסר תשובה נוספת לכתב האישום בה כפר בעובדות האישום הראשון והודה בעובדות האישום השני. ג'ואד אישר בתשובתו לכתב האישום כי נסע בתאריך המצוין בכתב האישום עם ואאל, פואאז וסנד לשטח הרשות הפלסטינית, אך טען כי כאשר ואאל דיבר עם רביע, התעסק בטלפון הסלולרי שלו ולא הבחין במתרחש. גם הוא מסר ביום 11.12.2018 תשובה נוספת לכתב האישום במסגרתה טען כי ידע על קיומם של כלי הנשק רק לאחר שהיו ברכב וכי הוא אינו קשור לעסקת הנשק. ביום 7.8.2019 ניתנה הכרעת הדין בעניינם של רביע וג'ואד, במסגרתה הרשיע בית המשפט המחוזי את השניים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. בעניינו של רביע הסתמך בית המשפט על הודאותיו במשטרה ודחה את "טענת הזוטא" שהעלה לפיה ההודאה ניתנה בעקבות לחץ שהפעילו עליו החוקרים והבטחה שניתנה לו לכאורה כי אם יודה במיוחס לו יוכל לראות את בני משפחתו, וקבע כי ההודאה ניתנה מרצונו החופשי. בית המשפט ביסס את הרשעתו של רביע גם על הודעתו של ואאל במשטרה, אותה העדיף על פני עדותו של ואאל בבית המשפט. בעדות זו מסר ואאל כי נשלח על ידי רביע להביא כלי נשק משטח הרשות הפלסטינית ביום 4.3.2018. לראיות אלו הצטרפו גם ראיות אובייקטיביות נוספות, ובהם חקירותיו של רביע במשטרה והתאמת הפרטים שמסר בחקירה בה הודה בעובדות האישום הראשון לפרטים שמסר ואאל, פלטי נסיעה ואיכונים של טלפונים סלולריים של המעורבים. באשר לג'ואד, בית המשפט מצא כי גרסתו, לפיה לא ידע על עסקת הנשק אינה אמינה, וקבע תחת זאת כי ג'ואד היה מודע לפרטי העסקה ולמטרת הנסיעה ועל כן הרשיעו בעבירות המיוחסות לו. ביום 13.11.2019 גזר בית המשפט את עונשם של השניים. בית המשפט עמד על נסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע רביע ולאחר שסקר את מדיניות הענישה הנוהגת, נקבע כי מתחם הענישה ההולם ביחס לעבירות בכל אחד מהאישומים נע בין 3 ל-6 שנות מאסר בפועל. בעת קביעת העונש ההולם בתוך המתחם, שקל בית המשפט כשיקולים לקולא היעדר עבר פלילי והעובדה שניהל חיים נורמטיביים בעבר וכן את מצבו הנפשי המורכב. בהתאם לכך, בית המשפט הטיל עליו עונש של 4.5 שנות מאסר בניכוי ימי מעצרו, 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת נשק או אלימות מסוג פשע במשך 3 שנים וקנס בסך של 5,000 ש"ח. כן הורה על חילוט הרכב. גם לגבי ג'ואד מצא בית המשפט כי מתחם העונש ההולם לגביו נע בין 3 ל-6 שנות מאסר בפועל. נזקפה לזכותו העובדה שהוא חסר עבר פלילי למעט הרשעה בעבירה בודדת (בגינה ריצה מאסר במועד מתן גזר הדין) ואת העובדה שניהל חיים נורמטיביים. בהתאם לכך, הטיל בית המשפט עליו עונש של 3 שנות מאסר בניכוי ימי מעצרו, 9 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עוד עבירת נשק או אלימות מסוג פשע במשך 3 שנים וקנס בסך של 2,500 ש"ח. להשלמת התמונה יצוין כי פואאז וסנד הורשעו על פי הודאתם רק בעבירה של החזקה, נשיאה והובלה של נשק, ונדונו ל-9 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות ו-12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעברו עוד עבירת נשק או אלימות מסוג פשע במשך 3 שנים. עניינו של ואאל נוהל כאמור בנפרד מעניינם של יתר הנאשמים בפרשה. בתשובתו לכתב האישום הודה ואאל בעובדות הנוגעות לעבירות הנשק באישום השני אך כפר בעבירת ההפרעה לשוטר שיוחסה לו באותו