מאמון ג'אבלי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7558/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7558/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: מאמון ג'אבלי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח-תקווה (השופטת ד' עטר), מיום 2.9.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 2434/08 תאריכי הישיבות: כ"ה באלול התשס"ח (25.09.08) י"ג בתשרי התשס"ט (12.10.08) בשם המערער: עו"ד חיים שוורצברג בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל; עו"ד יעל שרף פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח-תקווה (השופטת ד' עטר) מיום 2.9.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 2434/08. 1. לבית משפט השלום בפתח-תקווה (השופטת עטר) הוגש כתב אישום נגד המערער בשלושה אישומים שונים של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי הנטען בכתב האישום, ניסה המערער לסחוט באיומים כספים מעו"ד הייתם חאג' יחיא (להלן: המתלונן). סחיטה זו באה על רקע עונש מאסר שריצה המערער, שהוטל עליו בעקבות תלונה של המתלונן כנגדו במהלך שנת 2006. לאחר ששוחרר המערער ממאסרו האמור, במהלך חודשים אוגוסט 2007 עד ינואר 2008, דרש המערער מהמתלונן לשלם לו סכום של 250,000 דולר, כפיצוי על תקופת המאסר שהוטלה עליו ועל הוצאות הייצוג המשפטי להן נדרש באותו הליך. המערער איים על המתלונן, במספר הזדמנויות, שאם לא ייענה לדרישותיו, ירצח אותו. ביום 7.4.2008, דלק המערער ברכבו אחרי רכבו של המתלונן, חסם את דרכו, ואילץ אותו לסטות לשולי הדרך. גם במועד זה איים המערער על המתלונן, ואמר שייפגע אם לא ימסור את הסכום הנדרש. המתלונן הינו עורך דין המרבה להופיע בבית משפט השלום בכפר-סבא, ועל כן, ועל מנת להימנע ממראית עין של משוא פנים, החליטה הפרקליטות להגיש את כתב האישום כנגד המערער בבית משפט השלום בפתח-תקווה, ולא בבית משפט השלום בכפר-סבא. ביום 2.9.2008 היה התיק קבוע להוכחות בבית משפט השלום בפתח-תקווה (השופטת עטר). במועד זה, הודיעה השופטת כי המתלונן, עד התביעה המרכזי בהליך, הופיע לפניה בעבר במסגרת מקצועו כעורך דין. בתגובה לכך, ביקש בא-כוח המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. בהחלטתו מאותו יום, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט ציין בהחלטתו, שההיכרות בין המותב לבין העד הינה היכרות מקצועית גרידא, שאין בה כדי לעורר חשש למשוא פנים מצד בית המשפט, ועל כן אין היא מקימה עילת פסלות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 2. בערעורו, חוזר המערער על טענתו, לפיה היה על בית המשפט לפסול עצמו מהמשך הדיון בעניינו, נוכח היכרותו של בית המשפט עם המתלונן, שהוא העד המרכזי בפרשה. לטענת המערער, כפי שנמנעה התביעה מלהגיש את כתב האישום בבית משפט השלום בכפר-סבא, בו נוהג להופיע המתלונן, כך יש מניעה גם מקיום הדיון בפני השופטת עטר, משנסתבר שהמתלונן הופיע אף בפניה. עוד טוען המערער, כי מאופן ניהול ההליך על ידי בית המשפט, ניתן ללמוד כי בית המשפט אכן נגוע במשוא פנים, ואינו נוהג בצדדים במידה שווה והוגנת. מנגד, טוענת המשיבה כי היכרות מקצועית בין בית המשפט לבין אחד העדים, אינה מהווה עילה לפסילת שופט. לטענת המשיבה, נמנעה התביעה מהגשת כתב האישום בבית המשפט בכפר-סבא כצעד של זהירות יתרה, ומשיקולים של מראית פני הצדק, ולא משום קיומה של עילת פסלות. באותו אופן, טוענת המשיבה, גם בבית משפט השלום בפתח-תקווה אין מתקיימת עילה כזו. כמו כן, טוענת המשיבה, כי טענותיו הנוספות של המערער, בדבר אופן ניהול ההליך, אינן טענות מבוססות, וכן כי הן מועלות בשיהוי ניכר, וגם על כן אין לקבלן. 3. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כאמור, טוען המערער כי היכרותו הקודמת של בית המשפט עם המתלונן, שהוא העד המרכזי בפרשה, מקימה עילת פסלות. אלא, שהיכרות זו הינה היכרות מקצועית גרידא, על רקע הופעותיו של המתלונן בפני בית המשפט במסגרת עבודתו כעורך דין. ככלל, היכרות אשר מבוססת על יחסים מקצועיים, ללא קיומם של קשרי ידידות או קשרים אישיים אחרים, אינה מהווה עילת פסילה (ראו למשל: ע"פ 6947/06 שפי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.11.2006); ע"פ 5756/95 עתמאנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.12.1995)). כך בדרך כלל, וכך גם בנסיבות המקרה שלפניי, כאשר בית המשפט הודיע בפתח ההליך על טיב ההיכרות בינו לבין המתלונן, ואף הביע את דעתו כי אין בהיכרות זו כדי להשפיע על שיקול דעתו בהליך שלפניו. באשר לטענות המערער בדבר אופן ניהול המשפט, הרי שטענות אלה הועלו לראשונה רק בדיון בעל-פה בפניי, ולא בפני השופטת, ודי בטעם זה כדי לדחותן. אך גם לגופן של הטענות, כבר נקבע בפסיקתנו כי החלטות הנוגעות לניהולו השוטף של הדיון, כגון קציבת משך הזמן של חקירה נגדית, התרת שאלות בחקירה או איסורן וכדומה, אינן מהוות, כשלעצמן, עילה לפסילת שופט, ומקומן בהליך של ערעור על ההחלטות לגופן, בהתאם לסדרי הדין המקובלים (ראו למשל: ע"א 5214/05 אוחיון נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, 9.6.2005)). בנסיבות המקרה שלפניי, ניהול המשפט נעשה כמקובל, ועל פי שיקוליו הלגיטימיים של בית המשפט, ולא נתקיימו כאן הנסיבות החריגות והנדירות המצדיקות הסקת קיומו של חשש ממשוא פנים מתוך התנהלותו הדיונית של בית המשפט. אף אם בלבו של המערער אכן התעורר חשש כזה, הרי שמדובר בחשש סובייקטיבי בלבד, שאינו מקים עילה לפסילת שופט. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ' בתשרי התשס"ט (19.10.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08075580_N01.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il