יעקב הופמן נ. מדינת ישראל - פרקליטות המדינה

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7584/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת י' וילנר העותרים: 1. יעקב הופמן 2. רבקה הופמן נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - פרקליטות המדינה 2. משטרת ישראל - מחוז תל אביב מפלג הונאה 3. פרקליטות מחוז תל אביב - פלילי 4. פרקליטות המדינה - יחידת עררים 5. ממלא-מקום המשנה לפרקליט המדינה 6. סגן בכיר בפרקליטות המדינה - מחלקת עררים עתירה למתן צו על תנאי העותרים: בעצמם בשם המשיבים: עו"ד יעל מורג יקו-אל פסק-דין השופטת י' וילנר: עניינה של העתירה, בטענות העותרים שלפיהן קמה עילה להתערבות שיפוטית בטיפול המשיבים בתלונה שהוגשה על-ידי העותרים למשטרה ביום 5.7.2020. על רקע טענות אלו, העותרים מבקשים, בתמצית, כי נורה למשיבים לפתוח בחקירה פלילית נגד הנילונים (שלא צורפו כמשיבים לעתירה) בגין עבירות מסוג פשע; כי במסגרת חקירה זו ייחקרו הנילונים; וכי תבוטל ההחלטה על דחיית הערר שהגישו העותרים בגין סגירת תיק החקירה שנפתח בעקבות תלונתם. ההחלטה מושא העתירה ניתנה ביום 21.10.2021 על-ידי ממלא-מקום המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים) אשר הורה על דחיית הערר שהגישו העותרים נגד סגירת תיק החקירה שנפתח בעקבות תלונתם (להלן: הערר). במסגרת החלטה זו, צוין כי התלונה שהגישו העותרים ביום 5.7.2020, היא למעשה "תלונה חוזרת", אשר הוגשה בהמשך לתלונה קודמת שהגישו העותרים כשבע שנים קודם לכן – ביום 2.9.2013 (תלונה שלפי העולה מההחלטה נגנזה לאחר שהעותרים לא המציאו כל מסמך לביסוסה). הנימוק היחידי לדחיית הערר, כפי שעולה מההחלטה, היה ש"מאחר ועסקינן בחשד לעבירות מסוג עוון המתיישנות לאחר 5 שנים מיום ביצוען [...] העבירות הנטענות התיישנו עוד במועד הגשת התלונה". ביום 8.11.2021 הוגשה העתירה; ובהמשך לכך הוריתי למשיבים להגיש תגובה מקדמית ובתוך כך להבהיר מדוע הערר נדחה בנימוק כי העבירות אשר הועלו בתלונות העותרים הן מסוג עוון; שעה שהעותרים טענו בתלונתם, בין היתר, לביצוע עבירות מסוג פשע. בתגובתם המקדמית טענו המשיבים כי דינה של העתירה להידחות על-הסף, וזאת בהעדר עילה להתערבות שיפוטית בהחלטה על דחיית הערר. בהקשר זה נטען, כי ההחלטה בדבר סגירת התלונה של העותרים ללא המשך חקירה, מבוססת, בין היתר, על "טעמים חקירתיים". נוסף על כך, המשיבים טענו כי דינה של העתירה להידחות על-הסף בשל אי-צירוף של הנילונים כמשיבים לעתירה. לגוף הדברים, המשיבים טענו כי בחינת התלונה של העותרים מעלה כי קיים בעניינה "חשד קלוש לעבירות מרמה וזיוף שלא בנסיבות מחמירות, שהן עבירות מסוג עוון, ועל כן התיישנו בשנת 2016, זמן רב טרם הגשת התלונה" [ההדגשות במקור]. עוד נטען, כי קיים ספק רב בנוגע לאפשרות להניב פירות משמעותיים מפעולות חקירה שיבוצעו 11 שנים לאחר מועד ביצוע העבירות הנטענות; כי על פני הדברים נראה שהסוגיה מושא התלונה מתאימה יותר לבירור בהליך אזרחי, שאכן נפתח בענייננו; וכי העותרים הם המתלוננים היחידים מתוך קבוצת רכישה של 250 רוכשים שהעבירות הנטענות בוצעו לכאורה גם כלפיהם. בהחלטתי מיום 26.1.2021 ציינתי שמתגובתם המקדמית של המשיבים עולה כי הנימוק הבודד המופיע בהחלטה על דחיית הערר אינו משקף את הטעמים לדחייתו. כך, בעוד שבתגובה המקדמית הובהר כי בחינה מהותית של טענות העותרים בתלונתם הובילה את הגורמים הרלוונטיים בפרקליטות למסקנה כי מדובר בתלונה על עבירות מסוג עוון שהתיישנו זה מכבר, מההחלטה עצמה שנמסרה לעותרים לא עולה כי בחינה מהותית כאמור נעשתה, ואף לא פורטו בה הנימוקים שהובילו את הגורמים האמורים למסקנתם זו. בנסיבות אלו, ציינתי כי יש מקום להורות על בחינה מחודשת של הערר וקבלת החלטה חדשה בנדון, לשם תקינות ההליך ומתן הזדמנות נאותה לעותרים להשיג באופן מושכל על ההחלטה שתתקבל בעניינם. המשיבים התבקשו להודיע אם הם מסכימים לפעול בהתאם למתווה זה.   בהמשך לאמור, המשיבים הודיעו כי הם נכונים לכך שהערר ייבחן פעם נוספת; וכי תתקבל החלטה מחודשת בעניין. בנסיבות אלו, ציינתי בהחלטתי מיום 7.2.20222 כי העתירה במתכונתה הנוכחית התייתרה; והוריתי לעותרים להודיע אם הם מסכימים למחיקתה. בהודעתם, שבו העותרים על כלל הסעדים שנכללו במסגרת העתירה; וכן על טענותיהם לגוף הדברים, ביחס לסיווג העבירות מושא תלונתם. במישור הדיוני, העותרים ביקשו "להתלות או להקפיא את הליך העתירה" עד לקבלת החלטה מחודשת בערר. נוסף על כך, העותרים ביקשו כי נקצוב זמן לקבלת החלטה כאמור. לחלופין, העותרים ביקשו כי אם יוחלט על סיום ההליך דנן – המשיבים יחויבו בהוצאות. בשים לב להודעתם של המשיבים בדבר נכונותם לבחון את הערר פעם נוספת ולקבל החלטה מחודשת בעניין – דין העתירה להימחק, שכן היא מיצתה את עצמה, ואין מקום להותירהּ תלויה ועומדת. ברי כי טענות הצדדים שמורות להם ביחס להחלטה המחודשת שתתקבל כאמור. כמו כן, לא ראינו הצדקה להיענות לבקשת העותרים לקצוב זמן לקבלת ההחלטה המחודשת בערר. עניין זה חורג ממסגרת העתירה, ומכל מקום, חזקה על המשיבים שיפעלו בהתאם לכללים המקובלים בנסיבות העניין. סוף דבר – אנו מורים על מחיקת העתירה. כאמור, בעקבות הגשת העתירה הסכימו המשיבים לבחון מחדש את הערר. לפיכך, יש מקום לפסוק הוצאות לטובת העותרים. בנסיבות העניין, ובשים לב לשלב הדיוני המוקדם שבו נמחקת העתירה – המשיבים יישאו בהוצאות העותרים בסכום של 3,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ג באדר א התשפ"ב (‏14.2.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 21075840_R06.docx סש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1