אישום. באשר לאישום הראשון מסר ואאל כי אכן נסע לשטחי הרשות הפלסטינית אך זאת כדי לתקן גנרטור, ולא היה מודע לכלי הנשק שהוטמנו בגנרטור וגילה על אודותיהם רק בדיעבד לאחר שחזר לביתו של רביע. ביום 11.9.2019 זיכה בית המשפט המחוזי את ואאל מהעבירות שיוחסו לו במסגרת האישום הראשון מחמת הספק, לאחר שמצא כי אין בראיות שהציגה המשיבה הוכחה חותכת למודעותו של ואאל להעברת הנשק הראשונה ולמעורבותו בעסקה. עם זאת, בית המשפט הרשיע את ואאל בעבירה של החזקת נשק במסגרת אישום זה, מכיוון שהוכח כי לאחר גילוי כלי הנשק החליט ואאל להחזיק בהם ולהצטלם איתם. בכל הנוגע לאישום השני, טענותיו של ואאל בנוגע לעבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו נדחו והוא הורשע בכל סעיפי אישום זה. בגזר הדין שניתן ביום 22.12.2019 קבע בית המשפט כי מתחם הענישה ההולם נע בין 3 ל-6 שנות מאסר בפועל. הודאתו של ואאל באישום השני נזקפה לזכותו, כמו גם חלקו המרכזי בחשיפתם של יתר המעורבים בפרשה. כמו כן לקח בית המשפט בחשבון את גילו הצעיר (20 שנה), היעדרו של עבר פלילי והחרטה שהביע. עם זאת, בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן לגזירת עונש שירוצה בעבודות שירות, וזאת בשים לב לחומרת העבירות ולעובדה ששירות המבחן לא הצביע על סיכויי שיקום גבוהים ולא בא בהמלצה טיפולית לגביו. בהתאם לכך, הטיל בית המשפט על ואאל עונש של 3 שנות מאסר בניכוי ימי מעצרו ו-10 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת נשק או אלימות מסוג פשע במשך 3 שנים. רביע, ג'ואד וואאל הגישו כאמור ערעורים על הכרעות הדין וגזרי הדין בעניינם. תמצית טענות הצדדים רביע טוען כי בית המשפט שגה כאשר הרשיעו באישום הראשון בהסתמך על הפללתו על ידי ואאל, מבלי שנמצאה כל תמיכה ראייתית בהפללה זו, שהינה פרי דימיונו של ואאל. לשיטתו, הודאתו שלו באישום זה במהלך חקירתו במשטרה פסולה לחלוטין, כאשר בית המשפט לא נתן משקל ל"טענות הזוטא" שהעלה בהתייחס להבטחות שניתנו לו על ידי המשטרה אם יודה בביצוע המעשים. גם אין כל ראיה המפלילה אותו באישום האמור, לא נתפס כל נשק על ידי המשטרה ולא נתפס כל מבצע או כל תיעוד לביצוע העבירה. לא נמצא גם כל אדם שקיבל ממנו כלי נשק בשפרעם ולטענתו אחד מהחוקרים אף העיד בבית המשפט כי ייתכן שהסיפור אינו אמיתי. עוד טוען רביע כי אם יוחס לו ולואאל ביצוע בצוותא של העבירה המתוארת באישום הראשון, לא ייתכן כי ואאל יזוכה בעוד הוא יורשע בעבירה. בכל הנוגע לגזר הדין, נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן מספיק משקל לנסיבותיו האישיות ולמצבו הרפואי והנפשי. גם שגה בית המשפט כאשר לא הטיל עליו עונש דומה לעונש שהוטל על פואאז וסנד, היינו מאסר בדרך של ביצוע עבודות שירות. ג'ואד טוען כי לא היה מקום להרשיעו כלל. אין כל ראיה המוכיחה כי יצר קשר עם גורם כלשהו לקבל נשק או למסירתו. הוא לא היה צד לכל עסקה ואף לא ידע כלל על עסקת הנשק. אמנם, להבדיל מפואאז וסנד, הוא עבר את המחסום, אך לא ירד מהרכב וכל זמן ביצוע העסקה היה עסוק בשיחה בטלפון. גם ג'ואד משיג על גזר הדין וטוען כי מתחם הענישה שנקבע בעניינו היה צריך להיות דומה למתחם הענישה שנקבע בעניינם של סנד ופואאז. אין גם היגיון בכך שהעונש שהושת עליו זהה לעונש שהוטל על ואאל, שמילא תפקיד מרכזי בביצוע העבירות ובהובלת