אליעזר הדומי נ. הכונס הרשמי

9 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7564/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ח' כבוב המערערים: 1. אליעזר הדומי 2. פאלפליי בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. הכונס הרשמי 2. בנק מזרחי טפחות בע"מ 3. עו"ד רון כהנא ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' טאהא) בפר"ק 21172-10-18 מיום 31.8.2022 בשם המערערים: עו"ד אביתר גושן בשם משיב 2: עו"ד קארין בירנבאום; עו"ד עדינה וייל פסק-דין השופט ד' מינץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' טאהא) בפר"ק 21172-10-18 מיום 31.8.2022, שבו נדחתה בקשת המערערים לחייב את משיב 2 להשיב לקופת ההסדר סך של 299,861 ש"ח. הרקע לערעור מערערת 2 היא חברה שעוסקת בייצור, שיווק ומכירה של מוצרי פלסטיק (להלן: החברה). ביום 17.10.2018 ניתן צו הקפאת הליכים נגד החברה שהוחל גם על בעלי המניות שלה, ובהם מערער 1 (להלן: הצו ו-המערער בהתאמה, כאשר המערער והחברה יחד יקראו להלן: המערערים). במסגרת הצו מונה משיב 3 לנאמן החברה (להלן: הנאמן), תוך שהוטל עליו לבחון את אפשרות הבראתה. כחודשיים לאחר מתן הצו, ביום 18.12.2018, על רקע טענת הנאמן כי כשלו ניסיונות החברה להביא להסדר נושים, נעתר בית המשפט לבקשתו להורות על הפסקת הליכי ההבראה. במקביל מונה הנאמן למפרק זמני של החברה (פר"ק 37147-12-18). למחרת היום, הגישה החברה בהסכמת הנאמן בקשה לאישור הסדר נושים ועיכוב הליכי הפירוק (להלן: הסדר הנושים או ההסדר). בבקשה הוסבר כי כבר ביום 25.11.2018 אושרה הצעת ההסדר באסיפות הנושים למעט קבוצת הנושים המובטחים. החברה המשיכה לנהל משא ומתן עם הנושים המובטחים עד שקיבלה את הסכמת הרוב מקרב קבוצה זו, בעוד משיב 2, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: בנק מזרחי או הבנק), הוסיף להתנגד להסדר. לבקשה צורף נספח להצעת ההסדר שעניינו הסדרת זכויותיהם של הנושים המובטחים (להלן: נספח הנושים המובטחים). הליכי הפירוק עוכבו, ולאחר דין ודברים, בדיון שהתקיים ביום 25.12.2018 הודיעו הצדדים כי הושגה גם הסכמתו של בנק מזרחי להסדר, בכפוף לתנאים שפורטו בנספח נוסף שצורף על ידם (להלן: נספח בנק מזרחי). בפסק דין מאותו יום אישר בית המשפט את ההסדר על כלל נספחיו, תוך שציין כי ההסדר אושר באספות הנושים השונות על ידי כמעט כל הנושים שהצביעו בהן, וכי לא התקיימו נסיבות חריגות או קיצוניות המצדיקות התערבות בשיקול דעתם. על פי המפורט בהסדר ובנספחיו, נגד החברה הוגשו תביעות חוב בסך של 16,864,000 ש"ח. במסגרת ההסדר, החברה תשלם לנושים בקבוצות השונות סך של כ-13,000,000 ש"ח, בעיקר באמצעות תשלומי דיבידנד שיועברו בהדרגה. ביחס לנושים המובטחים ובתוכם בנק מזרחי, הוסכם כי הם יקבלו