פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 7577/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7577/12 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט נ' סילמן), מיום 20.9.2012, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 44894-09-11 בשם המערערת: עו"ד שלומי נעמן פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט נ' סילמן), מיום 20.9.2012, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 44894-09-11. 2. בין בעלי הדין, בני זוג לשעבר, מתנהלת תביעת משמורת על בתם המשותפת, קטינה כבת חמש כיום (להלן - הבת). נישואי הצדדים עלו על שרטון בסוף שנת 2009 כשהבת הייתה כבת שנתיים, וכל צד נקט הליכים משפטיים נגד הצד האחר בנוגע למשמורת הבת, למזונותיה ולחלוקת הרכוש המשותף. בשנת 2011 התגרשו בעלי הדין, ובהמשך ניתן פסק דין על ידי בית המשפט (כב' השופט נ' סילמן), בו נקבע כי משמורת הבת תהיה בידי המערערת (להלן - האם) ונקבעו הסדרי ראייה למשיב (להלן - האב), בהתאם להמלצת פקידת הסעד. מאז ועד היום נאבקים בעלי הדין בבית המשפט בנוגע למשמורת ולהסדרי הראייה שלהם עם הבת. כך למשל, ביקשה האם ליתן צו המורה על קיום הסדרי ראייה בין האב לבת תחת פיקוח בעקבות חשדות שעלו אצלה, ובית המשפט פסק ביום 19.9.2011, בהתאם להמלצת מומחה, לבטל את הצורך בפיקוח, במקביל למתן טיפול פסיכולוגי לבת. על פסק דין זה הגישה המערערת ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ש 19852-10-11) שעודנו תלוי ועומד. 3. עתה מונחת לפני בית המשפט תביעת האב לקבל משמורת על הבת ולהרחבת הסדרי הראייה עמה. במסגרת התביעה התבקש בית המשפט לפסוק בנוגע להסדרי הראייה של הבת עם הוריה בחופש הגדול. בהחלטה מיום 27.6.2012 (להלן - ההחלטה) קבע בית המשפט: "עוד לפני חודשים ארוכים, הגעתי לכלל מסקנה, כי פתרון "אמצע" יקל על הלחץ, מצד שני הצדדים, ויכול אף וייתר המשך ניהול ההליכים. בכך יהיה כדי להגשים טובת הקטינה מיידית". לכן ביקש את חוות דעת לשכת הרווחה לאפשרות שהבת תשהה אצל האב מספר ימים בחופשת הקיץ. באותו יום התקבלה תשובה לפיה אין מניעה לכך, ובית המשפט הורה על העברת העמדה לבעלי הדין. האם טענה בתגובתה כי בית המשפט גיבש עמדה מוקדמת בקשר לתוצאות ההליך ו"כפה" את עמדתו על פקידת הסעד וכי חרף טענתה דן בית המשפט והכריע לגופן של מספר בקשות ותגובות בעניין הסדרי הראייה בחופש הגדול. עם תום החופש הגישה האם בקשה לפסילת בית המשפט, כשעיקר קצפה היה על תוכן ההחלטה, כמצוטט לעיל. האם טענה כי היה בניסוח האמור כדי לכפות על פקידת הסעד להמליץ על קיום שהייה רצופה של הבת עם האם בחופש הגדול, בניגוד לעמדה המקצועית של שירותי הרווחה, ולהסגיר את עמדתו המוקדמת של בית המשפט בנוגע לתוצאות הסופיות של ההליך. 4. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי החלטתו נבעה מאמונתו בנוגע לקטינים באופן כללי ולגבי טובת הבת במקרה דנא, בהתאם לחומר המונח לפניו. בית המשפט הוסיף כי ראוי היה לדחות את הבקשה בשל שיהוי בהגשתה, שכן אם הייתה לאם טרוניה כלשהי לגבי טובת הבת, לא היה ראוי להמתין עד שתיושם ההחלטה ולהגיש את הבקשה בפתח תקופת החגים. עוד קבע בית המשפט כי קריאתו לבעלי הדין להגיע לפתרון הסכמי אינו נוטה לאף צד, וכי לפשרה יש ערך מוסף בתחום ענייני המשפחה, במיוחד לשם הגשמת טובת הבת. אשר לסוגית הסדרי הראייה, קבע בית המשפט כי פעל בהתאם לעקרון העל שלפיו טובתו של קטין היא קיום קשר תכוף סדור והדוק בינו לבין ההורה הלא משמורן. אך בטרם החיל עקרון זה, ולמעלה מן הצורך, פנה בית המשפט ללשכת הרווחה כדי לשאול האם קיימת מניעה להחילו. בכך, קבע בית המשפט, לא היה כדי לכפות דעה על לשכת הרווחה, ואין בהתנהלות זו משום דעה מוקדמת נגד האם, אלא להפך. בית המשפט הבהיר כי דעתו אינה נוטה לאף צד, וכי "במלחמות משמורת אין מנצחים", אלא שהקטינים ניזוקים מעצם ניהול המלחמה. בית המשפט הוסיף שבעלי הדין והבת נמצאים בהליכי אבחון וטיפול וכי דעתו פתוחה, והכל במטרה לקבל החלטות לטובת הבת ומתוך חובה לעשות כן. בעקבות החלטה זו הגישה המערערת את הערעור שלפניי. 