כלי הנשק. לבסוף, ואאל טוען בערעורו כי לא היה מקום להרשיעו בהחזקת נשק בגין כך שהצטלם עם כלי הנשק, עובדה שלא נכללה בכתב האישום. לשיטתו, אין מדובר באחד מאותם מקרים בהם היה מקום לעשות שימוש בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ) ולהרשיעו בהתבסס על עובדות שלא נטענו במסגרת כתב האישום. ואאל אינו כופר בכך שצולם מחזיק את כלי הנשק, אך טוען כי הייתה זו "אחיזה רגעית" ולא החזקה במובנה המהותי והפלילי. השליטה הבלעדית והמלאה בנשק הייתה של רביע לאורך כל השתלשלות האירועים. בכל הנוגע לגזר הדין, בית המשפט המחוזי לא נתן מספיק משקל לנסיבות המקלות ולעובדה ששיתף פעולה עם המשטרה באופן מלא, ואף התעמת במסגרת חקירתו עם המעורבים האחרים שהיו חבריו קודם לכן. שיתוף הפעולה האמור הוא אף זה שהניח את הבסיס להגשת כתבי אישום נגדם. גם ואאל מפנה לעונש שהושת על סנד ופואאז וטוען כי עונשו היה צריך להיות דומה לעונש שהוטל עליהם. המשיבה טענה מנגד כי דין שלושת הערעורים להידחות, בהתחשב בכך שהכרעת הדין בעניינו של כל אחד מהם התבססה על קביעות עובדתיות והערכת מהימנות של בית המשפט המחוזי, שאין עילה להתערב בהן. באופן ספציפי באשר לערעורו של רביע על הכרעת הדין, נטען כי אין בטיעוניו דבר אשר יצדיק סטייה מהכלל בדבר התערבות בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית. בניגוד לטענתו של רביע בערעור כי בית המשפט לא נתן משקל לטענות שהעלה בקשר לפסלות ההודאה שמסר במשטרה, בית המשפט המחוזי אכן בחן לעומק את טענת הזוטא שהעלה, ומצא לאחר בחינת הראיות, עדויותיהם של החוקרים ועדותו של רביע, כי הודאתו במשטרה ניתנה מרצונו החופשי. באשר לזיכויו של ואאל מהאישום הראשון, עמדה המשיבה על כך שלזיכוי אין כל השלכה לאחריותו של רביע, שכן לגרסתו של ואאל, רביע היה זה ששלח אותו, הוציא את כלי הנשק מהרכב ואף שילם לו תמורה עבור השליחות שביצע. גם בעניינו של ג'ואד הכרעת הדין מבוססת על קביעות עובדה ומהימנות מובהקות של הערכאה הדיונית, שאין כל בסיס בערעור המצדיק התערבות בהן. על סמך מכלול הראיות כמו גם העדויות שנשמעו לפניו, קבע בית המשפט כי ג'ואד היה מודע לעסקת הנשק, בעוד שנדחתה גרסתו לפיה לא היה מודע לעסקה, אשר נמצאה כי היא אינה אמינה ואינה הגיונית. אין ממש גם בטענת ג'ואד כי אין הבדל בינו לבין סנד ופואאז, שהורשעו על פי הודאתם רק בעבירה של החזקה, נשיאה והובלה של נשק, בעוד שג'ואד הורשע בעבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, שעניינה ביצוע עסקה בנשק. להבדיל מג'ואד, פואאז וסנד לא השתתפו בשיחה עם רביע ולא היו מודעים לפרטי העסקה. פואאז וסנד גם לא נכנסו לשטחי הרשות הפלסטינית עם ואאל ולא ראו את העברת כלי הנשק, החלפת הכסף והחבאת כלי הנשק מתחת למושב. על כן, אין כל טעות בהרשעתו של ג'ואד בעבירה שיוחסה לו. גם באשר לעניינו של ואאל טוענת המשיבה כי לא קיימת כל עילה להתערבות בהכרעת דינו. לעניין טענתו של ואאל בקשר להרשעתו בעבירת החזקת הנשק, הרי שואאל הודה שהחזיק את הנשק והצטלם איתו ומעשיו מקיימים את יסודות העבירה. המשיבה עמדה על כך שלא ציינה את עובדת החזקת הנשק על ידי ואאל בכתב האישום מכיוון שהוא הואשם בעבירות חמורות יותר של עסקה בנשק ונשיאה והובלה של נשק, ובנסיבות אלו עבירת ההחזקה נבלעה בעבירות החמורות יותר. משזוכה ואאל מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ומשהודה בהחזקת הנשק לאחר הגעתו לביתו של רביע, לא נפלה כל טעות בהרשעתו בעבירה של החזקת נשק. טענותיו של ואאל באשר למשך ההחזקה בנשק ומטרותיה, עשויות להילקח בחשבון לעניין גזירת העונש אך הן אינן רלוונטיות בעת בחינת קיום יסודות העבירה והרשעה בה. בכל הנוגע לעונשים שהושתו על כל שלושת המערערים במסגרת גזרי הדין, המשיבה טענה כי אין מקום להתערב בהם וכי העונשים שהוטלו על המערערים הולמים את חומרת מעשיהם, איש איש ועונשו, ואת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות נשק. דיון והכרעה לאחר עיון בפסקי הדין מושא הערעורים, בכתבי הערעור ובעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם המשיבה, ושמיעת טענות הצדדים בדיון שנערך לפנינו, הגעתי למסקנה כי דין הערעורים להידחות וכך אציע לחבריי לעשות. הערעורים על הכרעות הדין תחילה לערעורו של רביע. בעיקרו של דבר, ערעור זה מופנה כלפי ממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה המבררת, שאין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בהם (ראו למשל: ע"פ 4454/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (30.7.2020); ע"פ 5462/18 זועבי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (16.12.2019)). רביע לא הצביע בערעורו על כל טעם המצדיק סטייה מכלל זה. לגופם של דברים, הרשעתו של רביע באישום הראשון התבססה על ראיות רבות. ואאל מסר כאמור גרסה המפלילה את רביע בחקירתו במשטרה, במסגרתה סיפר כי באירוע הראשון נשלח לשטחי הרשות על ידי רביע. גרסה זו הועדפה על פני עדותו של ואאל בבית המשפט. רביע אף הודה בחקירתו במשטרה מיום 13.3.2018 (ת/22(2), עמ' 37-35) כי הוא שלח את ואאל להביא לו שני כלי נשק מהרשות מאדם בשם אבו אדהם, אותם העביר לתושב שפרעם. יתרה מכך, בעימות שנערך בין רביע לואאל, הטיח רביע בואאל כי הוא משקר וכי ידע שהוא הולך להביא כלי נשק גם בפעם הראשונה בה נסע לרשות (ת/22(2), עמ' 65). בחקירתו הנגדית בבית המשפט התבקש רביע ליישב את גרסתו לפיה לא היה מעורב כלל באירוע המתואר באישום הראשון לבין העובדה שהיה לו ידע לפרטי פרטים על נסיבות ביצוע העבירה. וכך נאמר (פרוטוקול הדיון מיום 6.1.2019, עמ' 87-86): "ש: כשאתה פה מספר לחוקר על האירוע אתה גם מסביר לו איך בדיוק מגיעים למקום של איסוף הנשק, אתה אומר לו 'איפה מחסום שבארה, בצד שמאל יש תחנת דלק אתה עוצר שם...' מאיפה לך כל הדברים האלו? ניחשת? ת: כן. אני מספר סתם. ש: מה יש לך להגיד על זה שהפרטים האלה שמסרת הם נכונים, שם המקום של איסוף הנשק? ת: כי אני מכיר את המקומות שם, אני הייתי הולך לשם פעם בחודש. ש: אבל איך ידעת שבאמת העברת הנשק הייתה שם? אני מדבר על המקרה השני. ת: לא יודע. אני אמרתי מהתחלה שידעתי שהוא הלך להביא נשק." בהמשך החקירה הנגדית נשאל רביע לגבי הפרטים שמסר במסגרת העימות עם ואאל, וכך נאמר (פרוטוקול הדיון מיום 6.1.2019, עמ' 104-103): "ש: זוכר שעשית עימות עם ואאל? ת: כן. אני זוכר שהביאו אותו כן. ש: מה היה בעימות? ת: לא יודע מה להגיד לך אני לא זוכר, מה שדיברנו בדיוק אני לא זוכר. ש: לפני שניה אמרת שאתה זוכר? ת: אני זוכר שנפגשתי עם ואאל בחקירות, אני לא זוכר בדיוק מה היה שם. ש: אני אגיד לך מה היה, אתה אומר ששניכם עשיתם את ההעברות