דיבידנד בשיעור של 80% מהחובות כלפיהם, ובנוסף ישולמו לכלל הבנקים מקרב הנושים המובטחים תגמולי ביטוח בגין מימון משלוחי ייצוא (להלן: תשלומי הממ"י), שלא הגיעו אליהם לאחר מתן הצו. יצוין כי בנספח בנק מזרחי הוגדלו תשלומי הממ"י של הבנק ביחס לאמור בנספח הנושים המובטחים. ההליך דנן נוגע לרכיב אחד מתוך מערך ההסכמות בין הצדדים. מדובר בפיקדון על סך של 299,861 ש"ח שהופקד בחשבונו הפרטי של המערער בבנק מזרחי (להלן: הפיקדון, לצורך הנוחות סכום הפיקדון יעוגל להלן ל-300,000 ש"ח). הרקע לשעבוד הפיקדון הוסבר (חלקית) בתכתובת בין באי כוח הצדדים (מימים 12.12.2018 ו-22.7.2019) ממנה עולה כי כספי הפיקדון שועבדו לטובת הבנק להבטחת הלוואה שנטלה החברה ולהבטחת חוב של חברה אחרת, שנפרע בפועל בידי אדם אחר. הפיקדון נזכר הן בנספח הנושים המובטחים הן בנספח בנק מזרחי, כאשר הטענה לקיומו של פער בין ההוראות בקשר אליו בשני הנספחים עומדת במוקד ההליך שלפנינו. בעמוד 5 לנספח הנושים המובטחים נכתב כך: "הואיל ולבנק מזרחי קיים שעבוד על פיקדון כספי בסך של כ-300 אש"ח לטובת התחייבות צד ג' ובשעבוד נוסף לטובת הלוואה שנטלה החברה, מוסכם כי, בכפוף לעמידת התחייבות צד ג' בהסדר שלו עם בנק מזרחי, יהא רשאי בנק מזרחי למשוך סך של 100 אש"ח מפיקדון זה. יובהר כי סכום זה הינו בנוסף לחלוקת הדיבידנד בהליך זה". בנספח בנק מזרחי, שכזכור צורף להסדר בשלב מאוחר יותר, נכתב כי: "5. על אף האמור בנספח הנושים המובטחים החברה [והמערער] מסכימים כי מלוא הפיקדון אשר נמצא בבנק מזרחי ואשר משועבד בשעבוד שני לטובת חובות החברה יועבר במלואו לטובת בנק מזרחי. 6. יובהר כי הואיל ומימוש הפיקדון מותנה בתנאים נוספים, בנק מזרחי לא יעלה כל טענה באשר להתקיימות או אי התקיימות התנאים אשר נקבעו במסגרת השעבוד הראשון. 7. למען הסר ספק ההוראות בתחתית עמוד 5 לנספח הנושים המובטחים בעניין הפיקדון בטלות". החברה מילאה את התחייבויותיה על פי הסדר הנושים, תוך שהנאמן פיקח על ביצוע ההסדר ודיווח על התקדמותו לבית המשפט. בחלוף 3.5 שנים מאישור ההסדר, ביום 17.5.2022 הגישו המערערים בקשה למתן הוראות, שבה התבקש בית המשפט להורות לבנק מזרחי להשיב לקופת ההסדר את כספי הפיקדון שהועברו אליו במלואם (להלן: הבקשה). בבקשה נטען כי נספח בנק מזרחי שנכלל בהסדר הנושים איפשר לבנק לקבל את מלוא הפיקדון (חלף קבלת 100,000 ש"ח בלבד כפי שקבע נספח הנושים המובטחים), אך לצד זאת ביטל את ההוראה שנכללה בנספח הנושים המובטחים, שלפיה הסכום האמור מתוך הפיקדון יינתן לבנק בנוסף לתשלומי הדיבידנד שיחולקו במסגרת ההסדר. אלא שלמרות הוראה חוזית זו שהיא ברורה וחד-משמעית, בפועל בנק מזרחי קיבל את מלוא הדיבידנד מבלי לקזז את כספי הפיקדון או להפחית את החוב שאושר בתביעת החוב שלו. התוצאה היא כי