פסק הדין המלא
החלטה בתיק ע"א 7561/15
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 7561/15
לפני:
כבוד הנשיאה מ' נאור
המערערים:
1. רענן קסל
2. אורלי בלום
נ ג ד
המשיבים:
1. אבטן יוחאי ועוד 78 אחרים
2. מרים קיעביץ
3. עו"ד און צוק
4. עמותת תושבי מתחם אסותא
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 28.10.2015 בתיק ה"פ 53222-06-15 שניתנה על ידי כבוד השופטת מ' אגמון-גונן
בשם המערערים: עו"ד זהר פדובה; עו"ד נטעלי מימון
פסק-דין
1. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת מ' אגמון גונן), מיום 25.10.2015 בה.פ. 53222-06-15, בה דחה את בקשת המערערים לפסול עצמו מלדון בעניינם.
2. המערערים הגישו עתירה מנהלית נגד היתר בניה שניתן לבניית מגדל מגורים במתחם בית החולים אסותא (עת"מ 2498/09). בסופו של יום, הגיעו המערערים להסכם פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט והעתירה נדחתה לבקשתם (פסק דין מיום 23.11.2010). הסכם הפשרה לא הוצג לבית המשפט.
3. המבקשים בתובענה הנוכחית נושא הערעור – תושבי השכונה הסמוכה למתחם אסותא – הגישו ביום 15.3.2015 בקשה לביטול פסק הדין במסגרת "העמותה למיצוי זכויות תושבי מתחם אסותא בת"א". בית המשפט קמא קיים דיון בבקשה ביום 17.5.2015, במסגרתו הציע שתי הצעות פשרה שתוכנן לא נרשם בפרוטוקול הדיון. משנדחו ההצעות על ידי המערערים והמשיבה 2, קבע בית המשפט כי המסגרת הדיונית המתאימה לדון בעניין אינה במסגרת העתירה המנהלית, שכן הבניין כבר בנוי ואין כל טענה עוד נגד הרשויות או נגד יוזמת התכנית, אלא יש להגיש הליך אזרחי על ידי תושבים המעוניינים בכך. בית המשפט קבע עוד כי ככל שיוגש הליך כאמור, הוא יובא לדיון לפניו. על החלטה זו לא הוגש ערעור ואף לא הוגשה בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בה. בית המשפט דן גם בבקשה לצו מניעה שהוגשה במסגרת העתירה המנהלית, ואף במסגרת זו קבע כי אין להגיש בקשות במסגרת העתירה שנמחקה. בית המשפט קבע כי אם יוגש הליך חדש תידון כל בקשה שתוגש במסגרתו, לפניו.
4. ואכן, ביום 1.7.2015 הוגשה תובענה על ידי שבעים ותשעה מתושבי השכונה. אז הגישו המערערים בקשה לנתב את התביעה לידי מותב אחר כדי להימנע מלהגיש בקשה לפסילת שופט, ככל שהתביעה תנותב לידי השופטת מ' אגמון-גונן. המשיבים התנגדו לבקשה. הנשיאה ד' ברלינר קבעה ביום 12.7.2015 כי "החלטתה של כב' השופטת אגמון גונן היא החלטה שיפוטית שהדרך היחידה לתקוף אותה היא בערעור. לפיכך ינותב התיק לכב' השופטת אגמון גונן". התובענה הועברה איפוא לידי השופטת מ' אגמון-גונן. ביום 17.8.2015 הגישו המערערים בקשת פסלות. המערערים טענו כי במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בעתירה המנהלית, הביע בית המשפט עמדה נחרצת בנוגע להליך הנוכחי, ואף הורה למשיבים להגיש המרצת פתיחה נגדם.
5. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי אכן הציע שתי הצעות חלופיות לפשרה שנדחו ובכוונה לא נרשמו בפרוטוקול כדי שלא לדבוק ברושם הראשוני שהיה לו כשעיין בבקשה, וכי מדובר בעניין של יום ביומו. בית המשפט הוסיף כי ממרחק הזמן אינו זוכר את תוכנן של הצעות הפשרה שהעלה, אלא רק שאחת ההצעות הייתה כי אם יחזיקו המערערים במיליון ש"ח מתוך כשבעה מיליון ש"ח שקיבלו במסגרת הסדר הפשרה וישיבו לתושבי השכונה את היתרה, תהא זו פשרה סבירה. בית המשפט הבהיר כי הצעת הפשרה שהעלה נועדה למנוע את הגשתה של התובענה הנוכחית, וכי למעשה, מדובר באותו הליך מבחינה מהותית, שרק לבקשת המערערים נפתח פורמאלית כהליך אחר. בית המשפט הוסיף וקבע כי במסגרת התגובה לבקשה לצו מניעה טענו המערערים לגופה של הבקשה ולא העלו כל טענה לפיה בית המשפט גיבש דעה בעניין. בית המשפט הוסיף וציין כי העובדה שציין במפורש בהחלטה כי יוגש הליך אזרחי מעידה כי לא הורה לתושבי השכונה להגיש המרצת פתיחה וכי קיבל את עמדת המערערים, כי לא ניתן לדעת איזה הליך יש להגיש טרם בירור תוכנו, אם יוגש בכלל. לכן, ממילא, לא הורה על הגשת המרצת פתיחה. בית המשפט קבע כי טענת הפסלות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. זאת, שכן המערערים לא הביעו את מורת רוחם מההחלטה שלפיה ככל שיוגש הליך אזרחי הוא יובא לפניו –
החלטה עליה חזר בית המשפט גם בהחלטה בה נדחתה הבקשה לצו מניעה.