נשקים ושניכם הייתם אמורים לקבל על זה כסף. אתה אומר לואאל, הרי ואאל אומר שהוא לא ידע בפעם הראשונה שהעביר נשקים ואתה אמרת לו בפנים אתה כן ידעת והיה לך ברור שאתה הולך להביא נשקים. ת: זה לגבי האישום השני שנתפס. ש: לא. ת: אני לזה התכוונתי. ש: אני אסביר לך משהו, ואאל אומר לך 'פעם ראשונה לא ידעתי שאני הולך להביא נשקים' ואתה עונה לו שהוא כן ידע ואתה שלחת אותו והוא ידע, והוא מדבר מפורשות על הפעם הראשונה, איך אתה מסביר את זה? ת: אין לי תשובה לזה. ש: יש סיבה מיוחדת להגיד את הדבר הזה? ת: אני לא יודע. ש: למה שתגיד לואאל דבר כזה? ת: לא יודע” לא בכדי אפוא, אימץ בית המשפט את הודעותיהם של ואאל ושל רביע במשטרה והעדיף אותן על פני עדויותיהם לפניו. מעבר לכך, ראיות אובייקטיביות נוספות קושרות את רביע לעבירה. ביניהן, פלט נסיעה של הרכב בכביש 6 ביום 4.3.2018, התאריך בו בוצעו העבירות המפורטות באישום הראשון (ת/88); איכון הטלפון של ואאל מיום 4.3.2018, שמראה כי באותו יום הגיע מאזור דלית אל-כרמל, דרך כביש 6 אל אזור מחסום תאנים וחזרה (ת/41); שיחות רבות (24 במספר) שהתקיימו בין רביע לבין ואאל ביום 4.3.2018 (ת/34); התמונות שנמצאו במכשיר הטלפון של ואאל, בהן הוא נראה מחזיק בנשק ובחקירתו ציין כי הן צולמו ביום 4.3.2018 בביתו של רביע (ת/80 ו-ת/80א) בנוגע לעסקה שבוצעה ביום 4.3.2018 וצולמו בתאריך זה; איכון מכשיר הטלפון של רביע מיום 4.3.2018 בשפרעם, המקום בו נמסרו כלי הנשק. הרשעתו של רביע באישום הראשון הייתה אפוא מבוססת כדבעי ולא עלה בידיו להעלות במסגרת הערעור כל טענה שעשויה להוביל לשינוי התוצאה. מעבר לכך, בית המשפט בחן לעומק את טענת הזוטא של רביע ומצא כי הודאתו במשטרה ניתנה מרצונו החופשי. קביעה זו, כמו קביעות נוספות של בית המשפט המחוזי, התבססה על ממצאי מהימנות. כך, בית המשפט ציין כי עדותו של רביע "לא הייתה מהימנה עלי בלשון המעטה" (פסקה 26 להכרעת הדין) ולעומת זאת מצא בית המשפט את עדויות החוקרים שהעידו על נסיבות מסירת הודאתו מהימנות. יתר על כן, בנוגע לטענת האיומים על ידי חוקרי המשטרה, בחקירתו הנגדית לא הצליח רביע למסור גרסה סבירה. וכך אמר (פרוטוקול הדיון מיום 6.1.2019, עמ' 92): "ש: אתה ממשיך ואתה שואל את החוקר אם אפשר לסיים את התיק בלי מאסר? ת: כן אני מבקש ממנו שיעזור לי. ש: אם אתם תיאמתם לפני שנכנסתם לחדר למה אתה צריך לשאול אותו בכלל? ת: החקירות אני לא זוכר בדיוק מה שהיה, אני זוכר את האיומים שהיו להם עליי. ש: אתה מסכים איתי שלא הגיוני אם תיאמתם משהו לפני לבוא ולשאול שאלה כזו בחקירה? ת: לא הגיוני". רביע גם סתר את הטענה לפיה מסר גרסה מפלילה מכיוון שהחוקרים הבטיחו לו כי יפגוש את אשתו, שהייתה חלק עיקרי מטענת הזוטא שלו (עמ' 97 לפרוטוקול): "ש: אתה אומר לחוקר פה שאתה רוצה לדבר עם אשתך, ומה הוא אומר לך? ת: החוקר עונה לי שיש דברים שהם לא יכולים לעשות. שאסור לי להפגש עם אשתי". מסקנות בית המשפט בעניין זה, אך נתבקשו אפוא. ובאשר לזיכויו של ואאל מהאישום הראשון בעוד רביע הורשע בו. עניינו של ואאל נוהל בהליך נפרד וזיכויו של ואאל מהאישום התבסס על כך שלא הוכחה מודעותו להעברת כלי הנשק באירוע המתואר באישום הראשון במידת ההוכחה הנדרשת. זאת לאחר שהתקבלה גרסתו של ואאל. בזיכויו של ואאל אין אפוא סתירה עם הרשעתו של רביע, והוא אף