סכומי הפיקדון הועברו לבנק ביתר. בתגובתו לבקשה טען הבנק כי הצדדים להסדר הנושים הסכימו שכספי הפיקדון יועברו אליו במלואם, בנוסף לכל תשלום דיבידנד. נספח בנק מזרחי נועד להבהיר כי הפיקדון יועבר באופן מלא ולא חלקי, ולא נקבע כל מנגנון להפחתת סכום הפיקדון מהדיבידנד. הבנק טען כי לא היה מסכים להסדר שכולל קיזוז של הפיקדון מכספים המגיעים לו כנושה מובטח, וכי סוגיה זו עמדה במרכז המשא ומתן שנוהל לגבי הסדר הנושים. הדבר עולה לא רק מלשון נספח בנק מזרחי, אלא גם מהשתלשלות העניינים במהלך המשא ומתן, ומהתנהלות המערערים לכל אורך יישום ההסדר. הנאמן בתגובתו לבקשה ציין כי לעמדתו, שעה שהמחלוקת בין הצדדים נבעה מניסוח מעורפל של נספח בנק מזרחי, יש צורך בעריכת בירור עובדתי במטרה להסיק את אומד דעת הצדדים בסוגיה זו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בפסק הדין מיום 31.8.2022, בקבעו כי מדובר בבקשה "מופרכת" אשר אינה עולה בקנה אחד עם הסכמות הצדדים ועם התנהלותם לפני ואחרי אישור הסדר הנושים. בית המשפט ציין כי הבקשה נוגעת לטענה עובדתית בקשר לאומד דעתם של הצדדים, למגעים שנוהלו ביניהם ולהסכמות שאליהן הגיעו, ולמרות זאת לא הוצג לה כל בסיס ראייתי והיא לא נתמכה בתצהיר. לגופו של עניין נקבע כי ההסכמות עם הבנק, כפי שבאו לידי ביטוי בנספח בנק מזרחי, נועדו להיטיב את מצבו של הבנק בהשוואה להצעה שנכללה בנספח הנושים המובטחים, ולא להפחית את הסכומים המגיעים לו. הבנק התנגד להסדר שהוצע לו בנספח הנושים המובטחים, שלפיו יועבר אליו סכום של 100,000 ש"ח מתוך הפיקדון בנוסף לכספי הדיבידנד, ועמד על כך שהפיקדון יועבר אליו במלואו בנוסף לכל סכום אחר שיקבל במסגרת הסדר הנושים. אין היגיון בטענה כי הבנק התנגד לנספח הנושים המובטחים ומנגד הסכים לקבל סכום נמוך יותר במסגרת נספח בנק מזרחי. בית המשפט הוסיף כי לאחר שחולקו שני תשלומי דיבידנד במסגרת ההסדר, ביום 22.7.2019 פנו המערערים לבנק וביקשו להעביר את סכומי הפיקדון לחשבון החברה מבלי שהועלתה טענה כי יש לערוך התחשבנות לגבי כספי הדיבידנד ששולמו. מכאן כי בצדק טען הבנק שאילו כוונת הצדדים הייתה שהפיקדון ימומש על חשבון הסכומים שיגיעו לבנק בהתאם להסדר הנושים, המערערים היו מבקשים לערוך התחשבנות לגבי הסכומים ששולמו עד לאותו מועד, כביכול ביתר. אף מבקשת החברה מיום 31.8.2020 לשינוי מועדי התשלום בשל משבר הקורונה, עולה כי כוונת הצדדים הייתה שמימוש הפיקדון יהיה בנוסף לסכומים המגיעים לבנק מזרחי בהתאם להסדר הנושים. בקשה לעיון חוזר בפסק הדין נדחתה בהחלטה מיום 24.10.2022, ומכאן נולד הערעור. תמצית הטענות בערעור בערעור שבים המערערים על הטענה כי נספח בנק מזרחי כולל "הוראה חוזית ברורה וחד משמעית אשר לא ניתן לפרשה באופן אחר". לדבריהם, נספח בנק מזרחי איפשר