דורון חתן אחזקות בע"מ נ. עו"ד אופיר דידי

7 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7594/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופט י' כשר המערערת: דורון חתן אחזקות בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד אופיר דידי 2. הכונס הרשמי 3. דנקר בירגר בע"מ ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 02.10.2022 בפר"ק 202-98 שניתנה על-ידי כבוד השופטת ב' טאובר בשם המערערת: עו"ד מאיר אליהו; עו"ד אורטל נורי כהן בשם המשיב 1: בעצמו בשם המשיב 2: עו"ד חיים זקס בשם המשיבה 3: עו"ד אלדד בן הרוש פסק-דין השופט ח' כבוב: ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' טאובר) בפר"ק 202-98 מיום 02.10.2022, בגדרה נדחתה בקשת המערערת לביטול החלטת בית המשפט מיום 31.08.2022 – המאשרת הסכם מכר מקרקעין, בין משיב 1 לבין משיבה 3. רקע עובדתי והחלטת בית משפט קמא המערערת היא בעלת זכויות חכירה במקרקעין באזור התעשייה גורן. ביום 12.04.2021, הגישה המערערת בקשה להחייאת חברת "אריזות גורן בע"מ" (להלן: החברה). זאת, לאחר שגילתה, כי זכויות החכירה במקרקעין הצמודים למקרקעין שבבעלותה וידועים כגוש 18617 חלקה 33 באזור התעשייה גורן (להלן: המקרקעין), ואותן חפצה לרכוש – מצויות בבעלות החברה. החברה, חדלה מלהתקיים עוד ביום 22.05.2014, בהתאם לצו חיסול שניתן כנגדה בסופו של הליך חדלות הפירעון בו הייתה. נוכח פנייתה של המערערת כאמור, ביום 14.09.2021 בוטל צו החיסול שניתן נגד החברה, ומשיב 1 מונה כבעל תפקיד לצורך מימוש המקרקעין (להלן: בעל התפקיד). על-פי ההסכמות אליהן הגיעו בעל התפקיד והמערערת, הסכמות אשר קיבלו ביום 14.12.2021 תוקף של החלטה שיפוטית על-ידי בית המשפט – הוחלט על מינויו של שמאי לצורך עריכת שומה למקרקעין, כאשר המערערת התחייבה לרכוש את המקרקעין בהתאם לשווי שיקבע על-ידו. זאת, מבלי שתפורסם הזמנה להציע הצעות, וללא קיומה של התמחרות. עוד הוסכם, כי היות שקופת הפירוק רוקנה לאחר חיסול החברה, המערערת תישא בהוצאות שכר טרחת השמאי; ולאחר שתושלם העסקה, תזוכה במחצית מעלות שכר הטרחה מקופת הפירוק של החברה (להלן: המתווה הראשון). ביום 27.03.2022 הוגשה חוות דעתו של השמאי, במסגרתה הוערך שווי המקרקעין בסך של 880,000 ש"ח (בהליכי מכירה מרצון). המערערת, אשר טענה כי השווי השמאי גבוה בכ-500,000 ש"ח משווי השוק של המקרקעין, הודיעה כי היא חוזרת בה מהסכמתה למתווה הראשון, והגישה בקשה לבטלו. לאחר שבאו הצדדים בדברים, הגיעו בעל התפקיד, משיב 2 (להלן: הכנ"ר) והמערערת להסכמות חדשות, אשר אושרו אף הן על-ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 14.06.2022. בתוך כך הוסכם, כי המקרקעין ימומשו בדרך של פנייה לציבור לצורך הגשת הצעות וקיום התמחרות, והמערערת תוכל להציע הצעתה שם בכפוף למספר תנאים, ובראשם – שהצעתה לא תפחת מסך של 440,000 ש"ח (להלן: המתווה השני). ואולם, בסופם של דברים, גם המתווה השני לא יצא אל הפועל. זאת, משעה שהמערערת התנגדה לסעיפים כאלו ואחרים בנוסח חוזה המכר, וסירבה לחתום עליו. לאור זאת, ביום 15.08.2022, פנה בעל התפקיד למערערת והודיע לה, כי ככל שלא תעביר לידיו עד ליום 16.08.2022 את חוזה המכר חתום לפי הנוסח שדרש יחד עם אישור בעלות על חשבון נאמנות להפקדת סך של 44,000 ש"ח (המהווה 10% מגובה ההצעה לה התחייבה) – יפעל בעל התפקיד באופן אחר וישוחרר מכל סיכום עמה (להלן: הפנייה מיום 15.08.2022). המערערת לא השיבה לפנייה זו. בהמשך, הגישה משיבה 3 (להלן: הרוכשת) הצעה לרכישת המקרקעין בסך של 704,000 ש"ח בצירוף מע"מ, וזאת בתנאי שאלו לא יוצעו לציבור, לא תתבצע התמחרות ושהצעתה תובא לפני בית המשפט המחוזי לאישורו (להלן: עסקת המכר). להצעתה צורף נוסח הסכם המכר, כשהוא חתום על-ידה. השתלשלות האירועים המפורטת לעיל פורטה על-ידי בעל התפקיד בבקשה לאישור המכר לידי הרוכשת שהוגשה לבית המשפט המחוזי; וביום 31.08.2022, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה – ואישר את מכירת המקרקעין לידי הרוכשת בסך של 704,000 ש"ח בצירוף מע"מ (להלן: ההחלטה לאישור המכר). ביום 06.09.2022, הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול ההחלטה לאישור המכר. במסגרת בקשתה טענה, כי בעל התפקיד הערים קשיים להגשת הצעתה והציב תנאים שאינם מקובלים בהליכי מימוש נכסים בפירוק חברה. עוד נטען, כי המערערת לא הייתה מודעת לכך שבעל התפקיד חרג מהסכמתם כפי שזו קיבלה ביטוי במתווה השני, ולא קיים הליך התמחרות. ומשכך, הפר בעל התפקיד את חובתו לנהוג בהגינות, בתום לב והתנהל באופן שפוגע באינטרס של נושי החברה. לבסוף ציינה המערערת, כי היא "מציעה בזאת לרכוש את [המקרקעין – ח.כ.] תמורת הסך של 770,000". ביום 02.10.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בהחלטה מפורטת ומנומקת. במסגרת החלטתו, עמד, בין היתר, על התנהלותה הקלוקלת של המערערת – וכך שם: "לא ניתן להבין את התנהלותה של [המערערת – ח.כ.] אלא כניסיון עקבי מראשית הדרך לזכות במקרקעין בנזיד עדשים. [המערערת – ח.כ.] חזרה והצהירה כי שווי המקרקעין אינו עולה על 200,000 ₪ זאת גם לאחר שהוגשה חוות דעתו של השמאי המומחה שמונה על ידי בית המשפט. [המערערת – ח.כ.] חזרה בה מהתחייבותה לרכוש את המקרקעין בסכום הערכת השמאי ולא חתמה על טיוטת החוזה לאחר שבעל התפקיד והכנ"ר באו לקראת [המערערת – ח.כ.] ואפשרו לה חרף התנהלותה ליטול חלק בהתמחרות... אלא שהימור זה [שהמערערת – ח.כ.] בחרה ליטול לא צלח. בעל התפקיד פעל במלוא המרץ והצליח לאתר מציע נוסף לאחר [שהמערערת – ח.