עולה בקנה אחד עם הרשעתו של רביע שעה שעל פי גרסתו של ואאל (שהתקבלה כאמור) רביע שלח אותו להביא את כלי הנשק, הוציא אותם מהגנרטור ואף שילם לו תמורה עבור ביצוע השליחות. גם הרשעתו של ג'ואד מבוססת על קביעות עובדה ומהימנות של בית המשפט המחוזי ולא מצאתי כל בסיס המצדיק התערבות בהן. על סמך הראיות שהובאו לפניו קבע בית המשפט כי ג'ואד היה מודע לעסקת הנשק וכי גרסתו לפיה לא היה מודע לעסקה אינה אמינה ואינה הגיונית. הרשעתו של ג'ואד התבססה על מספר אדנים: הודעותיו של ואאל במשטרה, אותן העדיף כאמור על פני עדותו בבית המשפט, בהן מסר ואאל כי באירוע השני הוא הגיע לביתו של רביע יחד עם ג'ואד, שם ביקש ממנו רביע להעביר פעם נוספת כלי נשק מהרשות. השיחה בין רביע לואאל התקיימה בנוכחותו של ג'ואד ששמע את הדברים. ואאל סיפר בנוסף, כי הוא וג'ואד נכנסו ביחד לשטחי הרשות, שם אדם נוסף הביא שני כלי נשק לרכב. השניים שמו את כלי הנשק מתחת למושבי הרכב וואאל קיבל 2,000 ש"ח בתמורה להעברתם. ואאל גם מסר בחקירתו במשטרה כי יומיים לפני האירוע המתואר באישום השני, הוא סיפר לג'ואד על העברת כלי הנשק משטחי הרשות באישום הראשון (ת/58). גם בעימות שנערך בין ואאל לבין ג'ואד, ציין ואאל כי הוא אמר לג'ואד שהם הולכים להביא כלי נשק. ואאל גם סיפר כי ג'ואד נכח בשיחה עם רביע ושמע את תוכן השיחה (ת/11(ב), עמ' 20-18). גם רביע מסר במסגרת הודעתו במשטרה, אותה העדיף כאמור בית המשפט על פני עדותו לפניו, כי באירוע השני ג'ואד היה נוכח בשיחה בינו לבין ואאל, עמד ליד ואאל וידע שמטרת הנסיעה לרשות היא הבאת כלי נשק (ת/22(2), עמ' 52-51). מעבר לכך, נמצאה טביעת אצבע של ג'ואד על אחד מכלי הנשק (ת/73) וגרסאותיו היו גרסאות "מתפתחות" ולא אמינות. כך, בחקירתו הראשונה במשטרה שנערכה ביום 7.3.2018 טען ג'ואד כי כלל לא ידע שיש נשק ברכב וכי חשב שמטרת הנסיעה היא הבאת כסף מנתניה (ת/1). בחקירתו ביום 9.3.2018 טען שגילה את קיומו של הנשק רק לאחר שואאל הבחין בניידת משטרה וביקש ממנו לזרוק את הנשק מהחלון (ת/22(4)). בחקירה שהתקיימה ביום 14.3.2018 שב ג'ואד לגרסתו בחקירה הראשונה לפיה לא ידע שיש כלי נשק ברכב עד למעצרם ושלל את האפשרות שמישהו מהנוסעים הצטלם איתם. כאשר הוצגה לו תמונה שצילם את פואאז אוחז בכלי הנשק שנמצאה במכשיר הטלפון שלו טען שהוא לא זוכר שצילם אותה (ת/22(5)). מדובר אפוא בגרסאות משתנות ומתפתלות. גם לא מצאתי ממש בטענתו של ג'ואד כי אין הבדל בין המעשים בגינם הורשע לבין מעשיהם של פואאז וסנד, אשר הורשעו על פי הודאתם רק בעבירות של החזקה, נשיאה והובלה של נשק בעוד הוא הורשע כאמור בעבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק. בניגוד לג'ואד, פואאז וסנד לא השתתפו בשיחה שהתקיימה בין ואאל לרביע ולא היו מודעים לפרטי העסקה. כמו כן, פואאז וסנד לא נכנסו לשטחי הרשות ולא היו עדים לעסקת הנשק שהתבצעה ולהסלקת הנשק מתחת למושב הרכב. בהתאם לכך, יש שוני מהותי בין חלקו של ג'ואד לחלקם של פואאז וסנד. באשר לואאל, הוא הודה שהחזיק את הנשק והצטלם איתו בחקירתו הנגדית בבית המשפט (עמ' 66, ש' 18-7). אף בסיכומיו בהליך בבית המשפט המחוזי טען שהודאתו מהווה הודאה בעבירה של החזקת כלי נשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין וכי גדר המחלוקת מצטמצם לשאלה, אם בית המשפט יקבע כי מדובר