פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 7551/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7551/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (השופטת ע' מילר) מיום 14.10.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 21155-01-10 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (השופטת ע' מילר), מיום 14.10.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. המשיבה הגישה תביעה נגד המשיב לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א – 1991 להחזרת בתה הקטינה למקום מגוריה הרגיל בארה"ב. במהלך הדיונים בתביעה, שכללו ערכאות שונות, לרבות בית משפט זה, ולאחר שהדיון בתביעה הושב מבית המשפט המחוזי כדי לקבל חוות דעת מומחה בעניין הבת, הגיש המערער בקשה לפסול את בית- המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו, בטענות למשוא פנים מובהק, הטיית דין וחברות אישית של השופטת עם המומחה שמינתה. 2. בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט תמה על עיתוי הגשת הבקשה שעה שההליך המשפטי מצוי בשלב קריטי. בית המשפט קבע כי הבקשה אינה מגלה עילה ממשית שיש בכוחה להוות נימוק לפסילתו. לדברי בית המשפט המערער העלה טענות רבות וכן העלה האשמות קשות לפיהן בית המשפט ממנה חברים כמומחים מטעמו ומקיים קשרים חברתיים עם באת-כח המערער. בית המשפט קבע כי מדובר בטענות חסרות בסיס עובדתי מעבר לאמירתן. בית המשפט הוסיף כי המומחה שמונה בתיק מופיע ברשימת המומחים שניתן למנותם בבית המשפט לענייני משפחה על פי דין, וכי אין לבית המשפט כל היכרות אישית עמו או עם מומחים אחרים מהמכון בו הוא עובד. השופטת ציינה עוד כי באת-כח המערער היתה חברה של בתה לפני כחמש עשרה שנים וכי לא פגשה אותה בעשר השנים האחרונות. ממילא, קבעה, היכרות זו אינה רלוונטית לתביעה ואין מדובר בקרבה ממשית. בית המשפט סבר כי המערער מעוניין להחליף את כל הגורמים המטפלים בו ובדרך זו להאריך את ההליכים, אשר היו אמורים להיות, מטיבם, קצרים. לאור העדר עילה חובתו של בית המשפט לדון בתיק וכך עשה. 3. המערער הגיש ערעור על ההחלטה ביום 17.10.2010 לבית משפט זה. ביום 18.10.2010 נתן בית המשפט קמא פסק דין בתביעה לפיה על המערער להחזיר את הבת לידי המשיבה, למקום מגוריה הרגיל בארה"ב בתוך חמישה ימים מנחיתת המשיבה בישראל. לפיכך הגיש המערער בקשה לבית משפט זה לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור על פסק הדין שהגיש לבית המשפט המחוזי. בית משפט זה (השופט ח' מלצר) דחה ביום 25.10.2010 את הבקשה, שכן הוגשה - כדרך אופיינית להתנהלות המערער - בניסיון לעקוף את החלטת בית המשפט לענייני משפחה לפיה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין תוכרע רק לאחר שהמערער ידווח ביחידה לסיוע היכן נמצאת הבת. כן הוסיף בית משפט זה כי המערער לא הציג כל אסמכתא לכך שהודיע לבית המשפט לענייני משפחה כי בכוונתו להגיש ערעור פסלות. בעקבות בקשה לעיון נוסף, הוחלט כי המערער יגיש העתק מן הבקשה בה הודיע לבית המשפט לענייני משפחה כי יפנה לבית המשפט העליון, אולם, בסופו של דבר, נדחתה גם הבקשה לעיון נוסף ביום 28.10.2010. 