אג'ה פריידי נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק בר"ם 7582/12 בבית המשפט העליון בר"ם 7582/12 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקש: אג'ה פריידי נ ג ד המשיב: משרד הפנים בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) מיום 27.9.2012 בעת"מ 49420-09-12 בשם המבקש: עו"ד תומר ורשה בשם המשיב: עו"ד אודי איתן פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) שדחה בקשה לצו ביניים שהגיש המבקש. 1. המבקש הוא אזרח ניגריה, יליד 1963, שנכנס לישראל ביום 14.9.2007 באשרת תייר וקיבל רישיון לישיבת ביקור מסוג ב/2. שבוע לאחר כניסתו לישראל, הגיש המבקש בקשה למקלט מדיני לנציבות האו"ם לפליטים, שבמסגרתה טען כי הוא חבר בארגון "ביאפרה" וכי חברי ארגון יריב עלולים לפגוע בו אם ישוב לניגריה. נציבות האו"ם לפליטים המליצה לדחות את בקשתו של העותר. ביום 5.6.2008 נעצר המבקש והוצא לו צו משמורת וצו הרחקה. ביום 9.9.2008 דחה ראש רשות האוכלוסין וההגירה את בקשת המבקש למקלט מדיני במסגרת הליך מקוצר, והמבקש נתבקש לצאת מישראל תוך שבועיים. המבקש ערער על ההחלטה לדחות את בקשתו, ואשרת התייר שלו הוארכה עד להכרעה בערעור. ביום 1.10.2009 הגיש המבקש בקשת מקלט ליחידת ה-RSD במשרד הפנים. בעקבות הגשת הבקשה, הונפק למבקש רישיון ישיבה זמני מכוח סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל), שהוארך מעת לעת עד שפקע ביום 25.1.2011. יחידה ה-RSD המליצה בחודש אפריל 2010 לדחות את ערעורו של המבקש, וציינה כי לא נדרש ריאיון נוסף לשם בחינה מחודשת של הבקשה. ביום 2.5.2012 דחה ראש רשות האוכלוסין וההגירה את ערעורו ובקשתו לעיון מחדש של המבקש, והמבקש נדרש לעזוב את הארץ תוך 14 ימים. 2. ביום 20.5.2012 הגיש ב"כ המבקש בקשה ללשכת רשות האוכלוסין וההגירה תל אביב לקבלת רישיון ישיבה זמני למשך חצי שנה לפחות, או לחלופין לעכב את הרחקת המבקש למשך התקופה, וזאת מפני שהמבקש סובל מיתר לחץ דם ונמצא בעיצומן של בדיקות רפואיות. למחרת היום, הגיש המבקש בקשה למתן רישיון שהייה בישראל מטעמים הומניטאריים. בחוות דעת רפואית של פרופ' רפעת ספדי, שהועברה למשיב עובר לקבלת החלטתו, נכתב כי המבקש סובל מיתר לחץ דם ואינו מאוזן תרופתית, אך מדובר ב"מחלה קלה" שהמבקש יכול להחלים ממנה בדיאטה מתאימה. עוד צוין כי הטסת המבקש לארצו אינה כרוכה בסיכון לבריאותו. ביום 8.8.2012 הודיעה מנהלת תחום אשרות וזרים לב"כ המבקש כי הוחלט לדחות את בקשתו על רקע חוות הדעת הרפואית האמורה. 3. ביום 24.9.2012 עתר המבקש לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים נגד ההחלטה לדחות את בקשתו. בד בבד עם הגשת העתירה, נתבקש צו ביניים שיורה למשיב להימנע מהרחקת המבקש או השמתו במעצר. בית המשפט קמא (כב' השופט ד' מינץ) דחה את הבקשה לצו ביניים בקובעו כי על רקע חוות הדעת הרפואית, "סיכויי העתירה אינם גבוהים כלל, מנגד, לעת הזו לא ייגרם לעותר נזק בלתי הפיך". בהמשך, דחה בית המשפט קמא בקשה לעיון מחדש בהחלטתו, בציינו כי סיכויי העתירה נמוכים עד כדי כך שהיה קרוב לדחות את העתירה על הסף לפי תקנה 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: התקנות). 