בכלי נשק, כפי שאכן נקבע, האם יש להרשיעו בעבירה של החזקת נשק בלבד או בעבירת סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין (פסקה 3 לסיכומים מיום 8.7.2019). דומה, כי די בדברים אלה כדי לחרוץ את גורלו של הערעור לשבט. אולם למעלה מכך. ההחזקה של הנשק בה הודה ואאל מקיימת את כל יסודות עבירת ההחזקה. בהתאם לפסיקה, בבסיס המונח "החזקה" עומד מבחן השליטה, הן כחלק מהיסוד העובדתי של העבירה והן כחלק מהיסוד הנפשי. וכך נקבע בע"פ 7282/08 אבו עמרה נ' מדינת ישראל (13.1.2010): "לגבי היסוד הפיזי נקבע כי מושג השליטה משמעו כי לאדם היכולת על פי מהלך העניינים הטבעי והרגיל להגיע לעשייה פיזית בחפץ, או שבידו היכולת לקבוע את גורלו הפיזי של החפץ ... היסוד הנפשי עניינו מידת המודעות או הרצון לשלוט או להחזיק בנכס, כאשר המחשבה הפלילילת הנדרשת לצורך הרשעה תילמד מנסיבות המקרה, מנסיבות החיים ומניתוח המעוגן בהגיונם של דברים" (שם, פסקה 15). בענייננו, העובדה שואאל החזיק את הנשק לזמן קצר בלבד אינה מעלה או מורידה (ראו: ע"פ 250/84 הוכשטט נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1) 813, 825 (1986)). ואאל, באופן מודע, החזיק והצטלם עם נשק שידע שהוא נשק בלתי חוקי שהוברח לשטח מדינת ישראל משטחי הרשות. כאשר החזיק ואאל בנשק הייתה לו שליטה פיזית מלאה והוא יכל להגיע לעשייה פיזית בו. ולו לשם דוגמה, אם ואאל היה מחליט לירות באוויר באותה עת שהחזיק בנשק, לא הייתה לו כל מניעה לעשות כן. כאמור, ואאל טען בערעורו כי גם לא היה מקום להרשיעו בעבירה שעובדותיה לא נכללו בכתב האישום על סמך סעיף 184 לחסד"פ. סעיף 184 לחסד"פ מסמיך את בית המשפט להרשיע נאשם על פי עובדות שלא הוצגו בכתב האישום ובעבירות על פי הוראות חיקוק שלא צוינו בכתב האישום, וזאת בתנאי שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן מהרשעה. הזדמנות סבירה כאמור תתקיים, אם ניתנה לנאשם הזדמנות ממשית לחקור עדים ולהביא ראיות, ואם ניתנה לו הזדמנות לגבש ולהציג קו הגנה ביחס להרשעה החדשה (ראו: ע"פ 2760/14 אוחיון נ' מדינת ישראל, פסקה 42 (7.10.2015)). על הנאשם להעלות טענות קונקרטיות בדבר השאלה כיצד נפגעה הגנתו (ראו: ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' קליין, פסקה 45 (4.9.2007)). בענייננו, לא הבהיר ואאל כיצד בדיוק נפגעה הגנתו וכתוצאה ממה היא נפגעה. זאת, כאשר הודה בעובדות ואף גרס במסגרת ההליך כי הודאתו מהווה הודאה בעבירה של החזקת כלי נשק. למעלה מכך, יש ממש בטענת המשיבה כי לא היה צורך לפרט בכתב האישום את העובדות המקימות את עבירת ההחזקה אשר "נבלעה" בעבירות החמורות שיוחסו לו. היינו עסקה בנשק ונשיאה והובלה של נשק, ורק בשל כך לא צוינו העובדות המקימות את הרשעתו בעבירה הקלה יותר במסגרת כתב האישום (השוו: ע"פ 10489/06 עופר נ' מדינת ישראל, פסקה 60 (14.1.2010)). רק לאחר שזוכה מחמת הספק מהעבירות שיוחסו לו במסגרת האישום הראשון, ניתן היה לייחס משמעות לאותן עובדות, בגינן הורשע ואאל לבסוף בעבירה של החזקת הנשק. בשים לב לכל האמור, דין שלושת הערעורים על הכרעת הדין להידחות. הערעורים על גזרי הדין גם דינם של הערעורים על גזרי הדין להידחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בחומרת העונש שנקבע על ידי הערכאה הדיונית, זולת בנסיבות חריגות שבהן נפלה