כ.] לא הסכימה לקיים את תנאי ההתמחרות ולא הסכימה לחתום על טיוטת החוזה לאחר אין סוף שיחות שקיימה עם בעל התפקיד ודחיינות שאפיינה את התנהלותה מראשיתה וכך גם לאחר שנשלחה לה התראה מפורשת. משכך בצדק ראה בעל התפקיד לשים קץ להתנהלות זו ...". עוד ציין בית המשפט, כי התנהלותו של בעל התפקיד הייתה סבירה ומקובלת ואף "גלתה אורח רוח רב להתנהלותה של [המערערת – ח.כ.]"; וכי אין בהצעה החדשה שהציעה המערערת כדי לגבור על עיקרון סופיות הליכי מכר. על החלטה זו, כאמור, הגישה המערערת את הערעור שלפנינו. נימוקי הערעור המערערת טוענת, כי נימוקיו של בית המשפט המחוזי מוטעים, וככל הנראה מבוססים על "חוסר סימפטיה" שהוא חש כלפי התנהלותה לאורך הליך מימוש המקרקעין. לעמדתה, ההסכמות שעוגנו במסגרת המתווה השני כללו התחייבות שלה להציע הצעה שלא תפחת מסכום של 440,000 ש"ח, הא ותו לא. כך, שהתחייבותה לא הותנתה בכך שתסכים מראש לתנאי הסכם המכר; ולכן, העובדה שהמערערת ובעל התפקיד לא הצליחו להגיע להסכמה בנדון – אינה מהווה עילה לסטות מהמתווה השני, ולהימנע מהליך התמחרות. וממילא, טוענת המערערת, כי מעיון בהסכם המכר שנשלח אליה עולה כי כוונת בעל התפקיד הייתה לקיים הליך התמחרות, ללא תלות באם תגיש הצעה בגדרו. עוד משיגה המערערת על קביעות בית המשפט המחוזי ביחס לאופן התנהלותה, אשר לעמדתה, אין להן כל ביסוס עובדתי. שכן, לשיטתה, כל הליך מימוש הנכס מתחילתו ועד סופו נעשו תחת פיקוחו של בית המשפט המחוזי, ועל-פי החלטותיו – במסגרתן אף ניתן תוקף מחייב להסכמות שגובשו עם בעל התפקיד. כן טוענת המערערת, כי בעל התפקיד והרוכשת מנועים מלטעון ל"סופיות הליכי המכר", מקום בו פעלו בניגוד למוסכם במתווה השני וערכו ביניהם "עסקה מפוקפקת". לבסוף טוענת המערערת, כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שקבע כי לא נפל דופי בהתנהלות בעל התפקיד. לטענתה, בעל התפקיד פעל באופן שאינו הגון כאשר מנע תחרות על רכישת המקרקעין, וזאת – הן כלפיה, לה הוא חב חובות תום לב והגינות מוגברות כמי שהליך מכירת הנכס החל ביוזמתה; הן כלפי הנושים של החברה, משסטה מהדרך המקובלת למכירת נכסים בהליך של פירוק ומנע תחרות על רכישת המקרקעין אשר יש בה כדי להשיא את התמורה עבורם. תשובת המשיבים בבקשה לעיכוב ביצוע ותגובת המערערת בד בבד עם הגשת הערעור, הגישה המערערת גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי (להלן: הבקשה לעיכוב ביצוע). בהחלטתי מיום 10.11.2022, הוריתי למשיבים להגיש תשובתם לבקשה, ועל מנת שלא לייתר את הדיון בה – נעתרתי לבקשת המערערת למתן צו ארעי לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי. מן התשובות שהוגשו, הונחה לפניי התמונה העובדתית המלאה הנדרשת לצורך הכרעה במחלוקת מושא ההליך דנא. על כן, ראיתי לנכון להביא כאן את עיקרי עמדת המשיבים. בעל התפקיד עמד בתשובתו על כך, שהתנהלות המערערת לאורך כל הליך המכר שנוהל לפני בית המשפט המחוזי, נגועה בחוסר תום לב. המערערת לא עמדה בהתחייבויותיה במסגרת המתווה הראשון, ואף לאחר שניתנה לה הזדמנות נוספת להגיש הצעתה במסגרת המתווה השני, נמנעה מלעשות כן. לשיטת בעל התפקיד, התנהלותה של המערערת נעשתה "מתוך אמונה שכך תצליח לרכוש את [המקרקעין – ח.