פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 7550/22
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט י' אלרון
כבוד השופט ח' כבוב
העותרים:
1. ריאד סלאח רשיד עליאן
2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר
נ ג ד
המשיבים:
1. מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית
2. קצין משטרה צבאית ראשית
3. נציב שירות בתי הסוהר
4. מפכ"ל משטרת ישראל
עתירה לצו הביאס קורפוס
בשם העותרים:
עו"ד נדיה דקה
בשם המשיבים:
עו"ד ערין ספדי-עטילה
פסק-דין
השופט ח' כבוב:
1. בשלהי יום 09.11.2022 הוגשה העתירה שבכותרת למתן צו הביאס קורפוס, כך שהמשיבים ימסרו למשפחתו של העותר 1 (להלן: העותר) מידע על מקום הימצאו. כמו כן, התבקשו בעתירה סעדים כלליים הנוגעים לתיעוד, החזקה ומסירה של מידע עדכני בדבר מעצרם של עצורים תושבי הגדה המערבית.
2. העותר, תושב מחנה הפליטים ג'לזון שבנפת רמאללה בן 20, נעצר על-ידי כוחות הביטחון לפנות בוקר יום 08.11.2022 ובעת הגשת העתירה, למחרת היום, מקום הימצאו לא היה ידוע לבני משפחתו. בעתירה צוין כי משפחתו של העותר פנתה לאחר מעצרו לעותרת 2, וזו פנתה למרכז השליטה של משיב 2 (המשל"ט), אך לא עלה בידה לקבל מידע באשר למקום הימצאו.
3. העתירה הוגשה, כאמור, ביום 09.11.2022, ובו ביום ניתנה החלטה המורה למשיבים להגיש תגובה דחופה לה עד ליום 10.11.2022. בתגובת המשיבים שהוגשה בהתאם להחלטה זו נמסר כי העותר הועבר לאחר מעצרו "למיון בבית חולים על-ידי צה"ל לפני שנמסר לשירות בתי הסוהר, ולכן איתורו התמשך מעט יותר מאשר במקרה בו העצור מועבר ישירות לידי שירות בתי הסוהר".
4. לאחר ששקלנו את הדברים מצאנו כי העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה ודינה להימחק. משנמסרו לעותרים הפרטים בדבר נסיבות מעצרו של העותר ומקום הימצאו, עיקרה של העתירה אינו רלוונטי עוד. באשר לסעדים האחרים שהתבקשו, מצאנו כי בנסיבות שבהן פרטי המקרה הובהרו, מדובר בסעדים כלליים אשר אין מקום לבררם במסגרת הדיונית הנוכחית.
5. עם זאת, לא נוכל לסיים מבלי להביע צער על השתלשלות הדברים המתוארת; ונזכיר את המובן מאליו: חזקה על רשויות המדינה אשר עצרו אדם ליידע את קרוביו על אודות עובדות מעצרו ומקום החזקתו, על מנת שיוכלו לספק לו את העזרה הדרושה לו להגנה על חירותו. הדברים הובהרו כבר בפסיקתו של בית משפט זה:
"מסירת מידע על עצם המעצר ומקומו של העצור היא אבן פינה של הזכות להליך ראוי (השוו חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, סעיף 33(א) ראו גם סעיף 78א(ב) לצו בדבר הוראות בטחון (תיקון מס' 53) אזור (יהודה) (מס' 1220) התשמ"ח-1988). מסירת המידע מהווה אמצעי בקרה ופיקוח, אך יש לה חשיבות אנושית מבחינת העצור המאבד באחת את השליטה בחייו. יש לדיווח משמעות שלא ניתן להפריז ביסודיותה מבחינת בני המשפחה, אשר קרוב להם נעלם 'בלא הסבר'. ההגנה על הפומביות מהווה ערובה למניעת שימוש לרעה ביכולת לעצור, ומונעת שימוש בלתי מרוסן ביכולת זו. אכן, כוחה של המדינה, ויהיו כוונותיה טובות ככל שיהיו, הוא גדול. בלא דיווח עלול כוח זה לצאת מכלל שליטה, גם אם הוא מוסבר בשיקולים ביטחוניים. ויתור או הגמשה טומנים בחובם סיכונים ברורים. הנסיון מלמד ששימוש יתר בכח, שלא שורש בעיתו, יוצר מציאות חדשה. הכוח אינו כמו בומרנג, כשמשחררים אותו - הוא לא חוזר. על כן מצווה הרשות להקפדה של ממש בכל הנוגע להפעלת סמכויות המעצר. הקפדה זו מחייבת דיווח מיידי על עצם המעצר" (בג"ץ 9332/02 ג'ראר נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (20.12.2002). ראו גם: בג"ץ 8435/12 פלוני נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית (22.08.2013)).
6. סוף דבר: אנו מורים על מחיקת העתירה. במכלול הנסיבות, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ז בחשון התשפ"ג (10.11.2022).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
22075500_C02.docx מנ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il