אברהם צבי טייטל נ. שר הפנים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 756/17 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט י' אלרון העותרים: 1. ישראל צבי טייטל 2. סיון טייטל 3. הדריה רימונה טייטל 4. כרמיה חן טייטל 5. נוויה טייטל 6. שמריה אברהם טייטל נ ג ד המשיב: שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: י"ז בשבט התשע"ט (23.1.2019) בשם העותרים: עו"ד ישי דאב בשם המשיב: עו"ד תהילה רוט פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. במוקד העתירה: ויתור על אזרחות ישראלית. העותרים 1 ו-2, איש ואשתו, עלו ארצה, זה מארה"ב וזו מדרום אפריקה, קיבלו תעודת עולה ואזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, תש"י-1950, ונישאו בישראל בשנת 2006. לימים, שינו העותרים את טעמם, ובשנת 2007 עזבו את ישראל על מנת שילדיהם (העותרים 6-3) לא יוולדו בישראל; הם אינם חפצים עוד באזרחותם הישראלית, ומעוניינים לנתק את זיקתם למדינת ישראל. 2. בשנת 2016 הגיש העותר 1 בקונסוליה הישראלית במיאמי שבארצות הברית בקשה לויתור על אזרחותו הישראלית. בבקשתו לא נכללו פרטי ילדיו. לצד בקשתו הגיש בקשה גם מטעם אשתו, העותרת 2, אך בקשתה לא אוּמתה, ופגם נוסף נמצא בה – שלא הוגשה על-ידי העותרת 2 בעצמה. לאחר בחינת הבקשה ברשות האוכלוסין וההגירה נמסר לעותר 1 כי לצורך הטיפול בבקשה לויתור על האזרחות, על העותרים 1 ו-2 לעדכן את פרטיהם, ולהציג גם את פרטי ילדיהם הקטינים במרשם האוכלוסין, משום שלא נרשמו עד כה במרשם, למרות היותם אזרחים מלידה. 3. מכאן העתירה שלפנינו, בגדרה מבקשים העותרים להורות על ביטול אזרחותם הישראלית מבלי שיידרשו לרשום תחילה את ילדיהם במרשם האוכלוסין. העותרים לא רוצים זיקה כלשהי של ילדיהם לישראל. לטענתם, אזרחות היא זיקה של אדם למדינה, ואין לכפות על אדם לקיים זיקה זו, אם איננו חפץ בה. אל לה, למדינה, להתעקש להאחז בקשר שאין לו משמעות בעיני העותרים, קשר שיפריע להם לנהל את חייהם כרצונם ופוגע באוטונומיה שלהם. 4. ביום 18.6.2018 התקיים דיון בעתירה. בית המשפט (המשנה לנשיאה ח' מלצר, והשופטים ג' קרא וד' מינץ) המריץ את ב"כ הצדדים לנסות להגיע להסכמה. משלא נמצא פתרון מעשי – הוצא צו על-תנאי. 5. בתצהיר תשובה מטעם שר הפנים נטען, כי אדם שנולד לאזרח ישראלי מכוח שבות, אף מחוץ לישראל, הריהו אזרח ישראלי בעצמו. זוהי הוראת סעיף 4(א)(2)(א) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות) ועל-פיה – משנולדו העותרים 6-3 להוריהם, העותרים 2-1, הריהם אזרחי ישראל מכוח לידתם. אין בכך כדי לגרוע מן החובה שלפי סעיף 11 לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965: "תושב שנולד לו ילד בחוץ-לארץ חייב למסור לפקיד הרישום תוך שלושים יום הודעה על פרטי הרישום של ילדו". חרף הוראה זו, שהעותרים 2-1 לא מילאו אחריה, הם מבקשים עתה לבטל את אזרחותם של ילדיהם, העותרים 6-3, למרות שפרטיהם אינם מצויים במרשם האוכלוסין. 