כ.] בסכום זעום". עוד צוין, כי כתבי המערערת משמיטים פרטים רלבנטיים ומהותיים, וביניהם הפנייה מיום 15.08.2022, הפרת ההסכם שנקבע במסגרת המתווה הראשון והשתלשלות העניינים שהביאו להסכמות שעוגנו במסגרת המתווה השני. הכנ"ר בתשובתו הצטרף לתשובת בעל התפקיד, על כלל נימוקיה. כן הוסיף הכנ"ר, כי למרות שעל דרך הכלל מכירת נכסים במסגרת הליכי פירוק תיעשה באופן של הצעה לציבור, הרי שבמקרה זה סבר בעל התפקיד כי יש מקום לסטות מכך ולקבל את הצעתה של הרוכשת. בית המשפט אימץ את עמדת בעל התפקיד, ולאחר מכן הגיע למסקנה כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו – ואין מקום לסטות ממסקנתו זו. הרוכשת בתשובתה העלתה טענות אשר דומות במהותן לאלו שהועלו על-ידי בעל התפקיד והכנ"ר, ועל כך הוסף – כי הצעתה החדשה של המערערת אינה גבוהה מהצעתה שלה באופן המצדיק לסטות מעקרון סופיות הליכי מכר. בתגובתה טענה המערערת, כי טענות המשיבים בדבר התנהלותה אינן אלא "ניסיון ליצור מסך עשן שיטשטש את העובדה הברורה לעין שבעל התפקיד פשוט לא פעל על פי המתווה המחייב"; וכי הוא נעדר סמכות לדרוש ממנה לחתום על הסכם מכר טרם הצעת המקרקעין לציבור. כך, שלא היה מקום לסטות מהמתווה השני נוכח סירובה לעשות כן. דיון והכרעה לאחר עיון במכלול החומר שהובא לפניי, לרבות בגדרי הבקשה לעיכוב ביצוע, הגעתי לכלל מסקנה כי סיכויי הערעור – לאו סיכויים הם. בהתאם לכך, ועל מנת לייעל את ההליך ולחסוך זמן שיפוטי יקר, ראיתי לנכון לדון בערעור לגופו, ולדחות אותו, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. כידוע, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול הדעת הניתן לבית משפט לחדלות פירעון, כאשר לא נפל פגם מהותי בהחלטתו (ע"א 8177/21 חברה הילה הנדסה בניה וייזום (1998) בע"מ נ' אריק שי הנדסה בע"מ, פסקה 4 (30.12.2021); רע"א 4406/18 בנק הפועלים בע"מ נ' עו"ד מור נרדיה עמית לדרמן – נאמנים, פסקה 17 (19.08.2018)). סבורני, כי החלטת בית המשפט המחוזי מפורטת, מנומקת ונותנת מענה הולם לעיקר השגותיה של המערערת – ולא מצאתי כל מקום להתערב בה. כפי שעולה מההחלטה, ובהתאם להלכה, "דרך-כלל לא יחליף בית-המשפט את שיקול הנאמן בשיקולו הוא ולא ימהר להתערב באופן שבו הוא מפעיל את סמכויותיו, אלא אם מצא כי שיקול-דעתו הופעל באורח בלתי סביר או בלתי תקין באופן מהותי" (ע"א 509/00 לוי נ' ברכה, פ"ד נה(4) 410, 428 (2001) (להלן: עניין ברכה). ראו גם: ע"א 10208/16 קרסו מוטורס בע"מ נ' Better Place Inc., פסקה 33 (13.12.2017), והאסמכתאות שם). כפי שמצא בית המשפט המחוזי, מצאתי גם אני – כי לא נפל כל פגם