זהבי נ' משטרת ישראל/אגף שיטור ובטחון ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 75623-03-25 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט אלכס שטיין העותר: עמרם זהבי נגד המשיבים: 1. משטרת ישראל 2. השר לביטחון לאומי 3. היועצת המשפטית לממשלה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט נֹעם סולברג: עתירה למתן צו על-תנאי, שיורה למשיבים "לנמק מדוע אין להורות על הפסקת השימוש במכת"זית 'הבואש' ככלי לפיזור הפגנות"; כן מבוקש גם צו ביניים, שיורה "על השעיית השימוש באמצעי זה עד להכרעה בעתירה". העותר מתאר עצמו כאזרח מבוגר, נתמך בהליכתו, אשר "משתתף באופן עקבי מזה שמונה שנים בהפגנות נגד הממשלה" – תקופה שבמהלכה חווה, לדבריו, אלימות משטרתית, קללות, חיפוש גופני משפיל ועוד כיוצא בהם. אך לא לגבי אלה בא עתה העותר לפנינו – הלה ממקד טענותיו בשימוש שעושה המשיבה, משטרת ישראל, ב"מכתזית הבואש, שכל מטרתה להשפיל את האזרחים"; שימוש המביא, לשיטת העותר, ל"פגיעה בכבוד האדם וחירותו". לטענתו, יש לאסור איסור גורף על השימוש בכלי הנזכר לפיזורן של הפגנות. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, על החפץ בקבלת סעד מבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לשטוח תחילה את טענותיו לפני הגורמים המוסמכים, גם להמתין לתשובתם (ראו למשל: בג"ץ 2386/20 שאולי נ' ראש הממשלה, פסקה 11 (16.8.2020); בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (24.5.2012)). אלא מאי? חרף אמירות כלליות בנושא, לעתירה לא צורפה כל אסמכתה באשר לפניה שהגיש העותר או לשיח שהתנהל בינו לבין המשיבים; אלה לא הוכחו אפוא, וממילא, גם אם התקיימו – לא ניתן לעמוד על תוכנם. משמעות הדברים היא, שדין העתירה להידחות על הסף, מחמת אי-מיצוי הליכים. עוד יש לומר, כי העתירה מנוסחת באופן כוללני ולאקוני, כך שאין בה כדי לפרוש תשתית עובדתית כנדרש על מנת לבררה, ולאפשר את קיום הדיון בה. כך, בפרט, מאחר שסוגיית השימוש במכת"זית, ובכלל זאת גם בנוזל הבואש, מוסדרת בנהלים שקבעה המשיבה, ושנבחנו על-ידי בית משפט זה לפני שנים לא רבות – הליכים שבעקבותיהם גם שונו וחודדו הנהלים (בג"ץ 5882/18 קרויס נ' משטרת ישראל (19.8.2020); בג"ץ 346/21 עמותת משפט אמת וצדק נ' משטרת ישראל (29.7.2021)). העותר נמנע מכל התייחסות לנהלים אלה, גם לא למידת יִשומם בשטח, אלא הסתפק רק בקריאה הגורפת לאיסור השימוש, ללא פירוט וביסוס מספקים. אף מטעם זה, דינה של עתירתו להידחות (בג"ץ 8986/20 לוי נ' מדינת ישראל, פסקאות 8-6 (22.2.2021)). אשר על כן, העתירה – נדחית, ללא צו להוצאות. נעם סולברג שופט השופט אלכס שטיין: אני מסכים. אלכס שטיין שופט השופטת דפנה ברק-ארז: אני מצטרפת למסקנה שאליה הגיע חברי השופט נ' סולברג כי דין העתירה הנוכחית להידחות. אכן, העותר, שאינו מיוצג, לא הקדים ופעל למיצוי הליכים עובר להגשת העתירה, ואף לא תמך אותה בתשתית עובדתית נאותה. לצד זאת, יש לציין כי בפסקי דין קודמים של בית משפט זה, הנזכרים על-ידי חברי, הודגש כי אין בנהלים שאומצו בנושא כדי לגרוע מן הצורך להוסיף ולעקוב אחר אופן השימוש במכת"זית. כך, בין השאר, בבג"ץ 5882/18 קרויס נ' משטרת ישראל (19.8.2020) ציין השופט י' אלרון כי "ככל שירבו בעתיד המקרים שבהם תיגרמנה פגיעות לא מידתיות בעוברי אורח ובמפגינים, לא מן הנמנע כי יהיה בכך כדי ללמד כי הוראות הנוהל העדכניות אינן מספקות מענה להבניית שיקול הדעת של כוחות המשטרה באשר לשימשו באמצעים לפיזור הפגנות בשטחים בנויים" (שם, בפסקה 4 לפסק דינו). כן הודגש, כי "שימוש המשטרה במכת"ז, ובפרט בבואש, כאמצעי למניעת אלימות או פגיעה חמורה ברכוש חייב לעמוד במבחנים של חיוניות וסבירות" וכי "עיקרון זה חל ביתר שאת בהקשרן של הפגנות – זאת, מאחר שזכותו של אדם להפגין ולמחות היא אחת מאבני היסוד של משטרנו החוקתי, ובתור שכזאת היא ראויה להגנה מיוחדת מפני פעולות של אנשי שררה אשר עלולות ליצור אפקט מצנן שיירפה את ידיהם של אזרחיות ואזרחים החפצים להפגין ולמחות", כדבריו של חברי השופט א' שטיין בבג"ץ 346/21 עמותת משפט אמת וצדק נ' משטרת ישראל (29.7.2021) (שם, בפסקה 5 לפסק דינו). על כן, חשוב להדגיש, כי זכויותיו של העותר שמורות ככל שיפעל למיצוי הליכים כנדרש ויניח תשתית עובדתית נאותה לטענותיו, וכי אין בדחיית העתירה כדי לנקוט עמדה לגופם של דברים. דפנה ברק-ארז שופטת ניתן היום, ט' ניסן תשפ"ה (07 אפריל 2025). נעם סולברג שופט דפנה ברק-ארז שופטת אלכס שטיין שופט