על פני הדברים טעות מהותית ובולטת בגזר הדין, או שעה שהעונש שהוטל חורג באופן קיצוני מהענישה המקובלת במקרים דומים (ראו למשל, לאחרונה: ע"פ 1944/20 מדינת ישראל נ' אמארה, פסקה 9 (2.9.2020); ע"פ 2564/19 אזברגה נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (18.7.2019)). פעילות של סחר בלתי חוקי בנשק טומנת בחובה פגיעה קשה בערכים חברתיים בעלי חשיבות רבה, בהם שלמות הגוף, חיי אדם ושלום הציבור וביטחונו. החומרה היתרה הכרוכה בעבירות נשק והסיכון הנשקף מביצוען לציבור מקבלים משנה תוקף בשים לב להיקפיה של התופעה ואופן התפשטותה. בעקבות זאת, מסתמנת בפסיקה מגמת החמרה ברמת הענישה בגין עבירות אלו, באופן ההולם את מידת הפגיעה בערכים המוגנים במטרה להרתיע מפני ביצוע עבירות אלו ולקדם את מיגור התופעה (ראו: ע"פ 8045/17 בראנסי נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (16.8.2018); ע"פ 2802/18 ג'ואמיס נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (26.7.2018); ע"פ 971/19 מדינת ישראל נ' געביס, פסקה 8 (11.7.2019); ע"פ 8207/19 אליהו נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (13.7.2020)). יפים לעניין זה דבריה של השופטת ע' ארבל בע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (5.6.2013): "נוכח היקפן המתרחב של עבירות המבוצעות בנשק בכלל וסחר בנשק בפרט, וזמינותו המדאיגה של נשק בלתי חוקי במחוזותינו, התעורר הצורך להחמיר בעונשי המאסר המוטלים בעבירות אלה. אכן, 'התגלגלותם' של כלי נשק מיד ליד ללא פיקוח עלול להוביל להגעתם בדרך לא דרך לגורמים פליליים ועוינים. אין לדעת מה יעלה בגורלם של כלי נשק אלה ולאילו תוצאות הרסניות יובילו – בסכסוך ברחוב, בקטטה בין ניצים ואף בתוך המשפחה פנימה. הסכנה הנשקפת לציבור כתוצאה מעבירות אלה, לצד המימדים שאליהם הגיעו, מחייבים לתת ביטוי הולם וכבד משקל להגנה על הערך החברתי שנפגע כתוצאה מפעילות עבריינית זאת, הגנה על שלום הציבור מפני פגיעות בגוף או בנפש, ולהחמיר את עונשי המאסר המוטלים בגין פעילות עבריינית זאת, בהדרגה". (שם, פסקה 12). כמו כן, מטבען של עסקאות סחר בנשק שמעורבים בהן גורמים שונים שחלקו של כל אחד מהם בעסקה משתנה. למרות זאת, ישנה חשיבות בענישה מוחשית של כל אחת ואחת מהחוליות בשרשרת הסחר. כל אחת מאותן חוליות "מוחזקת כמי שמודעת לתוצאות האפשריות הקשות העלולות לנבוע מהשימוש שייעשה בנשק לאחר שיגיע אל 'הצרכן הסופי' בקצה השרשרת" (ע"פ 7268/11 גרבאן נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (8.8.2012)). בענייננו, שלושת המערערים הורשעו בעבירות הקשורות בסחר בנשק בלתי חוקי, הגם שחלקם בעבירות היה שונה, והעונשים שהוטלו עליהם תואמים את מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. פשיטא גם כי לא ניתן להשוות את עניינם של המערערים לעניינם של פואאז וסנד, אשר מילאו תפקיד מינורי בהרבה וגם הורשעו לבסוף על פי הודאתם. סוף דבר: כאמור בתחילת הדברים, אציע לחבריי כי נדחה את שלושת הערעורים על כל רכיביהם. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' מינץ. ניתן היום, ‏ו' בכסלו התשפ"א (‏22.11.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _______________________ 19075950_N09.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1