לבנק לקבל את מלוא הפיקדון, אך ביטל את ההוראה שלפיה כספי הפיקדון יינתנו בנוסף לכספי הדיבידנד. ההיגיון העסקי שעמד בבסיס ההסדר הוא שהבנק לא האמין ביכולתה של החברה להשתקם, ולפיכך העדיף לקבל את מלוא כספי הפיקדון באופן מיידי, חלף האפשרות לקבל 100,000 ש"ח ולשאת בסיכון שכספי הדיבידנד לא יועברו אליו. ההסדר מבטא הסכמה בין הנושים המובטחים שלפיה הדיבידנד יחולק באופן שווה, ויתר הנושים המובטחים לא היו מסכימים לכך שהבנק יקבל את הפיקדון בנוסף לדיבידנד. לטענת המערערים, בית המשפט המחוזי שגה בכך שפסק בניגוד ללשונו הברורה של ההסדר, חרף ההלכה המחייבת שלפיה יש להעניק ללשון עליונות. בית המשפט ניסה להתחקות אחר אומד דעת הצדדים ללא דיון או חקירת עדים, והסיק מסקנות שגויות על סמך מסמכים בלתי רלוונטיים כמו הבקשה לשינוי מועדי התשלום מיום 31.8.2020. לבסוף נטען לפגיעה בזכות דיונית של המערערים, משום שפסק הדין ניתן "במעמד צד אחד" כלשונם, לפני שחלף המועד להגשת תשובתם לתגובת הבנק לבקשה – בניגוד לתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בתשובתו לערעור טוען בנק מזרחי כי יש לדחותו על הסף, שכן ביום 26.2.2023, משקיימו המערערים את התחייבותם על פי הסדר הנושים, ניתן להם הפטר והבקשה להשיב את כספי הפיקדון לקופת ההסדר הפכה לתיאורטית. לגופו של עניין הבנק סומך את ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בהקשר זה נטען כי הבקשה הוגשה לבית המשפט מספר שנים לאחר שהפיקדון הועבר לחשבון החברה, בניסיון לאתר מקור תשלום להסדר הנושים שנקלע לחסרון כיס. הבנק טוען כי לשונו של נספח בנק מזרחי תומכת בעמדתו. הסעיף שמתייחס לביטול "ההוראות בתחתית עמוד 5 לנספח הנושים המובטחים" נועד רק להבהיר שהפיקדון יועבר במלואו ולא יוגבל לסכום של 100,000 ש"ח, ואינו מתייחס לכך שהפיקדון ישולם לבנק בנוסף לכספי הדיבידנד. כך גם הוסכם במפורש על ידי הצדדים, באופן שעולה בקנה אחד עם התנהלותם לקראת אישור הסדר הנושים ולאחריו, ובפרט עם העובדה שהמערערים מעולם לא טענו כי יש לערוך התחשבנות בעניין הפיקדון עד להגשת הבקשה. התנגדות הבנק להצעה שנכללה בנספח הנושים המובטחים לא נבעה מכך שהוא סבר כי החברה לא תצליח להשתקם, אלא מכך שהתשלום שהוצע לו היה נמוך לאין שיעור מזה שהוא יכול היה לקבל מהשעבודים והערבויות שעמדו לטובתו. מובן כי הבנק לא הסכים במסגרת נספח בנק מזרחי, להסדר פחות טוב מזה שהוצע לו בנספח הנושים המובטחים. אשר לטענה בדבר קיפוח זכותם הדיונית של המערערים להגשת תשובה ולקיום דיון, הבנק טוען כי התקנות שחלות בהקשר זה הן תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סד"א). ממילא אפוא, לא הייתה קנויה למערערים זכות תשובה, ובהתאם לתקנה 50(4) לתקנות סד"א בית המשפט המחוזי היה רשאי להכריע על יסוד