5. האם טוענת שאיבדה את אמונה בבית המשפט ביכולתו להגן על הבת בעקבות החלטות שנתן, ומבקשת לפסול את בית המשפט מלדון בעניינה. האם מייחסת חשיבות להחלטה, ממנה היא מסיקה שבית המשפט גיבש את דעתו בתביעה כך שהפתרון הראוי הוא "פתרון אמצע", באמצעותו ניתן להגשים את טובת הבת. לטענתה, מדובר במסקנה סובייקטיבית של בית המשפט, בניגוד לתסקירי פקידת הסעד, המבוססת על סדרת בקשות בלתי פוסקת של האב. האם מפנה להחלטה נוספת של בית המשפט שניתנה ביום 22.7.2012 המופנית לפקידת הסעד, ממנה היא מסיקה כי בית המשפט כפה על שירותי הרווחה הרחבת הסדרי הראייה הקיימים. משתי ההחלטות הנזכרות מבקשת האם להסיק על גיבוש עמדתו הסופית של בית המשפט, כשיא של מגמה שהחלה בחודשים האחרונים. לדעת האם שינוי זה בעמדת בית המשפט נבע מרצונו לרצות את האב, על חשבון שיבוש היציבות בחיי הבת. 6. דין הערעור להידחות. כבר נקבע בעבר כי הרגישות והמתח המלווים את המשפט, במיוחד כשמדובר בסכסוך משפחה, עלולים ליצור אצל בעל דין את התחושה כי היושב לדין אינו מבין אותו, אינו אוהד אותו או אף מתנכל לו. אולם, בניהול הדיון, אין בית המשפט מתכוון אלא למלא את תפקידו לפי הבנתו ומצפונו (השוו: ע"א 4823/11 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 31.7.2011)). התרשמתי מעיון בחומר כי בית המשפט מכיר באופן מעמיק את המקרה ואת הנפשות הפועלות ועושה כל מאמץ להגיע לפתרון שיצמצם את הפגיעה בבתם של בעלי הדין. יתירה מכך, בית המשפט נכנס לעובי הקורה בנוגע לפרטי הסכסוך, והוא ניסה ומנסה ללא לאות, בסבלנות וביצירתיות, ליצור תשתית להסדרי הראייה של הבת אשר תשמש לשנים הבאות, מתוך הבנת עומק הקרע שבין בעלי הדין, ורצון למסד את ההתנהלות ביניהם לטובת הבת. העובדה שבית המשפט השתמש בביטוי "פתרון אמצע" בהחלטה, אין בה, בנסיבות המקרה דנא, כדי להצביע כי בית המשפט גיבש דעתו באשר לתוצאות ההליך, בטרם קבלת תוצאות האבחון וחוות הדעת של שירותי הרווחה. מדובר בגורמים מקצועיים ואין כל חשש לפגיעה בשיקול דעתם המקצועי והאובייקטיבי בשל החלטות בית המשפט. לפיכך, חוסר שביעות הרצון של האם מניהול ההליך ומתוכן החלטותיו, לרבות הנחיות בית המשפט לפקידת הסעד, אינם מקימים, כשלעצמם, עילת פסלות. הלכה פסוקה היא כי הדרך לתקוף החלטות שדעת צד אינה נוחה מהן היא באמצעות הגשת ערעור על פי דין (למשל, ע"א 7688/12 שלמה לוברבום נ' נציגות הבית המשותף (כניסות א' ו-ב') (לא פורסם, 11.11.2012)). ממילא איני נדרש לעניין השיהוי בהעלאת טענת הפסלות, אף שנראה כי קיים שיהוי בנסיבות העניין. בנסיבות אלו, דין הערעור להידחות. אני תקווה כי הסכסוך יגיע לקיצו בקרוב לטובת כל הנוגעים בדבר. ראוי כי בעלי הדין ישקלו שוב את עמדותיהם ויגיעו להסדר מוסכם, והכל למען בתם. 7. הערעור נדחה. מאחר שלא הוגשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ד' בכסלו התשע"ג (18.11.2012). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12075770_S01.doc שי + דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il