פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 7572/06
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 7572/06
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ד' חשין
העותר:
מרון ששון מועלם
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה
2. בית הדין האזורי לעבודה
3. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד י' פיי
פסק-דין
השופטת ע' ארבל:
1. העותר הועסק במשך 30 שנה על ידי המשיב 3 (להלן גם: הבנק). בתאריך 30.6.00 נחתם על ידי העותר כתב ויתור המפרט את הסכומים המגיעים לעותר מהמשיב 3 לאחר הפסקת עבודתו, ובו הוא מצהיר כי סכומים אלו הינם סילוק סופי ומוחלט של כל המגיע לו מהבנק. העותר הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בה טען כי קיבל את המגיע לו מלבד סכום של 211,128 ₪. המשיב 3 טען כי סכום זה נכלל בסכומים ששולמו לעותר על-פי הפירוט במסמך גמר חשבון שצורף לכתב הויתור.
2. בית הדין האזורי קבע כי התנהגותו של העותר במגעיו עם הבנק לקתה בחוסר תום לב, תוך שהוא מנצל את מומחיותו בתחום החשבונאות והניהול לניצול טעות שיצאה מלפני הבנק שלא סגר את קצוות המשא ומתן עם העותר. לפיכך חייב בית הדין את הבנק לשלם רק 30% מהסכום אותו תבע העותר. הצדדים הגישו ערעורים על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין קיבל את ערעורו של הבנק ודחה את ערעורו של העותר. בית הדין קבע כי העותר היה מודע עוד לפני החתימה על כתב הויתור כי הבנק יפחית מהסכומים שישלם לו את הסכום השנוי במחלוקת. למרות ידיעה זו, חתם העותר על כתב הויתור וקיבל על-פיו את מלוא הסכומים. לפיכך קבע בית הדין כי צודק הבנק שאין הוא חייב לעותר כל סכום נוסף מעבר לזה ששולם לו על פי כתב הויתור.
3. העותר טוען כי דינם של פסקי הדין של בתי הדין לעבודה להתבטל וכי יש לחייב את הבנק בתשלום הסכום השנוי במחלוקת. לטענת העותר יש חידוש בהלכה המטילה על העובד אחריות לטעויות של המעביד ומשחררת את המעביד מחובות אמון ותום לב בסיסיות. עוד טוען העותר כי למרות שביקש סעד נוסף מבית הדין האזורי לעבודה בעניין פיצויי הלנה, לא התייחס בית הדין כלל לסוגיה זו, ולפיכך יש להורות לבית הדין האזורי לסיים את מלאכתו.
4. כידוע, אין בית משפט זה משמש כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה והתערבותו מוגבלת למקרים בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: נתגלתה טעות משפטית מהותית, והצדק מחייב התערבותו של בית משפט זה לאור נסיבות העניין (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986)). במקרה דנן איני סבורה כי אפילו אחד מהתנאים חל. בתי הדין לעבודה קבעו קביעות עובדתיות לפיהן העותר הוא שנהג בחוסר תום לב במהלך המשא ומתן בין הצדדים, ועל בסיס זה נקבעה התוצאה. בכך אין כל חידוש הלכתי כי אם יישומן של הלכות משכבר הימים. כמו כן לא שוכנעתי כי נגרם עוול כלשהו לעותר המצדיק את התערבותנו. באשר לסעד הנוגע לפיצויי הלנה. אכן יתכן שנפלה שגגה בפסק דינו של בית הדין האזורי אשר לא התייחס לסוגיה זו. עם זאת, היה על העותר להעלות סוגייה זו במסגרת ערעורו לבית הדין הארצי לעבודה. משלא עשה כך, אין לו להלין אלא על עצמו.
העתירה נדחית.
ניתנה היום, י"ג בתשרי תשס"ו (5.10.06).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06075720_B02.doc עכ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il