פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 7575/01
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 7575/01
וערעור שכנגד
בפני: כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט י' אנגלרד
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערערים: 1. רן אג'ג'
2. נאוה אג'ג'
3. שמעון אג'ג'
נ ג ד
המשיבים: 1. מרכז רפואי "ברזילי"
2. מדינת ישראל – משרד הבריאות
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בבאר-שבע מיום 7.8.01 בת.א. 3270/097
שניתן על ידי כבוד השופט א. לרון
תאריך הישיבה: ט"ו באדר א' תשס"ג (17.2.03)
בשם המערערים: עו"ד יונתן דוויס ועו"ד יעקב פרצוב
בשם המשיבים: עו"ד עמיר אלמגור ועו"ד מדלן כהן-טל
פסק-דין
השופטת א' פרוקצ'יה:
1. המערער נולד בבית חולים "ברזילי" (להלן – "בית החולים") ביום 15.2.83 בניתוח קיסרי בשבוע ה-28 להריונה של האם. משקלו בעת הלידה היה 1200 גרם, והוא אובחן כסובל משיתוק מוחין ונכותו הוערכה כדי 100%. המערער והוריו הגישו תביעת נזיקין כנגד בית החולים וכנגד מדינת ישראל בטענה כי נכות המערער הינה פרי רשלנות רפואית של רופאי בית החולים. טענתם העיקרית היתה כי הפגיעה נגרמה כתוצאה מהלידה המוקדמת וכי היא התרחשה עקב רשלנות הרופאים אשר טפלו באם.
2. בית המשפט המחוזי בחן לעומקה את השאלה מה הביא ללידה המוקדמת והגיע למסקנה כי הסיבה נבעה מבעייה של אי ספיקת צוואר הרחם של האם. הוא שלל את טענת המערערים לפיה הגורם ללידה המוקדמת היה נעוץ בקיומה של מחיצה ברחם האם אשר ניתן היה להסירה בניתוח, וכי אילו נעשה הדבר, היה בכך כדי למנוע את הלידה המוקדמת. בית המשפט קבע עוד כי הרופאים שטפלו באם בבית החולים עמדו על הבעייה הרפואית הקשורה בצוואר הרחם ועשו מאמץ מתמשך להניע את האם להסכים לביצוע תפר צוואר הרחם – דבר שהיה בו כדי למנוע את הקדמת הלידה. אלא שהאם סרבה, ומשכך נותר בה המום האמור אשר הביא ללידה שלא בעיתה, ובעקבותיה לנכותו של המערער. כפועל יוצא מממצאים אלה נקבע בפסק הדין כי לא הוכחה רשלנות בית החולים, והתביעה נדחתה, אולם בלא שנפסקו הוצאות לטובת בית החולים והמדינה.
3. המערער והוריו ערערו על דחיית התביעה. המשיבים הגישו ערעור שכנגד שעיקרו בטענה כי משזכו בדין היה מקום לפסוק הוצאות לזכותם.
בערעורם, טוענים המערערים, ראשית, כי המשיבים לא גילו למערערת את העובדה כי ברחמה אובחנה מחיצה ואף לא שקלו להסיר את המחיצה אשר, לטענתם, היוותה הגורם ללידה המוקדמת. כן נטען על ידם כי האם סרבה שלא מדעת לביצוע ניתוח התפירה של צוואר הרחם מאחר שלא הוסברה לה כראוי משמעות הסירוב, ובכל מקרה, אין קשר סיבתי בין הפגם בצוואר הרחם וסירוב האם לביצוע התפר כדי להסירו, לבין הלידה המוקדמת ונזקו של המערער בעטייה.
4. המשיבים טענו בערעור כי יש לדבוק בממצאי פסק הדין קמא אשר קבע כי הלידה המוקדמת נגרמה עקב אי ספיקת צוואר הרחם, ואימץ בכך את חוות דעת המומחה, פרופ' דור. כן נקבע בפסק הדין כי נעשה מאמץ מתמשך מצד הרופאים לשכנע את האם להסכים לביצוע התפר בצוואר הרחם כדי למנוע נזק אפשרי במהלך ההריון והלידה, אולם היא סרבה לאורך כל הקו. אין כל מקום לטענת המערערים כאילו הגורם ללידה המוקדמת קשור בקיום מחיצה ברחם – טענה שנבחנה על ידי בית משפט קמא באמצעות עדויות מומחים ונשללה על ידו.