בשיקול דעתו של בעל התפקיד באופן המצדיק התערבותה של הערכאה השיפוטית. ודוק, הצעת הרוכשת הובאה לאישור בית המשפט המחוזי משום שבעל התפקיד והכנ"ר סברו, כי מדובר ב"הצעה טובה מאוד שיש לאשר". זאת, לאחר שהמערערת נסוגה מהתחייבותה במסגרת המתווה הראשון לרכוש את המקרקעין במחיר שיקבע על-ידי השמאי שמונה על-ידי בית המשפט; ולאחר שנמנעה מלהעביר לידי בעל התפקיד הסכם מכר חתום ופיקדון בסך 10% מהצעתה (שאמורה הייתה לעמוד על סכום הנמוך בעשרות אחוזים מסכומה של ההתקשרות שהיא מבקשת עתה לבטל), במסגרת המתווה השני. בשים לב להשתלשלות האירועים אשר פורטה לעיל בהרחבה, ובפרט להתנהלותה של המערערת לאורך הליך מימוש המקרקעין, סבורני כי בצדק לא ראה עצמו בעל התפקיד מחויב להסכמות אליהן הגיע עם המערערת במסגרת המתווה השני. בפרט נכונים הדברים שעה שפנייתו לבית המשפט המחוזי בבקשה לסטות ממתווה זה – באה אך לאחר פנייתו למערערת (שלא זכתה לכל מענה מצידה), ואך לאחר שהתקבלה בידיו הצעה אחרת וראויה. יתרה מכך, כידוע, לצד המטרה של מקסום קופת הפירוק ורווחי הנושים, קיימת חשיבות רבה גם להגנה על עיקרון סופיות הליך המכר. בבסיס עיקרון זה ניצבים הן אינטרס פרטי – לשמירה על הסתמכות המציע המקורי; והן אינטרס ציבורי – לשמירה על אמון הציבור בהליכי מכר (השוו: ע"א 204/20 מוטי בן ארצי, עו"ד (כנאמן) נ' פלוני, פסקה 17 (26.10.2021) (להלן: עניין בן ארצי)). זאת, שכן ככל שזוכה בהליך מכר יהיה חשוף לאפשרות שזכייתו תבוטל באם תתקבל הצעה גבוהה משלו במועד מאוחר יותר, הדבר עשוי להרתיע מציעים פוטנציאליים מלהשתתף בהליכי מכר – השתתפות, אשר כרוכה בהשקעת עמל, זמן ומשאבים. ובכך, יש כמובן משום פגיעה באינטרס של הנושים (רע"א 338/83 חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ נ' המפרקים של כיכר לוינסקי בע"מ – בפירוק, פ"ד מא(3) 449, 459 (1984) (להלן: עניין חפציבה)). בהתאם לכך, לא בנקל יורה בית המשפט על סטייה מעיקרון סופיות הליכי מכר (עניין בן ארצי, בפסקה 17; ע"א 4482/22 שיפטן נ' טי.או.יו מילניום אלקטריק בע"מ, פסקה 19 (03.10.2022) (להלן: עניין שיפטן); עניין חפציבה, בעמוד 459; ע"א 3301/08 פטל נ' אורי, פסקאות 59-57 (23.08.2009) (להלן: עניין פטל)). בנסיבות עניינו, סבורני כי אין מקום לסטות מעיקרון סופיות הליכי מכר. זאת, בשל קיומם של שני טעמים עיקריים: הראשון, הצעתה המשופרת של המערערת אינה מצדיקה, כשלעצמה, סטייה כאמור. כפי שצוין, השיקול של השאת התמורה לקופת הפירוק אינו חזות הכל (רע"א 7311/10 כהן נ' דדון, פסקה 17 (19.06.2011)). על כן, בית משפט זה נמנע בעבר מלסטות מעיקרון סופיות הליכי מכר, גם כאשר התקבלה הצעה ששיעורה היחסי היה גבוה יותר מהצעתה המשופרת של המערערת – כ-9.5% בלבד ביחס לתמורה שהוצעה על-ידי הרוכשת (ראו באופן כללי: עניין חפציבה). בהתאם לכך, בדין ובצדק קבע בית