ע"פ 7573-15
טרם נותח

יוסף גי'נו נ. מדינת ישראל

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק ע"פ 7573/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7573/15 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערער: יוסף גי'נו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל, הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 2.11.2015 בע"פ 1483-06-15 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' הלמן בשם המערער: עו"ד יהושע רובין פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת א' הלמן) מיום 2.11.2015 שלא לפסול עצמה מלדון בע"פ 1483-06-15. 1. נגד המערער הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבודות בנייה ושימוש במקרקעין ללא קבלת היתר כדין ו/או סטייה מתוכנית, לפי סעיפים 204(א) ו-204(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. ביום 21.12.2014 הורשע המערער בביצוע עבודות בנייה ללא היתר ביחס לשלד משאית המשמש כמגורון; בשימוש חורג במקרקעין; ובאי קיום צו הפסקה שיפוטי בין השנים 2008-2006 (תו"ח (בית שאן) 23724-12-09 צפון נ' ג'ינו ואח' (21.12.2014)). ביום 17.5.2015 הוטל על המערער מאסר על תנאי ל-4 חודשים וקנס כספי בסך של 100,000 ש"ח. המערער ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת, והתיק נקבע בפני השופטת הלמן. 2. בפתח הדיון בערעור ביום 2.11.2015 הגיש ב"כ המערער בקשה לפסלות שופט. את בקשתו נימק המערער בכך שהשופטת הלמן הייתה אחת משופטי המותב ב-ע"א 42222-06-13, בו נדחו טענותיו של המערער כנגד פסק-דינו של בית משפט השלום בטבריה ב-ת"א 72-09-07. באותו מקרה עתר המערער לביטולו של הסכם פשרה שערך עם רשות הגנים הלאומיים בדבר פינוי מקרקעין והריסת מסעדה. לטענת המערער, קיים דמיון רב בין ההליך האזרחי ובין ההליך הפלילי, והם מתבססים על תשתית עובדתית דומה. בהליך האזרחי אימץ בית המשפט המחוזי במלואו את פסק דינו של בית משפט השלום אשר הטיל ספק במהימנות המערער ודחה את גרסתו העובדתית לאירועים. טענת המערער מתמקדת, איפוא, בחשש שהעמדה שגיבשה השופטת הלמן בהליך האזרחי תשפיע על דעתה בהליך הפלילי. השופטת הלמן דחתה את בקשת הפסלות, ומכאן הערעור שלפניי. 3. לאחר שעיינתי בטענות המערער, הגעתי למסקנה שיש לדחות את הערעור, וזאת ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה. 4. כידוע, בהתאם לאמור בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המבחן לפסלות שופט הוא קיומן של נסיבות אשר יש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. שפיטה חוזרת בשאלה דומה המתעוררת בשני הליכים, כבמקרה שלפנינו, אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסילה והדבר תלוי בנסיבות (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 273 (2006)) (להלן: מרזל). על המבקש להוכיח כי יש חשש ממשי לנעילת דעתו של השופט בשל הדיון המוקדם יותר. ככל שישנם הבדלים בין התיקים – בסוג ההליך, בשאלות שעמדו בו לדיון, בטענות הצדדים וכו' – כך יתקשה המבקש לבסס טענה כי השופט לא יוכל לשמוע את התיק כשהוא פתוח לשכנוע (מרזל, בעמ' 281). כדברי הנשיא א' ברק: "הדגש הינו... לא רק בהליך הדיוני במסגרתו נתגבשה דעה כזו או אחרת... אלא בשאלה המהותית והיא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים לגוף העניין" (ע"א 8168/02 פלוני נ' פלוני (21.10.2002)). 5. המערער לא הצביע על חשש קונקרטי למשוא פנים. כל שהיה בפיו הן אמירות כלליות כי מדובר ב"מטריה משותפת" וכי שני ההליכים נסמכים על אותה תשתית עובדתית. ואולם סבורתני כי במקרה זה אין חשש למשוא פנים. מדובר בערכאת ערעור אשר ממילא לרוב אינה נדרשת לשאלות שבעובדה או שאלות של מהימנות, אשר לגביהן מלין המערער כי ננעלה דעתו של בית המשפט (השוו ל: ע"א 3506/03 נשים למען עתיד ישראל נ' אשטרמן (4.5.2003); מרזל, בעמ' 278). כך היה בפסק הדין שניתן בהליך האזרחי (ראו: ע"א (מחוזי נצרת) 42222-06-13 ג'ינו נ' רשות הגנים הלאומיים (25.11.2013)), וכפי שציינה השופטת הלמן בהחלטתה – כך יהיה גם בהליך זה. 6. יתרה מכך, פסק הדין עליו נסוב הערעור כמעט ואינו כולל התייחסות להליך האזרחי (למעט התייחסות מינורית בפסקות 47 ו-51-50). ההליכים אף מעלים סוגיות משפטיות שונות. כפי שקבע בית משפט השלום עת שהרשיע את המערער: "מאבקיו של הנאשם 1 (המערער –מ.נ.) עם רשות הגנים הלאומיים על הגדרת זכויות וטענותיו כי הופרו, לכאורה, הבטחות להסדיר עבורו מקום חילופי לניהול מסעדה (העניין שנידון בהליך האזרחי – מ.נ.)... אינם תחליף לחובה המוטלת על כל מחזיק מקרקעין ומבנים (בזכות או שלא בזכות), להחזיקם ע"פ היתרים כדין ולהשתמש בהם ע"פ הוראות חוק התכנון והבנייה" (שם, בפס' 51). לכך יש להוסיף את העובדה שמדובר בהליכים שונים ובבעלי דין שונים מולם מתדיין המערער. יוצא שאף ששני ההליכים עוסקים באותה תשתית עובדתית, הרי שעדיין ישנם הבדלים משמעותיים ביניהם. 7. לסיכום, סבורנתי כי דעתו של בית המשפט לא ננעלה, ולא התגבשה עילה המצדיקה את פסילתו (ע"פ 9519/00 תורק נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 72, 78-76 (2001)). 8. סוף דבר – דין הערעור להידחות. ניתן היום, ‏כ"ח בחשון התשע"ו (‏10.11.2015). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15075730_C01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il