פרופ' זוהר בן -אשר נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בש"פ 7578/98 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער: פרופ' זוהר בן-אשר נגד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת הרשמת מ' אגמון בתיק בש"פ 6060/98 מיום 17.11.98 בשם המערער: בעצמו פסק-דין 1. ערעור על החלטת כבוד הרשמת מ' אגמון שדחתה את בקשה המערער להארכת מועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף. 2. פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 9.3.98 ואילו הבקשה עצמה הוגשה ב28.9.98-, כששה חודשים לאחר מכן. המערער נימק את האיחור הרב בהגשתה בשניים: הנימוק האחד הוא גילויה של ראיה חדשה לפיה ההליכים שננקטו נגדו התקיימו בניגוד להוראות הדין; הנימוק האחר הוא שלשם הגשת הבקשה, ובהיותו בלתי מיוצג, נדרש לו למערער זמן רב לעריכת מחקר מקיף ומדוקדק. 3. לא מצאתי להתערב בהחלטתה של כבוד הרשמת. שני הנימוקים גם יחד אינם בבחינת "טעם מיוחד" המצדיק הענות לבקשה בפרט לאור האיחור הרב בהגשתה. לעניין גילויה של הראיה החדשה מסכים אני עם דבריה של הרשמת הנכבדה כי לא רק שהמערער לא טען כי לא היה באפשרותו להשיגה קודם לכן, אלא שגם אין עניינו של דיון נוסף בבחינה מחודשת של הראיות. אף בנימוקו השני של המערער - הזמן הרב שנדרש לו לצרכי מחקר - אין כדי להוות טעם מיוחד הגובר על שיקול סופיות ההליך השיפוטי. שיקול זה הוא דומיננטי לענין הגשת בקשה לדיון נוסף. לפיכך נקבעה בתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד1984- תקופה קצרה במיוחד להגשת הבקשה - 15 ימים מיום מתן פסק הדין - אפילו זה ניתן בהעדרו של המבקש, ואף פגרת בתי המשפט אינה מפסיקה את התקופה האמורה: בש"א 4719/93 פ"ד מ"ז (5) 646. כמו שנאמר בהמרצה 589/68 פ"ד כ"ג (2) 699, בעמ' 700: "... ההליך של דיון נוסף הוא הליך מיוחד, אשר לא נועד לשם השהיית סופיותו של פסק הדין, שניתן על ידי כבית המשפט העליון, אלא בתנאים מיוחדים. מכאן שהמועד שנקבע להגשת עתירה לדיון נוסף הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין ..." לפיכך החלטתה של הרשמת בדין יסודה. הערעור נדחה. ניתן היום, י"ג בכסלו תשנ"ט (2.12.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98075780.B01 /שב