4. מכאן הבקשה שלפניי, המתמקדת בשיקולי מאזן הנוחות. לדברי המבקש, הרחקתו מישראל בנקודת הזמן הנוכחית תגרום לו נזק רב והיא בלתי הפיכה, שכן כל טענתו היא שבשל מצבו הרפואי יש להתיר לו להישאר בישראל ולהשלים את הטיפול הרפואי שעליו הורו לו רופאיו. לשיטתו, בשל אופייה של העתירה, דחיית הבקשה לצו ביניים תסתום עליה את הגולל, ותסכל כל אפשרות של קבלתה. מנגד, למשיב לא ייגרם כל נזק ממשי בדחייה קצרה, מה גם שמדובר בהקפאת המצב הקיים. ב"כ המבקש מדגיש כי שולחו לא נטל את החוק לידיו, ופנה מייד להסדרת מעמדו עם כניסתו לישראל. המבקש מוסיף כי סיכויי עתירתו גבוהים, שכן החלטת המשיב התקבלה על סמך חוות דעת קצרה של רופא מטעמו, מבלי שהמבקש עבר את כל הבדיקות הרפואיות הנדרשות לשם בירור המצב לאשורו. 5. המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו, סיכויי העתירה הם נמוכים ביותר, שכן הנוהל הרלוונטי מאפשר עיכוב הרחקתו של אדם, אם הוא נתון במצב חרום רפואי, כהגדרתו בסעיף 2 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, וזאת עד לייצוב מצבו. המשיב טוען כי על רקע חוות הדעת הרפואית של פרופ' ריפעת ספדי, ברור כי אין מצבו עולה כדי "מצב חרום רפואי". עוד נטען כי המבקש העלה לראשונה את סוגיית מצבו הרפואי רק ביום 20.5.2012, ימים אחדים לאחר שקיבל לידיו את ההודעה כי עליו לעזוב את הארץ תוך 14 ימים. אשר לשיקולי מאזן הנוחות, נטען כי המבקש לא הוכיח כי הרחקתו לניגריה תגרום לו נזק בלתי הפיך. בין היתר, לא הוכיח המבקש כי מצבו הרפואי מחייב שיסיים לעבור טיפול בארץ, בטרם ישוב לארצו. מנגד, היעתרות לבקשה תפגע באינטרס הציבורי החשוב שבהרחקתם של שוהים שלא כדין מהמדינה, ועלולה להביא לפתיחת הליכי סרק שאין בהם ממש תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה ואת עמדת המשיב, החלטתי לדון בבקשה כבערעור שהוגש לפי רשות שניתנה. 6. כידוע, על בית המשפט הדן בבקשה לצו ביניים לבחון שני עניינים: סיכויי העתירה להתקבל ושיקולי מאזן הנוחות. מבין שני אלה, מאזן הנוחות הוא אבן הבוחן המרכזית להכרעה בבקשה (בר"ם 2841/12 עזרא נ' ראש עיריית הרצליה (לא פורסם, 16.4.2012)). שני רכיבים אלה אינם נבחנים במנותק זה מזה, אלא הם נשקלים על בסיס מה שמכונה לעתים "מקבילית כוחות", שמשמעותה היא, כי ככל שסיכויי העתירה להתקבל גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת "מאזן הנוחות" ולהיפך (בר"ם 6862/12 פלוני נ' שר הפנים (לא פורסם, 20.11.2012); בר"ם 8601/10 ק.מ.מ. מפעלי מחזור בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו (לא פורסם, 20.12.2010)). 7. מבלי לקבוע מסמרות, נראה על פני הדברים כי סיכויי העתירה אינם גבוהים, כפי שגם ציין בית המשפט לעניינים מינהליים בהחלטתו התמציתית. עם זאת, אני סבור כי בנסיבות העניין יש מקום להותיר את המצב הקיים על כנו עד להכרעה בעתירה. הסעד המבוקש בעתירה הוא עיכוב הרחקתו של המבקש מישראל לתקופה קצרה מטעמים הומניטאריים בשל מצבו הרפואי הנוכחי. בניגוד למצבים אחרים שבהם מבקש אזרח זר מעמד בישראל, אין ספק כי העילה העומדת בבסיס עתירתו של המבקש "תתפוגג" עם הרחקתו מישראל. לכן, אם יורחק המבקש, גם אם תתקבל עתירתו בסופו של יום – לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור ולהעניק לו סעד אפקטיבי. ברי אפוא כי באופן מעשי דחיית הבקשה לצו ביניים, והרחקתו של המבקש לארצו, תביא לסיכול הדיון בעתירה לגופה. בנסיבות אלה, שיקולי מאזן הנוחות – שהם כאמור אבן הבוחן המרכזית – מטים אפוא את הכף לטובת המבקש. 