הבקשה והתגובות בלבד. למען שלמות התמונה יצוין כי לאחר הגשת התשובה מטעם הבנק, ובה כאמור נטען בין היתר כי הערעור הפך לתאורטי, הגישו המערערים בקשה לתיקון הסעד המבוקש בערעור כך שחלף הסעד של השבת סך של 300,000 ש"ח לקופת ההסדר, יבוא סעד של השבת 300,000 ש"ח "לקופת החברה". זאת שכן בשל "שינוי נסיבות" שארע לאחר הגשת הערעור, ההפטר שניתן למערערים ביום 6.2.2023, "קופת ההסדר" אינה קיימת עוד. הבנק התנגד לבקשה זו. כן הוגשה ביום 3.1.2024 בקשת המערערים להשלמת טיעונים בכתב במקום השלמת טיעון בעל-פה. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים שפורטו בהודעת הערעור, בתשובה לה ובנספחיהן, לא ראינו מקום לקבלת השלמת טיעונים בכתב או בעל-פה, והגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בהתאם לסמכות הנתונה לנו לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סד"א. הצדדים חלוקים בשאלת היחס בין הוראות נספח הנושים המובטחים לבין הוראות נספח בנק מזרחי, ככל שאלה נוגעות לפיקדון. כזכור, בנספח בנק מזרחי שהוא המאוחר מבין השניים, נכתב כך: "5. על אף האמור בנספח הנושים המובטחים החברה [והמערער] מסכימים כי מלוא הפיקדון אשר נמצא בבנק מזרחי ואשר משועבד בשעבוד שני לטובת חובות החברה יועבר במלואו לטובת בנק מזרחי. 6. יובהר כי הואיל ומימוש הפיקדון מותנה בתנאים נוספים, בנק מזרחי לא יעלה כל טענה באשר להתקיימות או אי התקיימות התנאים אשר נקבעו במסגרת השעבוד הראשון. 7. למען הסר ספק ההוראות בתחתית עמוד 5 לנספח הנושים המובטחים בעניין הפיקדון בטלות". המערערים טוענים כאמור כי סעיף 7 ביטל באופן גורף את מכלול ההוראות הקשורות בפיקדון שמופיעות בסעיף 7 בעמוד 5 לנספח הנושים המובטחים. דהיינו, הן את ההוראה הראשונה שלפיה הבנק זכאי לקבל רק 100,000 ש"ח מתוך כספי הפיקדון, הן את ההוראה השנייה שלפיה הפיקדון יועבר לבנק בנוסף לכספי הדיבידנד. זאת בניגוד לעמדת הבנק שהתקבלה בבית המשפט המחוזי, שלפיה הכוונה הייתה לבטל רק את ההוראה הראשונה שהגבילה את הבנק למשיכת סכום חלקי מכספי הפיקדון. נקודת המוצא לדיוננו היא כי בית משפט של חדלות פירעון הוא ככלל "שותף פעיל" בגיבוש של הסדרי נושים, והוא מעין עד להבנות שנרקמו בין הצדדים. משכך, על בית המשפט של ערעור ליתן משקל של ממש לאופן שבו בית המשפט של חדלות פירעון מפרש את ההסדר, והוא ייטה שלא להתערב בפרשנות שנתנה הערכאה הדיונית, שפיקחה על יצירת ההסדר "בזמן אמת" (ע"א 7652/09 מולכו נ' לורך, פסקה 15 (11.4.2011); ע"א 582/17 טאהר נ' נשר, פסקה 23 (25.2.2019)). בענייננו, המערערים לא הציגו כל נימוק התומך בסטייה מהלכה זו. אך מעבר לכך ולגופו של עניין, לא מצאנו מקום לשנות מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כידוע, גבולות הגזרה