לקסן ישראל בע"מ נ. בנק הפועלים בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7555/22 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת רות רונן המערערת: לקסן ישראל בע"מ נגד המשיבים: 1. בנק הפועלים בע"מ 2. ישרוטל בע"מ 3. אלכסנדר טסלר 4. Malbe Grundstuecksgesellschaft mbH ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 40614-12-16 מיום 15.8.2022 שניתן על ידי כב' השופטת אסתר נחליאלי חיאט תאריך ישיבה: ה' בשבט התשפ"ה (3.2.2025) בשם המערערת: עו"ד שי גנור; עו"ד יצחק גולדשטיין בשם המשיב 1: בשם המשיבה 2: עו"ד אלון פומרנץ; עו"ד עומר מאירי; עו"ד יובל חדד עו"ד חגי אולמן; עו"ד נועה סולמון פסק-דין השופטת רות רונן: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת א' נחליאלי חייט) בת"א 40614-12-16 מיום 15.8.2022. פסק הדין מתייחס לעסקה בין המערערת והמשיבה 2 (להלן: ישרוטל) במימון המשיבה 1 (להלן: הבנק), לגבי תפעולו של מלון הנסיכה באילת. העסקה לא עלתה יפה והצדדים הגישו תביעות זה כנגד זה שהוכרעו על ידי בית משפט קמא בפסק הדין נושא הערעור. 2. הערעור מכוון הן נגד קביעות בית המשפט במערכת היחסים בין המערערת לבין הבנק; הן נגד הקביעות במערכת היחסים בין המערערת לבין ישרוטל. בקצירת האומר יובהר כי ביחס לבנק, השאלה במחלוקת נגעה לשיעור עמלת הפירעון המוקדם שעל המערערת לשלם לבנק, וזאת לאור סתירה שנפלה בין שני סעיפים בהסכם בין המערערת לבנק ("הסכם אוגוסט"): סעיף 4.1 להסכם וסעיף 4.6 בו. בעוד המערערת טענה כי יש להחיל את סעיף 4.1 (שמכוחו עמלת הפירעון המוקדם צריכה להיות לגישתה בסך של 5 מיליון ש"ח); גרסת הבנק הייתה כי סעיף 4.6 הוא הסעיף הרלוונטי, ומכוחו על המערערת לשלם עמלת פירעון מוקדם בשיעור הנזק הכלכלי שנגרם לבנק כתוצאה מהפירעון המוקדם של ההלוואה, בסך של 39 מיליון ש"ח. ביחס לישרוטל העלתה המערערת שתי טענות עיקריות. הטענה הראשונה נגעה לסכום ששולם במסגרת ההסכם ביניהן תמורת הציוד במלון של המערערת. ישרוטל שילמה עבור הציוד סכום של 5 מיליון ש"ח, סכום שהצדדים הסכימו שהוא גבוה יותר משוויו הריאלי של הציוד (וזאת על פי הטענה – כ"מענק חתימה"). המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה האם על המערערת להשיב לישרוטל את ההפרש בין השווי הריאלי של הציוד לבין הסכום ששולם על ידי ישרוטל בפועל עבורו, לאחר שההסכם בין המערערת לבין ישרוטל בוטל. הטענה הנוספת נגעה לפיצוי שעל המערערת לשלם לישרוטל בגין הפרת התחייבותה לשיפוץ המלון. המערערת העלתה טענות נגד פסק דינו של בית משפט קמא גם בהקשר זה. 3. לאחר שעיינו בכל החומר שהוצג לנו על ידי הצדדים ושמענו בהרחבה את טענותיהם בעל פה, באנו לכלל מסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וניתן לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא בהתאם לסמכות הנתונה לנו מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. זאת מאחר שאין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים בפסק הדין; ממצאים אלה תומכים במסקנות המשפטיות אליהן הגיע בית המשפט קמא, הן באשר לפרשנות סעיפים 4.1 ו-4.6 להסכם אוגוסט, והן בתביעת ישרוטל כנגד המערערת; ואין בפסק הדין טעות שבחוק. 4. אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות הבנק וישרוטל בסך 25,000 ש"ח כל אחד. ניתן היום, ו' שבט תשפ"ה (04 פברואר 2025). יצחק עמית ממלא מקום הנשיא דוד מינץ שופט רות רונן שופטת