טומי כץ נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7564/99 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט ע' ר' זועבי המערער: טומי כץ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.10.99 בת"פ 133/99 שניתן על ידי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה תאריך הישיבה: י"ח בטבת התש"ס (27.12.99) בשם המערער: עו"ד יאיר גולן בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש פסק דין השופט י' טירקל: 1. בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערער על פי הודייתו בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות והתחזות לאדם אחר והכל במספר רב של מקרים. סיפור המעשה, בתמצית, הוא כי במשך תקופה של כחמש שנים התחזה המערער לעורך דין ופעל כך, בלי שרכש השכלה משפטית, בלי שהתמחה כדין ועמד בבחינות לשכת עורכי הדין, וממילא, בלי שהתקבל כחבר בלשכה. כמו כן קיבל הלוואות, אגב שיעבודה של דירת הוריו, ולצורך זה זייף את חתימותיהם וכן חתימות אימות של עורכי דין. על כל אלה גזר עליו בית המשפט המחוזי מאסר לתקופה של שנתיים לריצוי בפועל, מאסר לתקופה של שנתיים על תנאי וכן פיקוח של שירות המבחן למשך שנה מיום שחרורו מן המאסר. בא כוח המערער מערער על גזר הדין. לטענתו הפליג בית המשפט בחומרת העונש הרבה מעבר להסכמה - או ההבנה - בין באי כוח בעלי הדין, במסגרת ההסדר שהושג ביניהם, לפיה "המאשימה תטען לעונש של מאסר בפועל, ולו בעבודות שירות, וכן מאסר על תנאי וקנס. והסניגור יוכל לטעון כראות עיניו". באת כוח המדינה חזרה לפנינו על עמדת המדינה בדיון בבית המשפט המחוזי. 2. במקום אחר אמרתי כי: "במעשה זה (מעשה בראשית - י' ט') שיתף הקב"ה, לפי האגדה, את מידת הרחמים למידת הדין, אולם אנו, שופטים בשר ודם, אין בידינו לעשות מעשה שיתוף כזה. כך נקרע השופט גם בין שתי מדות אלה, בין מצוקתו של היחיד שעליו לגזור את דינו, לבין מצוקתו של הצבור המבקש למצוא בבית המשפט מזור ומרפא לחולייה של החברה. הוא מוצא עצמו פוסח על הסעיפים, ולפעמים אף אובד דרך, בין גישות ואסכולות שונות, ומנוגדות בתכלית, כמו בין אלה שתכליתן הטיפול והשקום לבין אלה הצופות אל ההרתעה ואף אל התגמול. באיזו יאחז ומאיזו יניח ידו?" (י' טירקל "על שפיטה ועל שפיטה עצמית", עלון מערכת השיפוט, מס' 2, מאי 1984). אינני רואה צורך לחוות דעה כאן בשאלה הנכבדה מהי מדיניות ההתערבות הרצויה של ערכאת הערעור בפסק דין שסטה מעסקת טיעון (ראו הדעות השונות בשאלה זאת בע"פ 532/71 בחמוצקי נגד מדינת ישראל, פ"ד כו(1) 543; ע"פ 6675/95 שילוח נגד מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 672). אולם, תהא השקפתנו אשר תהא, נראה כי במקרה הנדון ייחס בית המשפט המחוזי להרתעה ולתגמול משקל גדול הרבה יותר משייחס לנסיבות האחרות שהובאו לפניו. לאור נסיבותיה המיוחדות של פרשת ההתחזות ולאור נסיבותיו האישיות של המערער ראוי היה שלא להחמיר בדינו עד כדי כך, אפילו היה מקום להחמיר בעונש יותר מן ההבנה שהיתה בין באי כוח בעלי הדין כאשר הודיעו על ההסדר ביניהם. כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן ומחוות דעת של פסיכולוג שהוגשה לשירות, נולדה פרשת ההתחזות של המערער כתוצאה של הכרותו עם אשתו לשעבר. עוד נאמר שם כי בשל הסביבה שבה גדל המערער בילדותו, סבל המערער מתחושה בסיסית קשה של חוסר ערך וזהות, שלכך נוספו כשלונותיו בלימודים ואי קבלתו ללימודים אוניברסיטאיים. כאשר התאהב באשתו לשעבר התחיל לבנות את תדמיתו כסטודנט למשפטים. כפי שנאמר בתסקיר - וזאת, כנראה, מפיו - השתתף המערער ברוב ההרצאות, בלי שהתקבל ללימודים, וכן למד בספרייה, הכין תרגילים וניגש למבחנים (בלי שמסר אותם לבדיקה). לאחר מכן אף עבד כמתמחה והתחיל לעבוד כעורך דין. המערער עשה חיל בעבודתו וזכה לשבחים של לקוחותיו ושל יחידים ורשויות שלהם סייע בהתנדבות. בא כוחו הוסיף וציין לזכותו כי לא נגרם נזק, כספי או אחר, לאדם או לרשות כלשהם כתוצאה ממעשיו, ובאת כוח המדינה לא חלקה על כך. גילויה של הפרשה החריב את ביתו של המערער. הוא נאלץ לעזוב את ביתו ולהתגרש מאשתו ומאוחר יותר אף ויתר על חלקו ברכוש המשותף ועל משמורת הילדים. נאמר בתסקיר כי מזה כשנה אין קשר בינו לבין ילדיו - בן בן 13 שנים ושתי בנות תאומות כבנות 11. שירות המבחן הביע דעתו כי בשל הרקע של הפרשה שתואר לעיל ובעקבות מה שארע אחרי גילויה של הפרשה התגובה העונשית הרצויה - וזאת, בעיקר, מבחינת שיקום היחסים עם ילדיו - תהיה עונש של מאסר בעבודות שירות והעמדה במבחן למשך שנתיים. 3. חזרנו ועיינו במכלול השיקולים שהוצגו לפנינו. אכן, לזכותו של המערער עומדים טעמים כבדי משקל המטים את הכף לקולא ואף על פי כן סבורים אנו כי חומרת המעשים מצדיקה הטלת עונש של מאסר בפועל; בהתחשב בנסיבותיו האישיות וכן בשיקול של השיקום, ראוי כי העונש יהיה קל מזה שהשית עליו בית המשפט המחוזי. לפיכך אנו מעמידים את תקופת המאסר שהושתה על המערער לריצוי בפועל על שנה אחת, במקום שנתיים ימים. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, י"ח בטבת תש"ס (27.12.99). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט החלטה לפי בקשת המערער ובהסכמת באת כוח המדינה יתייצב המערער לריצוי העונש ביום 18.1.2000, לא יאוחר משעה 10:00, בבית המשפט המחוזי בירושלים. ניתנה היום, י"ח בטבת תש"ס (27.12.99). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99075640.M03 - /מפ