של ההליך הפרשני של חוזה נקבעים בראש ובראשונה על פי לשון הכתוב (סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; וראו לאחרונה: ע"א 7087/22 גורודיש נ' החברה האמריקאית-ישראלית לגז בע"מ, פסקה 17 (25.1.2024)). והדברים נכונים גם ביחס להסדר נושים שקיבל את אישורו של בית המשפט (ע"א 2467/22 עברי נ' עו"ד ארז חבר בתוקף תפקידו כנאמן להסדר של חברת אשפלסט מסחר ותעשיות פלסטיק 1999 בע"מ, פסקה 24 (14.11.2023)). בענייננו, עיון במלוא מערך ההסכמות בין הצדדים, ובכלל זה בנספח הנושים המובטחים ובנספח בנק מזרחי, מלמד כי לא זו בלבד שהפרשנות המוצעת על ידי המערערים איננה מתיישבת עם הלשון הפשוטה של ההסכמים, אלא שאין לה אחיזה של ממש בהתחשב במכלול הוראות ההסדר, והיא סותרת את ההיגיון הפנימי שבבסיסו. סעיף 5 לנספח בנק מזרחי מורה כי "על אף האמור בנספח הנושים המובטחים" המערערים מסכימים שמלוא הפיקדון יועבר לבנק מזרחי. בסעיף 7 הבא לחזק את האמור בסעיף 5 נכתב כי "למען הסר ספק ההוראות בתחתית עמוד 5 לנספח הנושים המובטחים בעניין הפיקדון בטלות", כאשר על פניו סעיף זה בא כאמור להבהיר ולהדגיש שבנק מזרחי יהיה זכאי לקבל את מלוא הפיקדון ללא ההגבלה שנקבעה בנספח הנושים המובטחים. מסקנה זו מתחזקת נוכח לשון נספח הנושים המובטחים, שבו נכתב ביחס למשיכת הסכום החלקי מהפיקדון: "יובהר כי סכום זה הינו בנוסף לחלוקת הדיבידנד בהליך זה". דהיינו, הפיקדון נועד לכתחילה לשמש כבטוחה לתשלום החובות שאינם שייכים לחברה. הנחת היסוד הייתה אפוא שמשיכת הפיקדון לא תהיה על חשבון הדיבידנד שהחברה תקבל במסגרת ההסדר, והדבר "הובהר" בנספח הנושים המובטחים למען הזהירות והבהירות. בהמשך, בנספח בנק מזרחי, ההבהרה בנוגע לפיקדון שמלכתחילה הייתה בבחינת "למעלה מן הצורך" אכן הושמטה, אך אין בסיס לטענה כי הדבר נועד לשנות את הנחת היסוד שעיצבה את ההסדר. מסקנה זו גם מתחזקת נוכח העובדה שלא נקבע בנספח בנק מזרחי כל מנגנון לקיזוז הפיקדון מתשלומי הדיבידנד. זאת בעוד שבאותו נספח ממש, הצדדים עצמם קבעו מנגנון מפורט בטבלה ביחס לתשלומי הממ"י, כאשר מדובר בשינוי סכום נמוך בהרבה בהשוואה לסכום הפיקדון. קשה אפוא לסבור שהצדדים הסכימו להגדיל את התשלום מתוך הפיקדון בכ-200,000 ש"ח ולקזז אותו מהדיבידנד מבלי לפרט בנספח בנק מזרחי כיצד הדבר יבוצע. עוד יצוין כי בנספח הנושים המובטחים, מיד בסמוך להוראות שצוטטו לעיל והנוגעות לפיקדון, מצורפת טבלה מסכמת שמפרטת את גובה החוב, שיעור הדיבידנד הסופי והשיעור באחוזים. אילו נספח בנק מזרחי ביקש להורות על קיזוז הפיקדון מתשלומי הדיבידנד, מצופה היה שתיכלל גם בו התייחסות לאותה טבלה, שתסביר כיצד קיזוז הפיקדון משנה את התשלומים שיועברו לבנק. טענת המערערים היא למעשה כי נספח בנק מזרחי מתייחס באופן תמוה רק לאותה