4. יחד עם הגשת הערעור הגישה התנועה למען עתיד ילדינו בקשה להצטרף להליך. המערער חזר בערעורו על הטענות לפיהן מינתה השופטת את חבריה ממכון המומחים וקיבלה קודם לכן חוות דעת ממומחית שאינה מומחית לילדים ואשר לא בדקה את הבת. לטענת המערער, לאחר החזרת התיק מבית המשפט המחוזי, מינתה השופטת את המכון שידוע כ"חותמת גומי" לבקשות רשויות הסעד, בהן עבדה השופטת קודם למינויה. המערער טוען כי אין בידו את הסכום לבדיקה שדרש בית המשפט כי יפקיד וכי ניתן לערוך בדיקה זו בעלות מופחתת אצל מומחית אחרת. המערער טוען גם כי לשופטת קשרים עם באת-כוחו. לדעתו, כל אלה מובילים למסקנה כי לבית המשפט דעה מוקדמת לפיה ילדים צריכים להיות עם אמם, ולכן הוא מבקש לפסול את בית המשפט ולהכריז כי פסק הדין שניתן לאחר שהודיע כי בכוונתו לערעור על ההחלטה שלא לפסול עצמה, בטל מעיקרו. 5. דין הערעור להידחות ועימו אף הבקשה להורות על הפסקת ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה, ולו מן הטעם שההליך בבית המשפט לענייני משפחה הסתיים. כפי שתואר לעיל, לא זו בלבד שהמערער לא מקיים אחר הוראות בית המשפט, אלא מנסה לעקוף אותן בדרך של הגשת בקשות שונות בערכאות שונות. בדרך זו, מנסה הוא, כפי שקבע בית המשפט קמא, להאריך את ההליכים ולהשהות, הלכה למעשה, את ביצוע פסק הדין. לכך אין לתת יד. 6. אכן, מדובר במקרה רגיש בו גורל של קטינה מונח על כף המאזניים ויש לפעול בעניין בזהירות ובהתאם לקביעות בית המשפט לענייני משפחה. מאחר וניתן כבר פסק דין ביום 18.10.2010 כי יש להחזיר את הבת לאמה, מאחר ובקשה לפסילת שופט צופה במהותה פני עתיד, שכן מטרתה לבחון את המשך יכולתו של בית המשפט לשבת בדין (ע"א 6282/07 נעמה סוידאן נ' חברת הכרם בע"מ (לא פורסם, 20.8.2007)); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 44 (2006)), וביצוע פסק הדין לא עוכב, אין עוד טעם בבחינת המשך יכולתה של השופטת לשבת בדין והדיון בשאלת הפסלות הפך להיות במידה רבה, מלאכותי באופיו. 7. לגופו של עניין, יש לדחות את טענת המערער כנגד התנהלות בית המשפט, אשר נטענו בעלמא, אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים ואף אינן רלוונטיות עוד. אשר למיהות המומחה שמונה להגשת חוות דעתו בעניין הבת. בית המשפט רשאי היה למנות מומחה בהתאם לדין וכפי הוראת בית המשפט המחוזי - לאו דווקא מומחה שהמערער הציע. מדובר בהחלטה שהיא בשיקול דעת בית המשפט ואין כל ראיה לנטיה של המומחה לצד זה או אחר, בוודאי שלא דעה מוקדמת מצד בית המשפט בנוגע לסוגיה. העובדה שהמערער סיכל את האפשרות שמומחה מטעם בית המשפט יתן חוות דעתו בכך שלא הפקיד את הסכום שנקבע אומרת דרשני, ומצביעה על התנהלותו של המערער בעניין הרגיש ממילא. בהקשר זה איני נדרשת לתוכן פסק הדין בדבר השבת הבת אשר עומד כעת למבחן ערכאת הערעור ושניתן נוכח חוסר האפשרות לקבל חוות דעת עדכנית בנוגע לבת. יש לדחות אף את טענת המערער לפיה יש לשופטת קשרים אישיים עם באת-כוחו, והסברה של השופטת בעניין זה מדבר בעד עצמו. מכל הטעמים לעיל דין הערעור להדחות. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ג בחשון התשע"א (31.10.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10075510_N06.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il