8. המשיב הביע את חששו שמא מתן צו ביניים האוסר על הרחקתו של אדם מישראל בנסיבות שבהן סיכויי העתירה שהגיש אינם גבוהים, יביא להצפת בתי המשפט המינהליים בעתירות סרק, שכל תכליתן קבלת צו ביניים שידחה את ההרחקה מישראל עד להכרעה בעתירה. חשש זה לא נעלם מעיניי, אלא שסדרי הדין המינהליים מאופיינים בגמישות ומעמידים לרשותו של השופט המינהלי מגוון של כלים שנועדו לייעל את הליך הביקורת השיפוטית ולמנוע את ניצולו לרעה במקרים המתאימים. כך, במקרים שבהם משתכנע השופט המינהלי כי מדובר בעתירה שאינה מגלה עילה, עומדת לרשותו האפשרות לדחות את העתירה על הסף לפי הוראות תקנה 7(2) לתקנות. לחלופין, יכול השופט לקבוע את העתירה לדיון מוקדם לפי סעיף 8 לתקנות, שבמסגרתו ניתן יהיה להכריע בה לגופה. מכל מקום, ברי כי הכרעתי זו הינה נקודתית, ולא באה למנוע הפעלת שיקול דעת קונקרטי של השופט המינהלי בהחלטות עתידיות, כל מקרה לגופו. 9. המשיב הפנה בתשובתו להחלטות שונות של בית משפט זה, ובהן להחלטת השופט י' דנציגר בעע"ם 7945/12 Chidi נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.11.2012), שדחה בקשה לסעד זמני בערעור, בציינו כי היעתרות לבקשה עלולה לעודד הגשת "בקשות סרק" במקרים דומים בעתיד. דא עקא, שהחלטה זו – כמו גם ההחלטות הנוספות שאליהן הפנה המשיב בתשובתו – ניתנה במסגרת בקשה לסעד זמני בערעור. בבקשה לסעד זמני בערעור על דחיית עתירה מינהלית, הנטל המוטל על כתפי המבקש הוא כבד יותר מאשר בבקשה לצו ביניים. זאת, משום שעליו להתמודד עם קביעותיו של בית המשפט קמא בפסק הדין שבו נדחו טענותיו (ראו: עע"ם 5582/11 נאות דברת פיתוח ובניין בע"מ נ' עיריית רחובות (לא פורסם, 27.10.2011); והשוו: ע"א 2722/06 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ, פסקה 8 (לא פורסם, 29.5.2006)). על כן, הגם שהשיקולים לבחינת הבקשות הם אותם השיקולים (סיכויי ההליך ומאזן הנוחות), נקודת האיזון היא שונה. 10. סוף דבר: כאמור, סיכויי העתירה אינם נראים גבוהים על פני הדברים, אלא שבית המשפט לעניינים מינהליים (המותב שדן בבקשה לצו ביניים) לא ראה לדחות אותה על הסף, אלא הורה על הגשת כתב תגובה מטעם המשיב, וזה אכן הוגש. על אף שטרם נקבע דיון בעתירה, אין מדובר בעתירה מורכבת, ולכן בירורה לא עתיד לארוך זמן רב. בנסיבות אלה, ועל-מנת לא לייתר את הדיון בעתירה לגופה, אני מורה בזאת שהמבקש לא יורחק מישראל ולא ייעצר עד להכרעה בעתירה שהגיש בבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. הערעור מתקבל אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט בכסלו התשע"ג (‏13.12.2012). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12075820_M08.doc יב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il