הוראה שבוטלה, ומתעלם מהשלכות הביטול על הטבלה שמופיעה בסמוך. טענה זו בלתי מתקבלת על הדעת. בנוסף, כפי שהובהר בפסק הדין, טענת המערערים אינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון העסקי העומד מאחורי ההסדר. אין ממש חולק כי נספח בנק מזרחי נועד להיטיב עם הבנק ולשפר את ההצעה שהופיעה בנספח הנושים המובטחים. המערערים לא הציעו כל הסבר משכנע לכך שהבנק יתנגד להסדר המקורי שהוצע לו בנספח הנושים המובטחים – לממש 100,000 ש"ח מכספי הפיקדון בנוסף לתשלומי הדיבידנד; וכי דווקא לאחר ניהול משא ומתן עיקש הבנק יסכים לפתע לקבל סכום נמוך יותר מזה שהוצע לו קודם לכן. אין די בהקשר זה, בטענת המערערים לפיה הבנק לא האמין ביכולתה של החברה לעמוד בתשלומי הדיבידנד. מלבד העובדה שההסבר איננו מניח את הדעת, הוא לא מתיישב עם התעקשות הבנק להגדיל את תשלומי הממ"י שיקבל, במסגרת אותו נספח ממש. נמצא אפוא, כי עיון במכלול מערך ההסכמים בין הצדדים מוביל למסקנה כי לא רק שאין מדובר ב"הוראה חוזית ברורה וחד משמעית אשר לא ניתן לפרשה באופן אחר" כפי שטוענים המערערים, אלא שהפרשנות הטבעית וההגיונית להסדר היא שהצדדים התכוונו אך ורק לבטל את ההוראה שלפיה כספי הפיקדון יימשכו על ידי הבנק בחלקם ולא במלואם. למעלה מן הצורך יצוין כי הדברים מקבלים משנה תוקף בבחינת הנסיבות החיצוניות והתנהלות הצדדים לקראת ההגעה להסדר ולאחריה. בתמצית ייאמר כי מהתכתובת שבין באי-כוח הצדדים מיום 12.12.2018 עולה כי הבנק התנגד לקיזוז כספי הפיקדון מהדיבידנד. בהמשך, בבקשה שהגישו המערערים לבית המשפט ביום 31.8.2020 הם ציינו כי עמדו בהתחייבויותיהם ביחס לתשלומי הדיבידנד, והוסיפו "כמו כן, מומשו בנוסף, פיקדונות שהיו בבנק מזרחי (300 אש"ח)" (ההדגשה במקור – ד.מ.) (סעיף 3 לבקשה). בהמשך המסמך פרשו את הצעתם להמשך תשלומי ההסדר, באומרם כי "החברה איננה מבקשת בשלב זה כל חריגה או הפחתה בסכום ההסדר אלא שינוי ממוקד בלוחות התשלומים" (פסקה 14 לבקשה). היינו המערערים הדגישו כי ההסדר מתקיים כסדרו, כלל לא עמדו על הצורך לערוך התחשבנות כלשהי בקשר לבנק, והבהירו כי כל שמתבקש על ידם הוא שינוי סדר התשלומים. לבסוף, לא מצאנו ממש בטענת המערערים כי בית המשפט דחה את הבקשה "במעמד צד אחד" ושלל מהם את זכות התגובה לתשובה. התקנות שחלו על הבקשה הן תקנות סד"א, ומשכך לא עמדה למערערים זכות קנויה להגיב לתשובת הבנק או לקיים דיון בעל פה בבקשה (תקנה 50(4) לתקנות סד"א). הערעור נדחה. בהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, המערערים יישאו בהוצאות הבנק על הצד המתון בסך של 10,000 ש"ח. ניתן היום, א' באדר ב התשפ"ד (‏11.3.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22075640_N09.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1