5. נתנו דעתנו לטעמי הערעור והערעור שכנגד, ומצאנו כי דין הערעור העיקרי להידחות.
המערערים מבקשים לתקוף ממצאים שבעובדה וקביעות שבמומחיות רפואית-מקצועית, שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית המתבססים בין היתר, על עדות המומחה פרופ' דור לפיה סיבת הלידה המוקדמת של המערער, בעטייה נגרמה נכותו, נעוצה בבעיית אי ספיקת צוואר הרחם בגופה של האם. הטעמים אותם מביא בית המשפט המחוזי להעדפת עדות מומחה זו על פני עדות מומחה אחר שהונחה בפניו אינם מצדיקים את התערבותנו משטעמים אלה יסודם בשיקולים שבהגיון וסבירות, כמו גם במיתחם ההתרשמות הבלתי אמצעית מן העדים הנתונים לערכאה הדיונית בבואה להחליט איזו מן הגרסאות המקצועיות תעדיף. כן איננו מוצאים ממש בטיעוני המערערים המבקשים להטיל דופי כזה או אחר בחוות דעתו של המומחה פרופ' דור ואיננו רואים להתערב ולשנות את עמדת בית משפט קמא אשר מצא לראוי להשתית את ממצאי פסק דינו על הקביעות שבמומחיות הנגזרות מחוות דעתו. כן לא ראינו להתערב בקביעה לפיה רופאי בית החולים עשו כל שביכולתם על מנת לשכנע ולהסביר לאם המערער את החשיבות שבתפירת צואר הרחם כדי למנוע נזק אפשרי מלידה מוקדמת. הקביעה בפסק הדין נשוא הערעור כי האם סרבה סירוב מתמשך לביצוע התפר בצואר הרחם מעוגנת בחומר ראיות למכביר שבית המשפט ראה להסתמך עליו ולקבלו כמהימן. כן הוא קבע על יסוד ראיות שהובאו, כי הוסברה לאם יותר מפעם חשיבות התפירה של הצוואר הרחם והתוצאות העלולות לנבוע מאי ביצועה, וסירובה המתמשך לביצוע הדבר היה סירוב מדעת. משכך, אין לשנות מקביעות פסק הדין, לפיהן חרף הלידה המוקדמת ונזקו של המערער בעקבותיה, המשיבים לא התרשלו כלפי המערערים. הלידה המוקדמת נבעה מאי ספיקת צוואר הרחם; הדרך לפתרון הבעיה היתה בביצוע תפר בצוואר רחם האם מבעוד מועד; נעשו מאמצים מתמשכים לשכנע את האם ולהסביר לה את נחיצות ביצוע התפר אך היא סרבה לכך. לאור כל אלה, אנו מוצאים כי דין ערעורם של המערערים להידחות.
6. אשר לערעור שכנגד שהגישו המשיבים - קשה לטעון דבר כנגד מידת ההצדקה שבציפיית המשיבים כי ייפסקו לזכותם הוצאות משהתביעה נגדם נדחתה. במיוחד כך הדבר נוכח השקעת הזמן, המאמץ והמשאבים הרבים שנדרשו מהנתבעים כדי להתגונן כנגד התביעה שעילתה צמחה שנים רבות קודם לכן, ואשר כרכה עמה צורך בעדויות רופאים ומומחים רפואיים שנדרשו לייחד זמן רב ויקר להכנת חוות דעת ומסירת עדויות בבית המשפט. הציפייה להוצאות מתחזקת נוכח דחיית ערעור המערערים בערכאה זו. יחד עם זאת, נוכח האסון שפקד את המערערים עקב מומו הקשה של המערער, ולאור מצוקתה הקשה של המשפחה עקב כך, ניאות בא כוח המשיבים בהגינותו הרבה להסכים להצעתנו וויתר על הערעור שכנגד שהגיש לפסיקת הוצאות לזכות מרשיו בבית משפט קמא, ומחל אף על הוצאותיהם בערכאה זו.
נוכח הדברים האמורים, אנו מחליטים לדחות את הערעור והערעור שכנגד, בלא צו להוצאות.
ניתן היום, י"ח באדר א' תשס"ג (20.2.03).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01075750_R08.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il