המשפט המחוזי כי אין בהצעה זו כדי להצדיק ביטולה של ההחלטה לאישור המכר. זאת ועוד, אף הצעתה המחודשת של המערערת (שראתה אור לראשונה, כאן, במסגרת בקשתה לעיכוב ביצוע) מהווה שיפור של כ-25% מהצעת הרוכשת; ועומדת על שווי המקרקעין כפי שזה נקבע על-ידי השמאי – 880,000 ש"ח. ואולם, גם ביחס לשיפור בשיעור זה, בית משפט זה נמנע בעבר מלסטות מעיקרון סופיות הליכי המכר (שם). והכל, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. השני, כפי שעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי אשר התרשם מהצדדים באופן בלתי אמצעי (ראו: עניין פטל, בפסקה 67) – המערערת עשתה כל שביכולתה לרכוש את המקרקעין ב"נזיד עדשים". רק לאחר שהוצעה הצעת הרוכשת אשר אושרה על-ידי בית המשפט, והבינה המערערת כי כָּלוּ כָּל הַקִּצִּין ואין בידה לרכוש את המקרקעין באותם סכומים מופחתים, הגישה בקשתה לביטול ההחלטה לאישור המכר – ובגדרה ניאותה להעלות את סכום הצעתה. אולם, זאת, 'מאוחר מידי ומעט מידי', והדברים נכונים גם ביחס להצעת המערערת בגדרי ההליך דנא (ומבלי שנעלמה מעיניי הצעתה להפקדת ערבות מטעמה). ומכאן, מצירופם של שני הטעמים האמורים – מבלי לקבוע מסמרות, ובהתייחס לנסיבות הפרטניות של ההליך כאן והתנהלותה של המערערת בגדרו – איני סבור כי הצעתה המשופרת של המערערת מצדיקה סטייה מעיקרון סופיות הליכי מכר. בסופם של הדברים אציין, בכל הנוגע לטענות המערערת ביחס לצורך בקיום התמחרות במסגרת הליך של חדלות פירעון, וזאת כחלק מחובותיו של בעל התפקיד כלפי הנושים – כי מדובר בנסיבות בטענה מוקשית, וזאת בלשון המעטה. הגם שאכן, זו היא דרך המלך בה נכון לו לבעל תפקיד, ככלל, לילך בה, הרי שנתון לו גם שיקול דעת לסטות מדרך זו (השוו: ע"א 1267/16 בלו סקאי ליסינג תפעולי בע"מ נ' מיטבית סיבל באר שבע 1995 בע"מ (בכינוס נכסים), פסקה 11 (01.08.2016); עניין ברכה, בעמוד 422). כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי כך ראוי היה במקרה זה, ואנו כערכאת ערעור, נמעט מלהתערב במתחם שיקול דעתו בנדון. ואף יתרה מכך, סבורני כי קיים טעם לפגם בטענתה של המערערת, שעה שהיא עצמה, עתרה לרכישת המקרקעין מבלי שאלו יוצעו לציבור; וכך גם התמורה שהוצעה על-ידה קודם להליך זה בעד המקרקעין, לטובת אותם נושים, מהווה כ-50% מגובה השמאות (וכ-62% מהתמורה שהוצעה על-ידי הרוכשת). בנסיבות אלה, דומה, כי מוטב היה למערערת ליטול קורה מבין עיניה. סוף דבר: לו תישמע דעתי, הערעור ידחה, ויבוטל הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 10.11.2022. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 15,000 ש"ח (5,000 ש"ח לכל משיב). ניתן היום, ‏כ"ד בכסלו התשפ"ג (‏18.12.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22075940_C05.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1