Red Rock Holdings Ltd נ. אילן שביט, עו"ד(בתפקידו כמפרק החברה

פסק-דין בתיק רע"א 7579/06 בבית המשפט העליון רע"א 7579/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשת: Red Rock Holdings Ltd נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד אילן שביט (בתפקידו כמפרק החברה) 2. Banque National de Paris - New York 3. בנק איגוד לישראל בע"מ 4. החברה לנאמנות של בנק איגוד לישראל בע"מ 5. ש. פרידמן ושות',עורכי דין 6. Standard Chartered Bank Ltd 7. כונס הנכסים הרשמי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבש"א 12827/06 מיום 8.6.06, בבש"א 11811/06 מיום 28.6.06, בבש"א 11814/06 מיום 18.7.06, בבש"א 11815/06 מיום 28.7.06 בבש"א 11813/06 מיום 4.8.06, וכן על החלטות מיום 4.9.06 שניתנו על ידי כב' השופטת ורדה אלשייך בשם המבקשת: עו"ד חן ורשביאק בשם המשיב 1: עו"ד אילן שביט בשם המשיב 2: עו"ד פרופ' יוסף גרוס בשם המשיבים 4-3: עו"ד פרופ' יובל לוי; עו"ד ניר קהת בשם המשיב 5: עו"ד נ. קורי; עו"ד א. קיסרי בשם המשיב 6: עו"ד חן לבנת פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטות שנתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ו' אלשייך) במעמד צד אחד בשורה של בקשות למתן ערובה, וכן על החלטותיו בבקשות לביטול ההחלטות שניתנו במעמד צד אחד. 2. המבקשת הגישה ערעורים על החלטותיו של המשיב 1 בתביעות החוב שהגישו המשיבים 6-2. בעקבות זאת, ביקש כל אחד מהמשיבים 6-1 כי בית המשפט יורה למבקשת להפקיד ערובה להוצאותיהם בערעורים. בית המשפט קיבל את הבקשות והורה על הפקדת ערובות בסך כולל של 700,000 ש"ח. ההחלטות כולן ניתנו במעמד צד אחד ומבלי שניתנה למבקשת הזדמנות להשיב עליהן. המבקשת הגישה בקשות לביטול ההחלטות המורות לה להפקיד ערובה ולעיכוב ביצוען עד להכרעה בבקשה לביטול או בערעור שיוגש עליהן. בית המשפט דחה את הבקשות בציינו כי החלטתו בדבר הפקדת ערובה "ניתנה במעמד צד אחד, בהתאם להוראת תקנה 244(א) לתקסד"א הקובעת כי בית המשפט רשאי ליתן על פי צד אחד, צו בעניין ערובה לשיפוי". על החלטות אלה כולן מלינה המבקשת לפניי. יחד עם בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת גם בקשה לעיכוב ביצוע ובגדרה ניתן ביום 9.10.06 צו המתלה את פועלן של החלטות בית המשפט המחוזי. 3. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה לא מצאתי מנוס אלא לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפיה. דין הערעור להתקבל. בקשה למתן ערובה (בין אם מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן תקנות סדר הדין האזרחי) ובין אם מכוח סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999) הינה בקשה בכתב (ראו, תקנה 240 לתקנות סדר הדין האזרחי). ככזו, חלות עליה ההוראות הקבועות בתקנה 241(ג) שמעניקות למשיב לבקשה זכות דיונית להגיש תשובתו לה (ראו והשוו, רע"א 7681/05 פישר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (לא פורסם); רע"א 8978/04 עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם); רע"א 2020/04 בן עמי נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם)). אכן, בנסיבות מסוימות מתירה תקנה 244 לבית המשפט להחליט בבקשה בכתב במעמד צד אחד, אך זאת רק אם "השהייה הכרוכה בדיון בדרך הרגילה עלולה לגרום נזק שאין לו תקנה או נזק חמור". ברי, כי תנאי זה אינו מתקיים בענייננו. אשר לקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה תקנה 244 מאפשרת מתן צו במעמד צד אחד בעניין ערובה או שיפוי, אעיר כי הערובה והשיפוי המוזכרים בתקנה זו נועדו להגן על המשיב לבקשה, ואין מטרתם לאפשר לבית המשפט להורות למשיב להפקיד ערובה במעמד צד אחד. עניין זה עולה בבירור מנוסחה של תקנה 244 הקובעת כי בית המשפט רשאי "ליתן צו על פי צד אחד, עם הוראות בענין הוצאות ובענינים אחרים לרבות ערובה לשיפוי המשיב, ככל שייראה לו". 4. המשיבים ניסו לשכנעני כי בפועל הייתה למבקשת הזדמנות להציג את עמדתה בפני בית משפט קמא בכל הנוגע להפקדת ערובה מפני שאין זו הפעם הראשונה שהוגשו בקשות בעניין זה לגבי המבקשת. ואולם, דווקא זה אחד העניינים המדגישים את הפגם שבאי מתן אפשרות להשיב לבקשות למתן ערובה במקרה דנא. חלק מטענות המבקשת מתייחסות להחלטות קודמות בעניין הפקדת ערובה בערעורים קודמים על החלטותיו של המשיב 1 בתביעות החוב. יוער, כי הערעורים הקודמים נמחקו ולאחרונה שוב הגישה אותה המבקשת. מתברר כי בפעם הקודמת הורה בית המשפט למבקשת להפקיד ערובות בסך כולל של 170,000 ש"ח. מכתבי הטענות שלפניי עולה שלפחות חלק מערובות אלה נותרו בקופת בית המשפט. מתעוררת השאלה מהו הטעם להעלאת גובה הערובה באופן כל כך משמעותי, מסכום כולל של 170,000 ש"ח לסכום של 700,000 ש"ח. כמו כן, ראוי לבדוק האם יש מקום להתחשב בכספים שנותרו בקופת בית המשפט בעקבות החיוב הקודם להפקיד ערובה. שאלות אלה, המתעוררות לאחר עיון בטענות המבקשת, לא נבחנו, מטבע הדברים, בבית משפט קמא שהרי ההחלטות ניתנו במעמד צד אחד. לאור כל האמור אין מנוס אלא לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשות לביטול ההחלטות להפקדת ערובה, ובהמשך לכך לבטל את ההחלטות המורות על הפקדת הערובה שניתנו במעמד צד אחד. העניין יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע מחדש בבקשות להפקדת ערובה לאחר קיום הדרישות הדיוניות שבתקנה 241. 5. הערעור מתקבל והחלטותיו של בית המשפט המחוזי מבוטלות. המשיבים 1, 2 ו-6 ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח כל אחד. המשיבים 4-3 ישאו יחדיו בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח. המשיבה 5 לא התנגדה להשבת הדיון לבית המשפט המחוזי ומשכך הינה פטורה מתשלום שכר טרחה. ניתן היום, ט"ו בחשון התשס"ז (6.11.2006). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06075790_S03.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il