6. לגופם של דברים קבע בית המשפט כי הציע הצעת פשרה שאין בה משום גיבוש עמדה, אלא התרשמות ראשונית ולכאורית. בית המשפט קבע כי יש להישמר ממצב בו המערערים, שלא ערערו על החלטות בית המשפט במועד, ינסו לעשות כן, בעקיפין, באמצעות בקשת פסלות. משלא מצא כי מתקיים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות והורה על הגשת תגובות להמרצת הפתיחה ולבקשה לסילוק על הסף.
מכאן הערעור שלפניי.
7. המערערים טוענים כי הערעור לא נועד להטיל דופי בבית המשפט אך הוגש נוכח הנסיבות שנוצרו, מראית פני הצדק ותחושתם הקשה. לטענתם, בית המשפט קמא הביע דעתו באופן נחרץ במסגרת התיק הקודם, הן באשר לסכום הפיצויים שהמערערים זכאים לקבל והן בנוגע לדרך הפרוצדוראלית בה יש להגיש את התביעה. לטענת המערערים, במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק הדין, ציין בית המשפט כי המערערים היו זכאים לקבל פיצויים בסך כולל של מיליון ש"ח לכל היותר. לאחר שהצעות הפשרה נדחו ציין בית המשפט במפורש כי יש להגיש המרצת פתיחה. דעות אלה לא נרשמו בפרוטוקול. לכן, לדעת המערערים, טעה בית המשפט כשקבע כי לא הורה על הגשת המרצת פתיחה. לדבריהם, אף המשיבים הודו בכך. עוד טוענים המערערים כי טעה בית המשפט כשקבע כי דעתו לעניין סכום הפיצויים לו זכאים המערערים הובעה במסגרת הצעת הפשרה בלבד. לטענתם, בית המשפט ציין בדיון מספר פעמים, ואף לקראת סיום הדיון, ולא כהצעת פשרה דווקא, כי למערערים ולמשיבה 2 מגיע סכום פיצויים שאינו עולה על מילון ש"ח. לכן, לטענתם, אין מדובר ב"הצעת פשרה" גרידא, אלא בהבעת דעה נחרצת, המעידה על נעילת דעתו של בית המשפט. המערערים טוענים כי העלו את טענת הפסלות בהזדמנות הראשונה – משהוגשה המרצת הפתיחה ומשהוברר כי היא מנותבת לידי השופטת מ' אגמון-גונן. לדבריהם, בית המשפט התעלם מחשיבות מראית פני הצדק ומהעובדה שהתובענה טרם החלה להתברר.
8. דין הערעור להידחות. הטענות שהעלו המערערים אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלדון בהמרצת הפתיחה שהוגשה (ע"א 7088/15 יוניון מוטורס בע"מ נ' רובין (15.11.2015)). הלכה פסוקה היא כי הבעת עמדה או דעה על ידי שופט במסגרת הליך קודם אינה מקימה, בדרך כלל, חשש ממשי למשוא פנים, ויש להראות כי בהליך הנוכחי השופט אינו פתוח לשכנוע (ע"א 7293/15 גריב נ' "עמידר" – החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (11.11.2015)). בענייננו המערערים לא עמדו בנטל זה (השוו: ע"א 3934/15 פלונית נ' פלוני (13.10.2015)). העובדה שבית המשפט הציע הצעות פשרה לסיום הסכסוך במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בעתירה המנהלית אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות. סמכותו הטבועה של בית המשפט היא לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום המחלוקת שלפניו, מתוך רצון לחסוך במשאבים של בעלי הדין ובזמנו של בית המשפט (2344/15 רובין נ' נחמיאס (28.4.2015)). ואכן, הלכה פסוקה היא כי ניסיון בית המשפט להביא את בעלי הדין לידי הסכמה שתסיים את ההליך אינה מצביעה על גיבוש דעתו המוגמרת באותו עניין (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 180-178 (2006)). לפיכך, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. במקרה דנן, קבע בית המשפט כי ממרחק הזמן אין הוא זוכר את תוכנן של הצעות הפשרה שהעלה, אלא רק שאחת ההצעות הייתה כי אם יחזיקו המערערים במיליון ש"ח מתוך כשבעה מיליון ש"ח שקיבלו במסגרת הסדר הפשרה, וישיבו לתושבי השכונה את היתרה, תהא זו פשרה סבירה. בית המשפט הבהיר כי הצעות אלה לא נרשמו בכוונה בפרוטוקול כדי שלא לדבוק ברושם הראשוני שהיה לו בזמן שעיין בתביעה, ונכון נהג. בנסיבות אלה, אף אם חזר בית המשפט על הצעתו מספר פעמים במהלך הדיון בבקשה לביטול פסק הדין, כפי טענת המערערים, הרי שאין בהעלאת ההצעות, כשלעצמן, כדי להצביע על דעתו המוגמרת של בית המשפט באותו עניין באופן המצדיק את פסילתו מלשבת בהמרצת הפתיחה. בנסיבות אלו, לא מצאתי לנכון לדון בשאלה האם היה שיהוי בהעלאת טענת הפסלות אף שיש בה ממש, לאור ההחלטות שנתן בית המשפט בהן קבע כי ההליך האזרחי, ככל שיוגש, יועבר לדיון לפניו.
9. זאת ועוד, אף אם אכן הציע בית המשפט קמא במפורש למשיבים להגיש את תביעתם בצורה של המרצת פתיחה – ואיני מכריעה בעניין – איני רואה בכך עילה לפסילה. מדובר, לכל היותר, בהנחית שופט בעניינים של סדרי דין שנועדה לייעל את ההליכים ועל כך יש לברך. כאמור, משלא קמה עילה לפסילת בית המשפט דין הערעור להידחות וכך אני מורה.
הערעור נדחה איפוא. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ו בכסלו התשע"ו (8.12.2015).
ה נ ש י א ה
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15075610_C01.doc דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il