6. סעיף 10 לחוק האזרחות מסדיר את נושא הויתור על אזרחות. לענייננו: הצהרה בכתב (ס"ק (א)); הסכמת שר הפנים (ס"ק (ה)); הורי קטין אזרח ישראלי מכוח לידה שאינם תושבי ישראל, רשאים להצהיר בכתב כי הם מוותרים על אזרחותו של הקטין (ס"ק (ג)); ביטול אזרחותו של ההורה הבגיר, יוביל גם לביטול אזרחותם של ילדיו הקטינים. זאת, כאשר שני ההורים ויתרו על האזרחות, או שההורה השני אינו אזרח ישראל וכשהקטין אינו תושב ישראל. בקשה לביטול אזרחות ניתן להגיש בחו"ל בנציגות דיפלומטית או קונסולרית של ישראל (תקנה 3(2) לתקנות האזרחות, תשכ"ט-1968 (להלן: תקנות האזרחות)). לצורך יישום הוראות סעיף 10 לחוק האזרחות ובהתאם לסמכות הכללית שלפי סעיף 17(א) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 ("סמכויות-עזר"), התקין שר הפנים את "נוהל הטיפול בהצהרת ויתור על אזרחות ישראלית לאזרח תושב חוץ (לפי סעיף 10(א) לחוק)". הנוהל קובע בין היתר חובה בדבר נוכחות אישית, אשר נועדה, לדברי ב"כ המשיב, לוודא כי מבקש ביטול האזרחות אכן חפץ בכך באמת ובתמים, והוא מוּדע למשמעויותיה והשלכותיה של בקשתו; ולמנוע מצב שבו תוגש בקשה לויתור על אזרחות על-ידי צד ג', מבלי ידיעת בעל האזרחות על כך. כזכור, העותרת 2, לא נכחה בקונסוליה בעת הגשת הבקשה, וגם לא הוגש תצהיר מאוּמת כדין מטעמה. מכאן, שיש ספק האם היא מוּדעת לבקשה; הן ביחס לעצמה, הן ביחס לילדיה. זאת ועוד, על-פי הנוהל יש לוודא כי מרשם האוכלוסין משקף נאמנה את רישומו ומצבו האישי של מבקש ביטול האזרחות. זאת, כראוי וכנדרש לצורך קבלת החלטה בבקשה לויתור על אזרחות. 7. למקרא העתירה מזה ותצהיר התשובה מזה, ולאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים בדיון ביום 23.1.2019, באתי לכלל דעה כי דינה של העתירה – לדחייה. רשאים העותרים – זו נקודת המוצא – לוותר על אזרחותם הישראלית. רצונו של אדם – כבודו. ברם, חשיבותה של אזרחות, תוקפה המשפטי, הסדר הטוב – ביחס למשפחת העותרים כמו גם ביחס לציבור בכללותו – כל אלה מחייבים ומצדיקים את הוראות החוק, התקנות והנוהל שעיקרן נסקר לעיל. ההוראות הללו לא נועדו לסכל את הליך הויתור על האזרחות, למנעו, או להערים קשיים. עד שהעותרים מלינים על הבירוקרטיה הכרוכה בויתור על אזרחות, הם אינם משכנעים בדבריהם במה יגרע חלקם אם ירשמו תחילה את ילדיהם במרשם האוכלוסין, עובר לויתור על האזרחות, כנדרש בחוק מטעמים טובים, שנועדו להבטחת מעמדם של הקטינים; שלא יהיו תלויים בין שמים לארץ, בין אם לאב, ושלא יוותרו חסרי מעמד. 8. ייכבדו אפוא העותרים 2-1, ירשמו את ילדיהם במרשם האוכלוסין כחוק, יתייצבו שניהם בקונסוליה הישראלית הסמוכה למקום מגוריהם ויגישו בקשה ערוכה כדין לביטול אזרחותם – שלהם ושל ילדיהם. זכות יקרה ניתנה לעותרים 2-1 בעלוׂתם ארצה: אזרחות ישראלית. בכך קנו להם זכויות, בכך קיבלו על עצמם חובות – עול חוקיה של מדינת ישראל. ברוכים היו בבואם, וברוכים הם בצאתם; חוק השבות קידם את פניהם, ובחוק האזרחות יפּרדו לשלום. 9. אשר על כן, אציע לחברַי לבטל את הצו על-תנאי ולדחות את העתירה. העותרים ישלמו למשיב הוצאות בסך של 8,000 ₪. ש ו פ ט השופט ג' קרא: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אלרון: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נועם סולברג. ניתן היום, כ"ד בשבט התשע"ט (30.1.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 17007560_O14.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il